איך יודעים אם אתה באמת צדיק או לא?

אליעד כהן מסביר כי השאלה האם האדם צדיק או לא קשורה ישירות לתחושה שלו לגבי הקדושה. צדיק מוגדר כאדם שמרגיש באמת ובאופן מוחשי את קדושת הדברים. לפי אליעד, המצוות, השבת, הציצית והתפילין, הם מושגים שנחשבים לקדושים ביהדות, והאדם הצדיק הוא זה שאמור לחוש את הקדושה הזו בפועל, ממש להרגיש אותה בתחושות פיזיות או נפשיות מיוחדות.

מהי באמת קדושה והאם אפשר להרגיש אותה?

אליעד מעלה דוגמה לשבת: אנשים רבים מאמינים שבשבת נכנסת לאדם "נשמה יתרה", והוא אמור לחוש בתחושת הקדושה של הרגע הזה. כדי לבדוק האם האדם באמת מרגיש את הקדושה, אליעד מציע לעשות ניסוי: האדם אמור להיכנס לחדר בשעה שש וחצי בערב יום שישי, בלי שעון, ולבדוק האם הוא ירגיש בדיוק מתי נכנסת השבת. האם בדיוק בשעה המדויקת של כניסת שבת האדם יחוש שהנשמה היתרה נכנסה לתוכו? אם האדם מסוגל להרגיש את הרגע המדויק הזה, סימן שהוא אכן צדיק, אבל אליעד מציין שהאדם בדרך כלל אינו באמת מרגיש, אלא פשוט מאמין שהוא מרגיש כי כך הוא למד וכך סיפרו לו.

האם באמת מרגישים את הקדושה של המצוות?

כדי להוכיח את הנקודה הזו, אליעד מביא דוגמא נוספת לגבי ציצית ותפילין. הוא אומר שאם היו קושרים לעיני האדם את העיניים ושמים עליו בגד עם ציצית או בלי ציצית, הוא לא באמת היה מסוגל לזהות את ההבדל ולהרגיש מתי הבגד הוא קדוש ומתי לא. דוגמה נוספת היא לגבי לולב כשר ולא כשר: אדם אינו מסוגל באמת לזהות בתחושתו איזה לולב הוא קדוש (כשר) ואיזה אינו קדוש (פסול). האדם חושב שהוא מרגיש קדושה כי כך אמרו לו וכך לימדו אותו להאמין, אבל למעשה אין הבדל בתחושה הפיזית האמיתית בין לולב כשר ללולב פסול.

האם האדם באמת מרגיש קדושה או שהוא מאמין שהוא מרגיש?

אליעד מסביר שבפועל התחושות האלה אינן אמיתיות או מוחשיות, אלא נובעות מהאמונות של האדם. כאשר אדם דתי מאמין שמשהו קדוש, הוא מפתח לעצמו תחושה או רגש כלפיו. אך אם יעשה בדיקה עיוורת, יתברר שהוא אינו יכול באמת להבחין בין דבר שנחשב לקדוש לבין דבר שאינו נחשב כזה. אליעד נותן כדוגמה את התפילין: הוא מציע ניסוי של עשרה זוגות תפילין, חלקם כשרים וחלקם לא, ושואל אם האדם הצדיק יצליח להבחין איזה מהם באמת קדוש. אם האדם יצליח רק בחצי מהמקרים, זה מוכיח שהוא לא באמת מרגיש את הקדושה אלא פשוט מנחש.

מה הקשר בין אמונה לקדושה ולרגשות שלנו?

אליעד טוען שכל אדם למעשה דתי, גם אם הוא חילוני, במובן שהוא מחליט לעצמו מה טוב ומה רע ללא היגיון אמיתי. כשאדם מחליט שרגש מסוים הוא טוב ורגש אחר הוא רע, זו החלטה שמבוססת על אמונה בלבד. אליעד משווה זאת לאדם דתי שמרגיש קדושה ביום שבת ולא ביום אחר, וטוען שאין באמת הבדל אובייקטיבי אלא רק החלטה סובייקטיבית.

הוא גם מדגים זאת דרך עניין של אוכל טמא, כמו חזיר. אדם עשוי להרגיש סלידה או טומאה כלפי אכילת חזיר, אך אם נבחן זאת לעומק נראה שזו לא באמת תחושה אובייקטיבית של טומאה, אלא החלטה שהוא החליט לאמץ, ואז התחושה מגיעה בעקבות ההחלטה הזו.

איך בודקים האם תחושת הקדושה היא אמיתית או מדומיינת?

אליעד מסביר שהבדיקה היא פשוטה: אם ניתן לבצע מבחן עיוור והאדם יצליח לזהות באמת את הקדושה, אז התחושה שלו אמיתית. אך מכיוון שאף אחד לא באמת מצליח לעבור מבחן כזה באופן עקבי, המסקנה היא שכל תחושות הקדושה הן מדומיינות ונובעות מאמונה בלבד.

איך הנסיעה לקברי צדיקים קשורה לתחושת קדושה מדומיינת?

אליעד משתמש גם בדוגמה של נסיעה לאומן, לקבר רבי נחמן, וטוען שאם האדם היה מוכנס לאומן בלי ידיעתו, הוא לא היה מרגיש את הקדושה כלל. תחושת הקדושה שהוא מרגיש שם היא רק בגלל האמונה שלו שזה מקום קדוש, ולא בגלל שהמקום עצמו אכן קדוש באופן אובייקטיבי.

איך אנחנו מחליטים מה קדוש, מה טמא ומה סתם רגיל?

אליעד מסכם את ההרצאה בטענה שהאדם מחליט באופן סובייקטיבי על כל דבר בחיים, גם אם הוא חילוני לחלוטין. הוא קובע לעצמו מה טוב, מה רע, מה קדוש ומה טמא, ללא בדיקה אמיתית וללא היגיון. התהליך הזה דומה לחלוטין לאופן שבו אדם דתי מחליט על קדושת השבת או טומאת החזיר. לכן, כל אדם צריך לבדוק עם עצמו: למה הוא חושב שמשהו טוב או רע? האם באמת יש הבדל בין הדברים שהוא החליט שטובים לבין הדברים שהוא החליט שרעים?