הביטוי "בנפול אויבך אל תשמח" לקוח מספר משלי ומביע רעיון עמוק יותר מאשר נראה במבט ראשון. על פי ההסבר שנתן אליעד כהן, משמעות הביטוי אינה נובעת רק מערכים מוסריים פשוטים או מתוך חמלה על האויב. אלא שהביטוי אומר באופן מעשי שלא כדאי לך לשמוח כאשר האויב שלך נופל, כי אז ייתכן שאלוהים "יראה זאת וירע בעיניו והשיב מעליו אפו" - כלומר, הכעס או העונש שהאויב היה אמור לקבל, יוסרו מעליו. במילים פשוטות, השמחה שלך על הנפילה של האויב עלולה לגרום לכך שהאויב יפסיק לסבול את ההשלכות של מעשיו, ולכן אל תשמח, כדי שהעונש שלו יימשך. זו הסיבה האמיתית שהפסוק מבקש להימנע משמחה בנפילת אויב.
איך הרעיון "בנפול אויבך אל תשמח" מתקשר לקונפליקטים פנימיים?
אליעד כהן מסביר את הביטוי הזה גם במובן פסיכולוגי ופנימי. לטענתו, כל אדם מנהל מלחמה פנימית בין רצונות שונים בתוכו, שכל אחד מהם עשוי להיתפס כאויב של רצון אחר. כאשר רצון אחד מתגשם ורצון אחר לא מתממש, נוצרת שמחה על הנפילה של הרצון ה"מפסיד". אולם, אליעד מזהיר שאסור לשמוח יתר על המידה במימוש רצון אחד על חשבון האחר, משום שאז יוצרים מתח וקונפליקט פנימי נוסף, שמחריף וממשיך את המאבק הפנימי. אדם צריך לזכור שכל הרצונות שבתוכו הם חלק ממנו, וככל שהוא שמח מדי בנפילת חלק אחד, הוא מעצים את המאבק הפנימי ויוצר לעצמו עוד בעיות.
כיצד אפשר להבין את הסתירה בין הפסוקים "בנפול אויבך אל תשמח" ו"באבוד רשעים רינה"?
אליעד התייחס לסתירה לכאורה בין שני פסוקים בתנ"ך: מצד אחד נאמר "בנפול אויבך אל תשמח", ומצד שני נאמר "באבוד רשעים רינה". הוא הסביר שאין סתירה אמיתית בין הפסוקים, כי הפסוק הראשון מתייחס לכך שאסור לשמוח מתוך מחשבה שהאויב נענש בגללנו או באופן אישי. לעומת זאת, הפסוק "באבוד רשעים רינה" מדבר על שמחה במובן של הטבת העולם באופן כללי, כאשר אנשים רעים או מעשים רעים מופסקים. כלומר, מותר לשמוח שהרשע נפסק, אך אסור שהשמחה הזו תהיה מתוך נקמנות אישית או אגו. אליעד מבהיר שההבדל הדק הזה הוא המפתח להבנת הסתירה.
מה ההבדל בין שמחה אישית לרינה כללית כשמדובר בנפילת אויב?
אליעד הסביר שהשמחה האישית, שמחה לאיד שמגיעה מתוך רצון אישי לנקמה או מתוך סיפוק עצמי, היא פסולה לפי הפסוק "בנפול אויבך אל תשמח". לעומת זאת, שמחה כללית (רינה) שנובעת מכך שהעולם נעשה טוב יותר כאשר רשע מפסיק לפעול, היא שמחה חיובית. לדוגמה, אם פושע מסוכן נתפס, אפשר וראוי לשמוח מכך שהסכנה נפסקה, אך לא ראוי לשמוח שהוא עצמו סובל או מתוך נקמה אישית.
מהו "נוהל חניבעל" וכיצד הוא מתקשר למאבקים הפנימיים שלנו?
אליעד השתמש בדוגמה של "נוהל חניבעל", מצב שבו הצבא הישראלי היה מוכן לפגוע אפילו באזרחים חפים מפשע כדי למנוע חטיפה של חייל. הוא מסביר שהנוהל הוא מטאפורה למאבקים פנימיים שבהם אדם לפעמים מוכן לפגוע בחלקים טובים וחשובים אחרים בתוכו, רק כדי למנוע הפסד של משהו שהוא תופס כחשוב יותר. לדוגמה, אדם שמוכן להזניח את בריאותו או לפגוע ביחסים עם אנשים אחרים רק כדי להשיג מטרות מסוימות. אליעד מבהיר כי על האדם להבין שהמאבק הפנימי הוא למעשה מאבק בתוך עצמו, וכי כל פגיעה בחלק פנימי אחד משפיעה על כל שאר החלקים.
מה הקשר בין "מי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים" למאבקים פנימיים?
אליעד התייחס גם לביטוי "מי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר...
- בנפול אויבך אל תשמח?
- מהו נוהל חניבעל?
- מי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים?
- שמחה לאיד
- קונפליקטים פנימיים
- צרות עין
- שמחה בנפילת אויב?