שאלה: מה זה סופר פוזיציה?

אליעד: סופר פוזיציה אומרת, ריבוי מקומות, כאילו כל דבר נמצא באין סוף מקומות, עד שאתה רואה אותו. יש תיאוריה מדעית שאומרת שכול הדברים נמצאים בסופר פוזיציה עד שמישהו מסתכל עליהם ואז הם קורסים למקומם. מה הכוונה? למשל את רואה פה קיר, כשאת רואה קיר את רואה בזמן ובמקום הזה רק קיר, את לא רואה פה עוד דברים, אבל התורה המדעית הזאת אומרת שכשאת לא מסתכלת לשם יש שם את כל הדברים, וכשאת מסתכלת לשם יש שם קיר, הבנת? זה גם מתחבר למה ששאלת פעם שעברה על הזמן, מי אמר שהוא נוצר כל פעם מחדש.

הרעיון אומר שהאדם בכל רגע יכול לחשוב רק על זמן ומקום אחד, אתה לא יכול בו זמנית להסתכל על שתי מקומות למשל אתה מסתכל ימינה אתה רואה קיר, וכשלא תסתכל ישאלו אותך מה יש מימינך תגיד קיר אבל תגיד בגלל הזיכרון שלך, התורה המדעית הזאת אומרת שרק היכן שאתה מסתכל יש את מה שאתה מסתכל, ויש לך זיכרון שבשאר המקומות יש עוד דברים. אבל שתדע, שמצד האמת כאשר אתה לא מסתכל לשם, אין שם קיר, אין שם שום דבר מוגדר, יש שם את כל הדברים בו זמנית.

דמייני למשל קיר, פיל, מטוס, שימי את כל הדברים ביחד, מה קבלת? שום דבר, נכון? דמייני פיל ואין פיל, קיר ואין קיר, שימי את כל הווריאציות כולם ביחד, מה קבלת? כלום, לא קבלת משהו מוגדר. קבלת הכל ולא כלום באותו מקום. הרעיון הוא שלמציאות יש פוטנציאל אין סופי, והברירת מחדל שלה, והמצב הטבעי שלה הוא שכול הדברים נמצאים במצב האין סופי שלהם, במצב הלא מוגדר. זוהי למעשה התורה הקוונטית.

הרעיון של הקריסה הקוונטית אומר שאתה גם משנה את העבר, כשאתה רואה עכשיו משהו הוא גם נוצר בעבר. אני אתן לך דוגמא, למשל יש כאן קיר, ואני אומר לך שעד שלא הסתכלת לא היה פה קיר, אם אנחנו אומרים שהקיר נוצר עכשיו, אז איך הוא נוצר עכשיו? היה צריך לקרות משהו בעבר כדי שהוא יוצר, אז מה שהם טוענים שהתצפית של האדם בהווה יוצרת את האירועים בעבר, זה מה שהסברתי לך שגם העבר נוצר עכשיו. עכשיו את למשל מסתכלת על אימא שלך, את אומרת זאת אימא שלי, עכשיו נוצרה המציאות הקודמת שיצרה את אימא שלך עכשיו. כרגע נוצרה בך תודעה שיש בה זיכרון של העבר.

שאלה: מה זה עבר?

אליעד: עבר זוהי בסך בכל תמונה שיש לך בראש, שאת חווה זמן אחר לגביה. למשל אדם אומר אתמול קרה לי ככה, מה זה? זוהי תמונה שיש לך כרגע בראש. למשל באמנות יש ציורים עם עומק, הציור שטוח אבל הוא נראה תלת מימדי, למשל נקודה מסוימת נראית קרובה והשנייה רחוקה, אבל זה אותו מרחק. אותו דבר גם במרחב של הזמן, האתמול, היום והמחר והמחרתיים הם אותו זמן אבל אתה חווה רק מרחק אחר מהתמונה. זוהי רק חוויה, איך אתה חווה את התמונה.

שאלה: איך זה יכול להיות שכול פעם שאני מסתכל אני רואה קיר? ואיך זה יכול להיות שכול האנשים רואים את אותה מציאות?

אליעד: יש כאן שתי תשובות, התשובה הראשונה אומרת שיש כאן אין סוף אפשרויות, ואתה זה רק אחד מהאפשרויות, ויש אולי עולם אחר שכאשר מישהו מסתכל הוא רואה דברים שונים, זה עניין של הסתברות. אבל אני אתן לך תשובה אחרת, למה אני רואה תמיד מאחורי קיר? אבל זה לא נכון, זה בגלל שנוצר לך זיכרון רציף, יכול להיות שכול הפעמים הקודמות לא היה קיר, אבל כעת נוצר לך זיכרון שתמיד שכשהסתכלת אחורה נוצר לך קיר. הכל נוצר באותו רגע. אדם אומר שתמיד שכשהסתכלתי אחורה ראיתי קיר, אבל זה לא נכון, כי הזיכרון של העבר גם נוצר עכשיו. זה אומר שאתה לא באמת יכול להוכיח שברגעים הקודמים אתה ראית קיר.

למה זה חשוב להבין את מה שאני אומר? יש כאן עניין עם חווית הזמן, האדם מניח הנחות, הולך ברחוב ורואה את הבית וחושב שאתמול גם ראה אותו, אבל זה כרגע נוצר לך בתודעה, שאומרת לך שכרגע יש פה בית ושגם אתמול ראית את זה, אבל זה שאתה זוכר שאתמול ראית אותו, זה נוצר עכשיו, עכשיו נוצר שאתמול ראית את זה, אין פה רצף זה רק דמיון.

עכשיו שאלת גם, איך זה שכולם רואים את אותו הדבר, והתשובה היא שזה לא נכון שכולם רואים אותו דבר. גם כאן אפשר לתת שתי תשובות שהראשונה זה הסתברותית. זה לא נכון שכולם רואים אותו דבר, זה רק בעולם שלך שכולם רואים אותו הדבר. אתה מבחינתך אומר כולנו מסתכלים ורואים שולחן, אבל זה לא, אתה רואה אנשים שרואים שולחן. אתה אדם, נכון? ויש לך תודעה? כן, אתה יודע שיש לך תודעה? כן, אתה אומר אני קיים, ההוא למשל דומם, וההוא למשל אדם, אבל תתרכז היטב, איך אתה יודע שזה אדם? אולי זה רובוטים שרק נראים כמו בני אדם? מה אני בא לומר? אתה אומר אבל הם דומים לי, הן נמצאים באותו גוף כמוני, אז כנראה שגם להם יש תודעה כמוני, כאילו מה? זאת ההוכחה שלך? האם בגלל שהם מדברים כמוך זה אומר שיש להם תודעה כמוך?

אתה למעשה שואל איך זה שכולנו רואים את אותו שולחן, אבל אני אומר לך שגם אנחנו סוג של שולחן לגביך. זה שאתה חושב שכולנו חושבים כמוך, זה למעשה נוצר עבורך. אנחנו קיימים במחשבה שלך. מבחינה אובייקטיבית אתה לא יכול להוכיח אם אני קיים או לא, אתה יכול להוכיח שאתה חושב שאני קיים. אתה לא יודע אם אני באמת קיים.

דוגמא, למשל אתה חולם חלום, ובחלום את רואה שולחן, אבל בחלום השולחן לא באמת נמצא שם, היכן נמצא השולחן? בשום מקום, כי המקום של החלום בכלל לא קיים. עכשיו, כל מי שנמצא בחלום רואה שולחן, אבל זה לא נכון, כי בחלום שלך כולם רואים שולחן, אבל זה חלום שלך, האנשים האלה בכלל לא קיימים.

שאלה: זה הזכיר לי משהו שהגעתי לכאן. אני, מי שזה לא יהיה, יוצר את המציאות בעצם הנוכחות שלי, כמו שהתמונה הזאת יוצרת את המציאות של עצמה, זה לא מבחינה שאני עושה את זה אקטיבי, תוך כדי זה שאני קיים, המציאות נוצרת איך שהוא עבורי.

אליעד: כולל הכל, עבר, הווה, רצונות הכל הכל. זה כמו שאתה בתוך חלום לדוגמא, הדבר היחיד שבאמת קיים במירכאות זה החולם. בחלום יש הרבה אנשים שעושים הרבה פעולות אבל למעשה הם לא באמת קיימים. מי הבין? אני רוצה לציין משהו, התכלית זה לא לדבר, אבל אם לא הבנת עדיף שתגיד לא הבנתי או שתגיד מה הבנת, כי האדם לא יכול לרמות, אם לא הבנת בסוף אתה סובל, כי המציאות למי שלא מבין נותנת זבנג, לכן רצוי להבין.

שאלה: למשל דוגמא, אנחנו כולנו רואים את הצבע האדום אבל במציאות מי אומר שכולם רואים אותו דבר, אותו צבע? הוא קורא לזה אדום, אבל האם אני יודעת שזה באמת אותו אדום כמו שאני רואה.

אליעד: אני אסביר את מה שהיא אמרה, בקשר לנושא של צבעים, כולנו מסכימים שזה צבע שחור, אבל זה לא אומר שכולנו רואים את זה בצבע שחור, יכול להיות שכול אחד רואה את השחור שלו אחרת, אולי אתה רואה שחור כמו שאני רואה צהוב, אבל בגלל שאנו חיים באותו עולם, הסכמנו שלזה קוראים שחור. לצבע הצהוב אתה בטוח שהוא שחור ואני לשחור בטוח שהוא צהוב. זאת אומרת שכול אחד חווה משהו אחר, אבל יש הסכמה.

הדבר הוודאי היחיד שקיים לאדם זה הוא עצמו, מישהו יכול להוכיח שבאמת יש כאן שולחן? יש כאן שולחן?

שאלה: כן, אני רואה אותו

אליעד: האם מבחינה אובייקטיבית יש כאן שולחן?

שאלה: לא זאת חוויה אישית.

אליעד: יפה, זאת חוויה אישית. נגיד שגם הוא רואה שיש פה שולחן, האם אתה מבין שזה שהוא רואה שיש פה שולחן, מנקודת המבט שלך, זוהי חוויה אישית שלך שהוא אומר שיש פה שולחן? גם זה שהוא אומר שיש פה שולחן זוהי חוויה אישית שלך. האם הבנת?

שאלה: הבנתי שבסופו של דבר החוויה שלהם היא החוויה שלי.

אליעד: למעשה כאשר נדמה לנו שכולנו רואים אותו דבר, זה גורם למציאות להראות יותר אמיתית. אבל למעשה אתה רואה פה שולחן, ואתה רואה פה מישהו שרואה פה שולחן. הכל זה בתוך המוח שלנו. זה כמו חלום לכל דבר ועניין. הרעיון הוא שאני רוצה להחליש את הכוח של החוויה הממשית של המציאות.

שאלה: למה?

אליעד: להבין את האמת קודם כול, ומה יצא לך מזה זה סיפור אחר. שלא תאחז בתמונה החיצונית.

האדם חווה שולחן, אז פה אנחנו מסכימים שהשולחן נמצא במחשבה של האדם, האדם חושב את השולחן, אם הוא לא היה חושב את השולחן, השולחן לא היה קיים התודעה שלו. זאת אומרת שהשולחן הוא פחות ממשי, הוא לא ממשי, אתה חושב אותו, זה סוג של מחשבה. המחשבה שלך מחברת אותך לשולחן.

מה ההבנה הזאת גורמת לך? להבין שהשולחן הוא פחות ממשי בשבילך. כי אם אתה עוצם עיניים ומדמיין שולחן או נוגע בשולחן זה למעשה אותו דבר. אבל עדיין הממשות של השולחן חזקה בתודעה שלך, למה? כי אתה אומר שכולם חושבים שיש כאן שולחן, אולי אני רק מדמיין, אבל למעשה כולם כאן מדמיינים, אז איך אני מפרק את הממשות של השולחן? שאני מחזיר את הכל אליך, שאני אומר לך שכול המציאות כולה היא רק בדמיון שלך. למעשה כל העבר ההווה והעתיד זה הכל בתוכך.

שאלה: אבל אם אנסה לעבור דרך קיר לא אצליח.

אליעד: אני לא מתווכח איתך שבעולם שלך אתה לא יכול לעבור דרך קיר, אני מסכים איתך על הכל, אני רק מדבר מההיבט של, האם כולם רואים את השולחן? התשובה, אתה רואה שכולם רואים שולחן, אבל אין לך שום דרך בעולם לדעת, האם ישנם עוד ישויות כמוך או לא.

שאלה: למעשה מה שאני חווה או רואה, זה בכלל משהו שרץ לי בראש.

אליעד: ואתה למעשה מפתח מערכות יחסים עם דמויות בתוך הראש שלך, ורב איתם וכועס עליהם, ואתה בטוח שמישהו פגע בך וכו'. הכל זה בעולם שלך.

עכשיו למה לאנשים קשה להבין את זה? כי זה מפרק להם את מערכות היחסים הרגשיות שלהם ברובד מסוים. אם אתה יודע שהכל נוצר בראשי עכשיו, וגם אני נוצרתי עכשיו, אז לא תהיה קשור לכלום. למעשה אתה נוצר עכשיו עם חוויה שנוצרת בעבר. אתה מבחינתך לא יכול להוכיח שהיית ברגע הקודם, ברגע הזה יש לך את החוויה שהיית אתמול.

למציאות יש פוטנציאל אין סופי, ורמת הקושי ליצור עולם כזה או עולם ריק מכל דבר זוהי אותה רמת קושי. מנקודת מבט של פוטנציאל אין סופי, ליצור עולם של ריק, ועולם שאחרי 14 אלף שנה מתפתחים בו חיים זה היינו אך, כי זאת רק תמונה.

אחד הדברים שאני הכי אוהב, זה דרופי, דמות בתום וג'רי, שהוא המצייר את הסצנות של תום וג'רי, הוא נגש ללוח ומתחיל לשרטט הרבה קווים ומספרים ומעביר צבע ואז נוצר עולם, ואז הוא אומר, אתם חושבים שזה קל? ואז הוא מוסיף, זה הרבה יותר קל ממה שזה נראה. למה זה עוד יותר קל? איך זה מתחבר? אמרנו שזה קל ליצור את העולם, למה? כי מצד האמת הכל אחד, אין בכלל שינוי. אנחנו אומרים כמה קשה ליצור את כל העולם בבת אחת, אבל אם יש לנו יכולות אז אפשר לעשות הכל, אז נחווה את בריאת העולם כטיפה מאמץ, למה? כי אנחנו חווים את זה כשינוי, שמכלום נהיה משהו, אבל אם נבין שמצד האמת אין שום שינוי ומצד האמת הכל אחד, אז יש אפס אחוז מאמץ, כי למעשה זה אפילו לא נעשה.

רבי נחמן בליקוטי מוהרן מדבר על הנושא של השתדלות, והוא אומר, שאם יש לאדם הבנה בשלמות אז הוא לא צריך לעשות שום השתדלות, ואפילו גם דברים הכרחיים, הם גם יעשו על ידי אחרים. הוא מדבר על דרגה שאתה באפס אחוז מאמץ, לא שצריך לעשות קצת, לא צריך לעשות שום דבר. ואז נשאלת השאלה איך אתה יכול להיות במצב שאתה לא עושה שום דבר? אפילו הוא היה אוכל ושותה, אבל הוא אומר, לא, לא צריך לעשות שום דבר, הכוונה שתבין שמנקודת המבט של אלוהים, הוא לא עושה שום דבר, אתה בשכל שלך נדמה לך שיש משהו שעושה את העולם, ואם אתה מספיק טיפש אתה חושב שצריך 14 מיליארד שנה כדי לעשות את מה שיש פה, אבל אם אתה מבין, אתה מבין שרק מהצד שלך יש פה הבדל בין לפני ואחרי.

אנחנו בתפיסה שלנו חווים הבדל בין היש לאין, יש זה דבר אחד והאין זה הניגוד שלו. התודעה של אדם חווה הבדל בין היש לאין, ואז ממילא היש מתהווה מהאין, אז אתה אומר יש לנו אין שמתהווה ליש, אבל אנו חווים קושי, איך מכלום נוצר משהו? אבל מי שמתעמק יותר מבין שמצד האמת האובייקטיבית אין הבדל בין יש לאין, בין הכלום ללא כלום אין בכלל הבדל, בתפיסת יקום כזאת אין בכלל טעם לדבר על יצירת עולם, כי יצירת עולם פירושו שינוי מאין ליש.

רק כאשר האדם נמצא בתודעה שהוא מבדיל בין יש לאין, אז עולה בתוכו שאלה של זמן ומקום, כי זמן ומקום זה שינוי. אם האדם לאן שהוא היה מסתכל, הוא היה חווה את אותה מציאות, אז לא הייתה לו תפיסת מקום. אתה יכול לחוות מקום רק אם בתוכך אתה חווה שינוי במשהו. אותו דבר גם לגבי זמן, אם הייתה רואה תמיד את אותה התמונה, אז אין לפני ואחרי. ממה נובע הזמן והמקום? מההפרדה של היש והאין.

כול הנושא על המאמץ של ליצור משהו מכלום הוא רק בתודעה שלנו, שיש בה הפרדה בין יש לאין. אבל השאלה לא קיימת בכלל, כי מצד השכל הגדול יותר אין הפרדה בין היש לאין. זה בכלל דבר אחד, אין כאן בכלל מאמץ, ולכן אין בכלל שאלה כמה מאמץ צריך כדי ליצור עולם. בתודעה שלך זה נוצר אבל מצד האמת זה לא נוצר.

שאלה: איך השכל שלי יכול להעמיק בשכל גדול יותר שהוא אף פעם לא חווה?

אליעד: אתה שואל איך האדם יכול להעמיק במשהו שהוא לא חווה. הוא שואל, איך האדם יכול להתבונן בתפיסת מציאות שאין לו אותה, איך הוא יכול לחוות את המציאות דרך עיניים שאין לו אותם? אתה לא יכול לראות את הקיר כמו שאני רואה אותו.

זה מה שרבי נחמן אמר שלצדיקים יש עיני השם, למה הכוונה? הם רואים את המציאות דרך העיניים של אלוהים, מה הכוונה עיניים? שכל, שהם חווים את זה דרך השכל הגדול. נאמר בכתובים, נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות, היה אחד שהסתכל על מישהו והפך אותו לגל של עצמות. רבי נחמן מסביר את הפירוש של העניין, כאשר צדיק רואה מישהו שהוא לא צדיק, הוא מרחם עליו ונותן לו את עיניו, מה הכוונה? נותן לו את השכל שלו והופך אותו לגל של עצמות, מה הכוונה בגל של עצמות? הוא מגלה לו את העצמיות של הדבר. למשל האדם מפחד ממשהו, למה? כי הוא לא רואה את העצמיות של הדבר, הוא לא רואה שהכל אחד, אז נתן בו עיניו, נתן לו שכל וגילה לו את עצמיותו.

שאלה: יש דבר כזה?

אליעד: כן, זה מה שאנחנו עושים עכשיו.

אתה שאלת איך אדם יכול להסתכל על האמת דרך העיניים שלו, אז אני אתן לך כמה תשובות. תשובה ראשונה אין דבר כזה שכל שלך ושכל של מישהו אחר. למשל יש את השכל שלך והשכל של אלוהים, יש מציאות ואתה חלק מהמציאות ואלוהים חלק מהמציאות, אתה יכול להגיד שאתה חלק מאלוהים או שאלוהים מקיף אותך, זה לא משנה, שניכם נמצאים באותה מציאות, לכן שניכם חלקים של משהו אחד, נכון? מה זה אומר בעצם? שהשכל שלך והשכל של אלוהים עשוי מאותו חומר, עשוי מאותה הוויה, אז זה אומר שאתה לא יכול להגיד, שלך אין את היכולת של השכל של אלוהים, ולאלוהים אין את היכולת של השכל שלך, למה? כי אתם עשויים מאותו פוטנציאל, אתם רק ביטוי שונה. לכן זה אומר שברמת הפוטנציאל אתה יכול הכל.

למשל יש שכל א' שהוא השכל שלך, ויש שכל ב' שהוא השכל של אלוהים, ולמעשה שניכם מחוברים לשכל אחר שהוא השכל הגדול, ואפילו אם ממש לא תרצה יש בתוכך את כל היכולות של אלוהים. תראה אם אתה בתוכו אז ברור שיש לך את כל היכולות שלו, כי אתה עשוי ממנו. ואם הוא מחוצה לך, גם אז יש לך את כל היכולות שלו, כי שניכם נמצאים בתוך אותה מערכת ושניכם ביטויים של אותו מנגנון.

אני רוצה להביא אותך להבנה שאין נפרדות בתפיסה בינך לבין אלוהים. ואתה חושב שאין לך את החוויה של אלוהים אבל אני אגלה לך סוד, שיש לך כבר עכשיו את החוויה של אלוהים. כי חווית המחויב זאת חוויה שתמיד יש לך אותה, זה לא משהו שאתה משיג אותו, זה משהו שאתה מגלה שתמיד יש לך אותו, כבר עכשיו אתה רואה את המציאות כמו אלוהים, אבל אתה לא יודע. למעשה עכשיו אתה אלוהים אבל אתה לא יודע זאת.

אני רוצה להסביר לך שכול מה שאלוהים יכול גם אתה יכול, ברגע שאתה מגדיר אותך ואת אלוהים, זה למעשה מצד האמת שתי צורות שונות של משהו אחד, יש משהו שלישי גדול יותר. אם הוא מקביל אליך אז התודעה שלו והתודעה שלך עשויות מאותו הדבר, יש שורש אחד שהכל נובע ממנו. ואפשר לעשות הפוך שאולי אלוהים שואל איך אני יכול לחוות את העולם כמוך, מה שאני רוצה להסביר לך שמתפיסת השכל הגדול לאלוהים אין יתרון עליך.

יש סיפור בסרטים המצוירים על אל יווני שנקרא הרקולס, שהייתה בחורה שזרקו אותה לגיהינום, והוא קפץ אחריה לגיהינום כדי להציל את הנשמה שלה, כשהוא קפץ לגהינום, המלאכים הרעים רצו לחתוך לו את חבל החיים, רצו לחתוך את חבל הנשמה שלו כדי שיישאר שם, אבל לא הצליחו לחתוך, למה לא הצליחו לחתוך את החבל? כי החבל היה עשוי מחומר אחר, זה אומר שאפילו שהוא החליף צורה לאדם, עדיין הוא היה אלוהים ולכן לא יכלו להרוג אותו.

ויש עוד סיפור, בסרט הרובוטריקים שנקרא נקמת הנופלים, יש שם סצנה שאחד הרובוטים מגיע לבית קברות של הרובוטים ורואה את הרובוט המלך שמת, שפתאום קם לתחייה, ואז המלך אומר לרובוט, מה פתאום לקחת פיקוד? מי מינה אותך? אז הוא אמר לו, חשבתי שאתה מת, אז המלך אמר, מלך אפילו אחרי שהוא מת הוא נשאר המלך. אתה חושב שאם אני מת, אני עדיין לא המלך? מה הכוונה? הכוונה היא שאיך שלא תסובב את זה, אתה עשוי מאלוהים, מהכוח הבלתי מוגבל. אתה יכול להיות מצומצם, עם שכל, בלי שכל, עם תפיסה כזאת או אחרת, אבל איך שלא תסובב את זה הפוטנציאל שלך הוא אין סופי.

לכן רבי נחמן אמר שאפילו נקודה אחת מהשכל, יכולה לעמוד נגד כל העולם כולו עם כל התאוות הרצונות והדמיונות. ואפילו מי שהשכל שלו טעה ונהרס, אפילו נקודה קטנה יכולה לעשות הכל, למה? כי הכוח ממנו אתה עשוי הוא כוח בלתי מוגבל.

עכשיו יש עוד סיפור שרבי נחמן מספר על מלך שעשה אוצר וסביב האוצר עשה חומות, וכולם ניגשו לחומות ולא הצליחו להיכנס, ואז הבן של המלך אמר, לא יכול להיות שאי אפשר, ואז הוא ניסה, עשה מה שעשה והצליח, ומצא את האוצר. מה המשמעות שרק בן המלך הצליח להתגבר על החומות, למה? כי בן המלך ידע שבגלל שהוא הבן של המלך יש לו קרבה משפחתית למלך, והוא עשוי מהחומר של המלך. אז אתה יכול בכוח האלוהי שממנו נוצרת לשנות את ברירת המחדל שלך. זה כמו בן המלך שהשתגע וחשב שהוא תרנגול הודו, וכשהוא פגש בחכם, והחכם אמר לו שהוא חלק מהמלך והוא נהיה נורמאלי.

למעשה האדם הוא אלוהים שהשתגע, אתה אלוהים שחושב בטעות שהוא לא אלוהים, למה אתה חושב כך? כי אתה גרמת לעצמך לחשוב שאתה בן אדם. אתה כאלוהים צמצמת את עצמך, אתה יודע מה צריך לכתוב בתעודת זהות, מי אתה? אלוהים. אתה כאלוהים בוחר לצמצם את הכל, לצמצם את עצמך בגוף, בתודעה מסוימת, אבל אתה עדיין אלוהים.

שאלה: אני לא זוכר שבחרתי בזה.

אליעד: כי אתה כאלוהים בחרת שלא תזכור זאת. דרך אגב אתה כן זוכר שבחרת, למה? כי אתה מחפש, מה אתה חושב מניע את כולם לחפש? הזיכרון. מה האדם בעצם מחפש? את האין סוף, את האלוהי. למה לא משנה מה יתנו לאדם, הוא לא יהיה מאושר? כי הוא רוצה את האין סוף. ואת האין סוף הוא לא יכול לקבל, מה זה אומר האין סוף? לרצות את האלוהים, ולמה שתרצה את האלוהים? כי במקרה זה אתה. זה כמו מלך שנמצא בבית כלא, אבל עדיין מוטבע בו שהוא מלך, ולכן הוא לא יכול להתאקלם בכלא.

מה שאמרתי לך זה את האמת, ואחר תשאל איך אני יכול להגיע להשגה של השכל הגדול יותר. ואני אוסיף לך עוד משפט, שאפילו אם אתה לא יכול, עד שלא תנסה בכל כוחך לא תדע אם אתה יכול או לא יכול. אפילו אם כל מה שאמרתי זה קשקוש, מנקודת המבט שלך עד שלא תנסה לא תדע.

עכשיו השאלה היא, איך אני יכול לעבור לשם, למעשה יש שתי אפשרויות, יכול או לא יכול. אם אין לך בחירה אתה לא יכול, אין אפילו משמעות לשאלה. אם יש לך בחירה אתה יכול, נכון? מהפרספקטיבה שאין לך בחירה וזה לא תלוי בך, לא הייתה עולה בכלל השאלה, ואם היית חווה את זה? היית יכול להחליף אותי בהרצאה, למרות שזה לא הכל, יש עוד פנימי. אבל כעיקרון יש בתוכך שתי ישויות, ישות אחת שחווה שאין לה בחירה וישות אחרת שחווה שיש לה בחירה. עכשיו הישות שחווה שאין לה בחירה, בכלל לא סובלת, אני לא מדבר איתה בכלל, היא לא זאת ששואלת, אני נותן את התשובה לישות שבתוכך שחושבת שיש לה בחירה.

יש בתוכך חוויות שונות, כמה ישויות, ישות אחת חווה ככה וישות אחרת חווה ככה, זה נקרא שקר, אתה מזגזג.

שאלה: יש כאן משהו שסותר, מצד אחד אני האלוהים, ומצד שני אין לי בחירה.

אליעד: השאלה היא תמיד מאיזה צד מסתכלים על זה. תחשבי שאת אלוהים, יכולה לעשות הכל, ומחליטה להכניס את עצמך לתוך גוף שלא יכול לעשות הכל.

שאלה: אני החלטתי לעשות זאת?

אליעד: כשאת אומרת אני, למי את מתכוונת?

שאלה: אני כאלוהים.

אליעד: אז את החלטת כאלוהים, את הראשון. למשל את חולמת חלום ואת מוגבלת בחלום ביכולות שלך, מי אחראי על היכולות שלך בתוך החלום? את. אני רוצה לחדד את זה, בחלום יש אותך שחולמת את החלום ויש אותך שנמצאת בתוך החלום. עכשיו את בחלום והיכולות שלך מוגבלות, אז את שחולמת את החלום יכולה לעשות הכל, אבל בחרת לחוות שבחלום יש לך יכולות מוגבלות, מי מחליט מה קורה בחלום? זה שחולם את החלום, את למעשה מצמצמת את עצמך בחלום.

אותו דבר, כאשר את אומרת אני, מי מחליט? על איזה אני את מתכוונת? לאני שבתוך החלום? לאני שחולם את החלום? או לאני שנמצא לפני החלום? למי מהם את מתכוונת? אז התשובה היא שכול התשובות נכונות. מהצד שיש כוח שמניע את הכל, ואתה לא הכל שמניע את הכל, אז אין לך בחירה. והצד שאתה הוא הכוח שמניע את הכל, יש לך בחירה.

שאלה: השאלה היא האם אני חווה את זה?

אליעד: אם את מסתכלת על זה את חווה את זה.

שאלה: איך עושים זאת?

אליעד: תשאל את עצמך, מי אני? ותבין שאתה אלוהים. מה הבנת?

שאלה: תלוי מאיזה פרספקטיבה אני מתבוננת.

אליעד: האם הבנת את הכיוון? כשאת אומרת אני, כשאת בתוך החלום ואת אומרת, אני רוצה, את בעיקרון יכולה להתכוון לשתי ישויות, או לאת שבתוך החלום, או לאת שחולמת את החלום, באותו זמן את לא יודעת שאת בחלום את חושבת שאת במציאות, נכון? גם פה, את בטוחה שאת קיימת, אבל יש מישהו שחולם את הכל, שהוא במקרה גם את, האני שלך והאני שלי זה אותו הדבר, זה אותו אני, גם האני של השולחן, התודעה של השולחן, שלי שלך ושלו זה אותו אחד, יש אחד שמהצד שלו אין הבדל בין שולחן - לכסא - לאדם, זה הכל אותו הדבר. זה שחולם את החלום, מהצד שלו אין הבדל בין הדברים שבחלום. למעשה אנחנו לא יודעים אם העולם חלום או אמיתי.

שאלה: איך להגיע לחוויה, שאחווה שאני הראשון?

אליעד: למעשה יש רק שתי אפשרויות, או שאתה הראשון או שאתה לא הראשון, או שאפשר להגיד גם וגם. כל מה שאתה צריך לעשות זה לברר מה האמת, לשאול את עצמך מספיק פעמים, מי אני? מה אני? ואם באמת תבין, או שתגלה שאתה לא אלוהים, ואז אתה לא יכול לחוות את זה כי אתה לא אלוהים, מה לעשות? או שתגלה שאתה כן, ואז תחווה את זה.

פשוט תסתכל לתוכך, כשאתה אומר את המילה אני, מי זה אני? אני הולך, אני רוצה, מי זה? למשל האצבע הזאת יש לה תודעה והיא אומרת אני הלכתי, אני זזתי, אבל מי זה? זה חלק ממשהו אחר, זאת אומרת שאני הראשון כי הוא בעל הבית. זה עניין של תהליך התבוננות לא מעבר לכך, האצבע הזאת היא גם הכף יד, גם הזרוע, וגם אליעד, היא גם וגם בו זמנית, בכל מקרה אם תתבונן מספיק פנימה תחווה את האלוהים.

אני מעוניין לדבר עכשיו על הגישה, על הלימוד, באים לומדים שומעים, אבל אומרים שזה לא נתפס, אי אפשר לחוות את זה, אמנם בסוף נתפס משהו, אבל יש פה משהו מהותי בגישה שהוא המשובש, נותנים לך יהלומים בדלי אבל זה כאילו נשפך. למשל אני מסביר משהו, בפועל כל אחד מבין ברמה מסוימת, אין דבר כזה שלא הבנת כלום, ואין דבר כזה שהבנת הכל, אז השאלה היא מה קורה מהצד שלכם עם הנושא הזה? כי לדעתי יש כאן משהו משובש בגישה, שכול קבלת המידע אחר כך היא פחות טובה.

שאלה: לפי דעתי השאלות באות אחרי חשיבה על הדברים, וזה לוקח זמן.

אליעד: למעשה אתה אומר שלוקח זמן עד שמבינים את זה, נכון, אז זה אומר שעדיין לא הבנת את זה, וכאשר אני שואל מה הבנתם? זה אומר שהאדם נמצא במצב שעדיין הוא לא הבין את זה. אין דבר כזה לוקח לי זמן להבין אותו, לוקח לך זמן לפרק את השאלות שיש לך לגביו. אם אני מסביר משהו, הרי אני לא מסביר כל דבר וכל ההיבטים שלו, מסבירים דבר מהיבט מסוים ואז אתה מתבונן איך זה מסתדר עם שאר ההיבטים שלו, אבל את זה אפשר לעשות פה. למעשה כל מה שאתה עומד לחפור שבועיים אפשר לשאול פה.

שאלה: יש גם את העניין כמורה, שעונים תשובה צריך להתייחס לתלמיד, ומההתרשמות הקצרה שלי פה, אני מרגיש שהתשובות שלך לא מתאימות לכלים של השואל.

אליעד: אז עליך להגיד לי, זה לא בשפה שלי, תסביר לי שוב.

שאלה: אז זה ידרוש ממך הליכה מאוד מאוד איטית.

אליעד: הרי זאת המטרה, בסוף המטרה שלי היא שאתה תבין אותי

שאלה: אתה למעשה קובע את הדינאמיקה, ואם אתה מדבר על נושאים ברמה גבוהה אז קשה מאוד לשאול.

אליעד: למשל אתה מדבר עכשיו עם אדם חרש, והוא אומר לך שהוא לא שומע, מה תעשה? תגביר את הקול, אם הוא לא היה אומר לך שהוא לא שומע לא היית מגביר את הקול, נכון? אני מדבר מהר מידי, הוא מבין לאט מידי, אז עליו להתעקש ולבקש שאדבר לאט יותר. ואני אמור לנסות לדבר יותר לאט, אבל זה אמור להיות לשני הצדדים. התשובות נוצרות לפי השאלות, אני מבחינתי יכול לדבר על נושאים אחרים, מבחינתי אני מדבר בשפה מאוד נמוכה. אני לא מבין, האם חסר שאלות, האם אנשים מפחדים להגיד שהם לא הבינו?

אין מטרה להגיע למקום שהוא, המטרה היא לבנות בניין גבוה, ואי אפשר לבנות בניין גבוה אם בין הקומה השלישית לעשירית חסר שלוש קומות. חייבים לעבור את זה מסודר, הקושי לעכל את הרעיון הוא בגלל השאלות שיש לך, אז אם נתבונן כאן בשאלות זה יעזור לכם להבין. מבחינתי להבין דבר אחד בשלמות, זה מספיק, לא צריך להבין הרבה מושגים. במקום להגיד אני אחשוב על זה אחר כך, הבקשה שלי היא, שבואו ונחשוב על זה כאן.

האדם צריך למצוא את נקודת האכילס שלו, את נקודת התורפה שלו, מה לא ברור? בסופו של דבר אם עושים פעולה מספיק פעמים היא תיתפס, אבל כדי לזרז את התהליך צריך למצוא מה לא ברור. השאלות מייצרות תשובות, בסופו של דבר מדובר על הבנה, שנוצרת ממידע, שנוצר רק על ידי שאלות. בלי שאלות אי אפשר להתקדם, כשאדם יושב בבית, מה שהוא עושה באופן בלתי מודע, הוא שואל שאלות, ואת השאלות האלו צריך להציף החוצה.

בואו נסכם את העניין, כל אחד ואחד שרוצה להתקדם צריך לחפש מה חוט השערה של הדבר שלא הבין. ובסך הכל תגיד, לא הבנתי, תסביר עוד פעם. בואו נראה איך מעבירים מידע, יש את השלב הראשון שבו מבינים את המילים, אחר להבין את המשמעות של המילים, כשמישהו לא מבין הוא צריך לדעת מה הוא לא הבין, לא הבין את המילים, המושגים או את הנחות היסוד, וככה אפשר להתחיל לסגור קצוות.

ומכאן נעבור לעוד נקודה מעניינת שהאדם לא צריך להיתקע במשפט, לא הבנתי. לא הבנתי זה לגיטימי, אבל תסביר מה לא הבנת, למה לא הבנת. למשל האדם מתבונן במציאות ומגיע למסקנה שהיש נוצר מהאין, ואז אתה לא יודע איך להתקדם, תנסה להבין את מהות השאלה, מה לא הבנתי? לא הבנתי מה קורה, לא הבנתי את סיבת התהליך, מה לא הבנתי? וזה בסופו של דבר יוביל את האדם לחוויית האחדות. מה זה אומר, מה היא האחדות? האחדות היא ההבנה שהיש והאין הם אחד, ואיך אדם מבין שהיש והאין הם אחד, על יד זה שהוא שואל מספיק שאלות, ואז הוא מגיע בסוף התהליך לשאלה מאוד קשה, שאומרת לו שזה גם יש וגם אין בו זמנית, ואז כמובן האדם לא מבין את זה, אם הוא אומר לא הבנתי ועוזב את זה, אז הוא נתקע, אבל אם הוא אומר, למה אני לא מבין? איך זה שיש ואין זה אחד? ולמה אני לא מבין שיש ואין זה אחד? כי זה דבר והיפוכו ואני לא מבין זאת, רגע אבל האם זה באמת שני דברים שונים? אולי זה רק דבר אחד ולי זה נראה כשני דברים שונים? ובסוף הוא מגיע למסקנה שזה בכלל אחד. זאת אומרת שרק ההתבוננות בשאלה היא זאת שמביאה את התשובה, את ההבנה. בסופו של דבר מי שרוצה לחוות את האחדות צריך להבין את השאלה. יש כאן שאלה, שהבנת השאלה היא השכל של האחדות. צריך לשאול מספיק שאלות, עד שמגיעים לשורש של השאלות של היש והאין, ואז אתה מגיע למסקנה שזה גם יש וגם אין, ואז אתה ממשיך להתבונן, מה לא הבנתי, לא הבנתי כי זה גם יש וגם אין, ואם אתה אומר את זה מספיק פעמים בסוף אתה מבין שזה גם יש וגם אין. ואז זה משנה לך את תפיסת המציאות שלך. כי השאלה איך זה יכול להיות שאני קיים ולא קיים? איך זה שיש לי בחירה ואין לי בחירה? איך זה שיש לי רצון ואין לי רצון? אם אתה שואל את זה הרבה פעמים למרות שאתה לא מבין, בסוף אתה מגיע לאמת שאתה גם רוצה וגם לא רוצה, זאת למעשה התשובה. ההתבוננות בשאלה מביאה את התשובה.

שאלה: למשל אני רוצה לשתות כוס מים, בדרך יכולים לקרות הרבה דברים שימנעו ממני את הרצון לשתות כוס מים, אז למעשה הרצון הזה לשתות אין לו משמעות, כי אני אשתה רק אם הכוח שמפעיל אותי ירצה שאני אשתה. אז הרצון והשתייה בכלל לא קשורים.

אליעד: האירוע של הרצון לא מחייב את האירוע של שתיית המים. אנחנו מדברים על בחירה חופשית, האדם חושב שהוא מקור התוצאה. הוא אומר אני בוחר לחתוך את הנייר, ואז הוא חותך את הנייר, ואז הוא חושב שבגללו נחתך הנייר. וכשהוא מתבונן בזה הוא רואה שבכלל יש לנו ציר זמן ארוך, בתוכו בחלקיק שנייה אחד אתה חווה שאתה רוצה, בחלקיק שנייה אחר אתה קם מהמקום, בחלקיק שנייה אחר אתה נותן פקודה למוח לזוז, ובסוף בחלקיק שנייה אחר יש לנו נייר חתוך. זה בכלל סרט, הנייר החתוך לא קשור לבחירה שלך, מה אתה מבין מכך?

שאלה: שלמשל חשבתי היום בבוקר, לבוא לכאן, והמחשבה בכלל לא קשורה לזה שבאתי לכאן. אני סתם חושב על כל כך הרבה דברים, ומשגע לעצמי את השכל.

אליעד: אתה כבר לא משוגע אם אתה מבין את זה. הבחירה היא חוויה, אם אתה ממשיך לעשות את זה, זה המשוגע. כי אם אתה מבין שאין לך בחירה אז אתה מפסיק לעשות את זה.

שאלה: מדוע התחושה שאני עושה ממשיכה?

אליעד: יש לנו בעולם חוויה של סיבתיות, סיבה ותוצאה, כל העולם כולו מושתת על הרעיון של סיבה ותוצאה, וכל החיים מנוהלים לפי סיבה ותוצאה, למשל אני הולך לעבוד, בגלל שבחוויית הסיבה תוצאה שלי יש משכורת, אם אוכלים נעשים שבעים, וכו', אבל כשאתה מתבונן בזה אתה רואה שזה לא אמיתי, כי רגעי הזמן לא מחייבים אחד את השני, זה שיש משהו מסוים, זה לא מחייב שברגע הבא יהיה ההמשך שלו, לכן כל הרעיון של סיבה ותוצאה הוא דמיוני, בפרט כשאני מנסה להסביר שהזמן כל רגע מתהווה מחדש, לא רק שאין חוקיות, גם הזיכרון שרצית בבוקר נוצר בכלל עכשיו, עכשיו נוצר לך הזיכרון וזה היה בבוקר, אלא מה? יש לנו כמה פרספקטיבות, בפרספקטיבה מסוימת אתה לא קיים, בפרספקטיבה אחרת אתה קיים, בפרספקטיבה אחרת אתה קיים והיית קיים גם אתמול, ובעוד פרספקטיבה אתה קיים עכשיו ונוצר עם הזיכרון של אתמול. מה שאני רוצה להגיד הוא שחוויית הזמן נוצרת כל רגע מחדש. וגם חוויית הסיבתיות נוצרת, כאשר אתה מתכנן פעולה ואחר מבצע וחושב שזה בגלל שבחרת, גם זה עצמו נוצר כרגע. כרגע נוצרת לך חוויה של המשכיות מהרגע הקודם.

שאלה: אבל זה מראה שכול החיים שלי סתם בוזבזו, כל מה שחשבתי לא היה שווה, כי אני אמור לעשות דברים כדי שיצא לי משהו מהעשייה.

אליעד: אתה מדבר על החוויה שלך, אתה כרגע חווה שלפני שנה עשית דברים, תתרכז, כרגע נוצר לך הזיכרון שזוכר שלפני שנה עשית דברים מסוימים מתוך חוויה אחרת, זה הכל. אתה עד שלשום היית הכי חכם בעולם, אך כרגע נוצרה לך מחשבה שאומרת שפעם לא היית חכם. אין שום משמעות למה שהיה, אתה כרגע חווה את התמונה בזיכרון שלך עם חווית העבר, אין שום משמעות למה שהיה.

השאלה היא מה המשמעות שאתה נותן לתמונות שיש לך בראש, אתה למשל מדמיין את עצמך עכשיו עושה טעות לפני שנה, זה לא משנה מה היה, השאלה היא איך אתה חווה את התמונות של עצמך עושה משהו לפני שנה, אין משמעות למשפט איך עשיתי טעות בעבר, כרגע נוצרת לך חוויה של איך עשיתי טעות, באותה מידה יכלה להיווצר לך חוויה שלא עשית טעות, או שלא משנה שעשיתי טעות.

תבין גם כרגע אני מדבר איתך מתוך העולם של סיבה ותוצאה, כי למעשה היא זו שמניעה אותנו, אם היית בלי חוויה של סיבתיות, אם לא היית חווה סיבה ותוצאה לא היית עושה שום פעולה ולא היה לך רצון, כי אין משמעות למה שאני רוצה או לא רוצה, אין משמעות למה שאתה עושה. אם היה לך רק רגע אחד בתודעה לא היה לך לאן לנוע, אם אין עבר ועתיד אז אין משמעות לרגע הזה, לכן בחיים יש גם עבר וגם עתיד כדי שתהיה משמעות גם לרגע הזה, כך שלכל רגע יש משמעות אחרת וזה לפי מה שנוצר לך בראש כל רגע. אבל כל הדברים נכונים בו זמנית.

שאלה: ההבנה הזאת מפרקת את כל החוויות שלי.

אליעד: נכון, זאת המטרה.

שאלה: מה שההבנה הזאת עושה היא משחררת אותי מהחרדה ומהפחד, אם אני מפחד שמשהו יקרה, איך אני יכול לדעת מה יקרה?

אליעד: כי הכל נעשה חסר תכלית, למה? כי מה זה תכלית? תכלית זה למען משהו אחר, אבל אם אתה מבין שכול דבר הוא בפני עצמו, אז אין כאן תכלית, ולכן אתה פשוט זורם עם מה שקורה לך. למעשה נוצרה לך חוויה חדשה, ואתה תתרגל אליה ותיווצר לך חוויה חדשה אחרת. למשל ילד קטן חווה שלדומם יש תודעה, הוא חווה את המציאות בצורה אחת, אחר מלמדים אותו שלדומם אין תודעה, אז הוא חווה בצורה אחרת.

שאלה: למה אי אפשר גם וגם? גם התפיסה הישנה וגם התפיסה החדשה? למה החדשה מחליפה את הקודמת?

אליעד: היא תמיד מחליפה את הקודמת, אם זה גם וגם אז זוהי חוויה חדשה, אם הוא יחווה גם וגם זוהי חוויה שלישית. אני אתן לך דוגמא, אדם חווה את העולם בצורה של סיבתיות, ואחר הוא חווה שאין שום סיבתיות, ואם זה יהיה גם וגם זאת תהיה חוויה שלישית, לחוות גם וגם זאת לא תהיה חוויה של רק סיבתיות, ולא תהיה חוויה של רק חוסר סיבתיות, אלא זאת תהיה חוויה שלישית. כמו שאמרתי שיהיו עוד חוויות חדשות.

אני לא חושב שהוא הגיע לסוף הדרך, בסוף זה ערבוב של כל החוויות, אתה גם חווה סיבתיות וגם רצונות, וגם אתה יודע שזה לא נוצר וגם אלוהים, גם בחירה וגם אין בחירה, שזאת חווית השלמות. למה זאת חווית השלמות? כי אתה אף פעם לא חסר שום דבר, יש לך את כל החוויות, אתה תמיד יכול לאזן את עצמך מכל הצדדים. הכל נכון, אבל אלו חוויות שמתפתחות

שאלה: לי יש פחד, פחד לאבד את כל מה שיש לי.

אליעד: יש כאן רק שתי אפשרויות, או שזה שלך או שזה לא שלך. אם זה שלך אז לא ייקחו לך את זה, אל תדאג. אבל אם זה לא שלך אז יותר טוב שתדע שזה לא שלך מאשר שתחשוב שזה שלך ובסוף ייקחו לך אותו. בכל מקרה בסוף ייקחו לך אותו, למרות שזה לא נכון, בסוף לא ייקחו לך את התודעה של עצמך, ובדרך הזאת ייקחו לך גם את התודעה של עצמך. אבל יתנו לך את מי שאתה באמת, אתה תדע שאתה אלוהים, יבטלו לך את התודעה של עצמך אבל יתנו לך משהו הרבה יותר טוב, יגלו לך מי אתה באמת.

אני בהתלבטויות שלי פחדתי שאני אולי יעלם באמת, חשבתי שמרוב השאלות אני לא אהיה קיים, תמיד האדם משאיר איזה משהו להיאחז בו, אבל אם אתה רוצה אחת ולתמיד לעבור למוחלט אתה חייב לשחרר לגמרי, שם אין לך מושג מה יהיה. אני גם יחדד, מה זה נקרא לעבור למוחלטות? פירושו, להטיל ספק באמת. למשל אתה שואל האם אני באמת קיים או לא קיים? אם אתה שואל בחלקיות אז תקבל תשובה חלקית, אתה אומר קודם אני קיים, ואחר אני שואל אם אני קיים או לא. למשל אצל הדתיים מותר לך לשאול אם אלוהים קיים אבל רק אחרי שאתה מאמין שהוא קיים. למשל האדם שואל, האם אני קיים או לא, אבל בתוכו הוא מעדיף להיות קיים, אז הוא תמיד יקבל את התשובה שהוא קיים, ענו לך את מה שרצית.

כדי לקבל את התשובה האמיתית לשאלה, קיים או לא קיים? אתה חייב באמת לשאול אותה, שכול כולך שואל אותה, אתה לא משאיר בלבך שום רצון להיות קיים או לא קיים, שאתה ממש נמצא בפתח של הקיים או הלא קיים ומה שתישאר זאת רק האמת. ואז אני קלטתי שאני הולך למקום שאין לי שום אפשרות לחזור ממנו, קודם כל מבחינתי לא היה אכפת לי לא להיות קיים, אם הייתה לי דרך הייתי לוחץ על הכפתור ונעלם, אבל בכל זאת אמרתי לעצמי, אם אתה באמת קיים אתה לא תעלם, ואם תעלם אז זה סימן שלא היית קיים מקודם. כי משהו שהוא קיים, הוא יישאר קיים, אם אתה אמיתי שום דבר לא יכול להשמיד אותך.

רבי נחמן אומר שלפני שהאדם חזר בתשובה, אין לו הוויה כלל, אתה אפילו לא קיים. למשל אדם חולם חלום ובתוך החלום יש הרבה אנשים שמדברים ועושים אבל הם לא קיימים בכלל. חווית המציאות של האנשים היא חוויה של אנשים שלא קיימים, כי כל אחד שאומר אני, מתכוון לגוף ולתודעה, אבל התודעה הזאת היא הקרנה של משהו אחר, אתה בכלל בבואה של משהו, אתה לא אמיתי, אז זה אומר שאתה לא קיים, ואתה חווה חיים שלמים של ישות שלא קיימת בכלל, אתה לא חווה שאתה אלוהים הקיים המתבטא דרך הצמצומים. לכן רבי נחמן אמר שרק כאשר אתה חוזר בתשובה, אתה הולך להיות, אהיה אשר אהיה, לחזור בתשובה פירושו להיות קיים. האדם אומר שהוא רוצה תעודת ביטוח שהוא תמיד יהיה קיים, מי תמיד קיים? רק המהות תמיד קיימת, רק הדבר הראשון תמיד קיים.

עכשיו לשאלתך לגבי הפחד, הכי חשוב זה להיצמד לאמת.

שאלה: ברור לי שאני שקרן.

שאלה: אני לא מבינה איך אדם יכול לשקר לעצמו.

אליעד: שקרן שמשקר לעצמו לא יודע שהוא שקרן, הוא חושב שהוא אומר את האמת, שהם כל כך שקרנים שבפוליגרף הם יוצאים דוברי אמת, לדוגמא, אדם אומר עשיתי משהו למישהו אחר אבל למעשה הוא עשה את זה לעצמו. זה לא שקרן במזיד, שרוצה לשקר

שאלה: איך הוא אומר על עצמו שהוא שקרן? איך אדם יכול לשקר לעצמו כל חייו?

אליעד: למשל אישה שנמצאת עם מישהו, אבל היא לא באמת אהבה אותו, אז היא שקרה את עצמה, מה הבעיה? היא פחדה לעזוב אותו, אז היא שקרה לעצמה ואמרה שהיא אוהבת אותו כדי שתוכל להישאר איתו.

שאלה: אבל אני רוצה להגיד משהו, אתה הגעת למסקנה שאתה שקרן, נכון? אם אתה לא רוצה להיות שקרן, אז אל תגיד שאתה שקרן, אני אסביר לך למה, כי להגיד שאתה שקרן זה גם שקר. שקרן ודובר אמת זה רק ביחס למוחלט, אתה לעולם לא תוכל לדעת, על איזה שהוא דבר בעולם אם הוא אמת או שקר עד שלא תדע מה היא האמת האובייקטיבית, ומה היא תפיסת המציאות המוחלטת. מה שאני טוען הוא שאדם שחושב שהוא שקרן, אז הוא גם שקרן, כי שקרן ודובר אמת זה רק ביחס למוחלט. שקר או אמת זה רק ביחס למה שאתה בטוח בו, אבל עד שלא הגעת למוחלט אתה לא יכול לדעת אם אתה שקרן או לא

שאלה: בחוויה שלי אני חווה שיש משהו גדול ממני שגורם לי לעשות דברים ולי אין בחירה

אליעד: אם מישהו יקלל אותך האם תכעסי עליו?

שאלה: כן, כי אין לי שליטה על הרגש שלי.

אליעד: האם את חווה שיש לך איזה שליטה?

שאלה: בגלל החוויה שהייתה לי אני מטילה ספק אם בכלל יש לי שליטה במשהו.

אליעד: אז עדיין יש לך ספק. תראי, אם היית בטוחה שכול המחשבות, הרצונות והרגשות שלך לא תלויים בך בשום צורה, לא היית שואלת אותי עכשיו שום שאלה, למה את שואלת? את חושבת שאם אני אסביר לך את תביני, נכון? אבל אם היית בטוחה שאין לך שום בחירה לא היית שואלת שום שאלה כי אין לך סיבה לשאול שאלה. מה הכוונה שאין לך בחירה? אם אין לך בחירה זה אומר שבכל רגע ורגע, זה אומר שהחוויות שלך, הידיעות שלך, המחשבות והזיכרונות שלך לא תלויים בך, נכון? אין בחירה פירושו שאין לך בחירה על שום דבר. למשל את יודעת קרוא וכתוב, זה לא תלוי בך, אם ירצו תדעי ואם לא ירצו לא תדעי. את שואלת אותי עכשיו כי את רוצה לקבל מידע, אבל זה אומר שאת חושבת שאם אני יענה לך את תדעי את המידע, ואם אני לא יענה לך לא תדעי את המידע, אחרת לא היית שואלת.

אבל אם את מבינה שאם תדעי את המידע או לא תדעי את המידע זה בכלל לא תלוי בך אז אין לך סיבה לשאול. ביטול הבחירה בשלמות הוא ההבנה שיש הוויה שבכל רגע מחליטה מה קורה. ואם יש הוויה שמחליטה בכל רגע מה קורה, אז אין סיבתיות בעולם, ואם אין סיבתיות אז אתה לא עושה שום דבר למען תכלית. אין בחירה פירושו שהאדם רואה שהכל מתהווה ממשהו שנמצא מחוץ לכל. הכל פירושו שכול רגע של זמן זה התהוות חדשה.

שאלה: איך אני יודעת מה האמת?

אליעד: אני אספר לך סיפור, את רואה את החדר הזה, אני אומר לך שיש עוד חדר כזה מקביל לנו שבו את יושבת בצד השני. אז את שואלת איך אני יכולה לבדוק אם זה אמת או לא אמת? ויותר מזה, את לא יודעת מה קורה שם והוא לא יודע מה קורה פה, איך אפשר לבדוק את זה, מי אמר לך? התשובה פשוטה, תנסי לאמת את המידע שברשותך, איך? האם יש בכל החיים שלך משהו שאת חושבת שהוא אמת? אמת מבחינתך. נסי לאמת את האמת שלך, את אומרת בא נבדוק מה אני חושבת שזה אמת? אמת שאני כזאת או כזאת.

שאלה: על עצמי?

אליעד: כן, את תנסי לברר את האמת, ובסוף התהליך תצטרכי להגיע למשהו מוחלט, ומהמוחלט הזה תדעי מה האמת. עכשיו את שואלת מה קשורה הבנת הרצון של עצמי להבנת המציאות? אז אני מדבר על הדרך, תאמתי את המידע שברשותך, קחי את האמיתות שלפיהם את חיה, שזה טוב, שזה רע, שאת זה אני רוצה, שאת זה אני לא רוצה, שאת זה אני צריכה לעשות, והתהליך הזה ישנה לך את כל המנגנון, ייתן לך הבנה על המציאות.

כול הבנה מושתת על הבנה אחרת, אם את תתבונני על הדברים, את תגלי למשל שכול המקומות נמצאים באותו מקום וכל הזמנים נמצאים באותו רגע, אם תביני הבנה כזאת אז ממנה את יכולה לגזור שאם הכל נמצא בכל מקום אז זה אומר שיש אין סוף יקומים מקבילים. ואת נמצאת באחד מהם. אם אני יכול להוכיח שפה יש אין סוף דברים, אז זה אומר שיש אין סוף יקומים מקבילים אליהם. נכון? מה זה יקום מקביל? עוד מציאות, עוד מציאות מקבילה אליו, אם בן אדם יבין לדוגמא שבכל מקום ובכל זמן יש את כל סך האפשרויות, ושרק את חווה בכל מקום ובכל זמן אפשרות אחת מכל סך האפשרויות, אם את מבינה שזה נכון, אז ממילא זה אומר שיש אין סוף יקומים, ואת נמצאת רק באחד מהם בכל רגע, את עוברת בין היקומים.

מה שאני בעצם בא להגיד, שיש הבנה אחת שורשית שהיא לפני כל ההבנות, יש אמת אחת שלפיה אפשר לבדוק הכל, ואת צריכה למצוא את אותה אמת שלפיה ניתן לבדוק הכל. איך תמצאי את אותה האמת? על ידי שתתחילי לחפש

שאלה: אבל אין לה נקודת מוחלטות?

אליעד: אם היא במוחלטות הייתה יודעת שאין לה נקודת מוחלטות, אז המוחלטות שלה הייתה האין מוחלטות

אבל בואי נמשיך איתך, את אומרת איך לבדוק? איך לברר מה האמת? קודם כל מה היא אמת? אמת היא חוויה, כל אדם בתוכו יש לו חווית אמת וחווית שקר, אני אומר חפש את האמת האמיתית, חפש משהו שהוא באמת אמיתי. איך אתה מחפש את האמת? לפי התחושה שלך, הרי אמת ושקר זוהי תחושה, תשללי את כל הדברים שאת חושבת שהם לא אמת, תחפשי את הדבר שעליו את יכולה להישען ודרכו תדעי הכל, יש משהו אחד שלפיו תוכלי לקבל תשובה. את מבינה?

לכן דבר ראשון צריך לנסות למצוא את המוחלט, דבר שלמענו את מוכנה להיכנס לאש, משהו שאין לך ספק לגביו, שאת יכולה להיות רגועה שזאת באמת האמת, ולא סתם ממציאה, זה מה שצריך לחפש. עכשיו איך מוצאים את המוחלט? על ידי תהליך הפוך ששואלים מה לא מוחלט, האם זה שאני קיימת זה מוחלט? לא יודעת, צריך להתחיל לבדוק, זה שאני רוצה את זה, זה מוחלט לי? אדם קם בבוקר לעבודה כי הוא בטוח שהוא רוצה משהו מסוים, אם הוא לא בטוח שהוא רוצה את זה, אז הוא סתם טיפש, כי הוא מתאמץ, ומתאמץ, ומתאמץ ובכלל לא בטוח שהוא רוצה את זה. מה שאני אומר, שאדם שלא בטוח מה הוא רוצה, מדוע הוא רץ? למשל אתה רעב, אז תאכל, אבל מה כל העניין של להספיק, להגיע, לאן? מה התכלית?

עכשיו הדרך היחידה לצאת מהספקות, זה להגיע לידיעה של המוחלט, ואיך אתה מגע לידיעת המוחלט, פשוט עם הלב שלך שיודע מה היא אמת או שקר... בסוף כשהכל זה אחד, אין אמת ושקר, אז גם החוויה של אמת ושקר מזייפת... לפי החוויה של האמת או שקר תנסי לשלול את הדברים שהם לא מספיק יציבים בעינייך, ותשללי את כל השקרים ובסוף מה שיישאר זה האמת.

שאלה: זה כמו חשבון נפש כזה.

אליעד: הלוגיקה אומרת, תשללי את מה שלא מספיק אמת, ומה שיישאר זה האמת. כאשר האדם עושה את התהליך הזה הוא חווה תסכול, הוא חווה שהוא לא מתקדם, כי הוא מנסה להגיע למשהו מוחלט והוא לא מצליח להגיע אליו, כי הוא מחפש ורואה שזה לא מוחלט וזה לא מוחלט, אבל מה שקורה בתהליך שהוא כן מתקדם, כי ההתקדמות היא על ידי שלילת כל הדימויים השקריים

כמו בסרט של ברוס לי, יש שם סצנה שמישהו תוקף אותו בתוך חדר של מראות, והוא לא יודע מי תוקף אותו, כי יש הרבה מראות, והוא מותקף מכל הצדדים, ואז הוא מתחיל לתת מכות למראות ומה שיישאר זה האמיתי. כשאתה מחפש את המוחלט ולא מוצא אותו, זה לא שאתה לא מוצא אותו, אתה מוצא עוד אפשרויות שהם לא האמת, אתה כן מתקדם כי אתה מתחיל לצמצם אפשרויות.

במהלך החודש הזה שניסית להבין ולא הבנת, למעשה אתה הבנת הרבה דברים שהם לא האמת, זה מלא הבנות, אתה לאט לאט מתקרב לאמת על ידי זה שאתה בודק במוח שלך כל מיני אפשרויות ורואה שהם לא האמת.

שאלה: התחושה שלי היא שגילוי האמת הוא פונקציה לרצון שלי. רק אולי אם יהיה לי רע, הרצון שלי יגדל.

אליעד: אם אתה מבין את זה, אתה תקבל את הרע כברכה. אז האם אתה רוצה לעשות לעצמך רע?

שאלה: לא, אני רוצה שהרצון שלי יגדל בלי להרגיש רע.

אליעד: מה אתה רוצה בסוף להשיג?

שאלה: את הכל, שיהיה לי טוב.

אליעד: מהיום אתה מציב לעצמך מטרה שאתה רוצה את הכי הכי טוב, בשלב כל שהוא אתה תבין שהכי הכי טוב תלוי בשכל שלך, בתפיסה שלך את המציאות ולא במציאות עצמה. ואז מה תבין שעליך לעשות? לשנות את התפיסה שלך. אז תעשה זאת.

שאלה: האמת לא מעניינת אותי.

אליעד: האמת לא מעניינת אותך, מה שמעניין אותך זה שיהיה לך טוב, יש משהו שלא טוב לך לדוגמא, שאתה לא רוצה שיקרה?

שאלה: למשל שהתקרה לא תיפול עלי.

אליעד: אתה אמרת אני רוצה להרגיש טוב ולא אכפת לי מהאמת, עכשיו תגיד לי איך באמצעות האמירה אני רוצה להרגיש טוב ולא אכפת לי מהאמת, אתה מנטרל את זה שיקרה לך משהו רע?

האדם סובל בחיים רק בגלל שהוא מחפש את האמת, כי אכפת לו מהאמת

שאלה: אתה משקר.

אליעד: ואני משקר, אין לי בעיה עם זה, האדם סובל רק בגלל שהוא הולך אחרי האמת, וכמובן שהוא משקר את עצמו, כשאתה אומר אני רוצה רק את הטוב ולא אכפת לי מהאמת, אתה משקר, כי מאוד אכפת לך מהאמת, אם לא היה אכפת לך מהאמת לא היית מפחד משום דבר, בשנייה היית מעלים את הקיר, בשנייה מעלים את כל הפחדים, בשנייה היית יכול להעלים את הכל. תתרכז טוב טוב, אתה למשל מפחד שהקיר ייפול עליך? אני אומר לך, אין מעליך תקרה ולכן התקרה לא תיפול עליך, אל תפחד, האם השתחררת מהפחד? ממה עוד אתה מפחד?

שאלה: שאנשים מהמשפחה שלי ימותו.

אליעד: עכשיו אני אומר לך שהם לעולם לא ימותו, השתחרר לך הפחד? כן, אז פתרנו את העניין. באמת השתחרר לך לגמרי?

שאלה: לא, לא שחרר את הפחד.

אליעד: מה מפחיד אותך? אמרת שימותו אנשים מהמשפחה שלי. אתה אמרת שחשוב לך להרגיש טוב ושלא חשוב לך מהאמת, נכון? אז אני אומר לך שהמשפחה שלך אף פעם לא תמות. זה משחרר לך את הפחד? לא, למה לא?

שאלה: כי זאת לא האמת.

אליעד: אבל אמרת שלא אכפת לך מהאמת, תחליט, אם אתה אגואיסט ואפילו שמתו אנשים אתה אומר לא מתו, אתה פותר את הבעיה. אבל אתה תגיד, זאת לא האמת, לא נעים לי, לכן מגיע לך לסבול כי אכפת לך מהאמת. עכשיו אני אחדד לכם, האמת שאנו מדברים עליה היא אמת שנגזרת מיש ואין, שהיא שקר. אם היית הולך אחרי האמת האמיתית המוחלטת, שיש ואין זה אחד אז לא היית סובל. אבל האדם משקר ואומר יש ואין זה שני דברים שונים, הוא אומר, זה מת, זה חי, אתה סובל כי אתה הולך אחרי האמת השקרית.

אז בא נמשיך, מה אתה רוצה? להרגיש טוב, ומה אם האמת? לא אכפת לך מהאמת, האם אתה מוכן לשקר ולהגיד שלא אכפת לך מהאמת?

שאלה: לא אני לא מוכן לשקר.

אליעד: אז אתה חולה במחלת האמת. אז יש שתי אפשרויות, או שנלמד אותך לשקר או שנלמד אותך מה היא האמת ואז לא תחפש אותה. תנסה להביא את עצמך לטוב כזה שגם האמת תסכים איתו. מה הבנת?

שאלה: הבנתי שאני רוצה להרגיש טוב וגם שיהיה לי אכפת מהאמת

אליעד: יש עליך שני אילוצים, שני חוקים שפועלים עליך, האחד אתה רוצה להרגיש טוב והשני אכפת לך מהאמת, במילים אחרות אתה רוצה להרגיש טוב באמת. אז מה הפתרון? להרגיש טוב באמת. ואיך מרגישים טוב באמת? על ידי זה שתשאל את עצמך מה לפי האמת שלי נקרא טוב? מה הוא הדבר שאם יהיה לי אותו אני ארגיש טוב? אתה צריך להתבונן בתוכך ולשאול מה הוא הדבר שאם יהיה לי אותו אני באמת אהיה מרוצה? אז אתה צריך להתחיל לברר, מה עושה לי טוב ומה הדבר שאם יהיה לי אותו אני באמת ארגיש טוב?

שאלה: אם כל רגע הוא רגע חדש, אז למה שנעשה פעולה תכליתית כמו לחפש את האמת?

אליעד: התשובה היא שיש בתוכך שני ערוצים, אחד חושב שאין סיבתיות ולכן אין שאלה, והשני שואל את השאלה כי חושב שבגלל שאין סיבתיות לא צריך לשאול את השאלה. אם היית מחובר למחשבה שבגלל שאין סיבתיות לא צריך לשאול שאלות אז לא היית שואל אותי שאלה, אבל אתה לא מחובר למצב של אין סיבתיות, אלא אתה שואל אותי שאלה ולכן אני עונה לחלק ששואל. תסביר.

שאלה: יש בתוכי חלק שחושב שאין סיבתיות, וחושב שהכל אחד, ולכן אין טעם להתאמץ ולשאול שאלות, אבל עוד חלק שכן שואל.

אליעד: אז אתה מתחזה, למה? כי אתה משחק אותה ושואל מהצד של האין סיבתיות. כנ"ל לגבי כל הדו שיח. אם נגיד שהכל אחד אז אין על מה לדבר, אבל הדו שיח מתנהל על הנחת היסוד שלא הכל אחד. לכן אין טעם לשאול אותי שאם הכל אחד למה אתה מסביר? אני מסביר על הרעיון שלא הכל אחד.

רבי נחמן אמר שהצדיק צריך לטעות ולשקר, כי אם הוא ייצמד רק לאמת, אז הוא לא יוכל להגיד שום דבר. לכן הוא צריך לשקר, להיכנס לשכל הקטן של הנפרדות ואז הוא יוכל לדבר איתך. גם מה שאמרתי עכשיו זה גם סוג של שקר, כי מהצד שלך לדוגמא שחושב שאחדות ונפרדות זה שני דברים שונים, אז הצדיק צריך לשקר כדי לדבר איתך, אך מצד האמת אין הבדל בין נפרדות לאחדות ולכן הוא יכול לדבר איתך.

בא נדבר על הפחד שאתה תמות, כל אדם ואדם הוא בו זמנית גם מפחד ברמה מסוימת וגם לא מפחד ברמה מסוימת, זה תמיד עובד ככה, בסיטואציות מסוימות הוא מפחד יותר ובסיטואציות אחרות מפחד פחות, יש בתוך האדם מנגנון של פחד וחוסר פחד, של סיבתיות ואקראיות, והוא כל הזמן משתנה לפי הנסיבות החיצוניות. ואצל כולם זה אותו הדבר, עד שהם מגיעים למוחלט.

בפשיטות, כל זמן שיש לאדם רצון, שזה יותר טוב מזה, אז ברמה מסוימת הוא מפחד לאבד את מה שהוא חושב שיותר טוב.

שאלה: האם רצון למות זה גם פחד?

אליעד: כן, בהנחה שאתה רוצה למות זה סימן שאתה מפחד לחיות. הפחד שיהיה אחרת ממה שאתה חושב.

שאלה: האם אפשר לחיות בלי רצון?

אליעד: אפשר לגלות, אם תבין מי אחראי לרצונות שלך, אז תדע אם אתה יכול לא לרצות. אם תברר מי אתה יתבטל לך בסוף הרצון.

שאלה: מה המשמעות של זה?

אליעד: אם תגלה לדוגמא שאתה אלוהים, אז אף פעם לא תפחד שיהיה לך רע.

שאלה: מה אני אחווה?

אליעד: תהיה לך חווית רצון אחרת, יהיו לך גם החוויה של עכשיו שרוצה ולא רוצה, גם את החוויה שבה אתה רוצה הכל, כי אתה אלוהים ואתה רוצה את כל הבריאה, וגם תחווה העדר רצון והעדר זמן שהכל אחד.

שאלה: אני רוצה לשאול לגבי ניסים. והאם קיים כוח כזה שעושה ניסים?

אליעד: מה קשור הכוח לניסים? אולי יש כוח אבל הוא לא עושה ניסים, אז האם זה אומר שאין כוח?

מה זה נס? נס זה אירוע שאת לא מבינה את החוקיות של האירוע. אז מה זה אומר? שאם את לא מבינה את החוקיות של האירוע, לכי לחקור למה זה קורה, מה זה קשור לניסים? לדוגמא, אנשים מתפללים ואלוהים נותן, האם זה נס? לא, זה דרך הטבע, אתה מתפלל ואלוהים נותן. יש פה תהליך שאתה צריך להבין למה הוא קרה.

למשל מישהו מת, ואדם אחר התפלל לאלוהים והמת קם, אז קודם כל צריך לזכור שברגע זה נוצרת אצלך תודעה שאומרת שהיה איש מת ואדם אחר התפלל עבורו והמת קם לתחייה, למעשה ברגע זה נוצר הכל, זה לא שבאמת זה קרה. ונניח שזה באמת קרה, האם יש קשר בין אירועים אלו או לא? האם יש קשר סיבתי בין האירועים? ואם אתה מבין שאין קשר סיבתי והכל זה אקראי אז מה קשור לכאן נס.

שאלה: בתקופה שחזרתי בתשובה אירעו לי 3 ניסים וזה אראה לי שאולי יש כאן ניסים.

אליעד: נכון, אולי, ולכן צריך לבדוק. אם אין אלוהים האם יהיה נס? לא, נכון? כי הנס עבורך פירושו שאלוהים שינה עבורך את המציאות בגלל התפילה. לכן עליך לבדוק האם יש או אין אלוהים.

שאלה: לא, אני חושבת שיש אלוהים באופן מוחלט. אבל לא אלוהים ששייך למוסלמים או ליהודים או לנוצרים.

אליעד: אז תבדקי מי הוא אלוהים. למשל יש אירועים, אז תנסי לברר למה זה קרה, למשל יש אדם מת, כולם מתפללים והוא קם לתחייה. את זוכרת שהוא קודם היה מת, את זוכרת שהתפללו, אז עכשיו את צריכה לשאול את עצמך שאלה פשוטה, למה כרגע הוא חי? האם זה בכלל קשור לזה שהוא היה מת מקודם? אם תתבונני תביני שהוא כרגע חי בגלל שיש משהו כרגע שגורם לו לחיות, וזה לא קשור לזה שהוא היה מת מקודם, ולא קשור לזה שהתפללו מקודם, זה לא קשור לשום דבר, הוא כרגע חי בגלל שמישהו כרגע החליט שהוא צריך לחיות. זה אומר שזה לא קשור לניסים.

רבי נחמן מספר על רבנים שחושבים שהם עושים ניסים. רבי נחמן מכסח את בעלי הניסים. רבי נחמן לא האמין בניסים. הוא סיפר סיפור, היה אחד שהלך ביער ופתאום בא מולו זאב, והוא לא ידע מה לעשות, היה לידו מקל, אז הוא הרים את המקל לכוון לכיוון הזאב, ואיך שהוא מכוון את המקל, הוא פתאום שומע ירייה והזאב נופל ומת, אז הוא חשב, המקל שלי ירה בזאב והזאב מת. מה שהוא לא ידע שהיה שם צייד שירה בכלל על חיה אחרת ופגע במקרה בזאב. מה רבי נחמן אומר, הם חושבים שהם עושים ניסים, אבל הם לא עושים ניסים, זה קורה בגלל סיבות אחרות

מה שאני בעצם בא להגיד, אלוהים לא עושה ניסים, למה? אם אלוהים רוצה לעשות משהו, הוא עושה אותו, הוא לא צריך סיבה, ולא תוצאה, ולא שיבקשו, ולא אכפת לו מה מבקשים, הוא עכשיו החליט שהם יתפללו, אז הם מתפללים, הוא החליט שהוא יקום, אז הוא קם, זה הכל, אם הוא רוצה משהו לעשות האם הוא צריך לחכות שמישהו יתפלל אליו, הרי הוא עושה שהם יתפללו אליו. הוא עכשיו יוצר אותנו, יוצר את הזמן, יוצר את המקום, יוצר את ההתרחשויות, כל רגע ורגע זה דבר חדש, שבכלל לא קשור לקודם. הוא עושה את הכל תמיד. הוא יכול לגרום לכך שתחשוב שיש ניסים, זה שהאדם עושה הפרדה בין נס לטבע, זה מראה שזה נס, האם האדם כל כך טיפש שהוא חושב שזה נס וזה לא נס. הנס הוא שהצליח ליצור כזאת טיפשות שהאדם יגיד הנה יש כאן נס. זה אותו אחד שעשה את הכל. איך משכל כל כך גדול נוצרה כזאת טיפשות? זה הנס.