במאמר הזה נסביר, את הצדדים השונים של המטבע, לגבי התכונות ההפוכות של האפתיה / שאננות / וחוסר ההתחשבות בזולת מצד אחד, אל מול הגילוי אכפתיות, התחשבות בזולת, והתעניינות בסביבה. ותוך כדי זה יתבאר גם הטוב שיש בנרקיסיזם אל מול תכונת האפתיה וההתחשבות באחרים.
ומי שיתבונן בעניין יראה, כי אכן למטבע יש שני צדדים. ויש משהו מאוד חיובי וגם מאוד שלילי בכל אחת מהתכונות השונות. ועל האדם ללמוד לאזן את התכונות האלו ע"פ האמת.
ואם נתבונן נראה, כי מי שהוא אפתי לסביבה שלו, הרי שמהות העניין הזה היא, שהוא בעצם ממוקד במשהו אחד, שזה יכול להיות לדוגמה בעצמו או באיזה עניין כלשהו שמטריד את מחשבתו, והדבר הזה מגביל את האדם להסתכל על הצדדים.
ומי שהוא אפתי כלפי הסביבה ומי שהוא לא מתחשב באחרים ולא רואה אף אחד ממטר, הרי שבעצם התכונה הזאת פוגעת בו מול עצמו באופן אישי. משום שכדי להצליח בחיים, לשם כך על האדם להיות מסוגל להסתכל לא רק על הדבר עצמו שעומד מולו, אלא להיות מסוגל להסתכל על הדברים בראיה רחבה יותר ולראות את התמונה המלאה.
כי כאשר יש לאדם בעיה כלשהי, הפתרון של כל בעיה תמיד קיים כבר במציאות. אלא שהאדם לא רואה את הפתרון. וזה משום שהאדם מרוכז רק בדבר שמטריד אותו או רק בדבר שמעסיק אותו, ועל ידי זה האדם לא רואה את הפתרון שנמצא לידו או שנמצא הרחק ממנו.
וכאשר האדם לא מתחשב באחרים, וכאשר האדם מתעלם מהסביבה שלו, על ידי זה המחשבה של האדם גם מתעלמת מהסביבה שלה, ואז האדם נכנס לקיבעון מחשבתי בכל התחומים בחיים שלו, והוא לא מסוגל להגיע לפריצת דרך בחיים שלו ולהתקדם קדימה.
כי מי שמסתכל רק על עצמו ולא רואה אף אחד אחר מלבד עצמו, הרי שהוא גם יסתכל רק על הבעיות שלו, בלי לראות את הפתרונות שנמצאים לידו. וכאשר האדם אפתי ולא מגלה עניין במה שקורה סביבו, הרי שעל ידי זה הוא לא מסוגל לראות את הטוב שיש סביבו ולהיעזר בו.
כך שהצד השלילי של תכונת האפתיות ושל זה שהאדם מרוכז רק בעצמו ולא מתחשב באחרים, היא שזה בא לידי ביטוי בכך שהאדם לא מסתכל מחוץ לקופסא, ולא מגדיל ראש ורואה את מה שקורה סביבו, כדי להתקדם בחיים.
וכפי שאכן ניתן לראות בחוש, שכאשר יש לאדם בעיה כלשהי בחיים, והוא לא מוצא את הפתרון לבעיה שלו, אז באמת הוא הופך להיות קצר רוח כלפי אחרים, והוא הופך להיות אפתי והוא מתחשב פחות בסביבה שלו. וכאשר משהו מטריד את האדם, גם אז תשומת הלב שלו לאחרים יורדת.
כי חוסר ההסתכלות על האחרים, היא עניין אחד ממש ומאותו השורש ממש, עם זה שהאדם לא רואה את הפתרון לבעיה שלו, שנמצא קצת רחוק ממנו.
ובנוסף על כל זה, מי שלא מסוגל להכיל גם את רגשותיהם של אחרים ולהתחשב גם באחרים, גם זה בדיוק כמו מי שלא מסוגל להכיל את כל המציאות, וממילא הוא סובל. כי מי שלא מסוגל להסתכל גם על אחרים, ולהתחשב גם באחרים, הרי שזה מבטא את חוסר היכולת שלו להכיל דברים שונים ממנו. וזה כמובן בא לידי ביטוי, גם בכל שאר החיים של אותו האדם.
אבל, מאחר ולמטבע יש שני צדדים, הרי שיש גם צד חיובי בכך שהאדם מתעלם מאחרים ומרוכז רק בעצמו וכולי. והצד החיובי של העניין, הוא שלפעמים האדם צריך לדעת למקד את כל המחשבה שלו רק בדבר אחד. ולפעמים האדם מנסה להתרכז באיזה עניין, אבל מחשבות מסיחות את דעתו. והמחשבות שמפריעות לאדם להתרכז, הן כמו סוג של רעשי רקע שיש לאדם, שמפריעים לאדם לשמוע את מה שהוא רוצה לשמוע.
ולפעמים האדם צריך שתהיה לו את היכולת להתעלם מכל מה שקורה סביבו, ולמקד את כל המחשבה שלו, אך ורק בדבר אחד. ולפעמים האדם צריך להיות אפתי בצורה קיצונית, כדי להיות מסוגל להתרכז במה שהוא רוצה להתרכז, בלי שדעתו תוסח משום דבר.
וכאשר האדם שאנן כלפי מה שקורה סביבו, וכאשר האדם מתעלם ממה שקורה סביבו, וכאשר האדם לא רואה אף אחד ממטר, יש בזה גם משהו חיובי...
ומי שיתבונן בעניין יראה, כי אכן למטבע יש שני צדדים. ויש משהו מאוד חיובי וגם מאוד שלילי בכל אחת מהתכונות השונות. ועל האדם ללמוד לאזן את התכונות האלו ע"פ האמת.
ואם נתבונן נראה, כי מי שהוא אפתי לסביבה שלו, הרי שמהות העניין הזה היא, שהוא בעצם ממוקד במשהו אחד, שזה יכול להיות לדוגמה בעצמו או באיזה עניין כלשהו שמטריד את מחשבתו, והדבר הזה מגביל את האדם להסתכל על הצדדים.
ומי שהוא אפתי כלפי הסביבה ומי שהוא לא מתחשב באחרים ולא רואה אף אחד ממטר, הרי שבעצם התכונה הזאת פוגעת בו מול עצמו באופן אישי. משום שכדי להצליח בחיים, לשם כך על האדם להיות מסוגל להסתכל לא רק על הדבר עצמו שעומד מולו, אלא להיות מסוגל להסתכל על הדברים בראיה רחבה יותר ולראות את התמונה המלאה.
כי כאשר יש לאדם בעיה כלשהי, הפתרון של כל בעיה תמיד קיים כבר במציאות. אלא שהאדם לא רואה את הפתרון. וזה משום שהאדם מרוכז רק בדבר שמטריד אותו או רק בדבר שמעסיק אותו, ועל ידי זה האדם לא רואה את הפתרון שנמצא לידו או שנמצא הרחק ממנו.
וכאשר האדם לא מתחשב באחרים, וכאשר האדם מתעלם מהסביבה שלו, על ידי זה המחשבה של האדם גם מתעלמת מהסביבה שלה, ואז האדם נכנס לקיבעון מחשבתי בכל התחומים בחיים שלו, והוא לא מסוגל להגיע לפריצת דרך בחיים שלו ולהתקדם קדימה.
כי מי שמסתכל רק על עצמו ולא רואה אף אחד אחר מלבד עצמו, הרי שהוא גם יסתכל רק על הבעיות שלו, בלי לראות את הפתרונות שנמצאים לידו. וכאשר האדם אפתי ולא מגלה עניין במה שקורה סביבו, הרי שעל ידי זה הוא לא מסוגל לראות את הטוב שיש סביבו ולהיעזר בו.
כך שהצד השלילי של תכונת האפתיות ושל זה שהאדם מרוכז רק בעצמו ולא מתחשב באחרים, היא שזה בא לידי ביטוי בכך שהאדם לא מסתכל מחוץ לקופסא, ולא מגדיל ראש ורואה את מה שקורה סביבו, כדי להתקדם בחיים.
וכפי שאכן ניתן לראות בחוש, שכאשר יש לאדם בעיה כלשהי בחיים, והוא לא מוצא את הפתרון לבעיה שלו, אז באמת הוא הופך להיות קצר רוח כלפי אחרים, והוא הופך להיות אפתי והוא מתחשב פחות בסביבה שלו. וכאשר משהו מטריד את האדם, גם אז תשומת הלב שלו לאחרים יורדת.
כי חוסר ההסתכלות על האחרים, היא עניין אחד ממש ומאותו השורש ממש, עם זה שהאדם לא רואה את הפתרון לבעיה שלו, שנמצא קצת רחוק ממנו.
ובנוסף על כל זה, מי שלא מסוגל להכיל גם את רגשותיהם של אחרים ולהתחשב גם באחרים, גם זה בדיוק כמו מי שלא מסוגל להכיל את כל המציאות, וממילא הוא סובל. כי מי שלא מסוגל להסתכל גם על אחרים, ולהתחשב גם באחרים, הרי שזה מבטא את חוסר היכולת שלו להכיל דברים שונים ממנו. וזה כמובן בא לידי ביטוי, גם בכל שאר החיים של אותו האדם.
אבל, מאחר ולמטבע יש שני צדדים, הרי שיש גם צד חיובי בכך שהאדם מתעלם מאחרים ומרוכז רק בעצמו וכולי. והצד החיובי של העניין, הוא שלפעמים האדם צריך לדעת למקד את כל המחשבה שלו רק בדבר אחד. ולפעמים האדם מנסה להתרכז באיזה עניין, אבל מחשבות מסיחות את דעתו. והמחשבות שמפריעות לאדם להתרכז, הן כמו סוג של רעשי רקע שיש לאדם, שמפריעים לאדם לשמוע את מה שהוא רוצה לשמוע.
ולפעמים האדם צריך שתהיה לו את היכולת להתעלם מכל מה שקורה סביבו, ולמקד את כל המחשבה שלו, אך ורק בדבר אחד. ולפעמים האדם צריך להיות אפתי בצורה קיצונית, כדי להיות מסוגל להתרכז במה שהוא רוצה להתרכז, בלי שדעתו תוסח משום דבר.
וכאשר האדם שאנן כלפי מה שקורה סביבו, וכאשר האדם מתעלם ממה שקורה סביבו, וכאשר האדם לא רואה אף אחד ממטר, יש בזה גם משהו חיובי...
050-3331-331