מהי תחושת התודעה והאם אפשר להעלים את תחושת ה"אני"?

אליעד כהן מדבר על מהותה של התודעה, על תחושת הקיום העצמי, ועל האופן שבו אפשר להתמקד ברגע הנוכחי עד כדי איבוד התחושה העצמית של "אני קיים". על פי אליעד, תחושת הקיום העצמי היא הבסיס לכל החוויות שאדם חווה. התחושה הזו של "אני" נמצאת בכל פעולה או מצב שבו האדם נמצא - בין אם הוא רוצה משהו, לא רוצה, זוכר או לא זוכר, מבין או לא מבין. בכל המצבים האלה, תמיד קיימת תחושה אחת יסודית שחוזרת על עצמה והיא התחושה של "אני".

מה זה אומר להעלים את תחושת ה"אני" והאם זה אפשרי?

אליעד מסביר שיש דרך להגיע למצב שבו האדם אינו מרגיש עוד את תחושת ה"אני". במצב כזה, האדם לא ידע שהוא קיים ולא ידע שהוא לא קיים. הוא לא ידע דבר, כי עצם התחושה הבסיסית של הקיום נעדרת לחלוטין. הדגש הוא על ההבנה שאם התחושה הבסיסית הזאת נעלמת לחלוטין, האדם כבר לא יכול להרגיש שום חיסרון, כאב או סבל.

הוא מדגים זאת דרך השאלה, "מה יקרה אם אתה זורק משהו בבית? תוכל להביא אותו חזרה. אבל אם תזרוק את הקיום שלך - אם תפסיק להיות קיים - לא תוכל להחזיר זאת". אליעד מסביר שברגע שאדם מפסיק להיות קיים, אין כבר מי שיתחרט או ירצה לחזור, כי אין כלל מי שיכול להרגיש חרטה.

איך התמקדות ברגע הזה יכולה להוביל לאובדן תחושת הקיום?

אליעד כהן מתייחס לשיטה שנקראת "כוחו של הרגע הזה" ומסביר את התהליך בצורה מעמיקה. הוא טוען שהטכניקה של התמקדות מוחלטת ברגע הנוכחי יכולה להוביל לכך שהאדם מאבד את התחושה העצמית שלו. כדי להגיע לכך באמת, על האדם לשים בצד כל מחשבה על העתיד או העבר, ולהישאר ממוקד אך ורק ברגע האחד הקטן שבו הוא נמצא כרגע. אם האדם ממוקד לחלוטין ברגע אחד בודד, לא יכול להיות מצב שבו הוא יודע שהוא קיים או שהוא לא קיים, כי תחושת הקיום נובעת מתוך ההשוואה לזמנים אחרים - עבר או עתיד.

לדוגמה, אליעד נותן את הטכניקה שמישהו הציע בהרצאה, שבה האדם עוצם עיניים ומדמיין עכבר שיוצא מחור בקיר. האדם מחכה לעכבר שיצא, ובעצם מחכה לרגע הבא - ובכך אינו באמת ממוקד רק ברגע הזה. כדי באמת להתמקד ברגע הנוכחי בלבד, האדם צריך להפסיק לחשוב על מה יקרה או לא יקרה, אפילו לא לחכות שיקרה משהו, אלא פשוט להיות נוכח לחלוטין בלי שום מחשבה אחרת.

מה משמעות השאלה "האם יש הבדל בין יש לאין"?

אליעד מתעמק בשאלה עמוקה ויסודית עוד יותר - "האם יש הבדל בין יש לאין?" הוא מסביר שכדי לשאול את השאלה הזאת באמת, האדם צריך לשים בצד כל ידיעה וכל מחשבה קודמת שלו. אם הוא עדיין בטוח שמשהו הוא אמת, הוא לא באמת שאל את השאלה במלואה. אליעד טוען שזו השאלה האולטימטיבית, כי היא מקיפה את כל השאלות האפשריות יחד. אם האדם באמת שואל אותה בצורה אמיתית, הוא מאבד כל אחיזה במציאות וכל תחושת וודאות, ובסופו של דבר - כל מה שהוא חשב שהוא יודע נעלם.

איך אי - הקיום יכול להוביל לחוויה חדשה של החיים?

אליעד מסביר שאם אדם מצליח להגיע למצב שבו הוא אינו מרגיש שהוא קיים אפילו לרגע אחד, ואחר כך "חוזר" להרגשת...