הספר להיות אלוהים, חלק א' עמוד 75

אנחנו הבנו שבשורש הכל אחד, מה זה אומר? שזמן ומקום זה אחד. שבסוף הכל מתנקז לזמן ומקום, הזמן מתנקז לרגע והמקום לנקודה, והם מתנקזים לאחד. עכשיו שים לב, שההבנה הזאת באה לידי ביטוי ביום יום.

אתה חושב, היכן החנווני חווה שהכל זה אחד? בכל פעם שיש לאדם ספק, והוא מבין שזה לא משנה, זה נקרא התגלות אחדות.

כאשר אתה שואל את המוכר, מה לקנות את זה או את זה? והוא אומר לך שזה לא משנה, למעשה הוא אמר לך שזה לא שניים זה אחד. השכל הזה שזה לא שניים אלא אחד, הוא לבוש של מה שאנחנו מסבירים פה.

בשורש אתה אמור להבין שהכל זה אחד, אבל הוא לא מסוגל להבין שהכל זה אחד, אז הוא אומר שזה לא משנה, ואז למעשה זה אחד, זה למעשה השכל של האחדות.

בשורש העליון, אתה לא מפריד בין שום דבר לשום דבר, אתה לא מבדיל בין אני ללא אני, אבל היכולת לא להבדיל בין אני ללא אני, היא מתבטאת אצל האדם כאשר הוא אומר שזה לא משנה.

כשאנו מדברים על מה שהיה לפני הזמן, למעשה אנו מדברים על מה שהיה לפני ההוויה של הזמן, מה שהיה לפני הצורה של הזמן?

כשאומרים לפני הזמן, הכוונה האמיתית היא, לא לפני הזמן ברצף ההיסטורי של הזמן, הכוונה היא לפני צורת הזמן. זאת אומרת, שכאשר אני אומר לך שאלוהים נמצא לפני הזמן, הכוונה היא שאלוהים נמצא לפני צורת הזמן, כרגע, זה לא שהוא היה פעם לפני הזמן. יש כאלה שחושבים שפעם היה אלוהים ואחר הוא ברא את הזמן, ועכשיו יש את הזמן ואת אלוהים - אך זה לא כך. הכוונה היא שאלוהים נמצא ברובד שמתחת לזמן. יש זמן, ואלוהים נמצא לפני הזמן, אלוהים נמצא בפנימיות הזמן. אלוהים לא לפני בהיסטוריה, אלא לפני כרגע.

אלוהים הוא גם מעל המקום, אבל לא במובן שאלוהים נמצא מעבר לאין סוף המקום, אלא שאלוהים נמצא בתוך ההוויה של המקום, הכוונה מחוץ לצורת המקום. ולכן אפשר להגיד שאלוהים הוא מעל למקום ואפשר להגיד שהוא גם מתחת למקום. אפשר להגיד שאלוהים הוא מאחורי הזמן וגם לפני הזמן.

שים לב, שכאשר אנחנו אומרים שהכל אחד, הכל אחד אפילו ברמת הפוטנציאל. אל תחשוב שלפני בריאת העולם היה הכל כפוטנציאל, בהוויה של המציאות אין אפילו פוטנציאל. כי הפוטנציאל הוא אחד עם ההעדר שלו, מה זה אומר? שאפילו אין מילה כזאת כמו פוטנציאל.

שתבין שהעולם שלנו לא עשוי מפוטנציאל אין סופי, כי בשורש אין דבר כזה פוטנציאל אין סופי. פוטנציאל זה צורה, ובאחדות הראשונה אין פוטנציאל של נפרדות.

האדם צריך להבין שהמקום והזמן עשויים מהוויה אחת, שאין בה אפילו פוטנציאל של נפרדות, אפילו אין אפשרות שתהיה שם נפרדות. וזה כמובן דבר שהוא נגד השכל.

כול הדברים שהפוכים בעולם, הם בעצם ההיפוך של היש והאין. כמו למשל חום וקור, זה שני הפכים, אבל בעצם זה היפוך של יש ואין שמלובשים כמו חום וקור. יש חום, אין חום, יש קור, אין קור. כל ההפכים זה בעצם צורה של יש ואין. אם לא היה הבדל בין יש לאין, לא היו הפכים.

ומאחר שבשכל אנו מבינים שהיש הפוך מהאין, אז לא יכול להיות שמה שמהווה את היש הוא מהווה גם את האין. הרי כל הרעיון הוא שהיש הפוך מאין, אז איך אתה אומר שהיש עשוי מאין? הרי זה ההפך שלו.

כול הגדרת המהות היא, שאין אפשרות שיהיה ממנה משהו. בהוויה של המציאות אין אפשרות שיהיה עולם, אבל בו זמנית, יש אפשרות שיהיה עולם. אבל כעיקרון אין דבר כזה אפשרות. במהות של המציאות אין אופציה, למעשה אין שום דבר. ובכל זאת יש.

למה קשה להבין את מה שאנחנו מסבירים? כי כשאנו אומרים זה הפוך מזה, אנו בראש משחקים עם יש ואין, אנו מניחים שיש ואין הם הפוכים. כל חווית ההופכיות היא ההבדל בין יש לאין. וכאן אתה אומר, שמהיש נהיה אין, לא נהיה, אלא עכשיו היש הוא אין. הספר הזה הוא יש, ובו זמנית הוא אין.

השאלה היא, איך זה יכול להיות, הרי זה שני הפכים? איך זה יכול להיות שזה אחד?

וזהו סוד הצמצום, שההוויה של היש היא האין. וכל הצורות מתהוות מהדבר שאין בו צורה כלל. וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא שואל, איך יתכן שמהאין יתהווה היש? אך זאת שאלה לא נכונה, ולא רק שזאת שאלה לא נכונה, אין עליה תשובה כלל. וזאת שאלה של שקר, כי היא נובעת מההנחה שיש הפרדה בין יש לאין.

כאן אנו אומרים שהמהות של הדבר, הפוכה לדבר. זה כמו להגיד, ממים יצרת אש. אפשר להגיד מהאטומים של המים יצרתי אש. אבל לא מהמים יצרתי אש, כי זה ההפך.

כול הרעיון של המהות הוא, שלא יכול להיווצר ממנו מקום וזמן. האם את מבינה שמהכלום נהיה משהו? את רואה את המקום הזה, הוא כרגע כלום. האם את מסוגלת לתפוס זאת בראש?

כאן בספר, אני מנסה להסביר לך שאין הבדל בין יש לאין, שאתה תבין שהכל אחד.

האם יש הבדל כל שהוא בין יש לאין? כן, כי אם לא היה, לא היינו מגדירים אותם כך. אז מה ההבדל ביניהם? בחוויה שלנו. אבל מה שלא נתפס, האם היש והאין הם אחד?

למשל, יש זאת תחושה, ואין זה חוסר תחושה. כך שעכשיו אתה מרגיש תחושה ויודע שזה כלום, כלום, כלום, לא קיים. אז תשאל איך זה לא קיים?

אם מישהו אומר, העולם נוצר מכלום, אז האדם לא חווה את הקונפליקט. אבל אני אומר לך, זה לא נוצר, זה כרגע, במקום הזה, אין שום דבר.

אין נוצרת מחשבה מכלום מוחלט?

אתה הולך ברחוב, ורואה עץ, מה זה עץ? צורה של מקום וזמן, ומה זה צורה של מקום וזמן? כלום. אבל אתה אומר, אני רואה עץ, אז למה אתה אומר שזה כלום?

השאלה הנכונה שצריכה להישאל היא, האם באמת היש מתהווה מהאין? ואם אדם מתבונן הוא רואה שהיש והאין הם אחד. כי מצד אחד יש מציאות ונפרדות ואין שום דרך להעלים את הנפרדות, כי אפילו אם תחשוב שהנפרדות לא קיימת וקיימת רק אחדות, למעשה הפרדת את הנפרדות מהאחדות, ולכן עדיין יש נפרדות.

גם אם אתה אומר שאין שום דבר, זה בעצם להגיד שיש שניים. יש את השום דבר ויש את ההפך של הדבר.

יש לנו שני שכבות של מציאות, אחת אחדות ואחת נפרדות. באחדות זה כאילו אין, הוויה, אחד, מהות. ויש עוד שכבה שהיא של הצורות והנפרדות. ואיך שלא נסובב את זה תמיד יהיו לנו שניים. אם אתה מתבונן אתה תמיד רואה שיש נפרדות אבל אתה גם רואה שיש אחדות. יש הבנה שזה מאה אחוז ישנו ומאה אחוז איננו. מאה אחוז שיש הבדל בין כסא לשולחן, ומאה אחוז שהם נמצאים באותו מקום ואין הבדל ביניהם. איך יכול להיות?

אנחנו עכשיו מדברים על שתי רמות, רמה של נפרדות ורמה של אחדות, הרעיון הוא שיש מהות וצורה.

האדם שואל איך זה שמאין נהיה יש? איך יכול להיות שההוויה של היש היא אין? תתבונן ותשאל האם זה ככה? אם תבדוק, תגלה שזה ככה, באמת יש "יש" ובאמת יש "אין" ושניהם מחוברים.

בתוך האדם יש שכל ויש אין שכל. כשאתה משתמש באין שכל, אין לך יותר שאלה, אין הבדל בין יש לאין, ואין יותר נפרדות, אתה אוטומטית באחד.

הרעיון הוא שאם אתה מפעיל את השכל, אתה מגיע לחוויה של, לא מפעיל את השכל. אם אתה משתמש בשכל עד הסוף, אז בסוף אתה בחוויה שאתה לא משתמש בשכל. ואז לא תבדיל בין יש שכל לאין שכל.

האדם שואל, איך ההוויה של היש היא אין? תשאל את עצמך, האם זה ככה? תבדוק בשכל, ותגלה שזה ככה, וכאשר אתה בטוח בשכל שהיש והאין מחוברים ומהווים אחד את השני, זה גורם לכך שאתה מבין...