... מהשכל, יש מאין, מעל השכל, מעל המחשבה, ביטול התודעה, מדיטציה, להיעלם,
הכל אחד איך נוצרת מוטיבציה לפעולה, ומה מקור הרצון? אליעד כהן מסביר את המנגנון העמוק שמאחורי מוטיבציה, רצון ופעולה. הוא מתחיל מהשאלה הבסיסית: מה גורם לאדם לפעול, מה יוצר את הרצון ... הרצון? האם אפשר לפעול ללא מניע? כיצד מתחילה השאלה על היש מאין ומהי ההנחת יסוד של
נפרדות? השיחה נפתחת בשאלה: כדי שיהיה יש מאין, חייב להיות שם רצון כלשהו, והשאלה היא מה גורם לשינוי, ומי יצר את הגורם לשינוי? אליעד מסביר שכל שאלה בעולם מניחה שקיים הבדל בין דבר ... לפני לאחרי. כאשר שואלים מה יצר את השינוי מלפני לאחרי?, מניחים שיש שתי נקודות זמן
נפרדות, ולמעשה שואלים בתוך מסגרת הזמן. אך אם מבינים שיש ואין הם
אחדות אחת, מתבטלת מלכתחילה הנחת
הנפרדות, ואז השאלה אינה יכולה להתקיים. מדוע שאלת הלמה לא יכולה לקבל תשובה סופית? אליעד מתאר שכל תשובה לשאלה למה עדיין תגרור שאלת המשך: ומה יצר את הלפני. גם אם נטען: אלוהים רצה או ... ותשובה. לכן לא ניתן להגיע לתשובה סופית בתוך הזמן, מפני שסיבה היא מושג הקיים בעולם
הנפרדות. כיצד ההבנה
שהכל אחד מהווה את התשובה היחידה? כדי להימלט מלולאת השאלות, מסביר אליעד שהתשובה היחידה היא להבין שהיש והאין הם אחד. בשפה שלנו אנו מבדילים בין יש לאין, בין לפני לאחרי, אך מצד האמת מדובר
באחדות מוחלטת שאין בה שום הפרדה אמיתית. כאשר חווים
שהכל אחד , כבר אין שאלה על מה קדם למה, כי אין באמת הפרדה של זמנים והתרחשויות שונות. איך מסתדר הסתירה בין כלום למשהו? במבט שלנו יש שולחן, קיר, מקום וזמן, אך בשורש, ההוויה עשויה ... הכל עשוי מאותו כלום. מצד אחד רואים את ההפרדה (שולחן, קיר), מצד שני יודעים שיש
אחדות בשורש. כאן נוצרת הסתירה: איך זה ייתכן להיות גם אחד מוחלט וגם
נפרדות? התשובה היחידה היא
שהכל אחד ברובד העמוק ביותר,
והנפרדות היא רק דרך הביטוי של האחד. מהי הוויה וכיצד היא קשורה למקום ולזמן? אליעד מגדיר הוויה כדבר שממלא את הכל, הוא לפני המקום ולפני הזמן. הוא משתמש בדוגמה: המקום עשוי מ - X, הזמן ... בין אין מקום לאין זמן. ההוויה היא הכלום שהוא למעשה המקור לכל היש. מכאן גם נובע
שהכל אחד, כי אותו אין מקום וזה שמעבר לזמן הם בעצם הוויה אחת ואי אפשר להפריד ביניהם. האם המקום והזמן הם אשליה, וכיצד החלום מדגים זאת? כדי להמחיש זאת, מביא אליעד דוגמאות מחלומות: ... בערות הם בעצם תלויים בתודעה גדולה יותר, והם מקבלים את נפחם ממנה. מדוע גם הדיבור על
אחדות נפרד מהחוויה עצמה? אליעד מסביר שכל ניסיון לדבר על
אחדות (הכל אחד) מצריך שימוש בשפה של
נפרדות, כי אנו אומרים יש ואין הם אחד. כבר ההגדרות עצמן מפרידות בין יש לאין. במציאות המוחלטת של
האחדות, אין שום הגדרה נפרדת, ולכן כל דיבור על כך הוא רק כלי או סולם להתקרבות להבנה, אך לא ההבנה המוחלטת עצמה. מהי מדיטציה וכיצד היא קשורה לשאלות ולעומק ההבנה? עולה בשיחה נושא ... מגיעים להתנגשות בין סיבה לאין סיבה, עד שרואים שהן בעצם אחד. מדוע שאלות הן הכלי
להגיע לאחדות? אליעד מדגיש שכל הזמן יש להיעזר בשאלות: למה אני רוצה כך וכך?, מי באמת בוחר?, האם יש בחירה או אין בחירה?, האם אני באמת שונה מהעולם?. דרך שאילת שאלות עד אין סוף, מגיעים לנקודה שבה ההיגיון מתקשה להחזיק
בנפרדות בין יש לאין, ומתחילים לראות את
האחדות. הוא מכנה זאת מאיץ החלקיקים, שבו שתי צורות מחשבה (יש סיבה, אין סיבה) מתנגשות, וממזגות את עצמן לכדי הבנה אחת שמעל כל הגדרה. איך חווים
שהכל אחד ואם כך - כיצד נעלמים? שאלה חוזרת שעולה: איך אני חווה
שהכל אחד בפועל?. אליעד מבהיר שחוויה זו אינה חוויה במובן של רגש או מחשבה, כי
כשהכל אחד, אין הפרדה בין החווה למושא החוויה. הוא מבהיר שזהו מצב שהוא אף מעבר לתודעה הרגילה, ולכן אין דרך להגדיר אותו כחוויה בתוך השכל הרגיל. בכל זאת, כדי להתקרב לכך, משתמשים בשכל ... שיערערו על כל הגדרה קיימת. כשהשכל קורס בתוך הסתירה (או מתעלה מעליה), מתגלה ההבנה
שהכל אחד. כיצד השכל והאגו יוצרים סבל ומונעים מיקוד? יש אדם שאומר שהוא רוצה דברים רבים ולא יודע במה להתמקד, או שמתקשה להתרכז. אליעד מסביר שלמעשה, כל הרצונות החיצוניים מובילים ... ברצון שלי? לחקור זאת עד הסוף יביא בסופו של דבר לחוויה שאני והבחירה הם חלק מאותה
אחדות. במצב זה, האדם מבין שהרצון הקטן שלו הוא בעצם ביטוי של הרצון האינסופי, והדבר משחרר מן הסבל. מהו ההבדל בין חכם שטועה לחשוב שהוא צודק, לבין מי שרואה את הפרדוקס? אליעד טוען שיש מורים
רוחניים או מקובלים החושבים שיש בידם האמת. אך אם אדם באמת הגיע לטופ, הוא היה רואה שאין טופ להגדיר, כי
הכל אחד ואין אפשרות לעצור באיזו מדרגה. מי שחושב שהוא לגמרי בשלמות - יכול להישאל: למה אתה עדיין פועל כדי לעשות טוב, אם הכל אצלך שלם? מכאן מובן שהוא עדיין מונהג בידי השכל החלקי. מי שהבין את
האחדות מבין גם שאין חוויית סוף פסוק, אלא אין סוף שבו גם יש חידוש וגם אין שינוי, הכל בעת ובעונה אחת. האם אפשר להיות כבהמה כדי לעקוף את השכל? יש שמעלים את הרעיון שבעלי חיים אינם ... במבט החלקי, נראה שיש מציאות שבאה נגד הרצון שלנו, אבל במבט העליון הכל כרצוננו, כי
הכל אחד. עם זאת, לא ניתן לשקר ולהגיד אני רוצה כל מה שקורה מבלי להבין באמת כיצד זה כך. רק באמצעות חקירה יסודית ושאלות חוזרות ונשנות, אפשר להגיע לזווית ראייה שבה אין הבדל בין אני ...