מי שלא מוכן להתאמץ קצת, מתאמץ הרבה - אלא אם כן הוא באמת, לא מוכן להתאמץ, אפילו לא קצת. כי מי שלא מוכן להתאמץ קצת, אז הוא מתעצל, ואז הוא מתאמץ אח"כ עוד יותר הרבה, בגלל התוצאות הכושלות של מעשיו. כך שמי שלא רוצה להתאמץ בכלל, צריך להיות מוכן להתאמץ, כדי לא להתאמץ בכלל. אבל מי שבאמת לא רוצה להתאמץ בכלל, דהיינו, שהוא ממש סובל מכל טיפת מאמץ כלשהי, עד כדי כך שהאדם שונא את המאמץ כ"כ, עד שהוא מעדיף לא להיות קיים, מאשר להיות קיים ולהתאמץ קצת, הוא זוכה להיות קיים, וגם לא להתאמץ בכלל.

כי האדם מקבל, בדיוק את מה שהוא רוצה. ומצד האמת, האדם מתאמץ תמיד. כי מאמץ, הוא כאשר האדם רחוק מהתכלית ומהמטרה הסופית שלו. והאדם תמיד רחוק מהמטרה הסופית שלו, שהיא להיות מאושר בשלמות. והאדם, הוא לעולם לא מאושר בשלמות, והוא תמיד עושה פעולות שיקדמו אותו אל האושר בשלמות. והאדם כל הזמן ובכל מקום, מתאמץ כדי להשיג בסופו של דבר את האושר המושלם, שאותו הוא לא משיג אף פעם.

וכאשר האדם לדוגמה אוכל, הוא בעצם מתאמץ לאכול, כדי להיות שבע. והאדם מתאמץ לעבוד, כדי שיהיה לו מה לאכול. אבל גם האוכל עצמו, הוא רק אמצעי. והטועים, הם מלמדים את האדם, ליהנות מהדרך אל המטרה. וזאת הסיבה שהאדם סובל, משום שהוא נהנה מהדרך אל המטרה. כי האדם מקבל תמיד, בדיוק את מה שהוא רוצה. ומי שלא רוצה את הדרך אל המטרה כלל, שאז כמובן לא שייך שהוא ייהנה ממנה כלל, הוא זוכה להגיע אל המטרה.

והרעיון הוא, שכל מי שעושה משהו, בשביל להשיג משהו אחר, הוא מתאמץ, דהיינו, סובל, מכך שהוא לא נמצא באותו דבר אחר. ותמיד האדם סובל, כי תמיד הוא רוצה משהו אחר. וגם מי שנדמה לו, שהוא לא סובל, הרי שתמיד הוא רוצה משהו יותר טוב. ואף פעם האדם לא באמת יסרב, לקבל משהו יותר טוב. וזה משום, שהאדם סובל תמיד.

וכל זמן שהאדם נהנה ממשהו בחייו, הרי שהוא לא באמת סובל, מכך שהוא סובל. כי כאשר לדוגמה, האדם סובל באמת, מאיזה דבר גשמי, באותו הזמן, הוא לא חווה שום הנאה כלל משום דבר. ומי שבאמת לא רוצה להתאמץ בכלל, זה אומר בעצם, שהוא לא מסוגל להפיק אפילו לא טיפת הנאה אחת, משום דבר. כי הכל זה מאמץ, למען מטרה בלתי מושגת. ומי שבאמת לא רוצה להתאמץ בכלל, ממילא זה אומר שהוא לא יצליח ליהנות משום דבר שיש בדרך, כי הוא באמת רוצה רק את המטרה עצמה, כי הוא שונא את הדרך לגמרי. ומי שנהנה מהדרך אל המטרה, הרי שהוא מפיק הנאה גם מהדרך, ולכן הוא תמיד נשאר בדרך, ולא מגיע אל המטרה.

ועל האדם להיות איש אמת. וזה בסדר גמור לסבול, אם אתה באמת רוצה את זה. ועל האדם להתבונן היטב ולראות את האמת, האם באמת הוא שלם בלב שלם, עם זה שהוא סובל קצת? או סובל לפעמים? וכיו"ב כל מיני שקרים. כי מצד אחד, האדם לא באמת שמח מכך שהוא סובל קצת / לפעמים / תמיד, כי האדם היה מעדיף לא לסבול. ומצד שני, האדם כל הזמן משקר שכאילו אין ברירה, ואין מה לעשות, ושזה תהליך, וכיו"ב כל מיני שקרים שונים ומשונים, שהם מבטאים...