1:09:36פיצול הנשמה והתודעה מהאחדות של המציאות
מה המשמעות של אחדות ונפרדות בתפיסת המציאות?
אחדות ונפרדות הן שתי דרכים עיקריות להבין ולחוות את המציאות. בתפיסת המציאות של אליעד כהן, האחדות מייצגת את המצב שבו הכל נתפס כדבר אחד ללא פיצול או הבדל, בעוד שהנפרדות היא המצב שבו האדם חווה את עצמו כישות נפרדת משאר הדברים. עצם קיום התודעה האישית, או הנשמה, כבר מייצג תהליך של נפרדות וצמצום. כאשר האדם אומר "אני", הוא למעשה מגדיר את עצמו כנפרד מה"לא אני", דבר שיוצר את הבסיס לכל סבל וחוסר שלמות.
למשל, אם מכים שולחן, השולחן לא חש כאב, אך אם מכים אדם, הוא חש זאת, משום שהוא מזדהה עם ה"אני" שלו. מצב כזה מייצג את הנפרדות ומוביל לסבל, כי האדם חווה את עצמו כישות מוגבלת ולא כאחדות הכוללת.
האם אפשר לחוות את העולם בלי תחושת ה"אני"?
לדברי אליעד כהן, האדם יכול להגיע למצב תודעתי שבו הוא כבר לא יזדהה עם האני הנפרד שלו, אלא יחווה עצמו כישות אחת עם כל המציאות. דוגמה טובה לכך היא המקום שבו מתקיימים הדברים: אם ניקח חדר ונוציא ממנו את כל הרהיטים, המקום עדיין יישאר אותו מקום בדיוק. המקום אינו משתנה לפי הדברים שבתוכו. כך, אם האדם יצליח להזדהות עם המרחב שבו הכל מתרחש, הוא לא יחווה יותר את הנפרדות בין "אני" ל"לא אני".
איך פיצול התודעה משפיע על ההזדהות עם האני?
ככל שהאדם יותר מזדהה עם האני הנפרד שלו, כך הוא חווה יותר פיצולים - רגשות, רצונות, והזדהויות שונות. לדוגמה, אדם יזדהה עם הראש שלו יותר מאשר עם הרגל שלו, ויהיה מוכן לוותר על הרגל, אך לא על הראש. ההזדהות מתרחבת מעבר לגוף, גם לרכוש, למשפחה ועוד. לדוגמה, אדם עובד כדי לפרנס את ילדיו כי הוא תופס אותם כחלק מה"אני" המורחב שלו.
אליעד מדגיש שהאדם באמת הוא המציאות כולה, ולכן עליו להגדיל את האגו שלו בצורה נכונה - לא באמצעות צבירת נכסים והישגים, אלא על ידי התחברות לאני האמיתי שלו, שהוא המציאות עצמה.
כיצד החלום ממחיש את המציאות האמיתית?
אליעד משתמש בדוגמת החלום כדי להסביר את תפיסת האחדות והנפרדות. בחלום, האדם חווה שהדמויות הן ישויות נפרדות עם רצון חופשי, אך למעשה הן כולן תוצאה של התודעה של החולם. בדומה לכך, גם המציאות היא מעין "חלום גדול" שבו הכל קיים בתודעה אחת. כאשר זורקים אבן על אדם בחלום, מי שגורם לאירוע הוא התודעה של האדם החולם, אף שלכאורה קיים ריבוי דמויות בעלות רצונות נפרדים.
איך אפשר להתחבר לתודעת האחדות?
אליעד מציע להתבונן בשאלות יסודיות כגון "האם יש מקום?" או "האם יש זמן?", וכך להגיע להבנה עמוקה שאין באמת הבדל בין הדברים. כל הדברים למעשה קיימים בתודעה אחת, וההבדלים הם תוצאה של התפיסה המצומצמת של האדם.
כל הבעיות והסבל בעולם נובעים מהנפרדות בין טוב לרע, בין רצוי ללא רצוי, ובין "אני" ל"לא אני". כאשר האדם מצליח לחוות שהכל אחד, הסבל נעלם. אפשר לחזור לאחדות באמצעות התבוננות מתמדת ושאלת שאלות כמו: "האם זה באמת משנה?", וכך האדם יגלה שכל הבחירות אינן כה משמעותיות כפי שהן נראות, משום שהכל כבר שלם במהותו.
כיצד להשתמש בשכל לחוויית האחדות?
אליעד מסביר שאין צורך לנטוש את השכל כדי להגיע לחוויית האחדות, אלא דווקא להשתמש בו כדי להבין שהכל מחובר לאינסוף. גם השכל המצומצם של האדם עשוי מן השכל האינסופי. בעזרת חקירה עמוקה ומדויקת של השאלות החשובות ביותר, כמו האם באמת יש מקום וזמן, האדם יוכל להגיע להבנה השלמה, שבה הוא יחווה שכל דבר שקיים בעולם הוא חלק ממנו עצמו.
כדי להגיע לחוויה זו, יש לחקור ללא הפסקה את כל הדברים שנראים כנפרדים, עד שהאדם יחווה באופן ישיר שהם למעשה אחד. זהו תהליך שדורש השקעה מלאה של האדם בשאלות שהוא חוקר, בלי לוותר ובלי להתפשר על תשובות חלקיות או שטחיות.
איך להתמודד עם התלבטויות מתוך תפיסת האחדות?
לדוגמה, אדם שמתלבט איזו חולצה לבחור חווה סבל בגלל הנפרדות, כי הוא מאמין שיש משמעות עמוקה לבחירה. אך אם הוא ישאל את עצמו שוב ושוב האם באמת זה משנה, בסוף הוא יחווה שהכל אחד, ויפסיק לחוות מתח וחרדה מן הבחירות.
גם ברמה עמוקה יותר, כמו החלטה האם לנסוע לחו"ל או להישאר בארץ, החיבור לתודעת האחדות מאפשר לאדם להבין שאין הבדל אמיתי בין האפשרויות, ושההתלבטות נובעת רק מחוסר הבנת האחדות. כשמבינים לעומק את האחדות, כל החלטה הופכת פשוטה, משום שהאדם מפסיק לייחס לה משמעות מוגזמת.
מה המשמעות של תפיסת הבורא והמציאות האינסופית?
אליעד מתאר שה"בורא" או ה"אני" הגדול אינו חווה שום פער בין הרצון למציאות. הוא מסביר שאין לבורא תכנית קבועה מראש, כי הוא עצמו מחליט כל רגע מחדש מתוך חופש מוחלט. כאשר האדם מתחבר לתודעה זו, הוא חווה את עצמו כיוצר הכל, וכל תחושת חוסר הבחירה מתפוגגת.
החוויה הסופית היא שהאדם עצמו הוא המציאות האינסופית, וכאשר הוא מתחבר להבנה זו, הוא אינו חווה עוד תחושה של חוסר, כי הוא מבין שכל דבר כבר קיים בתוכו. לכן הדרך היא חקירה מתמדת, שמטרתה להביא את האדם לחוויית אחדות מוחלטת.
אחדות ונפרדות הן שתי דרכים עיקריות להבין ולחוות את המציאות. בתפיסת המציאות של אליעד כהן, האחדות מייצגת את המצב שבו הכל נתפס כדבר אחד ללא פיצול או הבדל, בעוד שהנפרדות היא המצב שבו האדם חווה את עצמו כישות נפרדת משאר הדברים. עצם קיום התודעה האישית, או הנשמה, כבר מייצג תהליך של נפרדות וצמצום. כאשר האדם אומר "אני", הוא למעשה מגדיר את עצמו כנפרד מה"לא אני", דבר שיוצר את הבסיס לכל סבל וחוסר שלמות.
למשל, אם מכים שולחן, השולחן לא חש כאב, אך אם מכים אדם, הוא חש זאת, משום שהוא מזדהה עם ה"אני" שלו. מצב כזה מייצג את הנפרדות ומוביל לסבל, כי האדם חווה את עצמו כישות מוגבלת ולא כאחדות הכוללת.
האם אפשר לחוות את העולם בלי תחושת ה"אני"?
לדברי אליעד כהן, האדם יכול להגיע למצב תודעתי שבו הוא כבר לא יזדהה עם האני הנפרד שלו, אלא יחווה עצמו כישות אחת עם כל המציאות. דוגמה טובה לכך היא המקום שבו מתקיימים הדברים: אם ניקח חדר ונוציא ממנו את כל הרהיטים, המקום עדיין יישאר אותו מקום בדיוק. המקום אינו משתנה לפי הדברים שבתוכו. כך, אם האדם יצליח להזדהות עם המרחב שבו הכל מתרחש, הוא לא יחווה יותר את הנפרדות בין "אני" ל"לא אני".
איך פיצול התודעה משפיע על ההזדהות עם האני?
ככל שהאדם יותר מזדהה עם האני הנפרד שלו, כך הוא חווה יותר פיצולים - רגשות, רצונות, והזדהויות שונות. לדוגמה, אדם יזדהה עם הראש שלו יותר מאשר עם הרגל שלו, ויהיה מוכן לוותר על הרגל, אך לא על הראש. ההזדהות מתרחבת מעבר לגוף, גם לרכוש, למשפחה ועוד. לדוגמה, אדם עובד כדי לפרנס את ילדיו כי הוא תופס אותם כחלק מה"אני" המורחב שלו.
אליעד מדגיש שהאדם באמת הוא המציאות כולה, ולכן עליו להגדיל את האגו שלו בצורה נכונה - לא באמצעות צבירת נכסים והישגים, אלא על ידי התחברות לאני האמיתי שלו, שהוא המציאות עצמה.
כיצד החלום ממחיש את המציאות האמיתית?
אליעד משתמש בדוגמת החלום כדי להסביר את תפיסת האחדות והנפרדות. בחלום, האדם חווה שהדמויות הן ישויות נפרדות עם רצון חופשי, אך למעשה הן כולן תוצאה של התודעה של החולם. בדומה לכך, גם המציאות היא מעין "חלום גדול" שבו הכל קיים בתודעה אחת. כאשר זורקים אבן על אדם בחלום, מי שגורם לאירוע הוא התודעה של האדם החולם, אף שלכאורה קיים ריבוי דמויות בעלות רצונות נפרדים.
איך אפשר להתחבר לתודעת האחדות?
אליעד מציע להתבונן בשאלות יסודיות כגון "האם יש מקום?" או "האם יש זמן?", וכך להגיע להבנה עמוקה שאין באמת הבדל בין הדברים. כל הדברים למעשה קיימים בתודעה אחת, וההבדלים הם תוצאה של התפיסה המצומצמת של האדם.
כל הבעיות והסבל בעולם נובעים מהנפרדות בין טוב לרע, בין רצוי ללא רצוי, ובין "אני" ל"לא אני". כאשר האדם מצליח לחוות שהכל אחד, הסבל נעלם. אפשר לחזור לאחדות באמצעות התבוננות מתמדת ושאלת שאלות כמו: "האם זה באמת משנה?", וכך האדם יגלה שכל הבחירות אינן כה משמעותיות כפי שהן נראות, משום שהכל כבר שלם במהותו.
כיצד להשתמש בשכל לחוויית האחדות?
אליעד מסביר שאין צורך לנטוש את השכל כדי להגיע לחוויית האחדות, אלא דווקא להשתמש בו כדי להבין שהכל מחובר לאינסוף. גם השכל המצומצם של האדם עשוי מן השכל האינסופי. בעזרת חקירה עמוקה ומדויקת של השאלות החשובות ביותר, כמו האם באמת יש מקום וזמן, האדם יוכל להגיע להבנה השלמה, שבה הוא יחווה שכל דבר שקיים בעולם הוא חלק ממנו עצמו.
כדי להגיע לחוויה זו, יש לחקור ללא הפסקה את כל הדברים שנראים כנפרדים, עד שהאדם יחווה באופן ישיר שהם למעשה אחד. זהו תהליך שדורש השקעה מלאה של האדם בשאלות שהוא חוקר, בלי לוותר ובלי להתפשר על תשובות חלקיות או שטחיות.
איך להתמודד עם התלבטויות מתוך תפיסת האחדות?
לדוגמה, אדם שמתלבט איזו חולצה לבחור חווה סבל בגלל הנפרדות, כי הוא מאמין שיש משמעות עמוקה לבחירה. אך אם הוא ישאל את עצמו שוב ושוב האם באמת זה משנה, בסוף הוא יחווה שהכל אחד, ויפסיק לחוות מתח וחרדה מן הבחירות.
גם ברמה עמוקה יותר, כמו החלטה האם לנסוע לחו"ל או להישאר בארץ, החיבור לתודעת האחדות מאפשר לאדם להבין שאין הבדל אמיתי בין האפשרויות, ושההתלבטות נובעת רק מחוסר הבנת האחדות. כשמבינים לעומק את האחדות, כל החלטה הופכת פשוטה, משום שהאדם מפסיק לייחס לה משמעות מוגזמת.
מה המשמעות של תפיסת הבורא והמציאות האינסופית?
אליעד מתאר שה"בורא" או ה"אני" הגדול אינו חווה שום פער בין הרצון למציאות. הוא מסביר שאין לבורא תכנית קבועה מראש, כי הוא עצמו מחליט כל רגע מחדש מתוך חופש מוחלט. כאשר האדם מתחבר לתודעה זו, הוא חווה את עצמו כיוצר הכל, וכל תחושת חוסר הבחירה מתפוגגת.
החוויה הסופית היא שהאדם עצמו הוא המציאות האינסופית, וכאשר הוא מתחבר להבנה זו, הוא אינו חווה עוד תחושה של חוסר, כי הוא מבין שכל דבר כבר קיים בתוכו. לכן הדרך היא חקירה מתמדת, שמטרתה להביא את האדם לחוויית אחדות מוחלטת.
- אחדות ונפרדות
- איך לחוות את המציאות האמיתית
- שאלות על בחירה חופשית
- משמעות האגו
- התחברות לתודעה רחבה
- הבנת המציאות
אחדות ונפרדות - תהליך ההגדרה והחוויה
המציאות נתפסת דרך שני מושגים מרכזיים: אחדות ונפרדות, והם באים לידי ביטוי ברמות שונות. עצם קיומה של הנשמה הוא כבר ביטוי של צמצום והיפרדות, משום שכאשר יש "אני", יש גם "לא אני". זהו תהליך של הגדרה, של יצירת הבחנה בין דבר לדבר. מכאן נובע גם הסבל, שהוא למעשה ביטוי של חוסר שלמות. חוסר השלמות נובע מעצם קיומו של האדם, משום שקיומו תלוי בהגדרה שלו כ"אני", וכך הוא חווה חיסרון.
חוויית הנפרדות והשלכותיה
כאשר מכים בשולחן, הוא אינו מרגיש כאב, אך כאשר מכים אדם, הוא חש זאת. זהו ביטוי לכך שהאדם מזדהה עם ה"אני" שלו, בשונה מחפצים דוממים. זוהי הנפרדות עצמה, וזהו גם חוסר השלמות - אם לא היה "אני", כל המציאות הייתה נתפסת כמעין סרט חיצוני, שבו הצופה אינו חלק מההתרחשות. בתהליך ההתבוננות, האדם אמור להגיע לנקודה שממנה נוצר ה"אני", ואף לנקודה שלפני ה"אני". במובן מסוים, אין הבדל בין "אני" ל"לא אני", אך בו בזמן, ה"אני" וה"לא אני" הם אחד.
המקום והזמן - יחסים של נפרדות ואחדות
הפיצול הראשון שכל אדם חווה הוא תחושת ה"אני". אך במבט רחב יותר על המציאות, ישנה הבחנה בין הדברים השונים לבין המקום שבו הם קיימים. החדר יכול להיות מלא או ריק, אך המקום שבו הוא קיים נשאר קבוע. גם אם נוציא את כל החפצים מחדר מסוים, המקום שבו הם היו לא משתנה. אם מתייחסים לעצם הוויית האדם כמקום ולא רק כיישות חומרית, עולה השאלה האם ניתן להבחין בין "אני" ל"לא אני" באותו אופן שבו אנו תופסים חפצים בתוך מרחב.
המקום והזמן הם שתי ישויות שונות: המקום אומר על הזמן "לא אני", והזמן אומר על המקום "לא אני". אך ברמה מסוימת, שניהם יכולים להיות חוויה אחת. כאשר אדם מצליח לראות את עצמו לא כיישות נפרדת בתוך המקום, אלא כעצם המקום עצמו, אזי מתבטלת ההבחנה בין "אני" ל"לא אני". זהו תהליך שבו האדם מפסיק לחוות את עצמו כמציאות מוגבלת, ומתחבר לאחדות שלפני ההגדרה.
האני והאגו - כיצד להרחיב את החוויה?
כאשר ה"אני" נוצר, נובעים ממנו פיצולים נוספים: רגשות, רצונות, הזדהויות שונות. למשל, אדם יגדיר את ראשו כ"אני" בצורה חזקה יותר מאשר את רגלו, ולרוב הוא יהיה מוכן לוותר על הרגל לפני שיוותר על ראשו. ככל שה"אני" מתרחב, הוא כולל גם מעגלים חיצוניים, כמו רכוש, קרובים ומשפחה. האדם תופס את עצמו כמרכז המציאות, אך מצד האמת, הוא עצמו כל המציאות. יש צורך להגדיל את האגו, אך בצורה נכונה.
אם האדם רואה את ה"אני" כמשהו מוגבל, הוא ישאף להגדיל את כוחו באמצעות צבירת נכסים, הישגים וכדומה. אך כל אלו הם רק טיפה בים לעומת מה שהאדם באמת. הדבר דומה למלך שנזרק לכלא והחליט שהוא רוצה להתקדם לתפקיד ניהולי בתוך הכלא, במקום להבין שהוא יכול לחזור להיות מלך. כך גם אדם שמתרכז בצבירת הצלחות חומריות, מבלי להבין שהוא יכול להתחבר לעצמו האמיתי.
חלום ומציאות - הבנת הבחירה החופשית
כאשר אדם חולם חלום, כל ההתרחשויות שבו נתפסות כאמיתיות, אך למעשה הן רק תוצאה של התודעה שלו. בתוך החלום, הדמויות נראות כבעלות רצון חופשי, אך למעשה הן כולן תוצר של החולם. ניתן להקביל זאת למציאות - האם האדם הוא זה שחווה את העולם, או שמא העולם כולו הוא רק חלום אחד גדול? ההבנה שהעולם כולו מתקיים בתודעה של האדם משנה את התפיסה לגבי בחירה חופשית.
האם הדמויות שבחלום בוחרות את פעולותיהן, או שהחולם הוא זה שמכתיב את הכל? התודעה של החולם מתפצלת לכמה ישויות, וכך נוצר הרושם של ריבוי. אך בפועל, כל החוויות הן של ישות אחת. כך גם במציאות - מצד אחד נראה שיש ריבוי של אנשים, חפצים ואירועים, אך מצד שני הכל מתרחש בתודעה אחת כוללת.
חוויית האחדות - איך להתחבר אליה?
כדי לחוות את האחדות, יש לשאול שאלות שמפרקות את התפיסה של הנפרדות. לדוגמה, האם יש מקום? האם יש זמן? אם נחקור זאת לעומק, נגלה שאין הבדל ממשי בין הדברים. כל מה שקיים הוא ביטוי של אותה ישות אחת, ולכן כל הדברים נמצאים באותו מקום. מחשבה אחת יכולה להכיל בתוכה עולם שלם, וממילא אין באמת צורך במרחב פיזי כדי שמשהו יתקיים.
המטרה היא להבין שהכל אחד, ושאין שום דבר שהוא נפרד באמת. כל הסבל בעולם נובע מהתחושה שיש שני דברים נפרדים - טוב ורע, אני ולא אני, רצוי ולא רצוי. אך אם אדם יצליח לחוות שהכל אחד, הסבל ייעלם מעצמו. ניתן לחזור לאחדות בשנייה אחת, אם רק שואלים שוב ושוב: האם זה באמת משנה? אם נחקור לעומק את מהות הדברים, נגלה שכל הבחירות שאנו עושים אינן כה משמעותיות, משום שהכל כבר חלק מהשלמות הכוללת.
השגת ההבנה השלמה
כדי להבין באמת את האחדות, יש צורך בחקירה מתמדת. כל אדם חווה מצבים שבהם נדמה לו שהדברים משנים מאוד, אך כאשר בוחנים את השורש של התחושות הללו, מגלים שהכל יחסי. התחושה של "אין ברירה" נובעת מכך שהאדם אינו מחובר לתודעה הרחבה שלו. אם הוא יתחבר להוויית המציאות, הוא יגלה שהוא עצמו בוחר את כל מה שקורה לו, בדיוק כמו שהחולם יוצר את חלומו.
החיבור למקור האינסופי
כדי להגיע לתובנה של האחדות, יש להבין שכל החוויות בעולם הן ביטויים של אותה ישות אחת. ברמה הגבוהה ביותר, אין הבדל בין אדם לרכב, בין שולחן לבין תודעה. הכל מחובר, אך התודעה יוצרת אשליה של נפרדות. ניתן לתאר זאת באמצעות משל הילד הקטן שלומד ללכת - בתחילה הוא אינו מבין שהוא מסוגל ללכת, אך ברגע שהוא מנסה, הוא מגלה יכולת חדשה.
בסופו של דבר, כאשר אדם מחובר לחוויית האחדות, הוא חווה שכל דבר שקיים בעולם הוא חלק ממנו. אין צורך לברוח מהשכל או לעקוף אותו - השכל עצמו יכול לשמש ככלי להבנת האינסוף. הדרך לכך היא באמצעות חקירה מתמדת של המציאות ושאילת שאלות עמוקות עד שהתובנות נחקקות בתודעה.
המסקנה הסופית
החוויה של האחדות אינה משהו שניתן להשיג דרך תיאוריות בלבד, אלא על ידי התבוננות מעשית בשורש הדברים. כל חוויית נפרדות נובעת מתפיסה שגויה של המציאות. מי שיבין לעומק שאין באמת הבדל בין הדברים, יחווה שכל האירועים בעולם אינם אלא ביטוי של אותה ישות אחת כוללת.
המציאות נתפסת דרך שני מושגים מרכזיים: אחדות ונפרדות, והם באים לידי ביטוי ברמות שונות. עצם קיומה של הנשמה הוא כבר ביטוי של צמצום והיפרדות, משום שכאשר יש "אני", יש גם "לא אני". זהו תהליך של הגדרה, של יצירת הבחנה בין דבר לדבר. מכאן נובע גם הסבל, שהוא למעשה ביטוי של חוסר שלמות. חוסר השלמות נובע מעצם קיומו של האדם, משום שקיומו תלוי בהגדרה שלו כ"אני", וכך הוא חווה חיסרון.
חוויית הנפרדות והשלכותיה
כאשר מכים בשולחן, הוא אינו מרגיש כאב, אך כאשר מכים אדם, הוא חש זאת. זהו ביטוי לכך שהאדם מזדהה עם ה"אני" שלו, בשונה מחפצים דוממים. זוהי הנפרדות עצמה, וזהו גם חוסר השלמות - אם לא היה "אני", כל המציאות הייתה נתפסת כמעין סרט חיצוני, שבו הצופה אינו חלק מההתרחשות. בתהליך ההתבוננות, האדם אמור להגיע לנקודה שממנה נוצר ה"אני", ואף לנקודה שלפני ה"אני". במובן מסוים, אין הבדל בין "אני" ל"לא אני", אך בו בזמן, ה"אני" וה"לא אני" הם אחד.
המקום והזמן - יחסים של נפרדות ואחדות
הפיצול הראשון שכל אדם חווה הוא תחושת ה"אני". אך במבט רחב יותר על המציאות, ישנה הבחנה בין הדברים השונים לבין המקום שבו הם קיימים. החדר יכול להיות מלא או ריק, אך המקום שבו הוא קיים נשאר קבוע. גם אם נוציא את כל החפצים מחדר מסוים, המקום שבו הם היו לא משתנה. אם מתייחסים לעצם הוויית האדם כמקום ולא רק כיישות חומרית, עולה השאלה האם ניתן להבחין בין "אני" ל"לא אני" באותו אופן שבו אנו תופסים חפצים בתוך מרחב.
המקום והזמן הם שתי ישויות שונות: המקום אומר על הזמן "לא אני", והזמן אומר על המקום "לא אני". אך ברמה מסוימת, שניהם יכולים להיות חוויה אחת. כאשר אדם מצליח לראות את עצמו לא כיישות נפרדת בתוך המקום, אלא כעצם המקום עצמו, אזי מתבטלת ההבחנה בין "אני" ל"לא אני". זהו תהליך שבו האדם מפסיק לחוות את עצמו כמציאות מוגבלת, ומתחבר לאחדות שלפני ההגדרה.
האני והאגו - כיצד להרחיב את החוויה?
כאשר ה"אני" נוצר, נובעים ממנו פיצולים נוספים: רגשות, רצונות, הזדהויות שונות. למשל, אדם יגדיר את ראשו כ"אני" בצורה חזקה יותר מאשר את רגלו, ולרוב הוא יהיה מוכן לוותר על הרגל לפני שיוותר על ראשו. ככל שה"אני" מתרחב, הוא כולל גם מעגלים חיצוניים, כמו רכוש, קרובים ומשפחה. האדם תופס את עצמו כמרכז המציאות, אך מצד האמת, הוא עצמו כל המציאות. יש צורך להגדיל את האגו, אך בצורה נכונה.
אם האדם רואה את ה"אני" כמשהו מוגבל, הוא ישאף להגדיל את כוחו באמצעות צבירת נכסים, הישגים וכדומה. אך כל אלו הם רק טיפה בים לעומת מה שהאדם באמת. הדבר דומה למלך שנזרק לכלא והחליט שהוא רוצה להתקדם לתפקיד ניהולי בתוך הכלא, במקום להבין שהוא יכול לחזור להיות מלך. כך גם אדם שמתרכז בצבירת הצלחות חומריות, מבלי להבין שהוא יכול להתחבר לעצמו האמיתי.
חלום ומציאות - הבנת הבחירה החופשית
כאשר אדם חולם חלום, כל ההתרחשויות שבו נתפסות כאמיתיות, אך למעשה הן רק תוצאה של התודעה שלו. בתוך החלום, הדמויות נראות כבעלות רצון חופשי, אך למעשה הן כולן תוצר של החולם. ניתן להקביל זאת למציאות - האם האדם הוא זה שחווה את העולם, או שמא העולם כולו הוא רק חלום אחד גדול? ההבנה שהעולם כולו מתקיים בתודעה של האדם משנה את התפיסה לגבי בחירה חופשית.
האם הדמויות שבחלום בוחרות את פעולותיהן, או שהחולם הוא זה שמכתיב את הכל? התודעה של החולם מתפצלת לכמה ישויות, וכך נוצר הרושם של ריבוי. אך בפועל, כל החוויות הן של ישות אחת. כך גם במציאות - מצד אחד נראה שיש ריבוי של אנשים, חפצים ואירועים, אך מצד שני הכל מתרחש בתודעה אחת כוללת.
חוויית האחדות - איך להתחבר אליה?
כדי לחוות את האחדות, יש לשאול שאלות שמפרקות את התפיסה של הנפרדות. לדוגמה, האם יש מקום? האם יש זמן? אם נחקור זאת לעומק, נגלה שאין הבדל ממשי בין הדברים. כל מה שקיים הוא ביטוי של אותה ישות אחת, ולכן כל הדברים נמצאים באותו מקום. מחשבה אחת יכולה להכיל בתוכה עולם שלם, וממילא אין באמת צורך במרחב פיזי כדי שמשהו יתקיים.
המטרה היא להבין שהכל אחד, ושאין שום דבר שהוא נפרד באמת. כל הסבל בעולם נובע מהתחושה שיש שני דברים נפרדים - טוב ורע, אני ולא אני, רצוי ולא רצוי. אך אם אדם יצליח לחוות שהכל אחד, הסבל ייעלם מעצמו. ניתן לחזור לאחדות בשנייה אחת, אם רק שואלים שוב ושוב: האם זה באמת משנה? אם נחקור לעומק את מהות הדברים, נגלה שכל הבחירות שאנו עושים אינן כה משמעותיות, משום שהכל כבר חלק מהשלמות הכוללת.
השגת ההבנה השלמה
כדי להבין באמת את האחדות, יש צורך בחקירה מתמדת. כל אדם חווה מצבים שבהם נדמה לו שהדברים משנים מאוד, אך כאשר בוחנים את השורש של התחושות הללו, מגלים שהכל יחסי. התחושה של "אין ברירה" נובעת מכך שהאדם אינו מחובר לתודעה הרחבה שלו. אם הוא יתחבר להוויית המציאות, הוא יגלה שהוא עצמו בוחר את כל מה שקורה לו, בדיוק כמו שהחולם יוצר את חלומו.
החיבור למקור האינסופי
כדי להגיע לתובנה של האחדות, יש להבין שכל החוויות בעולם הן ביטויים של אותה ישות אחת. ברמה הגבוהה ביותר, אין הבדל בין אדם לרכב, בין שולחן לבין תודעה. הכל מחובר, אך התודעה יוצרת אשליה של נפרדות. ניתן לתאר זאת באמצעות משל הילד הקטן שלומד ללכת - בתחילה הוא אינו מבין שהוא מסוגל ללכת, אך ברגע שהוא מנסה, הוא מגלה יכולת חדשה.
בסופו של דבר, כאשר אדם מחובר לחוויית האחדות, הוא חווה שכל דבר שקיים בעולם הוא חלק ממנו. אין צורך לברוח מהשכל או לעקוף אותו - השכל עצמו יכול לשמש ככלי להבנת האינסוף. הדרך לכך היא באמצעות חקירה מתמדת של המציאות ושאילת שאלות עמוקות עד שהתובנות נחקקות בתודעה.
המסקנה הסופית
החוויה של האחדות אינה משהו שניתן להשיג דרך תיאוריות בלבד, אלא על ידי התבוננות מעשית בשורש הדברים. כל חוויית נפרדות נובעת מתפיסה שגויה של המציאות. מי שיבין לעומק שאין באמת הבדל בין הדברים, יחווה שכל האירועים בעולם אינם אלא ביטוי של אותה ישות אחת כוללת.
- אחדות ונפרדות
- הבנת המציאות
- התחברות לתודעה רחבה
- איך לחוות שלמות
- שאלות על בחירה חופשית
- משמעות האגו
- איך לחוות את המציאות האמיתית
הנושא הזה של אחדות ונפרדות הוא בכמה רמות, הדברים כל הזמן מתרחבים עצם זה שהנשמה קיימת זה עצמו תהליך של צמצום והיפרדות. יש אני ולא אני. זה עצמו תהליך של הגדרה, הגדרת האני. הסבל זה חוסר שלמות ממה הוא נובע מהרצון. הסבל מהותו חוסר שלמות. חוסר שלמות נובע מקיומו של האדם. אם מרביצים לשולחן האדם לא ירגיש אם לאדם ירביצו איכפת לו.
זה עצמו הנפרדות וזה עצמו חוסר השלמות, שאם לא היה אני, כל המציאות זה סרט גדול ואדם מסתכל עליו מבחוץ. אדם בסופו של תהליך אמור להגיע לנקודה של לפני האני בפרספקטיבה מסויימת אין הבדל בין אני ללא אני. ואעפ"כ האני ולא אני זה אחד. הפיצול הראשון שכל אחד חווה זה האני. מצד המציאות הכללית יש הבדל. יש פה חדר ובחדר יש דברים ויש דבר במקביל לכל הדברים והוא המקום. גם אם נוציא את כל הדברים המקום יישאר אותו מקום. המקום לא משתנה בהתאם לדברים שמכניסים לחדר.
נניח שהיישות של האדם זה המקום, יש את האני יש את הגוף שלי ויש את הכסא והשולחן, הדברים האלה שונים. אבל יש את המקום המקום נשאר אותו סך מקום בין אם נמלא או נרוקן אותו המקום כביכול לא מרגיש אותי מבחינתו הוא לא השתנה. אם לדוגמה מישהו מפה היה חווה את עצמו כאילו הוא המקום האם היה שייך להגיד אני לא אני על דברים.
המקום והזמן הן שתי ישויות שונות המקום אומר על הזמן לא אני והזמן אומר על המקום זה לא אני. אדם אמור להגיע לחוויה מסויימת שבה הוא לא יחווה אני ולא אני. דבר ראשון, ההיפרדות של האני היא עצמה צמצום. עצם קיומו של האני זה כבר פיצול. קיומו של המקום זה פיצול. הוא פיצול מהזמן ולפני זה הזמן והמקום היו ביחד. אחרי שהאני נוצר, השורש זה לא להתחבר לאני זה להתחבר לשורש של עצמך. זאת אומרת לא תתחבר לאני שלך אלא לאני האמיתי שלך זו המציאות שהוא היה לפני כל מה שהיה. ומצד האמת צריך להתחבר למה שהיה לפני המקום.
צריך להתחבר ללפני הכל ללפני ההגדרה בכלל, כי צריך לדעת מה המטרה הסופית. אם יודעים מה המטרה הסופית יותר כל לכוונן את עצמך. אחרי שהאני נוצר יש ממנו פיצולים יש פיצולים של רגשות, יש פיצולים של רצונות ושל הזדהויות הרגל היא פחות אני מהראש. הרגל זה אני הראש זה אני אדם יוותר על הרגל ולא על הראש.
היד של האדם זה הוא אבל שאדם אומר אני קודם כל זה התודעה שלי, אחר כך אני חושב אני רוצה, אחר כך זה המוח אחר כך הראש אחר כך הגוף אחר כך הרכב. האני של האדם גדל, שהוא אומר אני צריך לעבוד זה בשביל הילדים. מאיפה נובע הרצון של האדם, אני מצד האמת הוא כל המציאות, האדם כן צריך להגדיל את האגו שלו אבל בצורה נכונה.
*
מצד האמת האדם כל המציאות האדם צריך להגדיל אגו בצורה נכונה. אם האני הוא האגו מה זה להגדיל את האגו? לצבור נכסים וכו'. אבל זה הכל תמיד יהיה כטיפה מהים ממי שאתה באמת, אתה רוצה להרגיש אתה רציני. תבין שאתה המציאות.
הדבר דומה למלך שנזרק לכלא עכשיו הוא עבד הוא אומר אני רוצה להיות מנהל מחלקה בכלא. אומרים לו אתה לא צריך להתקדם בכלא אתה יכול לחזור להיות מלך. שאדם רוכש עוד ועוד זה משחק. תתקדם למי שאתה באמת, אתה המציאות בכלל. שאדם לומד קורס מסויים הוא רוצה להגדיל את היכולות שלו, אבל למי יש כוח בלתי מוגבל? למציאות. בסופו של דבר האדם אמור לחוות שהוא עצמו המציאות.
מצד האמת אתה יותר ההוויה מאשר הצמצום הקטן. ואז אם אתה מתחבר לשורש ומתחבר להכל אז ממילא יש לך את הכל במכה אחת. כי יש לך כוח אינסופי, אנשים מרגישים שאין להם בחירה. למציאות יש בחירה, אם היית מתחבר לתודעה של המציאות, אז לא יכול להיות שהיית חווה חוסר בחירה. אתה בוחר את כל מה שקורה. למה הדבר דומה? מאוד פשוט, איך אתה בוחר? אתה למי התכוונת? התודעה צריכה להיות כאשר הוא אומר אני היא צריכה להיות המציאות.
השאלה עם מה אתה מזדהה זה כמו אליסה בארץ הפלאות היא החליפה את הגדלים שלה. היא שאלה, מי אני? האם אני זה הזיכרונות שלי? החוויות שלי? יש 2 אני האני הראשון זאת היישות שמודעת לעצמה האני הראשון זה הכוח שמניע את הכל. לפני העולם זה האני. זה הדבר הראשון שמניע את הכל.
איך חווים את זה? זה בעצם השאלה. עוד דימוי נניח ואדם נרדם על הספה, וחולם חלום ומישהו זורק אבן בחלום מי בחר שיזרקו עליו אבן בחלום? האם יש לאנשים בחלום בחירה חופשית? מי גורם לאדם בחלום לא להסכים איתו? הוא לא נמצא בחלום. בתוך החלום שמישהו לא מסכים מי גורם לו לא להסכים. מי גורם לחלום? מי גורם לו?
*
מי בוחר לחלום, האדם שחולם. מי זה האדם שחולם זה שנמצא בתוך החלום או זה שחולם אותו? מי חולם את החלום, תודעה שנמצאת על הספה והתפצלה ל2 ישויות. טום וג'רי יש להם בחירה חופשית? הבמאי של הסרט בוחר. מישהו מצייר את מר קו צועק על מישהו אחר. מי בוחר להוא? שאדם בתוך חלום, מי האדם באמת? זה שבתוך החלום או זה שחולם את החלום?
אחת מהטעויות שאומרות שאנחנו בתוך חלום, הם חושבים שהם חולמים אותו. מצד האמת, אין פה מי נמצא בתוך החלום של מי, כולנו נמצאים בתוך החלום של עצמנו. מישהו מדבר יש לו יישות עצמית, זה דומם וזה אדם אין שום הבדל בין האדם לכסא מצד החלום. אם נעשה סרט מצוייר אין הבדל בין הדברים. הרכב נראה שזה לא אתה. מצד האמת הרכב זה אתה בכלל. אתה רואה מולך רכב.
2 הדברים קיימים בו זמנית, אם יבוא רכב אזוז הצידה אבל שניהם קיימים בו זמנית. יש יישויות שונות. המקום קיים הזמן קיים יש הבדלים. בו זמנית אין הבדלים. מי שיחקור לעומק יגיע להבנה שכל הדברים נמצאים באותו מקום כרגע. כרגע הדברים נמצאים באותו מקום. מצד האמת, אני יוצר את המחשבה ואת התודעה העצמית.
מדובר על עניין של הבנה, 2 הדברים קיימים בו זמנית, עניין של הבנה בחלום קיימות 2 מציאויות, שאתה חולם חלום איפה מקום החלום? באיזה כתובת? המקום של החלום, חלמת חלום, האירוע מתרחש, האם בפועל מתרחש? לא הוא מתרחש במחשבה, מחשבה שום מקום או אין מקום שבתוכו מתרחש החלום.
מקום לא באמת תופס מקום את כל המקום כולו אפשר להכניס למחשבה קטנה. כל החדר כדי להכניס אותו צריך מחשבה. כמה זמן לוקח לחוות זמן אינסופי? רגע. גם כרגע המקום והזמן שלנו נמצאים בשום מקום ואין זמן. איך חווים את זה? ככל שמבינים טוב יותר שהדברים מחוברים אחד לשני, כך חווים את זה יותר זה כל הסיפור. בצורה הכללית.
מבינים פירושו שואלים אם זה כן או לא. אם נגיד עכשיו רע לך, נגיד יש שריפה והשריפה לא שורפת בבת אחת, לו ייצוייר שלא היה מקום, האם היה רע מהשריפה. אין מקום, מה לעשות עם השריפה? לו ייצויר שאדם מצליח לחוות בתוכו את האין מקום, האם הייתה בעיה? לו ייצויר שהיו גורמים לאדם להרגיש הייתה בעיה? אם אדם היה חווה העדר מקום, הייתה בעיה? לא היה אני ולא היה לא אני.
איך מתחברים לזה? ע"י שאדם שואל אם זה נכון.
*
לא היה אני ולא אני לכן לא היית חווה את הבעיה. ניקח לקיצון האין מקום זה השכל הכי גדול. נלך על האין מקום. לפני כל מה שהיה. איך התודעה שלי מתחברת לאין מקום. האני שהיה לפני הכל. ע"י ששואלים את השאלה האם יש או אין מקום. יש אפשרות תפיסת מקום ואפשרות שנייה שאין מקום אילו רק הייתי חווה את האין מקום לא הייתה שום בעיה.
ואיך מגלים את התשובה? מה זה מקום? אם תחקור אם יש מקום או אין מקום ותגיע בשכלך למסקנה שאין מקום תגיע למסקנה שאין מקום. לו יצויין שהיה בא דג זהב ואחת המשאלות היא לראות בשכל את האין מקום. ילד קטן לא יודע שהוא יכול ללכת. הרעיון הוא, שקודם כל מבחינת הדרך מדובר על אחדות. תפיסת האחדות. באחד לא שייך רע, לא שייך ספק.
איך חווים את האחדות, כל הבעיות בעולם בגלל חוסר אחדות, אין אפשרות להרגיש רע אם אין לך שני דברים נפרדים אחד מהשני. השאלה הנשאלת איך להתחבר לחוויית האחדות. מבחינת המציאות האובייקטיבית כרגע הכל אחד. איך מתחברים לזה? ע"י שאדם שואל מתבונן ומחפש את האמת. ואם אדם מוסר את נפשו להתעמק בזה, אם תבין בשלמות את עניין האחדות. לו ייצוייר שתבין תסתכל על שולחן אבל תראה אותו אחד עם הכל.
כל דבר שמעניין בעולם יש לו שורש. ואם היית מגיע לשורש של האחדות אז היה לך את כל העניין שבעולם. כי כל הדברים המעניינים הם ביטויים של דבר מעניין אחד ממנו התפצלו כל הדברים המעניינים אם תבין את הדבר המעניין ביותר שום דבר לא יעניין אותך כי כבר תתעניין בשורש.
נפרדים במקום נפרדים במקום ובזמן ואחר כך זה אחד לגמרי. כדי להקשות את השאלה נגיד שהשכל זה הכלי היחיד. הנושא פשוט השכל חווה מקום וזמן איך אתה מצפה שיחווה אין מקום וזמן. בשכל אי אפשר. זה לא נכון. כי אז זה אומר שתצטרך לברוח לאיזה מקום. מדי פעם משתמשים בשכל. התשובה שכן, כל דבר שקיים עשוי מאינסוף כל דבר מחובר לאינסוף השכל המצומצם מחובר לשכל הלא מצומצם הוא מחובר בן זמנית לאין צמצום.
ברמת ההגדרה גם השכל הסופי יכול לחוות את האינסופי. השכל הסופי עשוי מהשכל האינסופי. אתה יכול לרוץ זה רק עניין של תרגול לא מעבר לכך.
*
להגיד את הדבר עוד פעם לא יעזור, איך באמת עושים את העבודה האמיתית? צריך להיות אמיתי אם לקחת את המחשבה ל100 אחוז תגיד שמחשבה לא עובדת. אם היית משקיע מאמץ נוסף אולי זה היה עובד.
רבי נחמן התחייב שאדם משיג את מה שיש את מה שהוא יבין אז השכל יגדל ואדם יבין את מה שהוא לא מצליח להבין. תתחיל לסגור פינות תתחיל לקחת את הדברים הלא ברורים לך ותתחיל לבדוק אותם אחד אחד.
כאן יש שאלות בין המרצה למאזין. אם אדם יודע שאין כאן פיל הוא חווה אצלו הבדל בין אמת לשקר. בתוך האדם יש מנגנון שמבדיל בין אמת לשקר, מבחינתו יש דבר שאמיתי יותר ויש דבר אמיתי פחות.
אדם לא יודע עד שהוא לא הלך עד הסוף. איך להתקדם עם העזרים לחוויית האחדות? מה לעשות פרקטית? תחושת הגוף היא תוצאה של התבוננות במחשבה. עזרים של התבוננות בדברים מסויימים.
אדם רוצה משהו ומתלבט אם לקנות אחד מ3 חולצות איזה אחת מהן יקנה. לא משנה איזה התלבטות מנסים להתבונן על המהות של הדבר. למה זה חשוב?
*
איך חוזרים בשנייה אחת לאחדות? ע"י שמנסים להתבונן על המהות של הדבר. זה באמת משנה? למה זה חשוב? תהליך של התבוננות החזיר אותנו לתוך האחדות. אם תשאל את עצמך מספיק פעמים מה אתה רוצה הרצון ייעלם. אבל אם אדם ישאל את עצמו מספיק פעמים למה, אדם יחוה את האחדות. אחד משני הדברים לסבול ולמות הדבר הכי גרוע למות. אם תשאל למה, תגלה שזה לא משנה.
בסופו של דבר אדם אתה תחווה שהכל אחד. לקחנו נפרדות מסויימת זה נכון לגבי כל התלבטות. לעשות כך או כך תבדוק אם זה משנה. הלחץ אם היה ברור לו שהוא צריך לעשות משהו לא הייתה שאלה. ביטוי של הסבל שנוצר מהנפרדות. שניהם נכונים באותה מידה, שניהם אחד. מי החליט שזה טוב ושזה רע. אולי זה בכלל טוב.
ברגע שיש פחד ממשהו זה נובע מנפרדות ואם אדם מתבונן פנימה הוא חווה את זה בסופו של דבר במוחלטות. הנפרדות עברה לאחדות ממשנה עבר ללא משנה. אם אדם על שטות לא מבין שזה לא משנה הסיכוי שלו להבין שהמקום ההוא המקום ההוא נמצאים באותו מקום קלוש. אדם חווה על דברים שזה לא משנה לא משנה מה אומרים עלי. אחדות זה לא 2 זה בתוכי בסופו של דבר אדם חווה את הלא משנה של המקום / הזמן.
אם אדם בחוויה של הלא משנה זה החוויה הכי טובה בעולם. לא משנה שמשעמם לך. שני הדברים קיימים בו זמנית גם קיים העולם וגם דברים משנים ולא משנים. 2 הפרספקטיבות קיימות בו זמנית. ואז אדם חווה את זה כמו משחק. מצד אחד אדם רוצה לנצח ומצד אחר זה לא משנה.
ששום דבר לא משנה באמת השיקול היחיד זה מה שאתה רוצה. הכל טוב באותה מידה. יותר משנה מכך שהוא בסוף יחליט אם לטוס או לא, יותר חשוב שהוא יבין שזה לא משנה.
*
מבחינת הפרספקטיבה של הבורא קיים רק הבורא. אחדות, זה שכל האין זמן ואין מקום חווים אותו על הנפרדות, למעשה אין הבדל בין אין נפרדות לנפרדות. האם נמצאים בהבנה של אחדות למה העולם קיים נובעת רק מנפרדות, רק בגלל שחושבים שיש הבדל בין נפרדות לאחדות.
אדם לא יכול לדמיין את עצמו מחוץ למקום, כי עדיין יש מקום בתוך מקום. איך כן אפשר? לא צריך לצאת מהמקום התודעה צריכה להבין שהמקום נמצא בין מקום.
המלך שבכלא יודע שהיה מלך.
זה עצמו הנפרדות וזה עצמו חוסר השלמות, שאם לא היה אני, כל המציאות זה סרט גדול ואדם מסתכל עליו מבחוץ. אדם בסופו של תהליך אמור להגיע לנקודה של לפני האני בפרספקטיבה מסויימת אין הבדל בין אני ללא אני. ואעפ"כ האני ולא אני זה אחד. הפיצול הראשון שכל אחד חווה זה האני. מצד המציאות הכללית יש הבדל. יש פה חדר ובחדר יש דברים ויש דבר במקביל לכל הדברים והוא המקום. גם אם נוציא את כל הדברים המקום יישאר אותו מקום. המקום לא משתנה בהתאם לדברים שמכניסים לחדר.
נניח שהיישות של האדם זה המקום, יש את האני יש את הגוף שלי ויש את הכסא והשולחן, הדברים האלה שונים. אבל יש את המקום המקום נשאר אותו סך מקום בין אם נמלא או נרוקן אותו המקום כביכול לא מרגיש אותי מבחינתו הוא לא השתנה. אם לדוגמה מישהו מפה היה חווה את עצמו כאילו הוא המקום האם היה שייך להגיד אני לא אני על דברים.
המקום והזמן הן שתי ישויות שונות המקום אומר על הזמן לא אני והזמן אומר על המקום זה לא אני. אדם אמור להגיע לחוויה מסויימת שבה הוא לא יחווה אני ולא אני. דבר ראשון, ההיפרדות של האני היא עצמה צמצום. עצם קיומו של האני זה כבר פיצול. קיומו של המקום זה פיצול. הוא פיצול מהזמן ולפני זה הזמן והמקום היו ביחד. אחרי שהאני נוצר, השורש זה לא להתחבר לאני זה להתחבר לשורש של עצמך. זאת אומרת לא תתחבר לאני שלך אלא לאני האמיתי שלך זו המציאות שהוא היה לפני כל מה שהיה. ומצד האמת צריך להתחבר למה שהיה לפני המקום.
צריך להתחבר ללפני הכל ללפני ההגדרה בכלל, כי צריך לדעת מה המטרה הסופית. אם יודעים מה המטרה הסופית יותר כל לכוונן את עצמך. אחרי שהאני נוצר יש ממנו פיצולים יש פיצולים של רגשות, יש פיצולים של רצונות ושל הזדהויות הרגל היא פחות אני מהראש. הרגל זה אני הראש זה אני אדם יוותר על הרגל ולא על הראש.
היד של האדם זה הוא אבל שאדם אומר אני קודם כל זה התודעה שלי, אחר כך אני חושב אני רוצה, אחר כך זה המוח אחר כך הראש אחר כך הגוף אחר כך הרכב. האני של האדם גדל, שהוא אומר אני צריך לעבוד זה בשביל הילדים. מאיפה נובע הרצון של האדם, אני מצד האמת הוא כל המציאות, האדם כן צריך להגדיל את האגו שלו אבל בצורה נכונה.
*
מצד האמת האדם כל המציאות האדם צריך להגדיל אגו בצורה נכונה. אם האני הוא האגו מה זה להגדיל את האגו? לצבור נכסים וכו'. אבל זה הכל תמיד יהיה כטיפה מהים ממי שאתה באמת, אתה רוצה להרגיש אתה רציני. תבין שאתה המציאות.
הדבר דומה למלך שנזרק לכלא עכשיו הוא עבד הוא אומר אני רוצה להיות מנהל מחלקה בכלא. אומרים לו אתה לא צריך להתקדם בכלא אתה יכול לחזור להיות מלך. שאדם רוכש עוד ועוד זה משחק. תתקדם למי שאתה באמת, אתה המציאות בכלל. שאדם לומד קורס מסויים הוא רוצה להגדיל את היכולות שלו, אבל למי יש כוח בלתי מוגבל? למציאות. בסופו של דבר האדם אמור לחוות שהוא עצמו המציאות.
מצד האמת אתה יותר ההוויה מאשר הצמצום הקטן. ואז אם אתה מתחבר לשורש ומתחבר להכל אז ממילא יש לך את הכל במכה אחת. כי יש לך כוח אינסופי, אנשים מרגישים שאין להם בחירה. למציאות יש בחירה, אם היית מתחבר לתודעה של המציאות, אז לא יכול להיות שהיית חווה חוסר בחירה. אתה בוחר את כל מה שקורה. למה הדבר דומה? מאוד פשוט, איך אתה בוחר? אתה למי התכוונת? התודעה צריכה להיות כאשר הוא אומר אני היא צריכה להיות המציאות.
השאלה עם מה אתה מזדהה זה כמו אליסה בארץ הפלאות היא החליפה את הגדלים שלה. היא שאלה, מי אני? האם אני זה הזיכרונות שלי? החוויות שלי? יש 2 אני האני הראשון זאת היישות שמודעת לעצמה האני הראשון זה הכוח שמניע את הכל. לפני העולם זה האני. זה הדבר הראשון שמניע את הכל.
איך חווים את זה? זה בעצם השאלה. עוד דימוי נניח ואדם נרדם על הספה, וחולם חלום ומישהו זורק אבן בחלום מי בחר שיזרקו עליו אבן בחלום? האם יש לאנשים בחלום בחירה חופשית? מי גורם לאדם בחלום לא להסכים איתו? הוא לא נמצא בחלום. בתוך החלום שמישהו לא מסכים מי גורם לו לא להסכים. מי גורם לחלום? מי גורם לו?
*
מי בוחר לחלום, האדם שחולם. מי זה האדם שחולם זה שנמצא בתוך החלום או זה שחולם אותו? מי חולם את החלום, תודעה שנמצאת על הספה והתפצלה ל2 ישויות. טום וג'רי יש להם בחירה חופשית? הבמאי של הסרט בוחר. מישהו מצייר את מר קו צועק על מישהו אחר. מי בוחר להוא? שאדם בתוך חלום, מי האדם באמת? זה שבתוך החלום או זה שחולם את החלום?
אחת מהטעויות שאומרות שאנחנו בתוך חלום, הם חושבים שהם חולמים אותו. מצד האמת, אין פה מי נמצא בתוך החלום של מי, כולנו נמצאים בתוך החלום של עצמנו. מישהו מדבר יש לו יישות עצמית, זה דומם וזה אדם אין שום הבדל בין האדם לכסא מצד החלום. אם נעשה סרט מצוייר אין הבדל בין הדברים. הרכב נראה שזה לא אתה. מצד האמת הרכב זה אתה בכלל. אתה רואה מולך רכב.
2 הדברים קיימים בו זמנית, אם יבוא רכב אזוז הצידה אבל שניהם קיימים בו זמנית. יש יישויות שונות. המקום קיים הזמן קיים יש הבדלים. בו זמנית אין הבדלים. מי שיחקור לעומק יגיע להבנה שכל הדברים נמצאים באותו מקום כרגע. כרגע הדברים נמצאים באותו מקום. מצד האמת, אני יוצר את המחשבה ואת התודעה העצמית.
מדובר על עניין של הבנה, 2 הדברים קיימים בו זמנית, עניין של הבנה בחלום קיימות 2 מציאויות, שאתה חולם חלום איפה מקום החלום? באיזה כתובת? המקום של החלום, חלמת חלום, האירוע מתרחש, האם בפועל מתרחש? לא הוא מתרחש במחשבה, מחשבה שום מקום או אין מקום שבתוכו מתרחש החלום.
מקום לא באמת תופס מקום את כל המקום כולו אפשר להכניס למחשבה קטנה. כל החדר כדי להכניס אותו צריך מחשבה. כמה זמן לוקח לחוות זמן אינסופי? רגע. גם כרגע המקום והזמן שלנו נמצאים בשום מקום ואין זמן. איך חווים את זה? ככל שמבינים טוב יותר שהדברים מחוברים אחד לשני, כך חווים את זה יותר זה כל הסיפור. בצורה הכללית.
מבינים פירושו שואלים אם זה כן או לא. אם נגיד עכשיו רע לך, נגיד יש שריפה והשריפה לא שורפת בבת אחת, לו ייצוייר שלא היה מקום, האם היה רע מהשריפה. אין מקום, מה לעשות עם השריפה? לו ייצויר שאדם מצליח לחוות בתוכו את האין מקום, האם הייתה בעיה? לו ייצויר שהיו גורמים לאדם להרגיש הייתה בעיה? אם אדם היה חווה העדר מקום, הייתה בעיה? לא היה אני ולא היה לא אני.
איך מתחברים לזה? ע"י שאדם שואל אם זה נכון.
*
לא היה אני ולא אני לכן לא היית חווה את הבעיה. ניקח לקיצון האין מקום זה השכל הכי גדול. נלך על האין מקום. לפני כל מה שהיה. איך התודעה שלי מתחברת לאין מקום. האני שהיה לפני הכל. ע"י ששואלים את השאלה האם יש או אין מקום. יש אפשרות תפיסת מקום ואפשרות שנייה שאין מקום אילו רק הייתי חווה את האין מקום לא הייתה שום בעיה.
ואיך מגלים את התשובה? מה זה מקום? אם תחקור אם יש מקום או אין מקום ותגיע בשכלך למסקנה שאין מקום תגיע למסקנה שאין מקום. לו יצויין שהיה בא דג זהב ואחת המשאלות היא לראות בשכל את האין מקום. ילד קטן לא יודע שהוא יכול ללכת. הרעיון הוא, שקודם כל מבחינת הדרך מדובר על אחדות. תפיסת האחדות. באחד לא שייך רע, לא שייך ספק.
איך חווים את האחדות, כל הבעיות בעולם בגלל חוסר אחדות, אין אפשרות להרגיש רע אם אין לך שני דברים נפרדים אחד מהשני. השאלה הנשאלת איך להתחבר לחוויית האחדות. מבחינת המציאות האובייקטיבית כרגע הכל אחד. איך מתחברים לזה? ע"י שאדם שואל מתבונן ומחפש את האמת. ואם אדם מוסר את נפשו להתעמק בזה, אם תבין בשלמות את עניין האחדות. לו ייצוייר שתבין תסתכל על שולחן אבל תראה אותו אחד עם הכל.
כל דבר שמעניין בעולם יש לו שורש. ואם היית מגיע לשורש של האחדות אז היה לך את כל העניין שבעולם. כי כל הדברים המעניינים הם ביטויים של דבר מעניין אחד ממנו התפצלו כל הדברים המעניינים אם תבין את הדבר המעניין ביותר שום דבר לא יעניין אותך כי כבר תתעניין בשורש.
נפרדים במקום נפרדים במקום ובזמן ואחר כך זה אחד לגמרי. כדי להקשות את השאלה נגיד שהשכל זה הכלי היחיד. הנושא פשוט השכל חווה מקום וזמן איך אתה מצפה שיחווה אין מקום וזמן. בשכל אי אפשר. זה לא נכון. כי אז זה אומר שתצטרך לברוח לאיזה מקום. מדי פעם משתמשים בשכל. התשובה שכן, כל דבר שקיים עשוי מאינסוף כל דבר מחובר לאינסוף השכל המצומצם מחובר לשכל הלא מצומצם הוא מחובר בן זמנית לאין צמצום.
ברמת ההגדרה גם השכל הסופי יכול לחוות את האינסופי. השכל הסופי עשוי מהשכל האינסופי. אתה יכול לרוץ זה רק עניין של תרגול לא מעבר לכך.
*
להגיד את הדבר עוד פעם לא יעזור, איך באמת עושים את העבודה האמיתית? צריך להיות אמיתי אם לקחת את המחשבה ל100 אחוז תגיד שמחשבה לא עובדת. אם היית משקיע מאמץ נוסף אולי זה היה עובד.
רבי נחמן התחייב שאדם משיג את מה שיש את מה שהוא יבין אז השכל יגדל ואדם יבין את מה שהוא לא מצליח להבין. תתחיל לסגור פינות תתחיל לקחת את הדברים הלא ברורים לך ותתחיל לבדוק אותם אחד אחד.
כאן יש שאלות בין המרצה למאזין. אם אדם יודע שאין כאן פיל הוא חווה אצלו הבדל בין אמת לשקר. בתוך האדם יש מנגנון שמבדיל בין אמת לשקר, מבחינתו יש דבר שאמיתי יותר ויש דבר אמיתי פחות.
אדם לא יודע עד שהוא לא הלך עד הסוף. איך להתקדם עם העזרים לחוויית האחדות? מה לעשות פרקטית? תחושת הגוף היא תוצאה של התבוננות במחשבה. עזרים של התבוננות בדברים מסויימים.
אדם רוצה משהו ומתלבט אם לקנות אחד מ3 חולצות איזה אחת מהן יקנה. לא משנה איזה התלבטות מנסים להתבונן על המהות של הדבר. למה זה חשוב?
*
איך חוזרים בשנייה אחת לאחדות? ע"י שמנסים להתבונן על המהות של הדבר. זה באמת משנה? למה זה חשוב? תהליך של התבוננות החזיר אותנו לתוך האחדות. אם תשאל את עצמך מספיק פעמים מה אתה רוצה הרצון ייעלם. אבל אם אדם ישאל את עצמו מספיק פעמים למה, אדם יחוה את האחדות. אחד משני הדברים לסבול ולמות הדבר הכי גרוע למות. אם תשאל למה, תגלה שזה לא משנה.
בסופו של דבר אדם אתה תחווה שהכל אחד. לקחנו נפרדות מסויימת זה נכון לגבי כל התלבטות. לעשות כך או כך תבדוק אם זה משנה. הלחץ אם היה ברור לו שהוא צריך לעשות משהו לא הייתה שאלה. ביטוי של הסבל שנוצר מהנפרדות. שניהם נכונים באותה מידה, שניהם אחד. מי החליט שזה טוב ושזה רע. אולי זה בכלל טוב.
ברגע שיש פחד ממשהו זה נובע מנפרדות ואם אדם מתבונן פנימה הוא חווה את זה בסופו של דבר במוחלטות. הנפרדות עברה לאחדות ממשנה עבר ללא משנה. אם אדם על שטות לא מבין שזה לא משנה הסיכוי שלו להבין שהמקום ההוא המקום ההוא נמצאים באותו מקום קלוש. אדם חווה על דברים שזה לא משנה לא משנה מה אומרים עלי. אחדות זה לא 2 זה בתוכי בסופו של דבר אדם חווה את הלא משנה של המקום / הזמן.
אם אדם בחוויה של הלא משנה זה החוויה הכי טובה בעולם. לא משנה שמשעמם לך. שני הדברים קיימים בו זמנית גם קיים העולם וגם דברים משנים ולא משנים. 2 הפרספקטיבות קיימות בו זמנית. ואז אדם חווה את זה כמו משחק. מצד אחד אדם רוצה לנצח ומצד אחר זה לא משנה.
ששום דבר לא משנה באמת השיקול היחיד זה מה שאתה רוצה. הכל טוב באותה מידה. יותר משנה מכך שהוא בסוף יחליט אם לטוס או לא, יותר חשוב שהוא יבין שזה לא משנה.
*
מבחינת הפרספקטיבה של הבורא קיים רק הבורא. אחדות, זה שכל האין זמן ואין מקום חווים אותו על הנפרדות, למעשה אין הבדל בין אין נפרדות לנפרדות. האם נמצאים בהבנה של אחדות למה העולם קיים נובעת רק מנפרדות, רק בגלל שחושבים שיש הבדל בין נפרדות לאחדות.
אדם לא יכול לדמיין את עצמו מחוץ למקום, כי עדיין יש מקום בתוך מקום. איך כן אפשר? לא צריך לצאת מהמקום התודעה צריכה להבין שהמקום נמצא בין מקום.
המלך שבכלא יודע שהיה מלך.
050-3331-331