אד הומינם, כשל לוגי, לגופו של אדם, לגופו של עניין, קבל את האמת ממי שאמרה, לוגיקה, רטוריקה, למי להאמין? לגופו של טיעון, לגופו של טוען, טול קורה מבין עיניך, שיח טיעוני, כשלים לוגיים, כשלים רטוריים
מהו כשל אד הומינם וכיצד לזהות אותו בשיח טיעוני?
כשל לוגי נפוץ בשיח טיעוני הוא "אד הומינם" (Ad hominem), או "לגופו של אדם". אליעד כהן מסביר בהרחבה כי הכשל הזה מתרחש כאשר במקום להתמודד עם הטיעון עצמו, אנשים מתייחסים לתכונות או להתנהגות של האדם שהעלה את הטיעון. המטרה של השימוש בכשל כזה היא להחליש או לבטל את הטענה באמצעות החלשת הדובר, במקום להפריך את הטענה לגופה.
לדוגמה, אם אדם אומר "אסור לאכול בעלי חיים", ומישהו אחר עונה לו "אבל אתה בעצמך אוכל בשר", זוהי דוגמה קלאסית לאד הומינם. במקום להתמודד עם השאלה המוסרית על אכילת בעלי חיים, התגובה מתייחסת להתנהגות האישית של הטוען. הטענה המקורית יכולה להיות נכונה או לא נכונה ללא קשר להתנהגות של הדובר.
מתי דווקא כן צריך להתייחס לגופו של טוען?
אליעד מסביר שיש מצבים בהם התייחסות לגופו של הטוען יכולה להיות לגיטימית. למשל, כאשר אדם מציג את עצמו כסמכות בנושא מסוים, התנהגותו או מעשיו האישיים יכולים להעיד על אמונתו האמיתית במה שהוא אומר. לדוגמה, אם רב דתי מלמד בדרשותיו שחובה מוחלטת לשמור על המצוות, אבל הוא עצמו עובר על אותן המצוות באופן סדיר וביודעין, הדבר מעיד שכנראה הוא עצמו לא מאמין במה שהוא אומר באופן מוחלט. ההוכחה לכך היא שבשעת אמת הוא לא מתנהג בהתאם לדבריו.
הסבר נוסף הוא שאם אדם טוען משהו שמחייב אמונה מלאה בעניין מסוים (לדוגמה, סכנה ברורה ומיידית מאש), אז אם ברגע האמת הוא לא מתנהג בהתאם לטענתו (למשל, נשאר במקום בעת שריפה במקום לברוח), זוהי אינדיקציה שהוא עצמו לא מאמין לטענתו. במקרה זה, התייחסות לגופו של אדם (מעשיו בפועל) היא כלי לגיטימי כדי להראות חוסר עקביות בין טענותיו לאמונותיו בפועל.
האם אדם חייב להיות עקבי בכל מעשיו כדי שנאמין לטענותיו?
אליעד מסביר כי למרות הדוגמאות לעיל, לא תמיד חייבת להיות התאמה מלאה בין האמונה לבין המעשים. ייתכן שאדם מחזיק באמונה מסוימת, אבל מסיבות פרקטיות, רגשיות או אחרות, הוא לא מצליח לעמוד בכל מה שהוא עצמו טוען. כלומר, העובדה שאדם חוטא או נכשל אינה מוכיחה בהכרח שהאמונה שלו עצמה מוטעית. אפילו "שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום", ולכן ייתכן בהחלט שאדם טועה ברוב טענותיו, ועדיין הטענה הספציפית שהוא מעלה כרגע תהיה נכונה.
מדוע אנשים נוטים להשתמש בכשל אד הומינם בשיח?
הסיבה המרכזית לשימוש בכשל אד הומינם, לפי אליעד, היא שזהו קיצור דרך מנטלי. לאנשים אין זמן או רצון לבדוק לעומק כל טענה שעולה בשיח, ולכן הם בוחרים בדרך המהירה ביותר כדי לשלול טענה. קל יותר לפסול אדם מאשר להתמודד באופן ישיר עם הטיעונים שלו, בעיקר כשאין להם טיעון מספיק חזק כתגובה עניינית.
דוגמה נפוצה היא בדיון בין דתיים ואתאיסטים. כאשר אתאיסט שואל רב שאלה מאתגרת, הרב עשוי להשיב "אתה בכלל למדת את הנושא?" במקום לענות לגופו של עניין. כך הוא בעצם משתמש באד הומינם, משום שהוא פוסל את הטענה של השואל דרך חוסר ההכשרה שלו, במקום לענות ישירות לטענה עצמה.
האם ניתן בכלל להפריד בין האדם לבין הדעות שלו?
אליעד מדגיש כי בפועל קשה מאוד להפריד בין האדם לבין הדעות שלו באופן מוחלט. כשאתה פוסל דעה, באופן מסוים אתה פוגע גם באדם שמחזיק בה. לדוגמה, כשאתה אומר למישהו "אתה טועה", יש בכך פגיעה, אפילו אם לא אמרת לו מפורשות שהוא טיפש. עם זאת, אפשר למזער את הפגיעה באמצעות ביקורת שממוקדת בתוכן ולא באדם עצמו. כלומר, במקום...
כשל לוגי נפוץ בשיח טיעוני הוא "אד הומינם" (Ad hominem), או "לגופו של אדם". אליעד כהן מסביר בהרחבה כי הכשל הזה מתרחש כאשר במקום להתמודד עם הטיעון עצמו, אנשים מתייחסים לתכונות או להתנהגות של האדם שהעלה את הטיעון. המטרה של השימוש בכשל כזה היא להחליש או לבטל את הטענה באמצעות החלשת הדובר, במקום להפריך את הטענה לגופה.
לדוגמה, אם אדם אומר "אסור לאכול בעלי חיים", ומישהו אחר עונה לו "אבל אתה בעצמך אוכל בשר", זוהי דוגמה קלאסית לאד הומינם. במקום להתמודד עם השאלה המוסרית על אכילת בעלי חיים, התגובה מתייחסת להתנהגות האישית של הטוען. הטענה המקורית יכולה להיות נכונה או לא נכונה ללא קשר להתנהגות של הדובר.
מתי דווקא כן צריך להתייחס לגופו של טוען?
אליעד מסביר שיש מצבים בהם התייחסות לגופו של הטוען יכולה להיות לגיטימית. למשל, כאשר אדם מציג את עצמו כסמכות בנושא מסוים, התנהגותו או מעשיו האישיים יכולים להעיד על אמונתו האמיתית במה שהוא אומר. לדוגמה, אם רב דתי מלמד בדרשותיו שחובה מוחלטת לשמור על המצוות, אבל הוא עצמו עובר על אותן המצוות באופן סדיר וביודעין, הדבר מעיד שכנראה הוא עצמו לא מאמין במה שהוא אומר באופן מוחלט. ההוכחה לכך היא שבשעת אמת הוא לא מתנהג בהתאם לדבריו.
הסבר נוסף הוא שאם אדם טוען משהו שמחייב אמונה מלאה בעניין מסוים (לדוגמה, סכנה ברורה ומיידית מאש), אז אם ברגע האמת הוא לא מתנהג בהתאם לטענתו (למשל, נשאר במקום בעת שריפה במקום לברוח), זוהי אינדיקציה שהוא עצמו לא מאמין לטענתו. במקרה זה, התייחסות לגופו של אדם (מעשיו בפועל) היא כלי לגיטימי כדי להראות חוסר עקביות בין טענותיו לאמונותיו בפועל.
האם אדם חייב להיות עקבי בכל מעשיו כדי שנאמין לטענותיו?
אליעד מסביר כי למרות הדוגמאות לעיל, לא תמיד חייבת להיות התאמה מלאה בין האמונה לבין המעשים. ייתכן שאדם מחזיק באמונה מסוימת, אבל מסיבות פרקטיות, רגשיות או אחרות, הוא לא מצליח לעמוד בכל מה שהוא עצמו טוען. כלומר, העובדה שאדם חוטא או נכשל אינה מוכיחה בהכרח שהאמונה שלו עצמה מוטעית. אפילו "שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום", ולכן ייתכן בהחלט שאדם טועה ברוב טענותיו, ועדיין הטענה הספציפית שהוא מעלה כרגע תהיה נכונה.
מדוע אנשים נוטים להשתמש בכשל אד הומינם בשיח?
הסיבה המרכזית לשימוש בכשל אד הומינם, לפי אליעד, היא שזהו קיצור דרך מנטלי. לאנשים אין זמן או רצון לבדוק לעומק כל טענה שעולה בשיח, ולכן הם בוחרים בדרך המהירה ביותר כדי לשלול טענה. קל יותר לפסול אדם מאשר להתמודד באופן ישיר עם הטיעונים שלו, בעיקר כשאין להם טיעון מספיק חזק כתגובה עניינית.
דוגמה נפוצה היא בדיון בין דתיים ואתאיסטים. כאשר אתאיסט שואל רב שאלה מאתגרת, הרב עשוי להשיב "אתה בכלל למדת את הנושא?" במקום לענות לגופו של עניין. כך הוא בעצם משתמש באד הומינם, משום שהוא פוסל את הטענה של השואל דרך חוסר ההכשרה שלו, במקום לענות ישירות לטענה עצמה.
האם ניתן בכלל להפריד בין האדם לבין הדעות שלו?
אליעד מדגיש כי בפועל קשה מאוד להפריד בין האדם לבין הדעות שלו באופן מוחלט. כשאתה פוסל דעה, באופן מסוים אתה פוגע גם באדם שמחזיק בה. לדוגמה, כשאתה אומר למישהו "אתה טועה", יש בכך פגיעה, אפילו אם לא אמרת לו מפורשות שהוא טיפש. עם זאת, אפשר למזער את הפגיעה באמצעות ביקורת שממוקדת בתוכן ולא באדם עצמו. כלומר, במקום...
- מהו אד הומינם?
- לגופו של אדם או לגופו של עניין?
- איך לזהות כשל לוגי?
- האם מעשי האדם משפיעים על נכונות דבריו?
- הפרדה בין טוען לטיעון
- קבל את האמת ממי שאמרה
- כיצד לנהל דיון טיעוני נכון?
050-3331-331