ה"אני", מי אני, מה אני, מהות התודעה העצמית, מהות הנשמה, מהות המציאות, מהי נשמה, דימוי דבר לדבר, לראות את עצמך
מי אני באמת ומה הקשר בין ה"אני" למציאות?
השאלה "מי אני?" נמצאת בלב החוויה האנושית, ואליעד כהן מציג שיטה להבין את התשובה לעומקה. אליעד מסביר שכדי להבין את עצמי, יש להתחיל מהבסיס: מה זה "אני"? כאשר אדם מנסה להבין מי הוא, כדאי לו קודם להבין מי הוא לא, וכך דרך שלילת אפשרויות אינסופיות להגיע לתובנה לגבי זהותו האמיתית. הוא מדגים את הרעיון ואומר: "אתה אשכול? לא, אז כבר הסרנו אפשרות אחת מתוך אינסוף אפשרויות."
איך להבין את המושג "אני" באמצעות שלילה?
אליעד מסביר שכאשר אדם אומר "אני", הוא מתכוון לדבר מסוים. אבל מי הוא הדבר הזה? אנחנו בטוחים בדבר אחד: יש משהו שקיים וחווה את המציאות. ה"אני" הוא המרכז של התפיסה העצמית. כשאדם אומר "אני", מיד נוצר גם מושג של "לא אני", וזו הנפרדות הבסיסית שמייצרת את החוויה האנושית.
האם יש משמעות ל"אני" ללא קיום "לא אני"?
אליעד טוען שאם היה רק "אני" ללא "לא אני", אז ה"אני" הזה היה הופך למשהו בלתי נתפס, אחדות מוחלטת. לכן, כאשר אדם חווה "אני", מיד מופיעה גם חוויית הנפרדות - שיש עוד משהו שהוא לא אני. מכאן מגיעה גם ההבנה שה"אני" הוא חלק מתוך פאזל גדול יותר, מתוך מציאות רחבה. הפאזל הזה הוא סך כל החלקים שמרכיבים את המציאות.
האם "הפאזל" של המציאות באמת קיים?
אליעד מציע הסתכלות נוספת: הפאזל אינו קיים בפני עצמו, הוא רק סך כל החלקים. כשמסתכלים על כל חלק בנפרד, אי אפשר לזהות פאזל, אבל כשמסתכלים על הכל ביחד אי אפשר לראות את החלקים. הוא משווה זאת לדוגמה של "הקרקרה" שבה כל חלק בנפרד הוא לא קרקרה, אלא רק השילוב של החלקים יוצר את הקרקרה. בדרך דומה, הפאזל של המציאות אינו באמת קיים בנפרד מהחלקים, וגם החלקים אינם קיימים בנפרד מהפאזל.
איך אפשר לראות את עצמך מחוץ לעצמך?
אליעד מסביר את המושג "לראות את עצמך מבחוץ" בעזרת דימויים ודוגמאות. אם אדם רוצה לראות מה נמצא מאחוריו, הוא משתמש במראה. אבל הוא לא באמת רואה את עצמו, אלא רק השתקפות. באותה צורה, אדם מנסה להבין מי הוא באמצעות השלכות ודימויים של עצמו על המציאות. לדוגמה, אם אדם רואה אפר, הוא מסיק שהייתה שריפה, אף על פי שהוא לא רואה את השריפה עצמה. כך אדם יכול להסיק דברים על עצמו ועל העבר באמצעות השתקפויות והשלכות בלבד.
מדוע האדם לא יכול לראות את השלם?
השלם, לדברי אליעד, לא יכול לראות את עצמו מכיוון שהוא אחדות מוחלטת ללא שום נפרדות. כדי לראות את עצמו, השלם חייב לפצל את עצמו לחלקים שונים, וכך נוצרת האפשרות לראות השתקפות. לדוגמה, הגוף מחולק לאיברים שונים: ידיים, רגליים, ראש. כשאתה מסתכל על יד, אתה רואה יד ולא את כל הגוף. רק אם תפסיק לראות את החלקים ותראה את הכל ביחד, תראה בעצם "כלום", אחדות מוחלטת ללא נפרדות.
מה הקשר בין האני הפרטי לבין המציאות הכוללת?
אליעד טוען שכאשר אדם אומר "אני הולך ברחוב", למעשה זו המציאות שמניעה אותו. הוא נותן דוגמה: כשיד אחת מכה את היד השנייה, מי באמת פועל? לא היד עצמה, אלא האדם כולו. בצורה דומה, האדם הפרטי הוא חלק מאורגניזם גדול יותר, שהוא המציאות עצמה. זה לא שהאדם הולך ברחוב, אלא המציאות מניעה...
השאלה "מי אני?" נמצאת בלב החוויה האנושית, ואליעד כהן מציג שיטה להבין את התשובה לעומקה. אליעד מסביר שכדי להבין את עצמי, יש להתחיל מהבסיס: מה זה "אני"? כאשר אדם מנסה להבין מי הוא, כדאי לו קודם להבין מי הוא לא, וכך דרך שלילת אפשרויות אינסופיות להגיע לתובנה לגבי זהותו האמיתית. הוא מדגים את הרעיון ואומר: "אתה אשכול? לא, אז כבר הסרנו אפשרות אחת מתוך אינסוף אפשרויות."
איך להבין את המושג "אני" באמצעות שלילה?
אליעד מסביר שכאשר אדם אומר "אני", הוא מתכוון לדבר מסוים. אבל מי הוא הדבר הזה? אנחנו בטוחים בדבר אחד: יש משהו שקיים וחווה את המציאות. ה"אני" הוא המרכז של התפיסה העצמית. כשאדם אומר "אני", מיד נוצר גם מושג של "לא אני", וזו הנפרדות הבסיסית שמייצרת את החוויה האנושית.
האם יש משמעות ל"אני" ללא קיום "לא אני"?
אליעד טוען שאם היה רק "אני" ללא "לא אני", אז ה"אני" הזה היה הופך למשהו בלתי נתפס, אחדות מוחלטת. לכן, כאשר אדם חווה "אני", מיד מופיעה גם חוויית הנפרדות - שיש עוד משהו שהוא לא אני. מכאן מגיעה גם ההבנה שה"אני" הוא חלק מתוך פאזל גדול יותר, מתוך מציאות רחבה. הפאזל הזה הוא סך כל החלקים שמרכיבים את המציאות.
האם "הפאזל" של המציאות באמת קיים?
אליעד מציע הסתכלות נוספת: הפאזל אינו קיים בפני עצמו, הוא רק סך כל החלקים. כשמסתכלים על כל חלק בנפרד, אי אפשר לזהות פאזל, אבל כשמסתכלים על הכל ביחד אי אפשר לראות את החלקים. הוא משווה זאת לדוגמה של "הקרקרה" שבה כל חלק בנפרד הוא לא קרקרה, אלא רק השילוב של החלקים יוצר את הקרקרה. בדרך דומה, הפאזל של המציאות אינו באמת קיים בנפרד מהחלקים, וגם החלקים אינם קיימים בנפרד מהפאזל.
איך אפשר לראות את עצמך מחוץ לעצמך?
אליעד מסביר את המושג "לראות את עצמך מבחוץ" בעזרת דימויים ודוגמאות. אם אדם רוצה לראות מה נמצא מאחוריו, הוא משתמש במראה. אבל הוא לא באמת רואה את עצמו, אלא רק השתקפות. באותה צורה, אדם מנסה להבין מי הוא באמצעות השלכות ודימויים של עצמו על המציאות. לדוגמה, אם אדם רואה אפר, הוא מסיק שהייתה שריפה, אף על פי שהוא לא רואה את השריפה עצמה. כך אדם יכול להסיק דברים על עצמו ועל העבר באמצעות השתקפויות והשלכות בלבד.
מדוע האדם לא יכול לראות את השלם?
השלם, לדברי אליעד, לא יכול לראות את עצמו מכיוון שהוא אחדות מוחלטת ללא שום נפרדות. כדי לראות את עצמו, השלם חייב לפצל את עצמו לחלקים שונים, וכך נוצרת האפשרות לראות השתקפות. לדוגמה, הגוף מחולק לאיברים שונים: ידיים, רגליים, ראש. כשאתה מסתכל על יד, אתה רואה יד ולא את כל הגוף. רק אם תפסיק לראות את החלקים ותראה את הכל ביחד, תראה בעצם "כלום", אחדות מוחלטת ללא נפרדות.
מה הקשר בין האני הפרטי לבין המציאות הכוללת?
אליעד טוען שכאשר אדם אומר "אני הולך ברחוב", למעשה זו המציאות שמניעה אותו. הוא נותן דוגמה: כשיד אחת מכה את היד השנייה, מי באמת פועל? לא היד עצמה, אלא האדם כולו. בצורה דומה, האדם הפרטי הוא חלק מאורגניזם גדול יותר, שהוא המציאות עצמה. זה לא שהאדם הולך ברחוב, אלא המציאות מניעה...
- מה זה אני?
- מהי תודעה עצמית?
- איך לחוות אחדות עם המציאות?
- האם הנשמה קיימת?
- מה זה נפרדות?
- איך לראות את עצמי מבחוץ?
- מי הייתי לפני שהייתי?