האם אפשר לחוות זמן ללא מקום או מקום ללא זמן?

אליעד כהן מסביר על האפשרות לחוות זמן ומקום כמרכיבים נפרדים או בלתי תלויים זה בזה. הוא מתחיל בכך שההפרדה ביניהם בחוויה הרגשית או התודעתית היא נושא שמצריך בירור עמוק, כי במבט ראשון נראה שהשניים בלתי נפרדים. הוא נותן דוגמה פשוטה: אם מישהו אומר "בוא ניפגש בשעה שבע", בלי לומר איפה, השאלה מיד תהיה "אבל איפה?". באותה מידה, להגיד רק את המקום בלי זמן, גם הוא ייצור תחושת חסר: "ניפגש בחיפה" - אבל מתי? משמע שהמוח והחוויה תופסים זמן ומקום כקשורים זה בזה, אך עדיין קיימת השאלה האם בכל זאת ניתן לחוות רק אחד מהם.

מה זה לחוות רק מקום או רק זמן?

אליעד כהן ממשיך ומפרט את הנושא לעומקו. הוא מציע לבדוק את השאלה בדרך פשוטה: האם ניתן לחוות באופן מוחלט רק זמן בלי שום תחושת מקום, או רק מקום בלי שום תחושת זמן? אליעד עונה באופן ברור שבצורה מוחלטת וחד - משמעית זה בלתי אפשרי. הוא מסביר זאת דרך דוגמה: אם נשאל אדם מה קרה בפיגוע מסוים, הוא יחשוב מיד על המקום שבו התרחש הפיגוע, לדוגמה בירושלים. כלומר, האירוע עצמו מחבר מיד תחושת זמן לתחושת מקום. אין משמעות לאירוע או לזיכרון בלי שניהם יחד.

מה ההבדל בין "רק זמן" ל"רק מקום" באופן יחסי?

אליעד כהן מסביר שהחוויה האנושית לעולם אינה מופרדת לגמרי בין זמן ומקום, אך מבחינה יחסית אפשר לומר שלפעמים החוויה מתמקדת יותר באחד מהם ופחות בשני. לדוגמה, אם אדם נמצא באירוע טראומטי, יתכן ויזכור יותר את הזמן המדויק של האירוע מאשר את המקום, או להיפך. אליעד מציין שכאשר שואלים אדם על משהו שקרה לו, לעיתים ייזכר יותר במקום ופחות בזמן, ולעיתים ההיפך. מכאן שהחוויה של זמן ומקום יכולה להיות מודגשת יותר או פחות, אבל לעולם אינה יכולה להיות מנותקת באופן מוחלט.

מה הקשר בין "אני" ל"לא אני" לזמן ולמקום?

אליעד כהן מרחיב את ההסבר עם השוואה מעניינת נוספת בין המושגים "אני" ו"לא אני". הוא מסביר שבדיוק כמו שאין משמעות לאני בלי "לא אני", כך אין משמעות אמיתית למקום בלי זמן או לזמן בלי מקום. הוא מדגים זאת במחשבה פשוטה: כשאדם חושב על "אני" הוא מיד מבחין בעצמו לעומת כל מה שאינו הוא, וזה דומה לקשר בין זמן למקום. אי אפשר באמת לחוות רק "אני" בלי המושג של "לא אני", ובאותה צורה אי אפשר באמת לחוות רק זמן או רק מקום בלי המושג המשלים.

האם אפשר להרגיש טוב בלי רע או רע בלי טוב?

אליעד כהן מביא דוגמה נוספת שמבהירה את הרעיון, דרך מושג הטוב והרע. הוא אומר שאדם שחווה רגע של אושר, מודע לרגע הזה בעיקר משום שהוא מכיר גם את התחושה ההפוכה של סבל או של חוסר. אם האדם מעולם לא חווה רע, הוא לא היה מסוגל להבין או לחוות טוב באמת. גם כאן, אליעד מדגיש שמבחינה מוחלטת בלתי אפשרי לחוות רק טוב או רק רע, בדיוק כפי שאי אפשר לחוות רק זמן או רק מקום.

למה המוח האנושי לא יכול להפריד באמת בין זמן למקום?

אליעד כהן מסביר מדוע המוח לא מסוגל להפריד בין זמן למקום בצורה מוחלטת. הוא אומר שהמוח האנושי עובד בצורה כזו שכל מושג תמיד מחובר למושג ההפוך או המשלים שלו. אם אדם נמצא בזמן מסוים, הוא חייב להיות גם במקום מסוים, ואם הוא במקום מסוים, הוא חייב להיות שם בזמן כלשהו. אליעד מדגים זאת עם טענה פשוטה: אדם לא יכול להיות קיים בלי שיהיה קיים בזמן כלשהו ובמקום כלשהו. זוהי צורת החשיבה הבסיסית של האדם. המוח מחבר תמיד בין שני המושגים ולכן לא יכול להפריד ביניהם לגמרי.

איך השאלות על זמן ומקום מתקשרות לשינויים ברצון?

בסיום ההרצאה אליעד כהן קושר את השאלות הללו לנושא הרצון. הוא אומר שלפעמים אנשים רוצים לשלוט ברצונות שלהם או בשינויים שמתרחשים ברצון שלהם. אך גם כאן, הוא מדגיש שאין באמת אפשרות לשלוט ברצון בצורה מוחלטת, בדיוק כמו שאי אפשר להפריד לחלוטין בין מושגים כמו זמן ומקום. הוא נותן דוגמה של רצון שמנסה לשלוט ברצון אחר, ומראה שהדבר מוביל למעגל אינסופי ולסתירות פנימיות. הרצון לשלוט ברצון הוא בעצמו רצון, ולכן בלתי אפשרי לשלוט בו בצורה מוחלטת.

אליעד מסיים את ההרצאה עם המסקנה הברורה שהחוויה האנושית תמיד מערבת יחד מושגים שמשלימים אחד את השני, ואין להפריד ביניהם באופן מוחלט. זמן ומקום, טוב ורע, אני ולא אני - כולם מושגים שהמוח האנושי חייב לחוות יחד כדי שיהיו בעלי משמעות אמיתית.