קורונה ודחיינות, קורונה והדחקה, למה לא לדחות בעיות למחר? למה לא לדחות דברים? למה לא להדחיק בעיות? חסכנות, קמצנות, מה שבזול עולה ביוקר? אין לי כסף לקנות בזול, מי שלא מוכן לסבול קצת סובל הרבה? מערכת הבריאות במדינת ישראל
מדוע אסור לדחות בעיות למחר?
אליעד כהן מסביר מדוע אחת הטעויות הגדולות שאנשים עושים היא דחיית בעיות, ובפרט מתייחס לנושא של משבר הקורונה כדוגמה מרכזית לכך. הוא טוען שההחלטה לא להוציא סכום כסף קטן על מניעה מוקדמת, גורמת לכך שבהמשך חייבים להוציא סכומים עצומים פי כמה וכמה כדי להתמודד עם הנזק שכבר נגרם.
הוא מביא דוגמה ברורה: כאשר הקורונה רק החלה בסין, אם מנהיגי המדינה היו מתייחסים לכך ברצינות, מקדישים מעט משאבים וזמן כדי להיערך, לקנות ציוד כמו מדחומים מראש ולבדוק אנשים שנכנסים לארץ, היה אפשר למנוע נזק כלכלי אדיר בהמשך. אליעד מדגיש את הפער בין החיסכון הראשוני לבין ההוצאות העצומות שנגרמו בסופו של דבר, בטענה שכל שקל שנחסך בתחילת המשבר הפך לאלפי שקלים בהמשך. הוא חוזר ואומר ש"הנזקים הכלכליים רק התחילו ועוד רק יגדלו".
למה דחיית פתרון בעיות גורמת לסבל רב יותר בעתיד?
אליעד כהן מרחיב את הנושא מעבר לקורונה ומדבר באופן כללי על כך שהנטייה של אנשים ושל מדינת ישראל, לדחות את הטיפול בבעיות מובילה תמיד להחמרה משמעותית של הבעיה. הוא נותן דוגמה של אסון השיטפונות האחרון בישראל, ואומר שהנזק העצום שגרם האסון היה יכול להימנע לחלוטין אם רק היו משקיעים כמות קטנה מאוד של כסף מראש, בהכנות ובהיערכות מתאימה.
אליעד מציין כי בישראל מקובל מאוד להיות "חכם בדיעבד", כלומר, אחרי כל אסון מקימים ועדת חקירה שלא עושה שום דבר בפועל, והלקחים לא מיושמים, והכל חוזר על עצמו שוב ושוב. הוא נותן כדוגמה את האסונות בכרמל ובעוד מקרים רבים אחרים, שהמסקנות של הוועדות שהוקמו לא הובילו לשינוי משמעותי. לדעתו, הסיבה המרכזית לכך היא שהמדינה ואזרחיה חושבים בטווח הקצר בלבד ולא מסתכלים קדימה.
כיצד התנהלות מערכת הבריאות בישראל משקפת הזנחה?
אליעד כהן משתמש במערכת הבריאות כעוד דוגמה מרכזית להזנחה כרונית במדינת ישראל. הוא טוען שמשבר הקורונה חשף את המציאות הקשה של מערכת הבריאות, שהוזנחה במשך שנים רבות. לדבריו, כל הכסף שנמנעו מלהשקיע במערכת הבריאות לאורך השנים, חייב כעת להיות מושקע פי כמה וכמה כדי לנסות לשקם אותה במהלך המשבר.
אליעד מצביע על כך שהפאניקה הציבורית מהקורונה הופיעה באופן פלאי רק יום אחד אחרי הבחירות, דבר שלטענתו מעיד על מניפולציות פוליטיות ועל חוסר אחריות של המנהיגים. הוא מציג את הרעיון לפיו הזנחה מוקדמת תמיד עולה ביוקר רב מאוחר יותר.
האם מוצר זול באמת חוסך כסף?
אליעד כהן נותן עוד דוגמה מוחשית כדי להבהיר את הבעיה של החסכנות והקמצנות - קניית מוצרים זולים. הוא מסביר שלפעמים אדם קונה מוצר זול וחושב שחסך כסף, אך אחר כך המוצר הזול גורם לנזק גדול או דורש תיקונים רבים, שבסופו של דבר גורמים להוצאות גדולות פי כמה וכמה מהמוצר היקר יותר שהיה אמור להיות קנוי מלכתחילה. הוא מזכיר את הביטוי המפורסם: "אין לי מספיק כסף לקנות בזול", שמסביר בפשטות מדוע המוצר הזול לעיתים קרובות מתברר כהוצאה גדולה בהרבה בסוף.
הוא מדגיש שזה לא אומר שכל מוצר יקר הוא טוב, ולא כל מוצר זול הוא רע, אך באופן כללי צריך לשים לב לכך שהנטייה לחסוך בטווח הקצר יכולה לעלות ביוקר רב בעתיד.
מדוע מדינת ישראל נוהגת במדיניות "לשלם יותר אחרי הנזק"?
אליעד כהן מסכם את דבריו באומרו שמדינת ישראל נוהגת בשיטה של "גם אוכלת את הדגים המסריחים וגם משלמת את הקנס". הוא נותן כדוגמה את היחס לחמאס, שבו ישראל לא נותנת מראש הקלות או סיוע, אך לאחר סבב אלימות וירי טילים, ישראל משלמת יותר, גם מעבירה כסף וגם מספקת הקלות. לדבריו, התוצאה היא שישראל משלמת את אותו הכסף ואת אותן ההקלות רק לאחר שנגרם נזק כבד הרבה יותר.
הוא טוען שהתנהגות זו מתאפשרת בגלל שהאזרחים בוחרים שוב ושוב באותם מנהיגים, ולכן הם מקבלים בדיוק את אותה מדיניות ואת אותן תוצאות שליליות.
מהי המסקנה המרכזית לגבי דחיינות והדחקת בעיות?
אליעד כהן מדגיש את המסקנה המרכזית שכל אדם צריך לקחת מההרצאה הזו: ברגע שיש לך בעיה, אל תדחה אותה למחר. חלק מהבעיות אולי אפשר לדחות, אך ישנן בעיות שלא תעלמנה ולא ייעלמו, והן יישארו איתך עד סוף ימיך ואפילו מעבר לכך. לכן, חשוב מאוד להתמודד איתן מיד, לא לדחות, לא להדחיק, כי דחייה כזו תמיד עולה ביוקר רב בהמשך.
אליעד כהן מסביר מדוע אחת הטעויות הגדולות שאנשים עושים היא דחיית בעיות, ובפרט מתייחס לנושא של משבר הקורונה כדוגמה מרכזית לכך. הוא טוען שההחלטה לא להוציא סכום כסף קטן על מניעה מוקדמת, גורמת לכך שבהמשך חייבים להוציא סכומים עצומים פי כמה וכמה כדי להתמודד עם הנזק שכבר נגרם.
הוא מביא דוגמה ברורה: כאשר הקורונה רק החלה בסין, אם מנהיגי המדינה היו מתייחסים לכך ברצינות, מקדישים מעט משאבים וזמן כדי להיערך, לקנות ציוד כמו מדחומים מראש ולבדוק אנשים שנכנסים לארץ, היה אפשר למנוע נזק כלכלי אדיר בהמשך. אליעד מדגיש את הפער בין החיסכון הראשוני לבין ההוצאות העצומות שנגרמו בסופו של דבר, בטענה שכל שקל שנחסך בתחילת המשבר הפך לאלפי שקלים בהמשך. הוא חוזר ואומר ש"הנזקים הכלכליים רק התחילו ועוד רק יגדלו".
למה דחיית פתרון בעיות גורמת לסבל רב יותר בעתיד?
אליעד כהן מרחיב את הנושא מעבר לקורונה ומדבר באופן כללי על כך שהנטייה של אנשים ושל מדינת ישראל, לדחות את הטיפול בבעיות מובילה תמיד להחמרה משמעותית של הבעיה. הוא נותן דוגמה של אסון השיטפונות האחרון בישראל, ואומר שהנזק העצום שגרם האסון היה יכול להימנע לחלוטין אם רק היו משקיעים כמות קטנה מאוד של כסף מראש, בהכנות ובהיערכות מתאימה.
אליעד מציין כי בישראל מקובל מאוד להיות "חכם בדיעבד", כלומר, אחרי כל אסון מקימים ועדת חקירה שלא עושה שום דבר בפועל, והלקחים לא מיושמים, והכל חוזר על עצמו שוב ושוב. הוא נותן כדוגמה את האסונות בכרמל ובעוד מקרים רבים אחרים, שהמסקנות של הוועדות שהוקמו לא הובילו לשינוי משמעותי. לדעתו, הסיבה המרכזית לכך היא שהמדינה ואזרחיה חושבים בטווח הקצר בלבד ולא מסתכלים קדימה.
כיצד התנהלות מערכת הבריאות בישראל משקפת הזנחה?
אליעד כהן משתמש במערכת הבריאות כעוד דוגמה מרכזית להזנחה כרונית במדינת ישראל. הוא טוען שמשבר הקורונה חשף את המציאות הקשה של מערכת הבריאות, שהוזנחה במשך שנים רבות. לדבריו, כל הכסף שנמנעו מלהשקיע במערכת הבריאות לאורך השנים, חייב כעת להיות מושקע פי כמה וכמה כדי לנסות לשקם אותה במהלך המשבר.
אליעד מצביע על כך שהפאניקה הציבורית מהקורונה הופיעה באופן פלאי רק יום אחד אחרי הבחירות, דבר שלטענתו מעיד על מניפולציות פוליטיות ועל חוסר אחריות של המנהיגים. הוא מציג את הרעיון לפיו הזנחה מוקדמת תמיד עולה ביוקר רב מאוחר יותר.
האם מוצר זול באמת חוסך כסף?
אליעד כהן נותן עוד דוגמה מוחשית כדי להבהיר את הבעיה של החסכנות והקמצנות - קניית מוצרים זולים. הוא מסביר שלפעמים אדם קונה מוצר זול וחושב שחסך כסף, אך אחר כך המוצר הזול גורם לנזק גדול או דורש תיקונים רבים, שבסופו של דבר גורמים להוצאות גדולות פי כמה וכמה מהמוצר היקר יותר שהיה אמור להיות קנוי מלכתחילה. הוא מזכיר את הביטוי המפורסם: "אין לי מספיק כסף לקנות בזול", שמסביר בפשטות מדוע המוצר הזול לעיתים קרובות מתברר כהוצאה גדולה בהרבה בסוף.
הוא מדגיש שזה לא אומר שכל מוצר יקר הוא טוב, ולא כל מוצר זול הוא רע, אך באופן כללי צריך לשים לב לכך שהנטייה לחסוך בטווח הקצר יכולה לעלות ביוקר רב בעתיד.
מדוע מדינת ישראל נוהגת במדיניות "לשלם יותר אחרי הנזק"?
אליעד כהן מסכם את דבריו באומרו שמדינת ישראל נוהגת בשיטה של "גם אוכלת את הדגים המסריחים וגם משלמת את הקנס". הוא נותן כדוגמה את היחס לחמאס, שבו ישראל לא נותנת מראש הקלות או סיוע, אך לאחר סבב אלימות וירי טילים, ישראל משלמת יותר, גם מעבירה כסף וגם מספקת הקלות. לדבריו, התוצאה היא שישראל משלמת את אותו הכסף ואת אותן ההקלות רק לאחר שנגרם נזק כבד הרבה יותר.
הוא טוען שהתנהגות זו מתאפשרת בגלל שהאזרחים בוחרים שוב ושוב באותם מנהיגים, ולכן הם מקבלים בדיוק את אותה מדיניות ואת אותן תוצאות שליליות.
מהי המסקנה המרכזית לגבי דחיינות והדחקת בעיות?
אליעד כהן מדגיש את המסקנה המרכזית שכל אדם צריך לקחת מההרצאה הזו: ברגע שיש לך בעיה, אל תדחה אותה למחר. חלק מהבעיות אולי אפשר לדחות, אך ישנן בעיות שלא תעלמנה ולא ייעלמו, והן יישארו איתך עד סוף ימיך ואפילו מעבר לכך. לכן, חשוב מאוד להתמודד איתן מיד, לא לדחות, לא להדחיק, כי דחייה כזו תמיד עולה ביוקר רב בהמשך.
- למה לא לדחות בעיות?
- למה לא להדחיק בעיות?
- מה שבזול עולה ביוקר?
- איך מתקבלות החלטות במדינת ישראל?
- מה גורם להזנחה במערכת הבריאות?
- כיצד דחיינות מובילה לנזק כלכלי?
- אין לי כסף לקנות בזול?