שכר ועונש, מידה כנגד מידה, תורת הגמול, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, קארמה, השגחה פרטית, מצוות, עברות, גן עדן, גיהנום, שכר מצווה מצווה, שכר עבירה עבירה, שיפוטיות
מהו המנגנון הפנימי של שכר ועונש במציאות?
אליעד מסביר לעומק את המנגנון האמיתי שעומד מאחורי רעיונות כמו שכר ועונש, מידה כנגד מידה, קארמה, והשאלה הידועה של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". לדבריו, אנשים חושבים בדרך כלל ששכר ועונש הם דברים שניתנים על ידי אלוהים או כוח חיצוני כלשהו, אך למעשה מדובר במנגנון פסיכולוגי ופנימי בלבד, המתרחש בזמן אמת בתוך האדם עצמו, ללא התערבות חיצונית.
איך מתרחש בפועל מנגנון "מידה כנגד מידה"?
לדוגמה, כשאדם שופט מישהו אחר ואומר "האדם הזה טיפש ולכן הוא רע או פחות טוב ממני", הוא מיד מפעיל מנגנון פנימי של שכר ועונש כלפי עצמו. בשנייה שהוא שופט אדם אחר, הוא בעצם קובע במוחו שתכונת הטיפשות היא שלילית. באותה שנייה ממש, הוא מפנה את אותה שיפוטיות כלפי עצמו - כלומר, הוא מתחיל באופן אוטומטי לשנוא ולשפוט כל טיפשות שיראה בתוכו. במילים אחרות, האדם מעניש את עצמו ברגע שהוא שופט את האחר.
התהליך הזה מתרחש בשני שלבים:
האם אלוהים באמת מעניש על מצוות ועבירות?
אליעד מדגיש שאין שום ישות חיצונית כמו אלוהים או כוח עליון שעומד ומחלק עונשים או תגמולים. הוא מסביר שזה לא הגיוני לחשוב שיש מישהו שבודק את מעשינו מבחוץ. העבירה עצמה היא העונש. ברגע שאדם עושה פעולה שנתפסת בעיניו כשלילית ("עבירה"), הוא מיד יוצר מציאות פנימית שלילית, שנשארת טבועה בנפשו ובתודעתו.
הוא מצטט את רבי נחמן מברסלב שאומר: "אבונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו", כלומר, העבירות נרשמות בנפש האדם עצמו, ולא בספר חיצוני בשמיים. כל עבירה חורטת רושם שלילי פנימי, שגורם לסבל מתמשך.
האם הפחד מעונש הופך אותנו לשוטרים של עצמנו?
אליעד מסביר שאם האדם מפחד כל הזמן מעונש או מנסה להימנע משיפוטיות בצורה מלאכותית, הוא למעשה הופך ל"שוטר של עצמו". בכך הוא דווקא יוצר עוד סבל ועוד מתח, מכיוון שהוא כל הזמן עסוק בלשפוט את עצמו אם הוא שופט או לא.
לדוגמה, אדם שמנסה לא לשפוט כדי לא להיענש, למעשה יוצר מצב שבו הוא כל הזמן שופט את עצמו: "האם עכשיו אני שופט? האם עכשיו עשיתי טעות?" ובכך הוא נשאר במעגל של סבל עצמי.
מהו הפתרון לשיפוטיות ולעונשים הפנימיים?
אליעד מציע פתרון עמוק ופשוט להבנת מנגנון השכר והעונש הפנימי. לדבריו, יש שתי פרספקטיבות אפשריות להסתכל על המציאות:
אליעד מסביר לעומק את המנגנון האמיתי שעומד מאחורי רעיונות כמו שכר ועונש, מידה כנגד מידה, קארמה, והשאלה הידועה של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". לדבריו, אנשים חושבים בדרך כלל ששכר ועונש הם דברים שניתנים על ידי אלוהים או כוח חיצוני כלשהו, אך למעשה מדובר במנגנון פסיכולוגי ופנימי בלבד, המתרחש בזמן אמת בתוך האדם עצמו, ללא התערבות חיצונית.
איך מתרחש בפועל מנגנון "מידה כנגד מידה"?
לדוגמה, כשאדם שופט מישהו אחר ואומר "האדם הזה טיפש ולכן הוא רע או פחות טוב ממני", הוא מיד מפעיל מנגנון פנימי של שכר ועונש כלפי עצמו. בשנייה שהוא שופט אדם אחר, הוא בעצם קובע במוחו שתכונת הטיפשות היא שלילית. באותה שנייה ממש, הוא מפנה את אותה שיפוטיות כלפי עצמו - כלומר, הוא מתחיל באופן אוטומטי לשנוא ולשפוט כל טיפשות שיראה בתוכו. במילים אחרות, האדם מעניש את עצמו ברגע שהוא שופט את האחר.
התהליך הזה מתרחש בשני שלבים:
-
שלב ראשון - הענשה מיידית:
ברגע שאדם שופט מישהו אחר לשלילה, הוא בעצם מכניס לראשו תפיסה שלילית שאותה הוא משליך על עצמו. לדוגמה, אם חשב "טיפשות היא דבר רע", הוא מיד יחוש שלילי כלפי עצמו בכל פעם שיזהה בתוכו טיפשות. -
שלב שני - המשך והצטברות ("רשימו"):
המוח פועל באמצעות זיכרון מתמשך. בכל פעם שהאדם נתקל שוב בתכונה ששפט בעבר (אצל עצמו או אצל אחרים), אותה תחושה שלילית שהוטבעה בתודעתו תחזור ותתעורר שוב. כך נוצר עונש מתמשך, שחוזר ונחווה שוב ושוב, גם לאחר זמן רב.
האם אלוהים באמת מעניש על מצוות ועבירות?
אליעד מדגיש שאין שום ישות חיצונית כמו אלוהים או כוח עליון שעומד ומחלק עונשים או תגמולים. הוא מסביר שזה לא הגיוני לחשוב שיש מישהו שבודק את מעשינו מבחוץ. העבירה עצמה היא העונש. ברגע שאדם עושה פעולה שנתפסת בעיניו כשלילית ("עבירה"), הוא מיד יוצר מציאות פנימית שלילית, שנשארת טבועה בנפשו ובתודעתו.
הוא מצטט את רבי נחמן מברסלב שאומר: "אבונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו", כלומר, העבירות נרשמות בנפש האדם עצמו, ולא בספר חיצוני בשמיים. כל עבירה חורטת רושם שלילי פנימי, שגורם לסבל מתמשך.
האם הפחד מעונש הופך אותנו לשוטרים של עצמנו?
אליעד מסביר שאם האדם מפחד כל הזמן מעונש או מנסה להימנע משיפוטיות בצורה מלאכותית, הוא למעשה הופך ל"שוטר של עצמו". בכך הוא דווקא יוצר עוד סבל ועוד מתח, מכיוון שהוא כל הזמן עסוק בלשפוט את עצמו אם הוא שופט או לא.
לדוגמה, אדם שמנסה לא לשפוט כדי לא להיענש, למעשה יוצר מצב שבו הוא כל הזמן שופט את עצמו: "האם עכשיו אני שופט? האם עכשיו עשיתי טעות?" ובכך הוא נשאר במעגל של סבל עצמי.
מהו הפתרון לשיפוטיות ולעונשים הפנימיים?
אליעד מציע פתרון עמוק ופשוט להבנת מנגנון השכר והעונש הפנימי. לדבריו, יש שתי פרספקטיבות אפשריות להסתכל על המציאות:
-
פרספקטיבה של שיפוטיות (נפרדות):
במצב זה, האדם כל הזמן מפריד בין טוב לרע, חכם לטיפש, נכון לטעות. מנקודת מבט...
- מהי המשמעות האמיתית של שכר ועונש?
- כיצד עובד המנגנון של "מידה כנגד מידה"?
- האם אלוהים מעניש על מצוות ועבירות?
- האם קארמה היא עניין חיצוני או פנימי?
- כיצד להשתחרר משיפוטיות עצמית?
- האם גן עדן וגיהנום הם מקומות אמיתיים?
מהו המנגנון האמיתי של שכר ועונש במציאות?
אליעד מסביר לעומק את מנגנון השכר והעונש, "מידה כנגד מידה", ומדגיש שהדבר לא קורה בגלל התערבות של כוח חיצוני כמו אלוהים, או מישהו שמעניש מלמעלה, אלא מדובר במנגנון פנימי שטבוע באדם עצמו.
לדוגמה, אדם ששופט או מזלזל באחרים, כמו לומר על מישהו שהוא טיפש, בעצם מעניש את עצמו באותה פעולה ממש, בזמן אמת, בלי צורך בשופט חיצוני. הסיבה היא שבאותו רגע שהוא שופט אדם אחר לשלילה, הוא יוצר בתוך עצמו תודעה שלילית, שהיא עצמה העונש.
איך מתרחש בפועל מנגנון של "מידה כנגד מידה"?
אליעד מפרט שיש שני שלבים עיקריים:
האם אלוהים מעניש אותנו על עבירות ומצוות?
אליעד מבהיר שאין אף אחד מבחוץ שבודק את מעשי האדם ומחליט לתת לו שכר או עונש. הוא מסביר שזה לא הגיוני לחשוב שיש אלוהים או ישות עליונה שמנהלת רישומים של מעשינו כדי להעניש או לתגמל אותנו. זה פשוט לא עובד כך. כל השכר והעונש מתבצע בתוך האדם עצמו ברגע שהוא פועל בצורה מסוימת, וחורט בנפש שלו תפיסות חיוביות או שליליות.
לדוגמה, אם מישהו עושה עבירה, העבירה עצמה היא העונש שלו. הוא לא צריך לחכות ליום הדין או למשהו שיקרה בעתיד, כי ברגע שהוא עושה את העבירה הוא כבר יוצר אצלו מציאות פנימית שלילית. זו המשמעות של "שכר עבירה עבירה, שכר מצווה מצווה".
כיצד פועל המנגנון של "שכר מצווה מצווה, שכר עבירה עבירה" לפי רבי נחמן?
אליעד מתייחס לציטוט מרבי נחמן, שאומר: "אבונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו". הוא מסביר את משמעות הדברים בצורה פשוטה וברורה: בכל פעם שאדם עושה עבירה, הדבר נחרט בתודעה ובנשמה שלו. רבי נחמן משתמש במושג "עצמותיו" כדי להמחיש שהאדם נושא את העונש בתוך עצמו. המושג "עצמותיו" הוא מטאפורה לנפש, לנשמה, ולזיכרון הפנימי העמוק.
כך, עבירה היא לא משהו שנרשם בספר של אלוהים אי שם בשמיים, אלא משהו שהאדם רושם על עצמו. בכל פעם שאדם עושה עבירה הוא משאיר "רושם פנימי", שימשיך ללוות אותו ולהעניש אותו בצורה של תחושות, רגשות, ושיפוט עצמי שלילי.
האם הפחד מעונש עלול להפוך אותנו לשוטרים של עצמנו?
אליעד מעלה שאלה חשובה נוספת: אם האדם ינסה כל הזמן להיזהר מלשפוט או לעשות עבירות מתוך פחד מהעונש, הוא יהפוך את עצמו ל"שוטר של עצמו", למישהו שכל הזמן בוחן את עצמו בשיפוטיות. במצב כזה, האדם שוב מעניש את עצמו כי הוא פוחד כל הזמן לטעות, ולכן הוא נמצא במעגל אין - סופי של שיפוט עצמי.
לכן הפתרון הוא לא להיות כל הזמן בעמדה של "שוטר" שמפחד מעונש, אלא להבין לעומק את המנגנון. כלומר, להבין שכל שיפוט הוא מלכתחילה יצירת סבל עצמי. ברגע שמבינים זאת לעומק, כבר לא צריך להיזהר בצורה מלאכותית, אלא באופן טבעי נזהרים משיפוטיות מיותרת...
אליעד מסביר לעומק את מנגנון השכר והעונש, "מידה כנגד מידה", ומדגיש שהדבר לא קורה בגלל התערבות של כוח חיצוני כמו אלוהים, או מישהו שמעניש מלמעלה, אלא מדובר במנגנון פנימי שטבוע באדם עצמו.
לדוגמה, אדם ששופט או מזלזל באחרים, כמו לומר על מישהו שהוא טיפש, בעצם מעניש את עצמו באותה פעולה ממש, בזמן אמת, בלי צורך בשופט חיצוני. הסיבה היא שבאותו רגע שהוא שופט אדם אחר לשלילה, הוא יוצר בתוך עצמו תודעה שלילית, שהיא עצמה העונש.
איך מתרחש בפועל מנגנון של "מידה כנגד מידה"?
אליעד מפרט שיש שני שלבים עיקריים:
-
שלב ראשון (מיידי):
ברגע שאדם אומר "האדם הזה טיפש ולכן הוא רע, " באותה שנייה הוא בעצם קובע לעצמו שטיפשות היא דבר רע. באופן אוטומטי, הוא מתחיל לשנוא ולשפוט את עצמו על כל טיפשות שהוא מזהה בתוכו, משום שבדיוק באותו רגע הוא החליט שטיפשות = רע. כך האדם מעניש את עצמו בו - זמנית עם השיפוטיות שלו. -
שלב שני (המשך והצטברות):
המוח פועל בצורה של רצף וזיכרון. כשאדם שופט משהו פעם אחת כ"רע", התפיסה הזו נחרטת אצלו בזיכרון (מה שמכונה "רשימו"). בפעם הבאה שיתקל באותו מצב או תכונה בעצמו או באחרים, הוא יחווה שוב ושוב את הכאב והשיפוטיות שהוא יצר בעבר. כך העונש מתמשך וחוזר שוב ושוב בלי צורך בהתערבות חיצונית.
האם אלוהים מעניש אותנו על עבירות ומצוות?
אליעד מבהיר שאין אף אחד מבחוץ שבודק את מעשי האדם ומחליט לתת לו שכר או עונש. הוא מסביר שזה לא הגיוני לחשוב שיש אלוהים או ישות עליונה שמנהלת רישומים של מעשינו כדי להעניש או לתגמל אותנו. זה פשוט לא עובד כך. כל השכר והעונש מתבצע בתוך האדם עצמו ברגע שהוא פועל בצורה מסוימת, וחורט בנפש שלו תפיסות חיוביות או שליליות.
לדוגמה, אם מישהו עושה עבירה, העבירה עצמה היא העונש שלו. הוא לא צריך לחכות ליום הדין או למשהו שיקרה בעתיד, כי ברגע שהוא עושה את העבירה הוא כבר יוצר אצלו מציאות פנימית שלילית. זו המשמעות של "שכר עבירה עבירה, שכר מצווה מצווה".
כיצד פועל המנגנון של "שכר מצווה מצווה, שכר עבירה עבירה" לפי רבי נחמן?
אליעד מתייחס לציטוט מרבי נחמן, שאומר: "אבונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו". הוא מסביר את משמעות הדברים בצורה פשוטה וברורה: בכל פעם שאדם עושה עבירה, הדבר נחרט בתודעה ובנשמה שלו. רבי נחמן משתמש במושג "עצמותיו" כדי להמחיש שהאדם נושא את העונש בתוך עצמו. המושג "עצמותיו" הוא מטאפורה לנפש, לנשמה, ולזיכרון הפנימי העמוק.
כך, עבירה היא לא משהו שנרשם בספר של אלוהים אי שם בשמיים, אלא משהו שהאדם רושם על עצמו. בכל פעם שאדם עושה עבירה הוא משאיר "רושם פנימי", שימשיך ללוות אותו ולהעניש אותו בצורה של תחושות, רגשות, ושיפוט עצמי שלילי.
האם הפחד מעונש עלול להפוך אותנו לשוטרים של עצמנו?
אליעד מעלה שאלה חשובה נוספת: אם האדם ינסה כל הזמן להיזהר מלשפוט או לעשות עבירות מתוך פחד מהעונש, הוא יהפוך את עצמו ל"שוטר של עצמו", למישהו שכל הזמן בוחן את עצמו בשיפוטיות. במצב כזה, האדם שוב מעניש את עצמו כי הוא פוחד כל הזמן לטעות, ולכן הוא נמצא במעגל אין - סופי של שיפוט עצמי.
לכן הפתרון הוא לא להיות כל הזמן בעמדה של "שוטר" שמפחד מעונש, אלא להבין לעומק את המנגנון. כלומר, להבין שכל שיפוט הוא מלכתחילה יצירת סבל עצמי. ברגע שמבינים זאת לעומק, כבר לא צריך להיזהר בצורה מלאכותית, אלא באופן טבעי נזהרים משיפוטיות מיותרת...
- מהי המשמעות האמיתית של שכר ועונש?
- מהי תורת הגמול האמיתית?
- איך עובד המנגנון של מידה כנגד מידה?
- האם קארמה קיימת באמת?
- מהי המשמעות של שכר מצווה מצווה?
- איך להשתחרר משיפוטיות עצמית?
- האם גן עדן וגיהנום באמת קיימים?
050-3331-331