מי שרוצה באמת לחוות ולהרגיש את האחדות של המציאות, עליו להטיל ספק בכל נפרדות שהיא. ובכל פעם שנדמה לאדם שדבר אחד שונה מדבר אחר, דהיינו, כל הזמן, כי כל הזמן נדמה לאדם, שדבר אחד שונה מדבר אחר, כי גם חוויית ה"אני" של האדם, גם היא נובעת מכך שנדמה לאדם שיש הבדל כלשהו, בין ה"אני" שלו לבין כל שאר הדברים, אז בכל פעם, דהיינו, כל הזמן, כשהאדם נתקל בחוויה של נפרדות, על האדם לכפור בהכל, ולהטיל ספק בהכל, ולברר את האמת, האם באמת יש הבדל בין הדברים האלו, או שלא?
ובכל פעם שהאדם חוקר ושואל, האם באמת יש הבדל, בין היש צורה אחת לבין האין צורה אחרת, הוא בהתחלה תמיד נתקל בתשובה, שכן, יש הבדל בין צורה אחת לבין צורה אחרת. ועל האדם להמשיך ולשאול תמיד, למה יש הבדל בין הצורות האלו? ואולי אין באמת הבדל? ואולי ההבדל הוא שקרי? ומה יוצר את ההבדל? ומה גורם לדבר אחד להיות שונה מדבר אחר? ולמה יש הפרדה בין הצורות השונות? ואולי ההפך הוא הנכון? כי אולי אין שום הבדל כלל? ואולי בכלל, אין אפילו לא הבדל של צורות? ואולי אין צורות בכלל, אלא הכל אחד ממש?
ועל האדם לשאול תמיד, האם זה באמת משנה? דהיינו, האם באמת יש שינוי? ואולי זה לא משנה? דהיינו, אולי אין כאן שינוי אמיתי, אלא הכל אחד? ולמה זה משנה? דהיינו, למה יש כאן שינוי? והאם זה מוכרח שזה ישנה? דהיינו, האם מוכרח שיהיה כאן שינוי בין הדברים שנראים כשונים? ומה גורם לכך שזה יראה כמשנה? ואולי ההפך הוא הנכון? ואולי זה לא משנה כלל? ואולי האדם הוא רק טועה, שחושב שיש שינוי? ואולי הכל אחד תמיד? ואולי אין שום שינוי כלל?
כי האדם הוא טועה, והוא בטוח שיש הבדל, למרות שבאמת אין שום הבדל כלל. ומי שיחקור וישאל עד הסוף, מהו ההבדל הזה? ולמה יש הבדל? ואולי אין הבדל אמיתי? ומה יוצר את ההבדל? וכולי, מי שימסור את נפשו להבין את הסבל שלו, שהוא נובע רק בגלל התחושה של הנפרדות, מי שימסור את נפשו, להבין למה הוא סובל, הוא בסוף יראה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם מגלה את האחדות, והסבל נעלם וכולי.
והשאלות שהאדם שואל, הן מפרקות את חוויית הנפרדות של האדם, שהיא כולה לא קיימת כלל, אפילו לא כאשליה של שקר. כי האדם עומד מול חומות של נפרדות, והוא רוצה לעבור אותן ולהגיע אל חוויית האחדות. והדרך של האדם להכות את החומות האלו, לפרק אותן ולעבור לצד השני, דהיינו, לגלות שהכל כבר אחד, הוא על ידי השאלות פעם אחרי פעם. והשאלות שמטילות ספק בנפרדות, הן כמו פטיש, שבכל פעם, הוא מכה עוד פעם ועוד פעם בחומה של השכל, שמפריד את האדם מהחוויה של גן עדן.
כי כאן הוא גן עדן, ובכל מקום הוא גן עדן. ובין גן עדן לבין גיהנום יש חומה. והחומה...
ובכל פעם שהאדם חוקר ושואל, האם באמת יש הבדל, בין היש צורה אחת לבין האין צורה אחרת, הוא בהתחלה תמיד נתקל בתשובה, שכן, יש הבדל בין צורה אחת לבין צורה אחרת. ועל האדם להמשיך ולשאול תמיד, למה יש הבדל בין הצורות האלו? ואולי אין באמת הבדל? ואולי ההבדל הוא שקרי? ומה יוצר את ההבדל? ומה גורם לדבר אחד להיות שונה מדבר אחר? ולמה יש הפרדה בין הצורות השונות? ואולי ההפך הוא הנכון? כי אולי אין שום הבדל כלל? ואולי בכלל, אין אפילו לא הבדל של צורות? ואולי אין צורות בכלל, אלא הכל אחד ממש?
ועל האדם לשאול תמיד, האם זה באמת משנה? דהיינו, האם באמת יש שינוי? ואולי זה לא משנה? דהיינו, אולי אין כאן שינוי אמיתי, אלא הכל אחד? ולמה זה משנה? דהיינו, למה יש כאן שינוי? והאם זה מוכרח שזה ישנה? דהיינו, האם מוכרח שיהיה כאן שינוי בין הדברים שנראים כשונים? ומה גורם לכך שזה יראה כמשנה? ואולי ההפך הוא הנכון? ואולי זה לא משנה כלל? ואולי האדם הוא רק טועה, שחושב שיש שינוי? ואולי הכל אחד תמיד? ואולי אין שום שינוי כלל?
כי האדם הוא טועה, והוא בטוח שיש הבדל, למרות שבאמת אין שום הבדל כלל. ומי שיחקור וישאל עד הסוף, מהו ההבדל הזה? ולמה יש הבדל? ואולי אין הבדל אמיתי? ומה יוצר את ההבדל? וכולי, מי שימסור את נפשו להבין את הסבל שלו, שהוא נובע רק בגלל התחושה של הנפרדות, מי שימסור את נפשו, להבין למה הוא סובל, הוא בסוף יראה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם מגלה את האחדות, והסבל נעלם וכולי.
והשאלות שהאדם שואל, הן מפרקות את חוויית הנפרדות של האדם, שהיא כולה לא קיימת כלל, אפילו לא כאשליה של שקר. כי האדם עומד מול חומות של נפרדות, והוא רוצה לעבור אותן ולהגיע אל חוויית האחדות. והדרך של האדם להכות את החומות האלו, לפרק אותן ולעבור לצד השני, דהיינו, לגלות שהכל כבר אחד, הוא על ידי השאלות פעם אחרי פעם. והשאלות שמטילות ספק בנפרדות, הן כמו פטיש, שבכל פעם, הוא מכה עוד פעם ועוד פעם בחומה של השכל, שמפריד את האדם מהחוויה של גן עדן.
כי כאן הוא גן עדן, ובכל מקום הוא גן עדן. ובין גן עדן לבין גיהנום יש חומה. והחומה...
050-3331-331