וכאן נדבר על אחת הטעויות הנפוצות, שקיימת דווקא אצל המנהלים ואנשי העסקים הטובים ביותר. כי העולם מתחלק למנהלים הבינוניים שמתנהלים בצורה בינונית כזו או אחרת. ויש גם את המנהלים הטובים ביותר בתחומם, שהם כל הזמן שואפים להשתפר. והמנהלים מהסוג השני, דהיינו, המנהלים היותר טובים, הם כל הזמן שואפים להיות כמה שיותר טובים וכמה שיותר טובים יותר טוב. וכאן נדבר על טעות שנפוצה דווקא אצל המנהלים הטובים ששואפים כל הזמן לעשות את העבודה שלהם כמה שיותר טוב.

וכאן לא נדבר על הטעות של האויב של הטוב הוא הטוב ביותר. אלא נצא מנקודת הנחה שהמנהל זוכר שעליו להיות כמה שיותר טוב, אבל לא לחפש שלמות או פרפקציוניזם, שבדרך כלל גורמים לתהליך להיתקע ולהיכשל ממגוון סיבות. אלא נניח שהמנהל זוכר כי האויב של הטוב הוא הטוב ביותר, ובכל זאת אותו מנהל שואף להיות כמה שיותר טוב. אבל עדיין יש כאן נקודה חשובה ביותר שצריכים להתבונן בה.

והיא: כאשר המנהל שואף להיות כמה שיותר טוב, האם הוא מנסה להיות כמה שיותר טוב באופן אובייקטיבי ביחס למשימה עצמה, או שהוא שואף להיות כמה שיותר טוב בממוצע ביחס לסך כל המשימות. ואני אסביר:

כאשר מנהל רוצה להיות כמה שיותר טוב, קיימות בפניו 2 אפשרויות:

אפשרות 1 היא, שהוא מנסה לעשות כל משימה כמה שיותר טוב, ביחס לאותה המשימה עצמה. דהיינו, לקחת את המשימה ולעשות אותה כמה שיותר טוב. לא בהכרח בשלמות ולא בהכרח בפרפקציוניזם, אבל שהיא תהיה כמה שיותר טוב בפניה עצמה כמה שאפשר.

אפשרות 2 היא, שהמנהל מנסה לגרום לכך שבממוצע סך כל המשימות שלו יהיה כמה שיותר טוב, ביחס לכל שאר האפשרויות. דהיינו, לקחת את כל האפשרויות שאפשרי לשפר את סך כל המשימות ולמצוא את התרחיש הטוב ביותר ולשאוף אליו.

ואני אסביר: אפשרות מספר 1 אומרת, לשאוף לכך שהביצוע של כל משימה, יהיה הטוב ביותר כמה שאפשר ביחס לאותה המשימה עצמה. לדוגמה: יש לך ביום 10 שיחות מכירה. עליך לשאוף לכך שכל שיחת מכירה תהיה כמה שיותר טובה ביחס לעצמה. דהיינו, שעליך להתייחס לכל משימה שיש לך, כאילו היא היתה המשימה היחידה שלך. ועליך לשאוף לשפר אותה כמה שיותר.

כמובן שאין שלמות בעולם היחסי וכמובן שהאויב של הטוב הוא הטוב ביותר. אבל עליך לשאוף לכך שכל משימה בודדת בפני עצמה, תיעשה על הצד הטוב ביותר שאפשרי.

והגישה הזאת לכאורה נשמעת מאוד טובה, שהיא שאיפה לשלמות עד כמה שאפשר ביחס לכל משימה בפני עצמה.

אלא שבגישה הזאת יש חיסרון מאוד גדול והוא שהשאיפה לשפר כל משימה בפני עצמה, באה על חשבון השיפור הממוצע של סך כל המשימות. ואז אפשרי להפסיד במשחק, כי המתחרה העסקי שלך, יותר טוב ממך בממוצע, למרות שהוא אולי פחות טוב ממך בכל דבר בפני עצמו ולכן הוא ינצח אותך.

והדרך הנכונה להסתכל על הדברים, היא הדרך שאומרת שכדי לנצח בעולם העסקי, אתה לא צריך להיות הכי טוב שיש בשום דבר ספציפי. אתה כן צריך להיות הכי טוב שיש, בממוצע בסך כל הדברים שאתה עושה, ביחס למתחרים שלך. ואני אסביר:

למנהל עסק יש כמות X של תחומי אחריות וכמות X של משימות כדי למלא את האחריות של העסק וכמות X של משאבים העומדת לרשות בעל העסק.

והמנהל הטוב, רואה תמיד את התמונה המלאה של סך כל המשימות שלו באופן כללי והוא רואה את סך כל המשאבים שלו, שהוא תמיד יהיה מוגבל בצורה כלשהי. והמנהל הטוב רואה את סך או כמה שיותר תרחישים איך אפשרי לנתב את סך כל המשאבים המוגבלים בצורה מוגבלת עבור סך כל המשימות.

והמנהל הטוב, בוחר את התרחיש הכי פחות...