האם קיימת ידיעה חושית ללא ידיעה שכלית?

אליעד כהן מסביר לעומק את הנושא של הידיעה החושית והידיעה השכלית ומציג מספר שאלות יסודיות: האם יכול להיות שאדם ידע משהו באמצעות חושיו בלבד, בלי שהשכל מעורב? האם ניתן להפריד באופן מוחלט בין ידיעה חושית לידיעה שכלית?

אליעד נותן דוגמה פשוטה: כשאדם מחזיק כיסא בידו, הוא יודע זאת דרך חושיו. אך כיצד הוא יודע מהו כיסא? מי אמר לו שזה כיסא? האם זה בהכרח רק חושיו או שיש גם שכל שמפרש את החושים? אליעד טוען שללא השכל האדם לא יכול לדעת כלום, כי השכל נותן משמעות ותוכן לתפיסה החושית. הידיעה שיש פה כיסא אינה אך ורק חושית אלא גם שכלית, משום שהשכל משווה לזיכרונות קודמים ואומר לאדם: "זה כיסא".

האם אפשר לדעת משהו בלי חושים בכלל?

אליעד ממשיך ומקשה בשאלה נוספת: האם אדם יכול לדעת משהו ללא שימוש בחושיו? למשל, הידיעה הבסיסית ביותר כמו "אני קיים", האם זו ידיעה חושית או שכלית? אליעד מסביר כי התשובה תלויה בהגדרת המושג "חושים". אם נגדיר חוש כמנגנון שמבדיל בין דבר אחד לאחר, הרי שכל ידיעה, אפילו בסיסית ביותר, נשענת על חושים. אך אם נגדיר את החושים כחמשת החושים המוכרים בלבד (ראייה, שמיעה, מישוש, ריח וטעם), אז יתכן וידיעה כמו "אני קיים" אינה תלויה בהם, אלא בידיעה שכלית בסיסית יותר.

אליעד נותן דוגמה נוספת ומפורטת: אם אדם עוצם עיניים ואינו משתמש באף אחד מחמשת החושים, ועדיין יודע שהוא קיים, האם זאת ידיעה חושית? לכאורה לא. אך הוא גם מעלה ספק בכך ומסביר שאולי אותה תחושה פנימית של "אני קיים" היא גם סוג של תפיסה חושית, פשוט ברובד אחר.

מה הקשר בין חושים לזיכרון?

אליעד מבהיר שכל ידיעה חושית מסתמכת על זיכרון חושי. ללא זיכרון, לא ניתן להבחין בשום דבר מהחושים. לדוגמה: כשאדם מסתכל על כיסא, הוא יודע שזה כיסא משום שהוא זוכר שראה דברים דומים בעבר. אם לא היה לו זיכרון, הוא היה חווה בכל פעם תחושה חדשה לגמרי ולא היה יכול להגדיר מה הוא רואה. לפיכך אליעד מסביר שחושים וזיכרון קשורים באופן בלתי ניתן להפרדה, וכי ללא זיכרון אין משמעות לחושים.

מה יותר אמיתי - מידע חושי או מידע שכלי?

אליעד מדגים זאת באמצעות ניסוי מחשבתי: אדם מחזיק חפץ בידו ומניח שאם הוא יעזוב את החפץ, החפץ ייפול. הוא שואל מה האדם יותר בטוח: בכך שיש לו עכשיו חפץ ביד או בכך שהחפץ ייפול בעתיד אם יעזוב אותו? אליעד מסביר שהידיעה החושית המיידית ("יש לי משהו ביד") חזקה וברורה יותר, כי היא קיימת כרגע, בעוד שהידיעה לגבי העתיד (שאם יעזוב את החפץ, הוא ייפול) כבר תלויה בזיכרון ובניסיון קודם, ולכן היא פחות חזקה ומחויבת. מזה הוא מסיק שהחושים מספקים ידיעה ישירה יותר מאשר השכל, אשר מתבסס על הסקות וזיכרונות.

מתי השכל חזק יותר מהחושים?

עם זאת, אליעד מדגיש שיש מקרים שבהם השכל עשוי להיות יותר חזק מהחושים. למשל: אם אדם רואה פיל בחדר, הוא יכול לדעת בוודאות שלא יכול להיות מטוס באותו חדר באותו הרגע, כי השכל אומר שאין מקום לשניהם יחד...