למה אנשים מקטרים על אחרים בעבודה?

אנשים רבים נוהגים לקטר ולהתלונן על אחרים במסגרת העבודה, בין אם מדובר בעובדים, ספקים, לקוחות או שותפים עסקיים. לפי אליעד כהן, כאשר אדם מגיע עם תלונות רבות על אנשים אחרים, למשל לקטר על עובד או לקוח, יש לכך סיבה פסיכולוגית עמוקה שמניעה אותו לפעול כך, גם אם האדם עצמו לא מודע לכך באופן מלא. אליעד מציג את הניתוח דרך דוגמה מפורטת, שבה אדם מסוים מקטר על העובד שלו בפני השותף העסקי, ומציג אותו באור שלילי מאוד, אף מעבר למצב בפועל.

מה קורה כשאדם מנפח את התלונה שלו?

אליעד מסביר שכאשר אדם בוחר לנפח את התלונות, למשל להגזים ולומר שהעובד שלו "בן אדם בעייתי", "מניאק" וכדומה, אף על פי שאולי המציאות אינה כזו קיצונית, זה סימן שהוא מנסה להרוויח משהו מהמצב. במילים אחרות, האדם שמקטר מאמין באופן לא מודע שההשמצה תעזור לו או תעשה לו טוב בצורה כלשהי.

הוא ממשיך ומסביר שישנן שאלות שחשוב לשאול כאשר מנתחים מקרה כזה:

• למה האדם בוחר לקטר דווקא בפני השותף ולא בפני העובד עצמו?
• למה הוא מנפח את התלונות בצורה מוגזמת ולא מספר פשוט את העובדות?
• מה המטרה הסמויה שלו בהצגת העובד באור כל כך שלילי?

האם תלונה היא בעצם דרך להגן על הדימוי העצמי?

לפי אליעד כהן, במקרים רבים התלונות המוגזמות נועדו לשמש מנגנון הגנה על האגו של האדם שמקטר. כאשר האדם נתקל במצב בעייתי עם עובד או לקוח ואינו מצליח להתמודד עם הסיטואציה בכוחות עצמו, עולה אצלו תחושה של חוסר מסוגלות או של חולשה. במקום להודות שאולי הוא אינו יודע כיצד להתמודד עם הבעיה, הוא פונה לשותף העסקי שלו ומתלונן בפניו באופן מוגזם. כך, הוא מנסה להעביר את האחריות למישהו אחר, וגם להציג את העובד או הלקוח כאשם עיקרי.

בדרך כלל, כשהאדם עושה זאת, הוא מראש מנסה להצדיק את חוסר יכולתו להתמודד לבד. כלומר, בתוך תוכו, הוא חושש שהשותף העסקי יחשוב עליו שהוא לא מקצועי או לא מסוגל להתמודד לבד, ולכן הוא "מתגונן מראש" ומציג את הצד השני כאשם וכבעיה המרכזית.

מה באמת האדם רוצה כאשר הוא מקטר?

אליעד מדגיש נקודה חשובה מאוד: כשאדם משמיץ עובד או לקוח בצורה מוגזמת בפני שותף, הוא מחפש הסכמה וחיזוק לעמדתו. אם האדם היה בטוח לחלוטין שהעובד הוא אכן בעייתי, הוא לא היה זקוק לאישור או הסכמה מהשותף. הצורך באישור ובחיזוק מעיד על כך שבתוך תוכו הוא דווקא לא בטוח שהעובד או הלקוח אכן כל כך גרוע. לכן הוא זקוק לאישור חיצוני ש"יצדיק" את עמדתו.

זה מצביע על קונפליקט פנימי - האדם עצמו חושב עמוק בפנים שהעובד או הלקוח לא כל כך גרוע, או שהוא מבין שהבעיה האמיתית היא חוסר היכולת שלו להתמודד עם המצב. ולכן, כשהוא משמיץ, הוא מנסה להרגיש טוב יותר עם עצמו ולהסיר את תחושת האשמה או האחריות מהכתפיים שלו.

כיצד מתמודדים נכון עם הנטייה להשמצות?

אליעד מתאר תהליך שנעשה במסגרת האימון והייעוץ העסקי, בו האדם מתבקש תחילה להכיר במניעים שלו. תחילה יש לברר:

• את מי בדיוק הוא נוטה להשמיץ ולמה?
• באילו סיטואציות התופעה הזו חוזרת על עצמה?
• האם הוא נוהג כך רק עם שותף מסוים או עם אנשים נוספים?

בהמשך, האדם לומד להבין שההשמצה אינה פותרת את הבעיה אלא יוצרת תחושת אשליה של שליטה והרגשה טובה זמנית בלבד. בפועל, האדם צריך להתמודד ישירות עם הבעיה, להכיר במגבלות שלו ולנסות לפתור אותה בצורה עניינית מבלי להעצים את השליליות של הצד השני.

מהי מסקנת השיחה של השותפים?

אליעד מסכם את המקרה בעזרת דוגמה אמיתית שהסתיימה בהסכמה בין שני שותפים: להימנע בעתיד מהשמצות יתר. השותפים הגיעו למסקנה ברורה - אם אחד מהם נתקל בבעיה עם עובד או עם לקוח, עליו לומר ישירות שהוא אינו מסתדר עם אותו אדם במקום להוסיף השמצות מיותרות.

הרעיון הוא לקחת אחריות אמיתית ולא להעביר את האשמה לאחרים, להכיר בכך שהבעיה היא גם של האדם עצמו ולא רק של הסביבה שלו. ההתמודדות הישירה והכנה עם המציאות, ללא ניסיון להסיר את האחריות, היא המפתח לשינוי אמיתי ולשיפור המצב.

מדוע חשוב להפסיק להשמיץ ולהתחיל להתמודד?

לבסוף, אליעד מדגיש כי השמצת יתר היא למעשה מניפולציה עצמית ואשליה של שליטה, שיכולה ליצור רק נזק לטווח ארוך, משום שהאדם אינו פותר את הבעיות האמיתיות אלא רק דוחה את ההתמודדות איתן. הפתרון האמיתי הוא להפסיק להשתמש בתלונות מוגזמות כהגנה, לקחת אחריות ולהתמודד עם בעיות באופן ישיר וברור. רק כך האדם יכול להתקדם ולהשתפר באופן אמיתי ולא להמשיך להיתקע במעגל שלילי של השמצות ובריחה מאחריות.