האם האדם יכול להיות בטוח רק בקיומו?

הרבה אנשים נוטים לחשוב שהדבר היחיד שבאמת ניתן להיות בטוחים בו הוא עצם הקיום העצמי. טענה זו מבוססת על התובנה הקרטזיאנית המפורסמת של דקארט, "אני חושב, משמע אני קיים" (Cogito, ergo sum). הרעיון מאחורי טענה זו הוא שכל ספק אפשרי לגבי המציאות החיצונית אינו משנה את העובדה שנמצא מישהו שמספק את הספק הזה, כלומר, הספק עצמו מעיד על כך שקיים מישהו שמעלה אותו במחשבתו. לפיכך, לפחות דבר אחד הוא ודאי - "אני קיים".

עם זאת, יש כאן שאלה פילוסופית שנשאלת: האם זה נכון? האם אכן "אני קיים" הוא הדבר היחיד שניתן להיות בטוח בו? התשובה לכך היא שלא בהכרח, וישנם הסברים שמראים כי טענה זו אינה נכונה.

ההסבר הראשון לכך הוא שכשאנחנו מדברים על קיום, אנחנו למעשה מתעלמים מהתנאים ההכרחיים של קיום. כדי שמשהו ייחשב כ"קיים", הוא חייב להיות מוגדר בהקשר מסוים, כלומר, קיומו צריך להיות ניתן להבחנה לעומת משהו אחר. אם היה קיים רק דבר אחד ביקום - נניח שולחן בלבד, בלי שום דבר אחר - המונח "שולחן" היה מאבד כל משמעות, כי לא היה שום דבר אחר להבדיל ממנו.

אותו הדבר נכון לגבי האדם: אם אדם אומר "אני קיים", הרי שהוא מניח שיש הבדל בין "אני" לבין משהו אחר שהוא "לא אני". אחרת, לא היה לו כל מושג לגבי קיומו. בשעה שמישהו אומר "אני קיים", הוא בעצם מעיד שיש "משהו אחר" שאינו הוא, כלומר, אם אין "לא אני", אז גם "אני" לא יכול להיות קיים.

שלושת הרמות של הקיום

בהתבסס על ההסבר הנ"ל, אנחנו מבינים שכדי שדבר כלשהו יתקיים, מחויב המציאות שיהיו לפחות שלושה מרכיבים:

• ה"אני" - הדבר הקיים שאומר "אני קיים".
• ה"לא אני" - כל מה שאינו האדם עצמו, על מנת שיהיה למה להשוות את הקיום של ה"אני".
• המרחב או ההקשר שבתוכו מתקיימים השניים - מערכת החוקים או המרחב שבתוכו מוגדרים "אני" ו"לא אני".

לכן, כשאדם אומר "אני קיים", הוא בעצם מכיר בכך שיש לפחות שני דברים נוספים שקיימים גם כן. אם אדם אומר "אני קיים", הוא מניח שיש משהו נוסף שאינו הוא - ה"לא אני", ולכן חייב להיות לפחות שלושה דברים שיכולים להיחשב כקיימים במציאות.

סיכום

הקיום אינו יכול להיות יחידני ומנותק מהכל. עצם העובדה שאדם מודע לקיומו מחייבת שיש עוד משהו שקיים, אחרת לא הייתה לו שום דרך לתפוס את המושג "אני". על כן, לא ניתן לומר שהדבר היחיד שבטוח הוא "אני קיים". למעשה, קיום מחייב לפחות שלושה דברים: ה"אני", ה"לא אני", ומה שמקיף את שניהם.

האם האדם יכול להיות בטוח רק בקיומו?

הרבה אנשים נוטים לחשוב שהדבר היחיד שבאמת ניתן להיות בטוחים בו הוא עצם הקיום העצמי. הטענה המפורסמת הזו נובעת מהתובנה הקרטזיאנית של דקארט - "אני חושב, משמע אני קיים" (Cogito, ergo sum). כלומר, כל ספק אפשרי לגבי המציאות החיצונית, אך הספק עצמו מעיד על כך שקיים מישהו שספק זה עולה במחשבתו. לכן, לפחות דבר אחד הוא ודאי - "אני קיים".

מדוע הטענה הזו אינה נכונה?

אמנם נראה לכאורה שאין ספק בקיום העצמי, אך טענה זו מתעלמת מהתנאים ההכרחיים של עצם המושג "קיום". כדי שמשהו יהיה קיים, יש צורך בכך שהוא יהיה מוגדר בתוך הקשר מסוים, כלומר, שהקיום שלו יהיה ניתן להבחנה ממשהו אחר. נסביר זאת כך:

• בשביל שמשהו ייחשב כ"קיים", חייב להיות לפחות משהו נוסף שהוא "לא אותו הדבר". כלומר, לא ייתכן שישות תהיה "קיימת" אם אין דבר אחר שקיים במקביל לה, משום שאין שום משמעות לקיום של דבר אחד ללא ניגודו.
• אם היה קיים רק דבר אחד ביקום - נניח שולחן בלבד, בלי שום דבר אחר - המונח "שולחן" היה מאבד כל משמעות, כי לא היה שום דבר אחר להבדיל ממנו.
• אותו הדבר נכון לגבי האדם: אם אדם אומר "אני קיים", הרי שהוא מניח שיש הבדל בין "אני" לבין משהו אחר שהוא "לא אני". אחרת, לא היה לו כל מושג לגבי קיומו.

שלושת הרמות של הקיום

מתוך ההסבר הנ"ל, אפשר להבין שכדי שדבר כלשהו יתקיים, מחויב המציאות שיהיו לפחות שלושה מרכיבים:

• האדם עצמו - הדבר הקיים שאומר "אני קיים".
• משהו נוסף - כל מה שאינו האדם עצמו, כדי שיהיה למה להשוות את הקיום.
• המרחב או ההקשר שבתוכו מתקיימים השניים - מערכת החוקים או המרחב שבתוכו מוגדרים "אני" ו"לא אני".

לכן, עצם זה שאדם אומר "אני קיים", זו כבר הודאה בכך שקיים "משהו אחר" שקיים גם כן, ושיש "מערכת" שבתוכה מתקיים ההבדל בין שניהם. כלומר, לפחות שלושה דברים קיימים תמיד, ולפיכך הטענה לפיה "אני קיים וזה הדבר היחיד שבטוח" אינה מדויקת.

לסיכום

הקיום אינו יכול להיות יחידני ומנותק מהכל. עצם העובדה שאדם מודע לקיומו מחייבת שיש עוד משהו שקיים, אחרת לא הייתה לו שום דרך לתפוס את המושג "אני". ולכן, לא ניתן לומר שהדבר היחיד שבטוח הוא "אני קיים", אלא שמחויב שיהיו לפחות שלושה דברים קיימים: ה"אני", ה"לא אני", ומה שמקיף אותם.