וכאן נסביר שיקולים בעד ונגד שחרור החטופים. ולמה פוליטיקאים ישראלים יעדיפו לשחרר את החטופים על פני להמשיך את הלחימה?
כי בכל אפשרות שנבחר יש יתרון וחיסרון. ואם חושבים על המיקרו ברמת הפרט, כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. ולכן צריך לעשות הכל כולל הכל כדי להציל את החיים. כי אלו שכבר מתו, אינם איתנו, אז לכל הפחות נציל את אלו שעדיין חיים וכולי.
ומצד שני ברור לכולם, שאם האויב היה מתחנן שנסכים לקבל את החטופים ואם האויב היה מתחנן על נפשו שנפסיק להשמיד אותו כי הוא כבר שחרר את החטופים, אז אולי היה היגיון לחמול לכמה דקות על האויב, כדי לקבל את החטופים. אבל מאחר שהאויב ממש לא מתחנן לשחרר את החטופים, אלא האויב מסכים ורוצה לשחרר את החטופים כדי לקבל מאיתנו הטבות שיעזרו לו לשרוד ולחזור ולנסות להשמיד אותנו ולפגוע בנו כמה שיותר, ומאחר שברור לכל אחד שאם ניתן לאויב את מה שהוא רוצה, הרי שזה מגדיל באופן דרמאטי את הסיכוי לכך שייפגעו עוד יותר אנשים חפים מפשע, הרי שמצד המאקרו, עדיף שלא לשחרר את החטופים, אלא אך ורק בכוח עד שהאויב יתחנן על חייו שנסכים לקבל את החטופים, או שלא.
אבל בטוח נכון, שהשמדת האויב, צריכה להיות המטרה מספר אחת ברמת המאקרו, מעבר לשחרור החטופים. כי אם נשחרר את החטופים במחיר של כניעה, זה מעמיד בסכנה את כלל תושבי המדינה אל מול שאר האויבים. לעומת אם נשמיד את האויב בכל מחיר, גם במחיר של הרג של עוד X חטופים בנוסף על כל שאר ההרוגים שכבר מתו, הרי שבכך נציל את חייהם של אלו שעוד לא מתו ושעדיין לא נחטפו. כי האויב האחר, חיזבאללה / הרשות הפלסטינית וכיו"ב, יבינו שאם הם ינסו לפגוע בנו הן יושמדו בכל מחיר, גם במחיר של השמדה עצמית שלנו.
כמו שהאויב הכי מפחיד הוא מחבל מתאבד, כי הוא לא חושש למות, הרי שאם אנחנו נהיה מוכנים שהחטופים שלנו ימותו כדי להשמיד את האויב, הרי שזה יגרום לאויב להבין שאין לנו נקודת תורפה. כי אחרת, תמיד יש לנו נקודת תורפה של חטופים. שהיא אומרת, תפגע ביהודים אבל תדאג לקחת בני ערובה, כדי שלא תבוא על עונשך.
בקיצור, ברמת המיקרו עדיף לשחרר את החטופים, ברמת הכלל והמאקרו עדיף להשמיד את החמאס בכל מחיר, גם במחיר של האפשרות לאובדן החטופים, כמו בנוהל חניבעל.
אז למה בעצם שפוליטיקאים ישראלים יעדיפו לשחרר חטופים ע"פ אפשרויות אחרות? והתשובה לכך היא, בגלל שבדרך כלל פוליטיקאי קודם כל דואג לעצמו ברמה האישית ולא למדינה. ומאחר שפוליטיקאי דואג לעצמו, אז בראש ובראשונה הוא ידאג לכך שהעם יהיה בעדו ושהעם לא יהיה נגדו. או במילים אחרות, הפוליטיקאי יעדיף שהעם יהיה בעדו לטובת שמירה על הכיסא שלו, גם אם הוא חושב שהוא מקבל החלטה שאינה טובה עבור העם.
ולכן הפוליטיקאי עושה את החישוב הבא, היכן הסיכון שלו לביקורת ציבורית גדול יותר? האם בשחרור חטופים או באובדן חטופים תוך כדי השמדת האויב?
והתשובה לכך היא, שאם לא יסכימו לשחרור החטופים, קיים סיכון קטן בטווח הקצר, לכך שהאויב לדוגמה יוציא להורג את החטופים מאחר שלא הסכימו לשחרר אותם. כי אחת מהשיטות של האויב, זה להעביר את המסר, שאם נפגע בו, גם החטופים ייפגעו. ושלא נשמיד אותו, כדי שלא נפגע בחטופים. אז האויב עשוי בטווח הקצר והמיידי, להרוג עוד X חטופים, כדי להפעיל עלינו לחץ פסיכולוגי כחלק מטרור פסיכולוגי וכחלק מלוחמה פסיכולוגית שהוא מפעיל כנגדנו. מסר שאומר, אומנם פגעתי בך, אבל אם תפגע בי, המצב יהיה עוד יותר גרוע. כי לא רק שהרגתי את כל הקורבנות של ה 7 באוקטובר, אלא האויב יהרוג גם את השבויים שהם עדיין בחיים. וזה כמובן נזק שיכול להיות כאן ועכשיו בטווח הקצר והמיידי.
אבל כמובן יש את המחיר בטווח הרחוק, שכניעה לטרור, תגרום לעוד יותר סבל בטווח הבינוני רחוק. אבל הסיכון לכך שהפוליטיקאי יואשם בהחלטה שגויה, בעקבות זה שהוא כן שחרר את החטופים, הסיכון לכך הוא בטווח היותר רחוק.
כי אומנם ברור לכולם, שכנראה שהנזק שנגרם משחרור החטופים בדרך של הסכמה ולא בכח בדרך של השמדה שהחמאס מתחנן לשחרר את החטופים, ברור לכולם שזה ניצחון לטרור. אבל הנזק הנובע מכך הוא לא מיידי, אלא הוא בטווח היותר בינוני ארוך ובנוסף, הנזק העתידי, יהיה יותר קל לתרץ אותו ולתלות אותו בגורמים אחרים נוספים.
כי אם עכשיו יוציאו להורג בני ערובה, אז ברור שזה בגלל התנגדות לעסקה. אבל אם בעתיד יהיה עוד יותר גרוע בגלל שחרור מחבלים, תמיד יהיה ניתן לומר שזה לא רק בגלל שחרור המחבלים, אלא בגלל סיבות נוספות וכולי.
ולכן, לפוליטיקאי תהיה העדפה לשחרר את החטופים יותר מאשר לחשוב על טובת הכלל לטווח הרחוק.
וזה עצמו תוצאה של כך שהעם עצמו, בחר בפוליטיקאים שמצטיינים בלהבטיח הבטחות של פוליטיקאים לפני הבחירות, ולא לבחור בפוליטיקאים על סמך ביצועים לטווח הרחוק. העם רגיל לתגמל את מי שפועל ומראה תוצאות בזמן הקצר ולא את מי שמשקיע בזמן הארוך. והפוליטיקאי שמשקיע לטווח הרחוק, בדרך כלל זורקים אותו כי הוא לא מראה תוצאות ונותנים את הקרדיט שלו, למי שבא אחריו וקוצר את הפירות.
כך שבכל מקרה? כנראה שההעדפה של הפוליטיקאי כנראה תהיה לקבל החלטה שהיא פחות מסוכנת עבורו בטווח הקצר, ושאת הסיכונים שלה נדחה לעתיד. השיטה של לדחות סיכונים למחר. להיכנס למינוס ולהגדיל את הגירעון על חשבון העתיד. ולכן כנראה שהפוליטיקאי יעדיף לשחרר את החטופים וכולי.
כי בכל אפשרות שנבחר יש יתרון וחיסרון. ואם חושבים על המיקרו ברמת הפרט, כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. ולכן צריך לעשות הכל כולל הכל כדי להציל את החיים. כי אלו שכבר מתו, אינם איתנו, אז לכל הפחות נציל את אלו שעדיין חיים וכולי.
ומצד שני ברור לכולם, שאם האויב היה מתחנן שנסכים לקבל את החטופים ואם האויב היה מתחנן על נפשו שנפסיק להשמיד אותו כי הוא כבר שחרר את החטופים, אז אולי היה היגיון לחמול לכמה דקות על האויב, כדי לקבל את החטופים. אבל מאחר שהאויב ממש לא מתחנן לשחרר את החטופים, אלא האויב מסכים ורוצה לשחרר את החטופים כדי לקבל מאיתנו הטבות שיעזרו לו לשרוד ולחזור ולנסות להשמיד אותנו ולפגוע בנו כמה שיותר, ומאחר שברור לכל אחד שאם ניתן לאויב את מה שהוא רוצה, הרי שזה מגדיל באופן דרמאטי את הסיכוי לכך שייפגעו עוד יותר אנשים חפים מפשע, הרי שמצד המאקרו, עדיף שלא לשחרר את החטופים, אלא אך ורק בכוח עד שהאויב יתחנן על חייו שנסכים לקבל את החטופים, או שלא.
אבל בטוח נכון, שהשמדת האויב, צריכה להיות המטרה מספר אחת ברמת המאקרו, מעבר לשחרור החטופים. כי אם נשחרר את החטופים במחיר של כניעה, זה מעמיד בסכנה את כלל תושבי המדינה אל מול שאר האויבים. לעומת אם נשמיד את האויב בכל מחיר, גם במחיר של הרג של עוד X חטופים בנוסף על כל שאר ההרוגים שכבר מתו, הרי שבכך נציל את חייהם של אלו שעוד לא מתו ושעדיין לא נחטפו. כי האויב האחר, חיזבאללה / הרשות הפלסטינית וכיו"ב, יבינו שאם הם ינסו לפגוע בנו הן יושמדו בכל מחיר, גם במחיר של השמדה עצמית שלנו.
כמו שהאויב הכי מפחיד הוא מחבל מתאבד, כי הוא לא חושש למות, הרי שאם אנחנו נהיה מוכנים שהחטופים שלנו ימותו כדי להשמיד את האויב, הרי שזה יגרום לאויב להבין שאין לנו נקודת תורפה. כי אחרת, תמיד יש לנו נקודת תורפה של חטופים. שהיא אומרת, תפגע ביהודים אבל תדאג לקחת בני ערובה, כדי שלא תבוא על עונשך.
בקיצור, ברמת המיקרו עדיף לשחרר את החטופים, ברמת הכלל והמאקרו עדיף להשמיד את החמאס בכל מחיר, גם במחיר של האפשרות לאובדן החטופים, כמו בנוהל חניבעל.
אז למה בעצם שפוליטיקאים ישראלים יעדיפו לשחרר חטופים ע"פ אפשרויות אחרות? והתשובה לכך היא, בגלל שבדרך כלל פוליטיקאי קודם כל דואג לעצמו ברמה האישית ולא למדינה. ומאחר שפוליטיקאי דואג לעצמו, אז בראש ובראשונה הוא ידאג לכך שהעם יהיה בעדו ושהעם לא יהיה נגדו. או במילים אחרות, הפוליטיקאי יעדיף שהעם יהיה בעדו לטובת שמירה על הכיסא שלו, גם אם הוא חושב שהוא מקבל החלטה שאינה טובה עבור העם.
ולכן הפוליטיקאי עושה את החישוב הבא, היכן הסיכון שלו לביקורת ציבורית גדול יותר? האם בשחרור חטופים או באובדן חטופים תוך כדי השמדת האויב?
והתשובה לכך היא, שאם לא יסכימו לשחרור החטופים, קיים סיכון קטן בטווח הקצר, לכך שהאויב לדוגמה יוציא להורג את החטופים מאחר שלא הסכימו לשחרר אותם. כי אחת מהשיטות של האויב, זה להעביר את המסר, שאם נפגע בו, גם החטופים ייפגעו. ושלא נשמיד אותו, כדי שלא נפגע בחטופים. אז האויב עשוי בטווח הקצר והמיידי, להרוג עוד X חטופים, כדי להפעיל עלינו לחץ פסיכולוגי כחלק מטרור פסיכולוגי וכחלק מלוחמה פסיכולוגית שהוא מפעיל כנגדנו. מסר שאומר, אומנם פגעתי בך, אבל אם תפגע בי, המצב יהיה עוד יותר גרוע. כי לא רק שהרגתי את כל הקורבנות של ה 7 באוקטובר, אלא האויב יהרוג גם את השבויים שהם עדיין בחיים. וזה כמובן נזק שיכול להיות כאן ועכשיו בטווח הקצר והמיידי.
אבל כמובן יש את המחיר בטווח הרחוק, שכניעה לטרור, תגרום לעוד יותר סבל בטווח הבינוני רחוק. אבל הסיכון לכך שהפוליטיקאי יואשם בהחלטה שגויה, בעקבות זה שהוא כן שחרר את החטופים, הסיכון לכך הוא בטווח היותר רחוק.
כי אומנם ברור לכולם, שכנראה שהנזק שנגרם משחרור החטופים בדרך של הסכמה ולא בכח בדרך של השמדה שהחמאס מתחנן לשחרר את החטופים, ברור לכולם שזה ניצחון לטרור. אבל הנזק הנובע מכך הוא לא מיידי, אלא הוא בטווח היותר בינוני ארוך ובנוסף, הנזק העתידי, יהיה יותר קל לתרץ אותו ולתלות אותו בגורמים אחרים נוספים.
כי אם עכשיו יוציאו להורג בני ערובה, אז ברור שזה בגלל התנגדות לעסקה. אבל אם בעתיד יהיה עוד יותר גרוע בגלל שחרור מחבלים, תמיד יהיה ניתן לומר שזה לא רק בגלל שחרור המחבלים, אלא בגלל סיבות נוספות וכולי.
ולכן, לפוליטיקאי תהיה העדפה לשחרר את החטופים יותר מאשר לחשוב על טובת הכלל לטווח הרחוק.
וזה עצמו תוצאה של כך שהעם עצמו, בחר בפוליטיקאים שמצטיינים בלהבטיח הבטחות של פוליטיקאים לפני הבחירות, ולא לבחור בפוליטיקאים על סמך ביצועים לטווח הרחוק. העם רגיל לתגמל את מי שפועל ומראה תוצאות בזמן הקצר ולא את מי שמשקיע בזמן הארוך. והפוליטיקאי שמשקיע לטווח הרחוק, בדרך כלל זורקים אותו כי הוא לא מראה תוצאות ונותנים את הקרדיט שלו, למי שבא אחריו וקוצר את הפירות.
כך שבכל מקרה? כנראה שההעדפה של הפוליטיקאי כנראה תהיה לקבל החלטה שהיא פחות מסוכנת עבורו בטווח הקצר, ושאת הסיכונים שלה נדחה לעתיד. השיטה של לדחות סיכונים למחר. להיכנס למינוס ולהגדיל את הגירעון על חשבון העתיד. ולכן כנראה שהפוליטיקאי יעדיף לשחרר את החטופים וכולי.
050-3331-331