הספר להיות אלוהים - בחירה חופשית, חופש הבחירה - יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית, יצירת הרצון והקיום העצמי, חלק 5
האם יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית?
ההרצאה עוסקת בנושאים מורכבים של בחירה חופשית, חופש הרצון והקיום העצמי, תוך שמירה על גישה פילוסופית מעמיקה שמחייבת הבנה של כמה רבדים במציאות ובקיום האנושי. ההסברים שנמסרו מתמקדים בהבנה של האדם את מהות הזמן, המקום והקיום ואת מערכת היחסים ביניהם, שבסופו של דבר מובילים להסבר על ביטול הבחירה החופשית.
בסיס הרעיון שמוצג הוא שהמציאות, הזמן והמקום הם חלק ממערכת גדולה שמקיפה את האדם, ולאדם אין ישות נפרדת. כיוון שכל מקום ומכל זמן בעולם ממולאים על ידי מציאות אחת, אין מקום של באמת לעצמיות נפרדת. כל פרט במציאות הוא רק ביטוי של משהו אחר שממלא את כל העולם והיקום. בהנחה הזאת, כאשר אדם חושב שיש לו בחירה חופשית, למעשה הוא לא מודע לכך שהוא רק זרוע של מציאות רחבה יותר שמניעה אותו.
כחלק מההסברים, מציע אליעד את הדימוי של אנשים שקופים. דימוי זה מתאר מציאות שבה אדם היה מסוגל לראות את הכוחות השקופים המניעים אותו: אם היה רואה את "החבלים" או ה"אזיקים" שמזיזים אותו, היה מבין שלמעשה הוא לא בוחר אלא פשוט מגיב לדחיפות של כוחות חיצוניים. בכך, אליעד מדגיש את הבעיה בניסיון להרגיש שליטה על הרצונות והמחשבות שלנו, בעוד שמציאות זו בעצם מכילה אותנו בתוכה.
בכדי להבין את המהות של הזמן והמקום, מציע אליעד להפעיל בחיים את השאלה האם כל פעולה, מחשבה או רצון הם מחויבים או אפשריים. האם באמת חייבים את כל מה שנראה לנו כל כך טבעי? זהו תהליך של חקירה והבנה שהזמן והמקום הם בסך הכל צורות שמבניות את כל מה ש"מזוהה" כמציאות.
כחלק מההסברים על רצון, אליעד מציין את המושג של "מהות" מול "צורה". דוגמאות רבות מובאות למען המחשת רעיון זה, כמו למשל שהאדם לא רוצה אוכל, אלא את המהות שמאחורי הרצון לאכול - תחושת השובע. אם האדם לא מבין שהרצון לאוכל הוא רק צורה של רצון עמוק יותר לשינוי, הוא לא יוכל להבין את משמעות כל פעולה שהוא מבצע.
בהמשך, אליעד מציע למי שמתעניין לעבור דרך שלב אחרי שלב של הבנה עצמית על מהות הבחירה. בתחילה, האדם עשוי לחוות את הבחירה החופשית כ"חלקית", כלומר, לבחור פעולות מסוימות, אך עם הזמן יגיע למקום שבו הוא מבין שאין לו באמת שליטה על כל דבר, אפילו לא על הרצון שלו. בשלב מאוחר יותר, יתברר לו שהזמן, המקום והקיום הם כולם תוצאה של משהו אחר, וכך גם רצונו וההוויה שהוא חווה - כולם רק ביטויים של משהו שממלא את הכל.
בהיבט האישי, כל אדם חווה זאת בצורה שונה. במעבר ממקום של חוויית בחירה חופשית לכזה של ביטול הבחירה, אדם מרגיש תחילה משוחרר, כי הוא לא אחראי לכלום. אולם, בהמשך הוא גם יפנים את החיסרון שבכך - הוא לא יכול לשנות דבר, אין לו יכולת שליטה אמיתית על הקיום, והרצונות הפנימיים שלו עשויים להוביל אותו לפחדים חדשים.
מהם...
ההרצאה עוסקת בנושאים מורכבים של בחירה חופשית, חופש הרצון והקיום העצמי, תוך שמירה על גישה פילוסופית מעמיקה שמחייבת הבנה של כמה רבדים במציאות ובקיום האנושי. ההסברים שנמסרו מתמקדים בהבנה של האדם את מהות הזמן, המקום והקיום ואת מערכת היחסים ביניהם, שבסופו של דבר מובילים להסבר על ביטול הבחירה החופשית.
בסיס הרעיון שמוצג הוא שהמציאות, הזמן והמקום הם חלק ממערכת גדולה שמקיפה את האדם, ולאדם אין ישות נפרדת. כיוון שכל מקום ומכל זמן בעולם ממולאים על ידי מציאות אחת, אין מקום של באמת לעצמיות נפרדת. כל פרט במציאות הוא רק ביטוי של משהו אחר שממלא את כל העולם והיקום. בהנחה הזאת, כאשר אדם חושב שיש לו בחירה חופשית, למעשה הוא לא מודע לכך שהוא רק זרוע של מציאות רחבה יותר שמניעה אותו.
כחלק מההסברים, מציע אליעד את הדימוי של אנשים שקופים. דימוי זה מתאר מציאות שבה אדם היה מסוגל לראות את הכוחות השקופים המניעים אותו: אם היה רואה את "החבלים" או ה"אזיקים" שמזיזים אותו, היה מבין שלמעשה הוא לא בוחר אלא פשוט מגיב לדחיפות של כוחות חיצוניים. בכך, אליעד מדגיש את הבעיה בניסיון להרגיש שליטה על הרצונות והמחשבות שלנו, בעוד שמציאות זו בעצם מכילה אותנו בתוכה.
בכדי להבין את המהות של הזמן והמקום, מציע אליעד להפעיל בחיים את השאלה האם כל פעולה, מחשבה או רצון הם מחויבים או אפשריים. האם באמת חייבים את כל מה שנראה לנו כל כך טבעי? זהו תהליך של חקירה והבנה שהזמן והמקום הם בסך הכל צורות שמבניות את כל מה ש"מזוהה" כמציאות.
כחלק מההסברים על רצון, אליעד מציין את המושג של "מהות" מול "צורה". דוגמאות רבות מובאות למען המחשת רעיון זה, כמו למשל שהאדם לא רוצה אוכל, אלא את המהות שמאחורי הרצון לאכול - תחושת השובע. אם האדם לא מבין שהרצון לאוכל הוא רק צורה של רצון עמוק יותר לשינוי, הוא לא יוכל להבין את משמעות כל פעולה שהוא מבצע.
בהמשך, אליעד מציע למי שמתעניין לעבור דרך שלב אחרי שלב של הבנה עצמית על מהות הבחירה. בתחילה, האדם עשוי לחוות את הבחירה החופשית כ"חלקית", כלומר, לבחור פעולות מסוימות, אך עם הזמן יגיע למקום שבו הוא מבין שאין לו באמת שליטה על כל דבר, אפילו לא על הרצון שלו. בשלב מאוחר יותר, יתברר לו שהזמן, המקום והקיום הם כולם תוצאה של משהו אחר, וכך גם רצונו וההוויה שהוא חווה - כולם רק ביטויים של משהו שממלא את הכל.
בהיבט האישי, כל אדם חווה זאת בצורה שונה. במעבר ממקום של חוויית בחירה חופשית לכזה של ביטול הבחירה, אדם מרגיש תחילה משוחרר, כי הוא לא אחראי לכלום. אולם, בהמשך הוא גם יפנים את החיסרון שבכך - הוא לא יכול לשנות דבר, אין לו יכולת שליטה אמיתית על הקיום, והרצונות הפנימיים שלו עשויים להוביל אותו לפחדים חדשים.
מהם...
- האם יש לי בחירה חופשית?
- מה משמעות הזמן והמקום?
- מהם שלבי ההבנה על בחירה חופשית?
- מהי חוויית ביטול הבחירה?
- איך להבין את הרצון שלי?
- מהי שלמות בהבנה פילוסופית?
נמשיך בעמוד 171 בחלק ראשון.
הסברנו שאם המקום נמצא בכל מקום, והזמן נמצא בכל הזמן, ויש מציאות שנמצאת בכל מקום ובכל זמן, ואם אתה מבין שהמציאות נמצאת בכל מקום ובכל זמן, אז זה גורם, שלך כישות נפרדת לא יהיה מקום. כי אם בכל מקום יש מציאות שממלאים אותה זמן ומקום, אז כביכול - לך אין מקום, אין לך ישות, אין שום מקום שבו אתה יכול להגיד, פה אני קיים ופה המציאות קיימת. כמו שבאצבע אין שום מקום שאין בו את הגוף. כך אין מקום בתוכך שאין בו את המציאות. אם תבין זאת, אז כמה שתחשוב שיש לך בחירה, לא יכולה להיות לך בחירה, הרי אין לך שום ישות עצמאית.
לדוגמה, אם האדם היה יכול לראות אנשים שקופים שמניעים לו את הגוף, וכן את המחשבות, הרצונות, התחושות וכו', הוא היה חווה שאין לו בחירה חופשית. למה האדם חווה שיש לו בחירה חופשית? כי הוא לא רואה את מי שמזיז אותו. הוא אומר, זה אני וזה הקיר, ממני לקיר יש חלל, ואני לא רואה שמשהו מחליט לי, ואני זז, אבל הוא לא יודע מי נמצא בינו לבין הקיר.
האם האדם לא רואה מי נמצא בינו לבין המציאות? הזמן, המקום, המציאות. אתה חושב שהם לא עושים שום דבר. אבל למעשה זה יותר גדול ממך, זה עושה את הכל. הזמן והמקום הם אלו שמניעים אותך. האדם מוקף בחלל ובאוויר והם מניעים אותו.
המציאות היא המקיפה אותך, ומי אתה ביחס למציאות. כשהיא תחליט שתשב אז תשב, וכשהיא תחליט שתקום, אז תקום. ולמה אתה לא מבין את זה עד הסוף? כי אתה אומר שאתה רוצה את זה. אבל גם את הרצון שלך היא מקיפה, וגם את המחשבות שלך היא מקיפה, היא מקיפה את הכל.
יש מקיף, שהוא מקיף אותך ואת המחשבות שלך ואת הרצונות שלך, והוא זה שמחליט מה תעשה, מה תחשוב וכו'. האם האדם לא קולט שהמציאות היא שמניעה אותו?
וכשהאדם מבין זאת, הוא מבין שהוא זרוע מבצעת של משהו אחר. יש הוויה שהאדם הוא ביטוי שלה, והיא מחליטה הכל.
אם האדם מבין שהוא רק זרוע מבצעת של המציאות, אז הוא מבין שכול דבר בקיום הוא זרוע מבצעת. האדם לא יכול להגיד, הבנתי שלי אין בחירה, אבל לאדם אחר יש בחירה. כי אם הבנת שיש משהו שממלא את הכל, אז הוא ממלא את הכל. וכמו שלך אין בחירה אז גם לאדם השני אין בחירה. אין הבדל בינך לבין שום דבר בעולם. אתה לא מיוחד מדי ולא פחות מדי, אתה כמו כולם.
בהתחלה האדם מבין שהרצון שלו מתהווה ממשהו אחר (משהו גורם לו לקרות), אחר הוא מבין שהישות שלו מתהווה ממשהו אחר. זה שאתה קיים, משהו אחר גורם לך להיות קיים. אחר הוא מבין שהזמן והמקום מתהווים מדבר אחר, ועכשיו הוא מבין שכול מה שישנו (הרצון, הקיום, הזמן והמקום) מתהווה מדבר אחר. אז למעשה כל מה שיש הוא תוצאה של משהו אחר. במילה "יש" נכללים כל בדברים - הצורה, המקום, הזמן, אתה, ההוויה - כל מה שיש. והאדם רואה כיצד היש מתהווה מהאין בכל רגע מחדש.
אין פירושו, דבר חסר הגדרת זמן ומקום, שהוא מעל המציאות של מה שישנו.
שאלה: איך אני יכולה להבין שהזמן והמקום זה צורה?
אליעד: אם ביום יום תבדקי כל דבר, האם זה מחויב או אפשרי? האם זה מחויב שזה יהיה ככה או לא? למה אני רוצה את זה, האם זה מחויב או אפשרי? מה המהות? בסוף תביני שגם הזמן והמקום זה צורה.
אם למשל לאדם כואב הראש, והוא מתלונן על כאב הראש. הוא שוכח שזה שרע לו מהכאב ראש, זה בכלל לא בגלל הכאב ראש, אלא זה שכואב לו, זה צורה שהוא לא רוצה את המציאות, אז אם את זה הוא שוכח, איך הוא יזכור שהזמן והמקום זה צורה של המציאות? כמו שאם האדם שוכח ששולחן זה רק צורה של עץ, אז איך הוא יזכור שהעץ הוא גם רק צורה?
אם למשל האדם רוצה לאכול, והוא שוכח שזה רק צורה שהוא רוצה לשנות את המציאות, אז איך הוא יזכור שהרצון הוא צורה של האני, והאני הוא צורה של זמן ומקום?
לכן ביום יום, כל דבר שקורה לך, תשאל, למה אני רוצה את זה? מה המהות של זה? מה הסיבה של זה? לדוגמה, האדם מבקש אוכל, אז מישהו מביא לו אוכל מפלסטיק, אז תשאל אותו, מה אני יעשה באוכל של פלסטיק? אז הוא יגיד, אבל רצית אוכל. אז תגיד לו, זה שרציתי אוכל, זה רק לבוש לרצון שלי להיות שבע. זאת דוגמה שהאדם לא נאחז בצורה, אלא זוכר שהוא תמיד רוצה להיות שבע שזאת המהות, ולכן שמביאים לו אוכל מפלסטיק זה לא מספק אותו כי זה לא יכול לבטל את תחושת הרעב.
אם למשל מקללים בן אדם, והוא כועס. למה הוא כועס? כי הוא שכח את תכלית של הכעס, ואם בכזה דבר הוא שוכח, אז איך הוא יזכור את תכלית המציאות? האדם אפילו לא זוכר למה הוא בא לעולם, אז איך הוא יזכור למה העולם קיים?
תשאלי ביום יום, למה אני עושה פעולה מסוימת? מה אני רוצה להשיג? כי אם את לא זוכרת את זה, אז איך תזכרי למה אלוהים ברא את העולם? כשאת אוכלת, האם את במודעות למה את אוכלת? לא. אז תתחילי שתשאלי, למה את אוכלת?
קודם תביני למה את אוכלת, את לא אוכלת רק בגלל שאת רעבה, יש עוד סיבות. הרי את שמה תבלינים ויש מאכלים שיותר טעימים לך.
שאלה: יש לי דחף לאכול.
אליעד: האם בחוויה שלך, כשאת נותנת ביס, האם את זוכרת למה את עושה זאת? תתבונני.
שאלה: אז כל רגע זה רצון אחר.
אליעד: נכון, אז תתבונני בו. תהיי עירנית, זה נקרא מודעות. ואם תהיי מודעת, למה אני עושה...
הסברנו שאם המקום נמצא בכל מקום, והזמן נמצא בכל הזמן, ויש מציאות שנמצאת בכל מקום ובכל זמן, ואם אתה מבין שהמציאות נמצאת בכל מקום ובכל זמן, אז זה גורם, שלך כישות נפרדת לא יהיה מקום. כי אם בכל מקום יש מציאות שממלאים אותה זמן ומקום, אז כביכול - לך אין מקום, אין לך ישות, אין שום מקום שבו אתה יכול להגיד, פה אני קיים ופה המציאות קיימת. כמו שבאצבע אין שום מקום שאין בו את הגוף. כך אין מקום בתוכך שאין בו את המציאות. אם תבין זאת, אז כמה שתחשוב שיש לך בחירה, לא יכולה להיות לך בחירה, הרי אין לך שום ישות עצמאית.
לדוגמה, אם האדם היה יכול לראות אנשים שקופים שמניעים לו את הגוף, וכן את המחשבות, הרצונות, התחושות וכו', הוא היה חווה שאין לו בחירה חופשית. למה האדם חווה שיש לו בחירה חופשית? כי הוא לא רואה את מי שמזיז אותו. הוא אומר, זה אני וזה הקיר, ממני לקיר יש חלל, ואני לא רואה שמשהו מחליט לי, ואני זז, אבל הוא לא יודע מי נמצא בינו לבין הקיר.
האם האדם לא רואה מי נמצא בינו לבין המציאות? הזמן, המקום, המציאות. אתה חושב שהם לא עושים שום דבר. אבל למעשה זה יותר גדול ממך, זה עושה את הכל. הזמן והמקום הם אלו שמניעים אותך. האדם מוקף בחלל ובאוויר והם מניעים אותו.
המציאות היא המקיפה אותך, ומי אתה ביחס למציאות. כשהיא תחליט שתשב אז תשב, וכשהיא תחליט שתקום, אז תקום. ולמה אתה לא מבין את זה עד הסוף? כי אתה אומר שאתה רוצה את זה. אבל גם את הרצון שלך היא מקיפה, וגם את המחשבות שלך היא מקיפה, היא מקיפה את הכל.
יש מקיף, שהוא מקיף אותך ואת המחשבות שלך ואת הרצונות שלך, והוא זה שמחליט מה תעשה, מה תחשוב וכו'. האם האדם לא קולט שהמציאות היא שמניעה אותו?
וכשהאדם מבין זאת, הוא מבין שהוא זרוע מבצעת של משהו אחר. יש הוויה שהאדם הוא ביטוי שלה, והיא מחליטה הכל.
אם האדם מבין שהוא רק זרוע מבצעת של המציאות, אז הוא מבין שכול דבר בקיום הוא זרוע מבצעת. האדם לא יכול להגיד, הבנתי שלי אין בחירה, אבל לאדם אחר יש בחירה. כי אם הבנת שיש משהו שממלא את הכל, אז הוא ממלא את הכל. וכמו שלך אין בחירה אז גם לאדם השני אין בחירה. אין הבדל בינך לבין שום דבר בעולם. אתה לא מיוחד מדי ולא פחות מדי, אתה כמו כולם.
בהתחלה האדם מבין שהרצון שלו מתהווה ממשהו אחר (משהו גורם לו לקרות), אחר הוא מבין שהישות שלו מתהווה ממשהו אחר. זה שאתה קיים, משהו אחר גורם לך להיות קיים. אחר הוא מבין שהזמן והמקום מתהווים מדבר אחר, ועכשיו הוא מבין שכול מה שישנו (הרצון, הקיום, הזמן והמקום) מתהווה מדבר אחר. אז למעשה כל מה שיש הוא תוצאה של משהו אחר. במילה "יש" נכללים כל בדברים - הצורה, המקום, הזמן, אתה, ההוויה - כל מה שיש. והאדם רואה כיצד היש מתהווה מהאין בכל רגע מחדש.
אין פירושו, דבר חסר הגדרת זמן ומקום, שהוא מעל המציאות של מה שישנו.
שאלה: איך אני יכולה להבין שהזמן והמקום זה צורה?
אליעד: אם ביום יום תבדקי כל דבר, האם זה מחויב או אפשרי? האם זה מחויב שזה יהיה ככה או לא? למה אני רוצה את זה, האם זה מחויב או אפשרי? מה המהות? בסוף תביני שגם הזמן והמקום זה צורה.
אם למשל לאדם כואב הראש, והוא מתלונן על כאב הראש. הוא שוכח שזה שרע לו מהכאב ראש, זה בכלל לא בגלל הכאב ראש, אלא זה שכואב לו, זה צורה שהוא לא רוצה את המציאות, אז אם את זה הוא שוכח, איך הוא יזכור שהזמן והמקום זה צורה של המציאות? כמו שאם האדם שוכח ששולחן זה רק צורה של עץ, אז איך הוא יזכור שהעץ הוא גם רק צורה?
אם למשל האדם רוצה לאכול, והוא שוכח שזה רק צורה שהוא רוצה לשנות את המציאות, אז איך הוא יזכור שהרצון הוא צורה של האני, והאני הוא צורה של זמן ומקום?
לכן ביום יום, כל דבר שקורה לך, תשאל, למה אני רוצה את זה? מה המהות של זה? מה הסיבה של זה? לדוגמה, האדם מבקש אוכל, אז מישהו מביא לו אוכל מפלסטיק, אז תשאל אותו, מה אני יעשה באוכל של פלסטיק? אז הוא יגיד, אבל רצית אוכל. אז תגיד לו, זה שרציתי אוכל, זה רק לבוש לרצון שלי להיות שבע. זאת דוגמה שהאדם לא נאחז בצורה, אלא זוכר שהוא תמיד רוצה להיות שבע שזאת המהות, ולכן שמביאים לו אוכל מפלסטיק זה לא מספק אותו כי זה לא יכול לבטל את תחושת הרעב.
אם למשל מקללים בן אדם, והוא כועס. למה הוא כועס? כי הוא שכח את תכלית של הכעס, ואם בכזה דבר הוא שוכח, אז איך הוא יזכור את תכלית המציאות? האדם אפילו לא זוכר למה הוא בא לעולם, אז איך הוא יזכור למה העולם קיים?
תשאלי ביום יום, למה אני עושה פעולה מסוימת? מה אני רוצה להשיג? כי אם את לא זוכרת את זה, אז איך תזכרי למה אלוהים ברא את העולם? כשאת אוכלת, האם את במודעות למה את אוכלת? לא. אז תתחילי שתשאלי, למה את אוכלת?
קודם תביני למה את אוכלת, את לא אוכלת רק בגלל שאת רעבה, יש עוד סיבות. הרי את שמה תבלינים ויש מאכלים שיותר טעימים לך.
שאלה: יש לי דחף לאכול.
אליעד: האם בחוויה שלך, כשאת נותנת ביס, האם את זוכרת למה את עושה זאת? תתבונני.
שאלה: אז כל רגע זה רצון אחר.
אליעד: נכון, אז תתבונני בו. תהיי עירנית, זה נקרא מודעות. ואם תהיי מודעת, למה אני עושה...
050-3331-331