14:20מעשה מרכבה, ארבעה נכנסו לפרדס, לימוד קבלה, מעשה בראשית - מה מהות העניין?
מהי המשמעות של "ארבעה נכנסו לפרדס" ומעשה מרכבה?
אליעד כהן מסביר את משמעותו של הסיפור הידוע מהמסורת היהודית על "ארבעה שנכנסו לפרדס", מושג המייצג את הדרך של חיפוש רוחני וחקירה של התכנים הפנימיים והנסתרים ביותר של המציאות. בפרדס נכנסו ארבעה חכמים שלכל אחד מהם היה גורל שונה: הראשון נכנס בשלום ויצא בשלום, השני קיצץ בנטיעות, השלישי השתגע והרביעי מת. "פרדס" הוא משל להתעלות רוחנית וחקירה פנימית של העולמות העליונים ושל הקשר בין הבורא לבריאה. הביטוי "מעשה מרכבה" מתייחס להבנת האופן בו הבורא רוכב על הבריאה, כלומר, איך הרוחני (הבורא) מחובר לגשמי (הבריאה) ומקיים אותו.
מה משמעות ארבע הבחינות בפרדס?
אליעד כהן מפרט על המשמעות של ארבע הבחינות ומסביר שכל אדם בעולם מחזיק בתוכו את ארבע הבחינות הללו, המשקפות את השלבים השונים של ההבנה הרוחנית:
למה חשוב להבין את השאלה "מי ברא את אלוהים"?
אליעד כהן טוען כי המפתח להתעלות רוחנית אמיתית ולחיבור מלא לבורא הוא דווקא בשאלה שנחשבת טאבו אצל רבים - "מי ברא את אלוהים?". אדם צריך לחקור כל הזמן "מי ברא את הרצון שלי?", "מי ברא את הבחירה שלי?", שכן אם האדם לא ישאל שאלות כאלו, הוא יפריד בין הבריאה לבורא ויהיה בבחינה של "מקצץ בנטיעות". כאשר האדם מבין שאין לו באמת בחירה, והוא רק ביטוי של הרצון האלוהי, הוא מתאחד עם האמת הגבוהה יותר.
אליעד כהן מסביר כי כל האנשים בעולם חוטאים בכך שהם לא חוקרים לעומק את השאלות הללו. אפילו משה, שביקש לראות את אלוהים, היה אמור לשאול "מי ברא את אלוהים?" וכך להגיע לאמת הסופית. לפי אליעד, יש להמשיך ולשאול את השאלות עד שהשאלה עצמה תהפוך לתשובה והאדם יגיע לחוויית אחדות אמיתית.
כיצד קשור הסיפור של רבי נחמן על בן המלך שהתחלף לפרדס?
אליעד מביא כדוגמה את הסיפור של רבי נחמן מברסלב על בן מלך ובן שפחה שהתחלפו. בסיפור מתואר גן שכאשר אדם נכנס אליו הוא סובל ומרביצים לו, ומי שמנסה להיכנס לגן צריך להסתכל על תמונה של מלך שבימיו היה שלום. הגן מסמל את גן העדן האמיתי, לא גן העדן הדתי המסורתי, אלא מצב רוחני של חיבור שכל האדם לשכל האלוהי, ולחוות את המציאות כמו שהבורא חווה אותה - אחדות מוחלטת.
אליעד מסביר כי כאשר אדם מנסה להיכנס לגן עדן, מרביצים לו השיגעונות והספקות של השכל שלו. הדרך להתגבר על השיגעונות האלו היא לזכור תמיד את "המלך שבימיו היה שלום", כלומר, את המצב המקורי לפני הבריאה, שבו הכל היה אחד והייתה אחדות מוחלטת. אדם שיזכור זאת ייכנס ויצא מהגן בשלום ויזכה לאושר פנימי אמיתי.
בסיפור של רבי נחמן, הבן מלך שחושב בטעות שהוא בן שפחה, מייצג את אלוהים עצמו שהשתגע ושכח שהוא בעצם המלך, שהוא המקור, שהוא האחדות עצמה. כאשר הוא חוזר לזכור מי הוא באמת, הוא חוזר לשלוט ולהיות המלך.
אליעד מסיים בכך שהוא מדגיש כי לכל אחד יש את כל ארבע הבחינות - גם את היכולת להתחבר בשלום וגם את הסיכון להשתגע, למות או לכפור. אך מי שזוכה להבין לעומק, זוכה לכך שכל הבחינות האחרות מתמתקות אצלו והופכות אותו לבעל חיבור עמוק למציאות האמיתית ולאחדות האלוהית.
אליעד כהן מסביר את משמעותו של הסיפור הידוע מהמסורת היהודית על "ארבעה שנכנסו לפרדס", מושג המייצג את הדרך של חיפוש רוחני וחקירה של התכנים הפנימיים והנסתרים ביותר של המציאות. בפרדס נכנסו ארבעה חכמים שלכל אחד מהם היה גורל שונה: הראשון נכנס בשלום ויצא בשלום, השני קיצץ בנטיעות, השלישי השתגע והרביעי מת. "פרדס" הוא משל להתעלות רוחנית וחקירה פנימית של העולמות העליונים ושל הקשר בין הבורא לבריאה. הביטוי "מעשה מרכבה" מתייחס להבנת האופן בו הבורא רוכב על הבריאה, כלומר, איך הרוחני (הבורא) מחובר לגשמי (הבריאה) ומקיים אותו.
מה משמעות ארבע הבחינות בפרדס?
אליעד כהן מפרט על המשמעות של ארבע הבחינות ומסביר שכל אדם בעולם מחזיק בתוכו את ארבע הבחינות הללו, המשקפות את השלבים השונים של ההבנה הרוחנית:
-
הראשון שנכנס בשלום ויצא בשלום
- אדם שהגיע להבנה מלאה של החיבור בין הבורא והבריאה. הוא הבין לעומק את אחדות המציאות ואת הקשר בינו לבין הבורא. -
השני שקיצץ בנטיעות
- מתאר אדם שהתחיל להבין את האמת הרוחנית אך נעצר בשכל האנושי ולא הצליח להתעלות לשכל האלוהי. הוא טועה לחשוב שיש שתי רשויות (שכל אנושי ושכל אלוהי) במקום להבין שהכל אחד, ולכן נקרא כופר בעיקר. -
השלישי שהשתגע
- זהו אדם שנתקל בשאלות הגדולות אך לא הצליח למצוא להן פתרונות, והשאלות האלו הובילו אותו לשיגעון רוחני. -
הרביעי שמת
- אדם שאיבד לחלוטין את החיבור הרוחני, ומתנתק לחלוטין מההבנה של תכלית הבריאה והקשר עם הבורא, ולכן מת מבחינה רוחנית.
למה חשוב להבין את השאלה "מי ברא את אלוהים"?
אליעד כהן טוען כי המפתח להתעלות רוחנית אמיתית ולחיבור מלא לבורא הוא דווקא בשאלה שנחשבת טאבו אצל רבים - "מי ברא את אלוהים?". אדם צריך לחקור כל הזמן "מי ברא את הרצון שלי?", "מי ברא את הבחירה שלי?", שכן אם האדם לא ישאל שאלות כאלו, הוא יפריד בין הבריאה לבורא ויהיה בבחינה של "מקצץ בנטיעות". כאשר האדם מבין שאין לו באמת בחירה, והוא רק ביטוי של הרצון האלוהי, הוא מתאחד עם האמת הגבוהה יותר.
אליעד כהן מסביר כי כל האנשים בעולם חוטאים בכך שהם לא חוקרים לעומק את השאלות הללו. אפילו משה, שביקש לראות את אלוהים, היה אמור לשאול "מי ברא את אלוהים?" וכך להגיע לאמת הסופית. לפי אליעד, יש להמשיך ולשאול את השאלות עד שהשאלה עצמה תהפוך לתשובה והאדם יגיע לחוויית אחדות אמיתית.
כיצד קשור הסיפור של רבי נחמן על בן המלך שהתחלף לפרדס?
אליעד מביא כדוגמה את הסיפור של רבי נחמן מברסלב על בן מלך ובן שפחה שהתחלפו. בסיפור מתואר גן שכאשר אדם נכנס אליו הוא סובל ומרביצים לו, ומי שמנסה להיכנס לגן צריך להסתכל על תמונה של מלך שבימיו היה שלום. הגן מסמל את גן העדן האמיתי, לא גן העדן הדתי המסורתי, אלא מצב רוחני של חיבור שכל האדם לשכל האלוהי, ולחוות את המציאות כמו שהבורא חווה אותה - אחדות מוחלטת.
אליעד מסביר כי כאשר אדם מנסה להיכנס לגן עדן, מרביצים לו השיגעונות והספקות של השכל שלו. הדרך להתגבר על השיגעונות האלו היא לזכור תמיד את "המלך שבימיו היה שלום", כלומר, את המצב המקורי לפני הבריאה, שבו הכל היה אחד והייתה אחדות מוחלטת. אדם שיזכור זאת ייכנס ויצא מהגן בשלום ויזכה לאושר פנימי אמיתי.
בסיפור של רבי נחמן, הבן מלך שחושב בטעות שהוא בן שפחה, מייצג את אלוהים עצמו שהשתגע ושכח שהוא בעצם המלך, שהוא המקור, שהוא האחדות עצמה. כאשר הוא חוזר לזכור מי הוא באמת, הוא חוזר לשלוט ולהיות המלך.
אליעד מסיים בכך שהוא מדגיש כי לכל אחד יש את כל ארבע הבחינות - גם את היכולת להתחבר בשלום וגם את הסיכון להשתגע, למות או לכפור. אך מי שזוכה להבין לעומק, זוכה לכך שכל הבחינות האחרות מתמתקות אצלו והופכות אותו לבעל חיבור עמוק למציאות האמיתית ולאחדות האלוהית.
- הבנת "מעשה מרכבה" ו"ארבעה נכנסו לפרדס"
- חיבור רוחני בין הבורא לבריאה
- מי ברא את אלוהים?
- הסיפור של רבי נחמן - בן המלך והבן שפחה
- איך להגיע לחיבור רוחני אמיתי?
מהי המשמעות של "הארבעה שנכנסו לפרדס" ומעשה מרכבה?
הסיפור "הארבעה שנכנסו לפרדס" הוא סיפור המופיע במסורת היהודית ומייצג את הדרך בה ניגשים לתכנים רוחניים ונסתרים. הסיפור מתאר את חוויותיהם של ארבעה חכמים שנכנסו לעמקי התורה, ולכל אחד מהם הייתה תגובה שונה. הראשון יצא בשלום, השני קיצץ בנטיעות, השלישי השתגע, והרביעי מת.
המשמעות של "פרדס" היא התעלות רוחנית וחקירה פנימית של העולמות העליונים, ובעיקר חקירת הקשר בין הבורא לבריאה. "מעשה מרכבה" הוא מושג המייצג את ההבנה כיצד הבורא שוכן בתוך הבריאה, כיצד הוא רוכב על שכינתה ומחיה אותה, ומייצג את האינטראקציה בין העליון לתחתון. כלומר, מעשה מרכבה הוא תהליך של חיבור בין הרוחני והגשמי, ובו יש להבין איך העליון מתפשט אל תוך העולם הזה.
מהן ארבע הבחינות בתהליך זה?
הסיפור על ארבעת החכמים לא מתאר רק חוויות שונות אלא גם מבטא את הרבדים השונים של חוויית האדם כשהוא חוקר את מהות הבורא והבריאה. כל אחד מהחכמים במשל מבטא שלב בתהליך הרוחני:
1. הראשון שיצא בשלום - מציין את האדם שזוכה להבין את תכלית הבריאה, את החיבור האמיתי עם הבורא, והוא מצליח להבין את הדרך שבה הוא חלק מהמציאות האלוהית.
2. השני שקיצץ בנטיעות - מדובר באדם שמבין חלק מהשכל האלוהי אך נתקל בבעיות כשעוצר להתעמק בשכל האנושי. הוא לא מצליח להבין את האחדות שבין השכל האנושי לשכל האלוהי ומתחיל לערבב בין המושגים.
3. השלישי שהתבלבל והשתגע - אדם זה נתקל במבוי סתום, ושם עליו את השאלות הגדולות, אך הוא לא מצליח להבין את המשמעות העמוקה שלהן, מה שמוביל אותו לשיגעון רוחני.
4. הרביעי שמת - מייצג את האדם שלא מסוגל להבין את תכלית הבריאה עד הסוף, ומפאת חוסר ההבנה, הוא לא יכול להימנע מלהפוך את עצמו למנותק או למת מבחינה רוחנית.
מהו תהליך ההבנה הרוחנית?
ההבנה של מעשה מרכבה היא קשה מאוד. כל אחד, לפי דרכו, צריך להבין את הקשר בין הבורא לבריאה כדי להשיג את החיבור המלא, שהרי להבין את המהות של הבריאה תלוי בהבנת הבורא עצמו. ברגע שהאדם לא שואל שאלות יסודיות כמו "מי ברא את הרצון שלי?", הוא מתחיל לקצץ בנטיעות ומפריד את הבריאה מהבורא, מה שמוביל אותו לטעויות ולסבל רוחני.
הבעיה היא שבני אדם רבים לא מבינים שיש "שני רשויות", כלומר, את השכל של האדם והשכל האלוהי. ברגע שמפסיקים לראות את השכל האלוהי שמאחורי הכל, מתחילים לשגות, וזה המהות של "קיצוץ בנטיעות". מי שמאחז בשכל האנושי בלבד, נפרד מן השכל האמיתי.
מהו הפתרון להתעלות רוחנית?
על מנת להגיע לחיבור מלא עם הבורא ולהבין את הבריאה באמת, אדם צריך לא רק לחקור את השאלות הגדולות, אלא גם לשאול את השאלה "מי ברא את אלוהים?". בסופו של דבר, התשובה לשאלות אלו תביא אותו לחוויה עמוקה של אחדות, בה האדם מבין שכל המציאות מחוברת ומגולמת באותו רצון אלוהי.
הסיפור של רבי נחמן על בן המלך והבן שפחה מדגיש את ההבנה שהדרך לגילוי האמת הרוחנית היא לא בהבנת השאלות אלא בהבנה שהכל אחד, ושגם השיגעון הרוחני, הקיצוץ בנטיעות, והשאלות האינסופיות הן חלק מהתהליך שדרכו יש לחוות את הבריאה.
הסיפור "הארבעה שנכנסו לפרדס" הוא סיפור המופיע במסורת היהודית ומייצג את הדרך בה ניגשים לתכנים רוחניים ונסתרים. הסיפור מתאר את חוויותיהם של ארבעה חכמים שנכנסו לעמקי התורה, ולכל אחד מהם הייתה תגובה שונה. הראשון יצא בשלום, השני קיצץ בנטיעות, השלישי השתגע, והרביעי מת.
המשמעות של "פרדס" היא התעלות רוחנית וחקירה פנימית של העולמות העליונים, ובעיקר חקירת הקשר בין הבורא לבריאה. "מעשה מרכבה" הוא מושג המייצג את ההבנה כיצד הבורא שוכן בתוך הבריאה, כיצד הוא רוכב על שכינתה ומחיה אותה, ומייצג את האינטראקציה בין העליון לתחתון. כלומר, מעשה מרכבה הוא תהליך של חיבור בין הרוחני והגשמי, ובו יש להבין איך העליון מתפשט אל תוך העולם הזה.
מהן ארבע הבחינות בתהליך זה?
הסיפור על ארבעת החכמים לא מתאר רק חוויות שונות אלא גם מבטא את הרבדים השונים של חוויית האדם כשהוא חוקר את מהות הבורא והבריאה. כל אחד מהחכמים במשל מבטא שלב בתהליך הרוחני:
1. הראשון שיצא בשלום - מציין את האדם שזוכה להבין את תכלית הבריאה, את החיבור האמיתי עם הבורא, והוא מצליח להבין את הדרך שבה הוא חלק מהמציאות האלוהית.
2. השני שקיצץ בנטיעות - מדובר באדם שמבין חלק מהשכל האלוהי אך נתקל בבעיות כשעוצר להתעמק בשכל האנושי. הוא לא מצליח להבין את האחדות שבין השכל האנושי לשכל האלוהי ומתחיל לערבב בין המושגים.
3. השלישי שהתבלבל והשתגע - אדם זה נתקל במבוי סתום, ושם עליו את השאלות הגדולות, אך הוא לא מצליח להבין את המשמעות העמוקה שלהן, מה שמוביל אותו לשיגעון רוחני.
4. הרביעי שמת - מייצג את האדם שלא מסוגל להבין את תכלית הבריאה עד הסוף, ומפאת חוסר ההבנה, הוא לא יכול להימנע מלהפוך את עצמו למנותק או למת מבחינה רוחנית.
מהו תהליך ההבנה הרוחנית?
ההבנה של מעשה מרכבה היא קשה מאוד. כל אחד, לפי דרכו, צריך להבין את הקשר בין הבורא לבריאה כדי להשיג את החיבור המלא, שהרי להבין את המהות של הבריאה תלוי בהבנת הבורא עצמו. ברגע שהאדם לא שואל שאלות יסודיות כמו "מי ברא את הרצון שלי?", הוא מתחיל לקצץ בנטיעות ומפריד את הבריאה מהבורא, מה שמוביל אותו לטעויות ולסבל רוחני.
הבעיה היא שבני אדם רבים לא מבינים שיש "שני רשויות", כלומר, את השכל של האדם והשכל האלוהי. ברגע שמפסיקים לראות את השכל האלוהי שמאחורי הכל, מתחילים לשגות, וזה המהות של "קיצוץ בנטיעות". מי שמאחז בשכל האנושי בלבד, נפרד מן השכל האמיתי.
מהו הפתרון להתעלות רוחנית?
על מנת להגיע לחיבור מלא עם הבורא ולהבין את הבריאה באמת, אדם צריך לא רק לחקור את השאלות הגדולות, אלא גם לשאול את השאלה "מי ברא את אלוהים?". בסופו של דבר, התשובה לשאלות אלו תביא אותו לחוויה עמוקה של אחדות, בה האדם מבין שכל המציאות מחוברת ומגולמת באותו רצון אלוהי.
הסיפור של רבי נחמן על בן המלך והבן שפחה מדגיש את ההבנה שהדרך לגילוי האמת הרוחנית היא לא בהבנת השאלות אלא בהבנה שהכל אחד, ושגם השיגעון הרוחני, הקיצוץ בנטיעות, והשאלות האינסופיות הן חלק מהתהליך שדרכו יש לחוות את הבריאה.
- הבנת "מעשה מרכבה" ו"ארבעה נכנסו לפרדס"
- חיבור רוחני בין הבורא לבריאה
- תהליך ההתעלות הרוחנית והשאלות הגדולות
- הסיפור של רבי נחמן - בן המלך והבן שפחה
הפעם אני רוצה לבאר את הסיפור, ארבעה נכנסו לפרדס. ישנו סיפור על ארבעה שנכנסו לפרדס
תכף נסביר מה זה אומר:
אחד נכנס בשלום, השני נכנס וקיצץ בנטיעות, השלישי השתגע, והרביעי מת.
וזה משל ונמשל, ומה המהות?
מה זה נקרא פרדס, מה זה מעשה מרכבה? הם ניסו להבין בעצם את רכיבת העליונים על התחתונים, מעשה מרכבה, זה בעצם להבין איך הבורא מחובר לבריאה
הבורא רוכב על הבריאה, מה שנקרא "סולו לרוכב בערבות", כלומר, רוכב על השכינה שהיא נקראת ערבות, הבורא רוכב עליה מחובר אליה, מחיה אותה מהווה אותה.
ולהבין את זה, זו האינטראקציה בין הבורא לבריאה, להבין איך נוצר המסובב הראשון.
כי אפשר להגיד שבורא בלי רצון זה עליון, ובורא עם רצון, זה החלק התחתון, איך האין
רוכב על היש? זה נקרא מעשה מרכבה.
והעניין הוא, שיש כמה בחינות בדבר הזה, מצד האמת האמיתית גם רבי עקיבא לא נכנס בשלום ולא יצא בשלום, וגם כל שאר החברים.
נכון שהטיפשים החליטו שרבי עקיבא יצא בשלום, אבל מצד האמת, גם משה נכנס בשלום, ולא יצא בשלום.
ואני אסביר את העניין, והעניין הוא, די פשוט, כל אחד ואחד שקיים בעולם יש לו את 4 בחינות האלו, להבין מעשה מרכבה זה אומר להבין את מהות הבורא, כי אחרת איך תבין מעשה מרכבה.
מצד אחד, אילו הייתיו ראיתיו, וגם משה אמר, "הראיני נא את כבודך", ולא הצליח לראותו
מה לעשות, לא הצליח, גם משה!
מצד אחד כל אחד ואחד בפנימיות שלו מבין את מעשה מרכבה, בנקודה כלשהי האדם יודע כבר את הכל, ולכן הוא גם סובל, כי הנקודה הזו של נכנס בשלום ויוצא בשלום, היא זו שמציקה לאדם
ואומרת לו, למה אתה לא נכנס בשלום ויוצא בשלום? למה אתה לא מבין שהכל אחד?
ויש את שאר ה 3 בחינות שהן בעצם אותה הבחינה, כי לרשעים בחייהם קוראים מתים
והאפיקורוס ההוא שקיצץ בנטיעות, ולמה כך? כי הוא ראה את המטטרון יושב
ואז הוא ערבב אותו לאלוהים, מה זה אומר? כי אלוהים כביכול, הוא השכל שמעל השכל
אבל אלוהים ברא את מטטרון שינהל את העולם, הוא בעצם מטה האלוהים, הוא בעצם הטבע
הוא בעצם השכל האנושי, ואלישע בן אבויה לצורך העניין, ניסה להבין, אבל שוב, זה רק לצורך האנלוגיה, כי מצד האמת אף אחד מהם לא מצא את התשובה, ז"א לא ניתן את הקרדיט לרבי עקיבא כי הוא לא מצא את התשובה, ולא ניקח את הקרדיט לאף אחד אחר כי כולם כבר יודעים את התשובה.
והעניין הוא, שמה מרמזות הבחינות האלו, כי להבין מעשה מרכבה זה להבין את השכל שמעל השכל
וברגע שאדם מנסה להבין, והוא רואה מטטרון מולו, הוא רואה את השכל שדרכו מתנהל העולם
כי מטטרון הוא השכל שדרכו מתנהל העולם, וברגע שהאדם מגיע לשכל האנושי, והוא נאחז בשכל האנושי, אז הוא עושה החלפת רשויות, הוא לא קולט שמעל השכל האנושי יש עוד משהו.
ולכן הוא נקרא מקצץ בנטיעות, למה זה? כי מי שחושב שהשכל הוא תכלית הכל, הוא בעצם כופר בעיקר.
כי מעל השכל יש עוד שכל, שכל האלוהים, השכל האמיתי, וברגע שהאדם לא מתחבר לשכל הגדול, שנקרא השכל הנקנה, השכל הנצחי, השכל האלוהי האמיתי, אז יש לו 3 בחינות
קודם כל הוא נקרא רשע, כי הוא כופר בשכל האמיתי, מקצץ בנטיעות, מפריד בין הבורא לבריאה
הוא גם מת כי רשעים בחייהם קרואים מתים, והוא גם משוגע כי הוא משוגע, כי מצד האמת כל מי שלא מבין שהשכל שלנו מחובר לשכל שמעל השכל, הוא משוגע.
ולכן כל ה4 בחינות האלו יש אותם בתוך כל אחד ואחד, אלא מה?
שמי שזוכה להכנס בשלום ולצאת בשלום, ואיך הוא יכול?
ע"י שמשתמש בשכל שלו יותר ויותר ויותר.
כי מה שקרא שם לאלישע, הוא ראה את מטטרון, וחזר על עקבותיו, וכפר ואמר יש שתי רשויות
וקיצץ.
ומה אלישע בן אבויה היה צריך לעשות כדי לצאת בשלום? היה אמור לשאול מי ברא את מטטרון?
ואז היה יוצא בשלום, מאחר שהפריד את הבריאה מהבורא, וזה באנלוגיה אלינו:
אם אדם היה שואל מי ברא את הרצון שלי? והיה מבין שאין לו בחירה
הוא לא היה מקצץ בנטיעות ואומר יש אלוהים ויש לי בחירה, זה נקרא לקצץ בנטיעות
אתה מפריד את הבריאה מהבורא, כי למה האדם חושב שיש לו בחירה?
תשובה: כי הוא לא שואל:
מי ברא את הבחירה? מי ברא את הרצון? מי עכשיו בורא את הרצון? וזה עמקויות.
ומי שלא חוקר מה הסיבה, מי הבורא, ומי ברא את הרצון של אלוהים, כי אם לא תדע את אלוהים לא תבין לעולם איך העולם הזה עובד, איך תבין את המציאות אם אתה לא מבין את המהות?
ואז זה הופך אותו את האדם להיות משוגע שהוא לא מבין.
וכולם חוטאים בזה.
ובדת זה איסור מוחלט לשאול מי ברא את אלוהים וכו'.
ומי שלא יחקור לא יבין לעולם, כי אם לא תבין מי זה אלוהים איך תבין את המהות של העולם.
וגם משה, שביקש הראיני נא את כבודך, מה היתה הטעות שלו, הוא אפילו לא ראה את אלוהים, וגם אם ראה היה אמור לשאול ומי ברא את אלוהים? ומי ברא את זה שברא? ולשאול עד הסוף עד שתקבל תשובה, לא לוותר, עד שתגיע למשהו מאד מעניין, עד שהשאלה בעצמה תהפוך להיות התשובה, והאדם סובל, למה הוא סובל, כי כל אחד בתוכו מחובר לאושר האינסופי
ולחית בעולם הזה צריך שיהיה לך את כל ה 4 בחינות, אתה לא יכול להיות רק ב"נכנס בשלום ויצא בשלום", אתה צריך שיהי לך גם אפיקורסות, אתה צריך לקצץ בנטיעות, אתה צריך להיות משוגע ולהיות מת.
כדי לבחור בחירה, אני לדוגמא עכשיו משוגע, למה אני משוגע? כי אני עכשיו מסביר משהו
ולמה אני מסביר אותו, כי אני חושב שאח"כ יהיה יותר טוב, כי רק משוגע חושב שיש יותר טוב ופחות טוב, אבל בזכות השיגעון אני בכלל מדבר.
ולמה אני כופר באלוהים?
כי אם אני מסביר משהו כדי שיהיה טוב, והאלוהים עושה רק טוב, ז"א שכבר טוב!
לכן צריך את כל הבחינות, אלא מה? אם בן אדם יבין איך הדברים האלה עובדים
אז ה 3 בחינות של מת, משוגע וכופר, מיתמתקות אצלו, וזה שנאמר:
זכה, נעשה לו סם חיים.
וזה מה שנקרא שקליפת נוגה מתקנת ביום שבת, אבל אם לא זכה, אז נעשה לו סם המוות
בשורה תחתונה, רבי נחמן מספר בסיפורי מעשיות על בן מלך שנתחלף, שהיה גן שכל מי שנכנס לשם מרביצים לו, ואף אחד לא הצליח להיכנס לגן הזה, והיה שם ברדק מאד רציני בגן הזה
והבן מלך שחשב בטעות שהוא בן שפחה, נכנס לגן ופתאום קיבל שכל והבין, שכל פעם שהוא נכנס לגן, הוא צריך לעמוד ליד התמונה של אותו מלך, שבימיו היה שלום.
מי שמכיר את הסיפור, מכיר, והמשל שמי שרוצה להכנס לגן עדן, זה חיבור השכל שלך לשכל של אלוהים, וזה לא אותו גן העדן שהדתיים מדברים עליו.
להתחבר לשכל של אלוהים, דהיינו, לחוות את הנפרדות דרך האחדות כמו שאלוהים חווה אותה
זה נקרא להכנס לגן עדן, לגן החכמה.
וכאשר האדם רוצה להכנס לגן עדן, אז מרביצים לו, ומי מרביץ לו, השיגעונות שלו
השכל שלו מרביץ לו ומתעלל בו, ואז על האדם לרוץ לשכל של אלוהים
למלך שהיה בימיו שלום, כלומר, השכל של לפני הבריאה
היינו להבין שהכל אחד, כי לפני הבריאה הכל היה בשלום, הכל היה אחד.
וכאשר האדם מתעמק בנושאים האלו והוא לא מצליח להבין את הפרדוקסים של איך אלוהים צימצם את עצמו, וכל השאלות האלו, הדרך מילוט מן השאלות האלה זה לברוח למלך שאצלו היה שלום
ולהבין שמצד האמת הכל בכלל אחד, ורק מצד השכל המוגבל, לא ניתן להבין את זה ולכן יש שאלה.
וכאשר אדם חוזר לאותו מלך שהיה בימיו שלום, דהיינו, חוזר לבחינה שמעל הזמן
לבחינה שמעל הבריאה, שם שלום אמיתי, אז הוא נכנס לגן בשלום, ויוצא מהגן בשלום
וחוזר להיות המלך, ואני יוסיף פה עוד דבר, כי בסיפור של רבי נחמן על בן המלך שהתחלף
הוא בעצם לא סיפר מה קרה לאבא שלו, ומה שבעצם קורה, שהבן מלך והבן שפחה שהתחלפו, מה זה בכלל? הכוונה שהיה מלך אחד שזה אלוהים שהוא בעצמו השתגע, המלך בעצמו השתגע, והוא לא ידע אם הוא בן מלך או בן שפחה, זה המלך עצמו שחשב שהוא בן שפחה
והוא עצמו חזר להיות מלך
ואז מה זה הבן שפחה, זה עבד, זו בריאה, שהיא בכלל כפופה לך, לא אתה כפוף לה
ושיהיה לכולם, המשך יום של אחדות אמיתית באמת.
תכף נסביר מה זה אומר:
אחד נכנס בשלום, השני נכנס וקיצץ בנטיעות, השלישי השתגע, והרביעי מת.
וזה משל ונמשל, ומה המהות?
מה זה נקרא פרדס, מה זה מעשה מרכבה? הם ניסו להבין בעצם את רכיבת העליונים על התחתונים, מעשה מרכבה, זה בעצם להבין איך הבורא מחובר לבריאה
הבורא רוכב על הבריאה, מה שנקרא "סולו לרוכב בערבות", כלומר, רוכב על השכינה שהיא נקראת ערבות, הבורא רוכב עליה מחובר אליה, מחיה אותה מהווה אותה.
ולהבין את זה, זו האינטראקציה בין הבורא לבריאה, להבין איך נוצר המסובב הראשון.
כי אפשר להגיד שבורא בלי רצון זה עליון, ובורא עם רצון, זה החלק התחתון, איך האין
רוכב על היש? זה נקרא מעשה מרכבה.
והעניין הוא, שיש כמה בחינות בדבר הזה, מצד האמת האמיתית גם רבי עקיבא לא נכנס בשלום ולא יצא בשלום, וגם כל שאר החברים.
נכון שהטיפשים החליטו שרבי עקיבא יצא בשלום, אבל מצד האמת, גם משה נכנס בשלום, ולא יצא בשלום.
ואני אסביר את העניין, והעניין הוא, די פשוט, כל אחד ואחד שקיים בעולם יש לו את 4 בחינות האלו, להבין מעשה מרכבה זה אומר להבין את מהות הבורא, כי אחרת איך תבין מעשה מרכבה.
מצד אחד, אילו הייתיו ראיתיו, וגם משה אמר, "הראיני נא את כבודך", ולא הצליח לראותו
מה לעשות, לא הצליח, גם משה!
מצד אחד כל אחד ואחד בפנימיות שלו מבין את מעשה מרכבה, בנקודה כלשהי האדם יודע כבר את הכל, ולכן הוא גם סובל, כי הנקודה הזו של נכנס בשלום ויוצא בשלום, היא זו שמציקה לאדם
ואומרת לו, למה אתה לא נכנס בשלום ויוצא בשלום? למה אתה לא מבין שהכל אחד?
ויש את שאר ה 3 בחינות שהן בעצם אותה הבחינה, כי לרשעים בחייהם קוראים מתים
והאפיקורוס ההוא שקיצץ בנטיעות, ולמה כך? כי הוא ראה את המטטרון יושב
ואז הוא ערבב אותו לאלוהים, מה זה אומר? כי אלוהים כביכול, הוא השכל שמעל השכל
אבל אלוהים ברא את מטטרון שינהל את העולם, הוא בעצם מטה האלוהים, הוא בעצם הטבע
הוא בעצם השכל האנושי, ואלישע בן אבויה לצורך העניין, ניסה להבין, אבל שוב, זה רק לצורך האנלוגיה, כי מצד האמת אף אחד מהם לא מצא את התשובה, ז"א לא ניתן את הקרדיט לרבי עקיבא כי הוא לא מצא את התשובה, ולא ניקח את הקרדיט לאף אחד אחר כי כולם כבר יודעים את התשובה.
והעניין הוא, שמה מרמזות הבחינות האלו, כי להבין מעשה מרכבה זה להבין את השכל שמעל השכל
וברגע שאדם מנסה להבין, והוא רואה מטטרון מולו, הוא רואה את השכל שדרכו מתנהל העולם
כי מטטרון הוא השכל שדרכו מתנהל העולם, וברגע שהאדם מגיע לשכל האנושי, והוא נאחז בשכל האנושי, אז הוא עושה החלפת רשויות, הוא לא קולט שמעל השכל האנושי יש עוד משהו.
ולכן הוא נקרא מקצץ בנטיעות, למה זה? כי מי שחושב שהשכל הוא תכלית הכל, הוא בעצם כופר בעיקר.
כי מעל השכל יש עוד שכל, שכל האלוהים, השכל האמיתי, וברגע שהאדם לא מתחבר לשכל הגדול, שנקרא השכל הנקנה, השכל הנצחי, השכל האלוהי האמיתי, אז יש לו 3 בחינות
קודם כל הוא נקרא רשע, כי הוא כופר בשכל האמיתי, מקצץ בנטיעות, מפריד בין הבורא לבריאה
הוא גם מת כי רשעים בחייהם קרואים מתים, והוא גם משוגע כי הוא משוגע, כי מצד האמת כל מי שלא מבין שהשכל שלנו מחובר לשכל שמעל השכל, הוא משוגע.
ולכן כל ה4 בחינות האלו יש אותם בתוך כל אחד ואחד, אלא מה?
שמי שזוכה להכנס בשלום ולצאת בשלום, ואיך הוא יכול?
ע"י שמשתמש בשכל שלו יותר ויותר ויותר.
כי מה שקרא שם לאלישע, הוא ראה את מטטרון, וחזר על עקבותיו, וכפר ואמר יש שתי רשויות
וקיצץ.
ומה אלישע בן אבויה היה צריך לעשות כדי לצאת בשלום? היה אמור לשאול מי ברא את מטטרון?
ואז היה יוצא בשלום, מאחר שהפריד את הבריאה מהבורא, וזה באנלוגיה אלינו:
אם אדם היה שואל מי ברא את הרצון שלי? והיה מבין שאין לו בחירה
הוא לא היה מקצץ בנטיעות ואומר יש אלוהים ויש לי בחירה, זה נקרא לקצץ בנטיעות
אתה מפריד את הבריאה מהבורא, כי למה האדם חושב שיש לו בחירה?
תשובה: כי הוא לא שואל:
מי ברא את הבחירה? מי ברא את הרצון? מי עכשיו בורא את הרצון? וזה עמקויות.
ומי שלא חוקר מה הסיבה, מי הבורא, ומי ברא את הרצון של אלוהים, כי אם לא תדע את אלוהים לא תבין לעולם איך העולם הזה עובד, איך תבין את המציאות אם אתה לא מבין את המהות?
ואז זה הופך אותו את האדם להיות משוגע שהוא לא מבין.
וכולם חוטאים בזה.
ובדת זה איסור מוחלט לשאול מי ברא את אלוהים וכו'.
ומי שלא יחקור לא יבין לעולם, כי אם לא תבין מי זה אלוהים איך תבין את המהות של העולם.
וגם משה, שביקש הראיני נא את כבודך, מה היתה הטעות שלו, הוא אפילו לא ראה את אלוהים, וגם אם ראה היה אמור לשאול ומי ברא את אלוהים? ומי ברא את זה שברא? ולשאול עד הסוף עד שתקבל תשובה, לא לוותר, עד שתגיע למשהו מאד מעניין, עד שהשאלה בעצמה תהפוך להיות התשובה, והאדם סובל, למה הוא סובל, כי כל אחד בתוכו מחובר לאושר האינסופי
ולחית בעולם הזה צריך שיהיה לך את כל ה 4 בחינות, אתה לא יכול להיות רק ב"נכנס בשלום ויצא בשלום", אתה צריך שיהי לך גם אפיקורסות, אתה צריך לקצץ בנטיעות, אתה צריך להיות משוגע ולהיות מת.
כדי לבחור בחירה, אני לדוגמא עכשיו משוגע, למה אני משוגע? כי אני עכשיו מסביר משהו
ולמה אני מסביר אותו, כי אני חושב שאח"כ יהיה יותר טוב, כי רק משוגע חושב שיש יותר טוב ופחות טוב, אבל בזכות השיגעון אני בכלל מדבר.
ולמה אני כופר באלוהים?
כי אם אני מסביר משהו כדי שיהיה טוב, והאלוהים עושה רק טוב, ז"א שכבר טוב!
לכן צריך את כל הבחינות, אלא מה? אם בן אדם יבין איך הדברים האלה עובדים
אז ה 3 בחינות של מת, משוגע וכופר, מיתמתקות אצלו, וזה שנאמר:
זכה, נעשה לו סם חיים.
וזה מה שנקרא שקליפת נוגה מתקנת ביום שבת, אבל אם לא זכה, אז נעשה לו סם המוות
בשורה תחתונה, רבי נחמן מספר בסיפורי מעשיות על בן מלך שנתחלף, שהיה גן שכל מי שנכנס לשם מרביצים לו, ואף אחד לא הצליח להיכנס לגן הזה, והיה שם ברדק מאד רציני בגן הזה
והבן מלך שחשב בטעות שהוא בן שפחה, נכנס לגן ופתאום קיבל שכל והבין, שכל פעם שהוא נכנס לגן, הוא צריך לעמוד ליד התמונה של אותו מלך, שבימיו היה שלום.
מי שמכיר את הסיפור, מכיר, והמשל שמי שרוצה להכנס לגן עדן, זה חיבור השכל שלך לשכל של אלוהים, וזה לא אותו גן העדן שהדתיים מדברים עליו.
להתחבר לשכל של אלוהים, דהיינו, לחוות את הנפרדות דרך האחדות כמו שאלוהים חווה אותה
זה נקרא להכנס לגן עדן, לגן החכמה.
וכאשר האדם רוצה להכנס לגן עדן, אז מרביצים לו, ומי מרביץ לו, השיגעונות שלו
השכל שלו מרביץ לו ומתעלל בו, ואז על האדם לרוץ לשכל של אלוהים
למלך שהיה בימיו שלום, כלומר, השכל של לפני הבריאה
היינו להבין שהכל אחד, כי לפני הבריאה הכל היה בשלום, הכל היה אחד.
וכאשר האדם מתעמק בנושאים האלו והוא לא מצליח להבין את הפרדוקסים של איך אלוהים צימצם את עצמו, וכל השאלות האלו, הדרך מילוט מן השאלות האלה זה לברוח למלך שאצלו היה שלום
ולהבין שמצד האמת הכל בכלל אחד, ורק מצד השכל המוגבל, לא ניתן להבין את זה ולכן יש שאלה.
וכאשר אדם חוזר לאותו מלך שהיה בימיו שלום, דהיינו, חוזר לבחינה שמעל הזמן
לבחינה שמעל הבריאה, שם שלום אמיתי, אז הוא נכנס לגן בשלום, ויוצא מהגן בשלום
וחוזר להיות המלך, ואני יוסיף פה עוד דבר, כי בסיפור של רבי נחמן על בן המלך שהתחלף
הוא בעצם לא סיפר מה קרה לאבא שלו, ומה שבעצם קורה, שהבן מלך והבן שפחה שהתחלפו, מה זה בכלל? הכוונה שהיה מלך אחד שזה אלוהים שהוא בעצמו השתגע, המלך בעצמו השתגע, והוא לא ידע אם הוא בן מלך או בן שפחה, זה המלך עצמו שחשב שהוא בן שפחה
והוא עצמו חזר להיות מלך
ואז מה זה הבן שפחה, זה עבד, זו בריאה, שהיא בכלל כפופה לך, לא אתה כפוף לה
ושיהיה לכולם, המשך יום של אחדות אמיתית באמת.
050-3331-331