מהי מהות ומהי צורה?

הרעיון המרכזי שאליעד כהן מציג הוא נושא היחס בין מהות לצורה. לדבריו, חשוב להבין שאין הבדל אמיתי בין מהות לצורה, למרות שלעיתים אנשים נוטים להפריד ביניהן. כדי להבין זאת לעומק, הוא מסביר תחילה את המושגים עצמם: "מהות" היא הדבר עצמו, הבסיס המוחלט שאינו משתנה, וה"צורה" היא הדרך שבה הדבר הזה מתבטא או מופיע בעולם.

לדוגמה, אליעד מביא את הכיסא בתור דוגמה לצורה. כאשר חושבים על "כיסא", חושבים בדרך כלל על הצורה הפיזית שלו, אבל למעשה יש בו גם תכונות של מהות. כל מה שנכון לגבי המציאות כולה, נכון באותה מידה גם לגבי הכיסא. למשל, המציאות קיימת כל הזמן, ולכן גם הכיסא קיים כל הזמן בצורה כלשהי. המציאות מכילה הכל, וגם הכיסא, מבחינה מהותית, מכיל הכל, כי הוא חלק מהמציאות הכוללת. גם מבחינת זמן ומרחב, הכיסא קיים באותה צורה מוחלטת שבה קיימת המציאות. המשמעות היא שהכיסא, למרות שנראה כצורה מוגבלת, מבטא בתוכו גם את התכונות של המציאות האינסופית והמוחלטת.

איך להבדיל או לא להבדיל בין מהות לצורה?

אליעד מסביר שלא להבדיל בין מהות לצורה משמעו להתייחס לצורה כאילו היא עצמה המהות, וכאילו היא קיימת באופן מוחלט. המשמעות של הדבר הזה היא לראות שהצורה היא מוחלטת בדיוק כמו המהות. הצורה לא פחות קיימת מהמהות, וגם הצורה יכולה להיחשב לקיום מוחלט שאינו משתנה. אדם שרוצה להבין זאת לעומק, צריך לנסות לחשוב באופן שונה על דברים שהוא רגיל לראות כ"לא מוחלטים".

הדרך לעשות זאת היא לשאול שאלות יסודיות על הצורה: האם הצורה הזו באמת לא מוחלטת? אולי דווקא הצורה היא המחויבת, והיא קיימת באופן הכרחי? אליעד מציע לחשוב בצורה הפוכה גם על המהות, לשאול אם ייתכן שהמהות עצמה לא מוחלטת. לכאורה, השכל טוען שלא יכול להיות שהמהות איננה מחויבת, כי המהות היא מה שנותר כאשר כל דבר אחר נעלם. אבל אליעד מציע לבדוק זאת ברצינות, ולשאול את עצמך שוב ושוב: מי אמר שהמהות חייבת להיות מוחלטת? האם יש סיכוי שאפילו המהות איננה מחויבת?

איך אפשר למצוא תכונות של מהות בתוך צורה?

אליעד כהן מסביר בצורה מפורטת כיצד למצוא את התכונות של המהות בתוך הצורה. כאשר אדם מתבונן בצורה כלשהי, הוא צריך לנסות לזהות בה את התכונות של המהות. למשל, הוא צריך להסתכל על הצורה ולהתייחס אליה כאילו היא מוחלטת, כאילו היא קיימת תמיד וכאילו היא אינה משתנה לעולם.

לדוגמה, אם מישהו מתבונן על עצם כלשהו, נגיד שולחן או כיסא, הוא צריך לנסות ולראות את המוחלטות של העצם הזה. עליו לשאול את עצמו: האם השולחן הזה יכול לא להיות קיים? האם הוא קיים באופן יחסי או באופן מוחלט? כאשר הוא עושה זאת, הוא מגלה שהתכונות שנראות לו בדרך כלל כקשורות רק למהות המוחלטת (כמו אינסופיות, קיום תמידי ומוחלטות), נמצאות בצורה הזאת באופן מוחלט לא פחות מהמהות עצמה.

איך יוצרים אחדות בין ההפכים של מהות וצורה?

אליעד כהן מדגיש שוב ושוב שהדרך היחידה להגיע לאחדות בין המהות לצורה היא "לצאת מהשכל". השכל בדרך כלל אומר שהמהות מוחלטת והצורה יחסית, אבל כדי באמת לחבר בין שני הצדדים האלה, חייבים לבדוק ברצינות את ההנחות הבסיסיות שהשכל מסתמך עליהן.

אדם צריך לשאול את עצמו שאלות הפוכות, כדי לערער על תפיסות היסוד שלו. למשל, עליו לשאול: מי אמר שהמהות מוחלטת? אולי המהות בכלל אינה מוחלטת ואינה קיימת תמיד? מצד שני, אולי דווקא הצורה היא המוחלטת, והיא זו שקיימת תמיד באופן הכרחי?

באופן הזה, האדם מגיע למצב שהוא לא יכול להבדיל באמת בין מהות לצורה, כי הוא מגלה שהתכונות של המהות נמצאות בכל צורה באופן מוחלט, והתכונות של הצורה יכולות להיות מוחלטות בדיוק כמו המהות. התהליך הזה מחייב "לצאת מהשכל", כיוון שההבנה הזאת סותרת לכאורה את ההיגיון הפשוט.

מה הם המחויבים הראשונים ומה תפקידם בהבנת מהות וצורה?

אליעד מדבר גם על "המחויבים הראשונים" שהם התפיסות הראשוניות והבסיסיות ביותר של האדם, דברים שאף פעם לא לימדו אותו והוא בכל זאת יודע שהם נכונים. לדוגמה, כשאדם רואה שני תפוחים בגודל שונה, הוא יודע באופן טבעי שאחד גדול מהשני, אף אחד לא צריך ללמד אותו את זה. המושגים האלה, המחויבים הראשונים, מהווים את הבסיס להבנת היחס בין מהות לצורה.

הדרך להבין לעומק את המהות והצורה היא דווקא באמצעות ערעור על המחויבים הראשונים האלה. האדם צריך לקחת את הדברים הבסיסיים שהוא רגיל אליהם ולשאול עליהם שאלות שיגרמו לו לפקפק בהם. רק כך הוא יצליח להשתחרר מתפיסת ההפרדה בין מהות לצורה, ולהבין שהן בעצם אחד.