איך נדע אם האדם חכם או שהוא בעצם משוגע שחושב שהוא חכם?

אליעד כהן מסביר שלפעמים האדם הוא כל כך משוגע, עד שהוא בטוח שהוא האדם החכם ביותר. אליעד מתאר שלושה סוגי משוגעים:

• משוגע שיודע שהוא משוגע.
• משוגע שאינו יודע שהוא משוגע.
• משוגע שכל כך משוגע עד שהוא בטוח שהוא הכי חכם.

מבין השלושה, המשוגע השלישי הוא הכי קשה להצלה, כי הוא בכלל לא מודע לשיגעון שלו. האדם משוכנע לחלוטין בכך שהוא חכם, ולכן אין לו מודעות לשקר שבתפיסתו.

אליעד כהן מציין שכאשר מנסים לתקשר עם אדם כזה, נשאלת השאלה - עם מי בעצם מדברים? אליעד מסביר שהתשובה לכך טמונה בהכרה שבעצם בתוך כל אדם נמצאים שני הצדדים גם יחד - הצד המשוגע והצד החכם. האדם, לפי אליעד, מזדהה כרגע עם הצד המשוגע ביותר שבתוכו, ולכן נראה לו שהוא חכם, אבל אפשר לתקשר עם אותו חלק באדם שכן יכול להבין את האמת.

האם הדבר הכי משוגע הוא דווקא הדבר הכי חכם?

אליעד כהן מסביר כי לעיתים דווקא הדבר שנראה לאדם הכי משוגע - הוא הדבר הכי חכם. הוא נותן דוגמה לכך בתפיסה האומרת שהכל הוא גם אחד וגם לא אחד בו - זמנית. הרעיון הזה נשמע לאדם רגיל כטירוף מוחלט, מכיוון שהוא לא יכול להכיל את המחשבה שדבר והיפוכו יכולים להתקיים ביחד. האדם בטוח שמדובר בשיגעון, אבל אליעד מציין שאולי דווקא הרעיון המשוגע הזה הוא השיא של החוכמה.

אליעד מדגיש שכאשר הוא מציע את הרעיון הזה לאדם, הוא בעצם מערער את הוודאות שלו בכך שמה שהוא חושב לשיגעון הוא אכן כזה. הרעיון הוא להביא את האדם למצב שבו הוא מטיל ספק במחשבותיו שלו, כולל במחשבות על מהו שיגעון ומהי חוכמה.

מדוע קשה לנו לקבל שהמציאות יכולה להיות גם וגם בו זמנית?

אליעד כהן משתמש בדוגמאות מחיי היום - יום כדי להמחיש את הקושי של האדם לקבל מציאות שבה דבר אחד הוא בו - זמנית שני דברים סותרים. הוא שואל, למשל, האם אפשרי שכוס תהיה מלאה וריקה בו - זמנית? לכאורה, התפיסה הרגילה אומרת שזה בלתי אפשרי. אבל אליעד מציין שאם האדם הוא אכן משוגע, אין לו שום בעיה לחשוב שהדבר אפשרי. הוא מוסיף דוגמה של יהלום מלוכלך בבוץ - האדם יכול לראות ביהלום ובבוץ שני דברים שונים, אבל הם קיימים יחד באותו אובייקט. השאלה היא מדוע האדם מוכן לקבל את זה במקרה אחד ולא במקרה אחר.

אליעד מסביר שהקושי נובע מכך שהאדם בטוח לחלוטין שההיגיון שבו הוא משתמש כדי לפרש את המציאות הוא האמת המוחלטת. אליעד מבהיר שכל עוד האדם בטוח שהחוקים ההגיוניים שלו (כמו "מה שיש - יש, ומה שאין - אין") הם מוחלטים ונכונים תמיד, הוא לעולם לא יוכל לקבל מציאות סותרת. לכן, בעיני האדם הרגיל, מי שחושב הפוך מההיגיון הזה הוא משוגע.

מה קורה אם אנחנו מבינים שההיגיון שלנו הוא לא האמת המוחלטת?

אליעד כהן מסביר שההיגיון שהאדם משתמש בו כדי להגדיר מה נכון ומה לא נכון הוא לא בהכרח האמת המוחלטת. הוא טוען שכל תפיסת מציאות היא מוגדרת באופן מסוים, ולכן אינה יכולה להיות נכונה באופן אבסולוטי. הוא מוסיף שאם האדם מבין שההיגיון שלו הוא רק דרך אחת מיני רבות להבין את המציאות, אז הוא יכול לקבל את הרעיון שהמציאות יכולה להיות גם וגם - גם מלאה וגם ריקה, גם אחד וגם לא אחד.

אליעד מסביר שההבנה הזו היא המפתח לשחרור מהשיגעון - השיגעון של לחשוב שאתה יודע בדיוק מהי המציאות. לפי אליעד, האמת נמצאת דווקא בהבנה שהמציאות היא לא מוחלטת, ושכל מה שהאדם חושב הוא בעצם יחסית למציאות שהוא בחר להאמין בה.

עם מי בעצם מדברים כאשר האדם בטוח שהוא חכם?

אליעד כהן עונה על השאלה הזו ומסביר שכאשר הוא משוחח עם אדם המשוכנע שהוא החכם ביותר, הוא בעצם משוחח עם אותו חלק פנימי בתוך האדם שיכול להבין שההיגיון שבו הוא משתמש אינו האמת היחידה. אליעד מבהיר שיש בתוך האדם את החלק שמטיל ספק בהיגיון שלו עצמו, גם אם האדם אינו מודע לו. מטרת השיחה היא לעורר את החלק הזה, לגרום לו להבין שההיגיון שלו הוא רק אפשרות אחת ולא האמת היחידה.

אליעד מסכם ומדגיש כי בכל אדם קיימים שני הצדדים האלה: המשוגע והחכם. אף אדם אינו משוגע מוחלט או חכם מוחלט, כי כל תפיסת מציאות מוגדרת אינה יכולה להיות האמת האבסולוטית היחידה. לכן, בכל מצב, יש תמיד דרך לתקשר עם האדם ולהביא אותו לראות את האמת שמעבר להיגיון שבו הוא נאחז.