גזענות, אנטישמיות, שנאת זרים, שנאת חינם, בדלנות וכל כיו"ב, מהותן היא אחת, מהותן היא שהאדם חושב שהוא ושבני מינו טובים יותר מאשר שאר בני האדם וכיו"ב. ולצורך העניין, כל גאווה שיש לאדם על חברו, גם היא סוג של בדלנות ושל גזענות וכולי.
כי הגזענות פירושה שהאדם חושב שהגזע ושהמין שלו טוב יותר מאשר הגזע והמין של חברו. וגם כאשר האדם מתגאה על חברו, אפילו בליבו, דהיינו, כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מאחרים, הרי שבעצם גם הוא סוג של גזען. משום שהוא חושב שהגזע ושהאופי ושהמצב שלו, טוב יותר מאשר אחרים.
ומצד האמת, כל גאווה היא גם סוג של שנאת זרים. כי כאשר האדם מתגאה על כך שיש לו דבר מסוים וכיו"ב, הרי שבעצם יש כאן סוג של ביזוי, חוסר הערכה, ואפילו שנאה למצב של חברו. כי אילו אהב את האדם והעריך האדם את המצב של חברו, כמו שהוא מעריך ואוהב את מצבו, הרי שממילא לא הייתה כאן גאווה.
והגאווה היא כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מחברו. והאדם מרגיש טוב מכך שהוא רחוק מהמצב השנוא עליו שבו חברו נמצא. כך שכל גאווה, יש בה גם את העניין של שנאת זרים.
והשאלה הנשאלת היא, ממה בעצם נובעות השנאת חינם של האדם כלפי סביבתו?
ובטרם נשיב על השאלה, נבהיר כי כל מי שנגוע בשנאת זרים ובשנאת חינם, הרי שבוודאות שהוא נגוע גם בשנאה עצמית כלפי עצמו. כי שנאת זרים ושנאה עצמית, מהותן היא אחת. כי כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מאשר חברו, וכאשר נדמה לאדם שהוא הצודק וחברו הטועה וכולי, וכאשר האדם מתגאה על חברו, הרי שבעצם האדם לא מסוגל להכיל את חברו.
ובוודאות שמי ששונא את חברו, ובוודאות שמי שלא מעריך את חברו, ומי שלא מסוגל להכיל את חברו, ולמצוא את הטוב בחברו, ולהבין שחברו טוב כמותו, מי שלא מסוגל להבין את כל זה, הרי שבוודאות שיש דברים שבהם הוא גם שונא את עצמו ולא מסוגל לקבל את עצמו.
כי שנאת זרים ושנאה עצמית מהותן היא אחת. כאשר האדם אוהב את המציאות, כאשר האדם מרגיש טוב עם עצמו, כאשר האדם מאושר, כאשר האדם מרגיש אהבה כלפי כל מה שקיים, אדם כזה יאהב גם את עצמו, וגם יאהב את זולתו ואת סביבתו.
כאשר האדם רואה את עצמו כדבר אחד עם כל מה שקיים, במקרה כזה אדם כזה לא יצטרך לאהוב באהבת חינם את זולתו, אלא האהבה שלו לזולתו תהיה אהבה עצמית ממש. מאחר שהאדם מרגיש אחדות עם כל דבר.
ואפילו אם מישהו פוגע באדם, אם האדם אוהב את המציאות באמת, הרי שהוא יהיה מסוגל להכיל בתוכו גם את האדם שפוגע בו ולאהוב גם אותו, תוך כדי זה שהוא ינסה להימנע מפגיעה, ועדיין הוא יאהב אותו (שזהו חיבור ההפכים והשלמות כמבואר).
ומי שלא אוהב את המציאות, ומי שלא אוהב את עצמו, ומי שלא מסוגל לראות את הטוב שיש בכל דבר וליהנות מכל דבר, על ידי זה הוא נופל לשנאת זרים ולשנאה עצמית, שזהו העונש הגדול ביותר שהאדם יכול לקבל. כי השנאה אוכלת את האדם מבפנים.
ואהבה אמיתית, פירושה שהאדם כ"כ אוהב את חברו, עד שהוא שמח שחברו קיים במציאות, גם אם הוא לא נמצא כרגע עם חברו. ושנאה אמיתית, פירושו שהאדם לא מסוגל להיות קיים בעולם ולהרגיש שלמות, כל זמן שחברו קיים בעולם. ומי ששונא את חברו, הרי שחייו אינם חיים, משום שהוא חושב שהמציאות היא לא טובה, מאחר שחברו ששנוא עליו קיים בעולם.
וכאשר האדם שונא מישהו או משהו, הרי שבעצם הוא שונא את המציאות. כי אי אפשר לאהוב את המציאות, אבל לשנוא חלקים ממנה. כי הדבר דומה לאדם שיאהב את עצמו בשלמות, אבל ישנא את היד השמאלית שלו וכיו"ב. שהדבר אינו אפשרי. ומי ששונא משהו בעולם, הרי שזה גורם לכך שהוא יאהב את המציאות פחות, וזה עצמו העונש שלו.
והסיבה שבגללה האדם שונא את חברו בשנאת חינם, והסיבה שבגללה קיימת בדלנות, אנטישמיות וגזענות, היא משום שהאדם נמצא במצוקה ואין לו מושג מהי תכלית חייו ואיך הוא יכול ליהנות מחייו. ושנאת הזרים, נותנת לאדם משמעות לחייו, וגורמת לו להרגיש טוב יותר עם עצמו, למרות שבאמת זה עדיין גם העונש שלו כנ"ל.
ונסביר: כפי שכבר ביארתי, כאשר טוב לאדם באמת, הרי שהוא נהנה מהחיים כפי מה שהם ובהרמוניה, בלי שהוא צריך להגדיר עבור עצמו הגדרות מיותרות. והסיבה שהאדם מנסה להגדיר דברים ולא מסוגל לחיות בלי הגדרה, היא משום שההגדרות יוצרות עבור האדם את הזהות העצמית שלו.
ומצד האמת, הכל אחד, ומצד האמת אין צורך בהגדרות והכל טוב כפי מה שהוא. אלא שלחיות בצורה פשוטה, זה הדבר הקשה ביותר שיש. ולחיות בצורה פשוטה, פירושו לחיות ללא כל מאמץ. והאדם לא מסוגל לא להתאמץ. והאדם מרגיש שהוא חייב לעשות משהו כדי לשפר את מצבו, ומשום כך האדם רודף אחרי הזנב של עצמו ומסתבך בחינם.
ומצד האמת האדם לא צריך להגדיר שום דבר כדי לחיות טוב. אלא שהאדם לא מסוגל לחיות בצורה כ"כ פשוטה, ומשום כך האדם מרגיש צורך להגדיר דברים. והאדם מגדיר דברים, כדי שהוא יהיה מסוגל להבין אותם. וכאשר טוב לאדם באמת, הוא יכול לחיות טוב, גם בלי להבין שום דבר. והדבר הפשוט ביותר שיש בעולם, זה להרגיש טוב בלי להבין כלום. אלא שזה פשוט מידי, ולכן האדם כל הזמן מנסה להגדיר דברים וכולי כנ"ל.
וכאשר האדם לא מוצא את עצמו ולא מבין את עצמו, וכאשר אין לאדם מושג מיהו ומהו, אז הוא מרגיש שהוא מנותק ולא מחובר למציאות, ואז האדם מרגיש בדידות, ומרגיש חוסר חיבור למציאות, ואז האדם מנסה להגדיר דברים ולהבין דברים, כדי ליצור לעצמו משהו שהוא יוכל להיאחז בו.
וכל אדם מגדיר דברים שונים ונאחז בהם, אלא שלפעמים ההגדרות שאותן הגדיר האדם, הן חסרות משמעות עבורו, ואז האדם רוצה להגדיר משהו נוסף, כדי להיאחז בו. ואז נוצרת בדלנות, גזענות, שנאת זרים, שנאת חינם, כעס, נקמה, עצבים, אנטישמיות וכיו"ב.
כי מי שיתבונן בעניין יראה, כי מהותה של הגזענות והבדלנות, היא שהאדם לא מעריך את עצמו ולא אוהב את עצמו כפי מה שהוא. ואז הוא מגדיר את עצמו ומבדיל את עצמו משאר סביבתו. ולאחר מכן האדם בונה לעצמו איזו תיאוריה ואיזה דמיון, שההגדרה שלו טובה יותר מאשר ההגדרה של חברו. ואז האדם מתחיל לשנוא את ההגדרה של חברו, כדי להעלות את הערך העצמי שלו בעיני עצמו.
והגזענות והבדלנות והגאווה וכולי, כולן שורשן במסכנות של האדם שלא אוהב את עצמו ושלא מסוגל ליהנות מהדברים כפי מה שהם. ואז הוא צריך ליצור לעצמו נקודת אחיזה כלשהי, כדי להעלות את הערך העצמי שלו עבור עצמו, כדי ליצור עבור עצמו משמעות כלשהי, כדי להרגיש טוב יותר ולאהוב את עצמו.
כי כאשר האדם מעריך את עצמו יותר מאשר את חברו, וכאשר האדם מתגאה על חברו, הרי שבעצם המשמעות של זה היא, שהאדם מרגיש שהוא נמצא בצד של הטובים, ושחברו נמצא בצד של הרעים והפחות טובים. וכאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מאשר חברו, הרי שבעצם יש משמעות לחייו, והיא לשמר ולתחזק ולהעצים ולהגדיל את הטוב שלו, על פי הטוב של חברו.
ואילו ידע האדם ליהנות מהחיים כפי מה שהם, הרי...
כי הגזענות פירושה שהאדם חושב שהגזע ושהמין שלו טוב יותר מאשר הגזע והמין של חברו. וגם כאשר האדם מתגאה על חברו, אפילו בליבו, דהיינו, כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מאחרים, הרי שבעצם גם הוא סוג של גזען. משום שהוא חושב שהגזע ושהאופי ושהמצב שלו, טוב יותר מאשר אחרים.
ומצד האמת, כל גאווה היא גם סוג של שנאת זרים. כי כאשר האדם מתגאה על כך שיש לו דבר מסוים וכיו"ב, הרי שבעצם יש כאן סוג של ביזוי, חוסר הערכה, ואפילו שנאה למצב של חברו. כי אילו אהב את האדם והעריך האדם את המצב של חברו, כמו שהוא מעריך ואוהב את מצבו, הרי שממילא לא הייתה כאן גאווה.
והגאווה היא כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מחברו. והאדם מרגיש טוב מכך שהוא רחוק מהמצב השנוא עליו שבו חברו נמצא. כך שכל גאווה, יש בה גם את העניין של שנאת זרים.
והשאלה הנשאלת היא, ממה בעצם נובעות השנאת חינם של האדם כלפי סביבתו?
ובטרם נשיב על השאלה, נבהיר כי כל מי שנגוע בשנאת זרים ובשנאת חינם, הרי שבוודאות שהוא נגוע גם בשנאה עצמית כלפי עצמו. כי שנאת זרים ושנאה עצמית, מהותן היא אחת. כי כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מאשר חברו, וכאשר נדמה לאדם שהוא הצודק וחברו הטועה וכולי, וכאשר האדם מתגאה על חברו, הרי שבעצם האדם לא מסוגל להכיל את חברו.
ובוודאות שמי ששונא את חברו, ובוודאות שמי שלא מעריך את חברו, ומי שלא מסוגל להכיל את חברו, ולמצוא את הטוב בחברו, ולהבין שחברו טוב כמותו, מי שלא מסוגל להבין את כל זה, הרי שבוודאות שיש דברים שבהם הוא גם שונא את עצמו ולא מסוגל לקבל את עצמו.
כי שנאת זרים ושנאה עצמית מהותן היא אחת. כאשר האדם אוהב את המציאות, כאשר האדם מרגיש טוב עם עצמו, כאשר האדם מאושר, כאשר האדם מרגיש אהבה כלפי כל מה שקיים, אדם כזה יאהב גם את עצמו, וגם יאהב את זולתו ואת סביבתו.
כאשר האדם רואה את עצמו כדבר אחד עם כל מה שקיים, במקרה כזה אדם כזה לא יצטרך לאהוב באהבת חינם את זולתו, אלא האהבה שלו לזולתו תהיה אהבה עצמית ממש. מאחר שהאדם מרגיש אחדות עם כל דבר.
ואפילו אם מישהו פוגע באדם, אם האדם אוהב את המציאות באמת, הרי שהוא יהיה מסוגל להכיל בתוכו גם את האדם שפוגע בו ולאהוב גם אותו, תוך כדי זה שהוא ינסה להימנע מפגיעה, ועדיין הוא יאהב אותו (שזהו חיבור ההפכים והשלמות כמבואר).
ומי שלא אוהב את המציאות, ומי שלא אוהב את עצמו, ומי שלא מסוגל לראות את הטוב שיש בכל דבר וליהנות מכל דבר, על ידי זה הוא נופל לשנאת זרים ולשנאה עצמית, שזהו העונש הגדול ביותר שהאדם יכול לקבל. כי השנאה אוכלת את האדם מבפנים.
ואהבה אמיתית, פירושה שהאדם כ"כ אוהב את חברו, עד שהוא שמח שחברו קיים במציאות, גם אם הוא לא נמצא כרגע עם חברו. ושנאה אמיתית, פירושו שהאדם לא מסוגל להיות קיים בעולם ולהרגיש שלמות, כל זמן שחברו קיים בעולם. ומי ששונא את חברו, הרי שחייו אינם חיים, משום שהוא חושב שהמציאות היא לא טובה, מאחר שחברו ששנוא עליו קיים בעולם.
וכאשר האדם שונא מישהו או משהו, הרי שבעצם הוא שונא את המציאות. כי אי אפשר לאהוב את המציאות, אבל לשנוא חלקים ממנה. כי הדבר דומה לאדם שיאהב את עצמו בשלמות, אבל ישנא את היד השמאלית שלו וכיו"ב. שהדבר אינו אפשרי. ומי ששונא משהו בעולם, הרי שזה גורם לכך שהוא יאהב את המציאות פחות, וזה עצמו העונש שלו.
והסיבה שבגללה האדם שונא את חברו בשנאת חינם, והסיבה שבגללה קיימת בדלנות, אנטישמיות וגזענות, היא משום שהאדם נמצא במצוקה ואין לו מושג מהי תכלית חייו ואיך הוא יכול ליהנות מחייו. ושנאת הזרים, נותנת לאדם משמעות לחייו, וגורמת לו להרגיש טוב יותר עם עצמו, למרות שבאמת זה עדיין גם העונש שלו כנ"ל.
ונסביר: כפי שכבר ביארתי, כאשר טוב לאדם באמת, הרי שהוא נהנה מהחיים כפי מה שהם ובהרמוניה, בלי שהוא צריך להגדיר עבור עצמו הגדרות מיותרות. והסיבה שהאדם מנסה להגדיר דברים ולא מסוגל לחיות בלי הגדרה, היא משום שההגדרות יוצרות עבור האדם את הזהות העצמית שלו.
ומצד האמת, הכל אחד, ומצד האמת אין צורך בהגדרות והכל טוב כפי מה שהוא. אלא שלחיות בצורה פשוטה, זה הדבר הקשה ביותר שיש. ולחיות בצורה פשוטה, פירושו לחיות ללא כל מאמץ. והאדם לא מסוגל לא להתאמץ. והאדם מרגיש שהוא חייב לעשות משהו כדי לשפר את מצבו, ומשום כך האדם רודף אחרי הזנב של עצמו ומסתבך בחינם.
ומצד האמת האדם לא צריך להגדיר שום דבר כדי לחיות טוב. אלא שהאדם לא מסוגל לחיות בצורה כ"כ פשוטה, ומשום כך האדם מרגיש צורך להגדיר דברים. והאדם מגדיר דברים, כדי שהוא יהיה מסוגל להבין אותם. וכאשר טוב לאדם באמת, הוא יכול לחיות טוב, גם בלי להבין שום דבר. והדבר הפשוט ביותר שיש בעולם, זה להרגיש טוב בלי להבין כלום. אלא שזה פשוט מידי, ולכן האדם כל הזמן מנסה להגדיר דברים וכולי כנ"ל.
וכאשר האדם לא מוצא את עצמו ולא מבין את עצמו, וכאשר אין לאדם מושג מיהו ומהו, אז הוא מרגיש שהוא מנותק ולא מחובר למציאות, ואז האדם מרגיש בדידות, ומרגיש חוסר חיבור למציאות, ואז האדם מנסה להגדיר דברים ולהבין דברים, כדי ליצור לעצמו משהו שהוא יוכל להיאחז בו.
וכל אדם מגדיר דברים שונים ונאחז בהם, אלא שלפעמים ההגדרות שאותן הגדיר האדם, הן חסרות משמעות עבורו, ואז האדם רוצה להגדיר משהו נוסף, כדי להיאחז בו. ואז נוצרת בדלנות, גזענות, שנאת זרים, שנאת חינם, כעס, נקמה, עצבים, אנטישמיות וכיו"ב.
כי מי שיתבונן בעניין יראה, כי מהותה של הגזענות והבדלנות, היא שהאדם לא מעריך את עצמו ולא אוהב את עצמו כפי מה שהוא. ואז הוא מגדיר את עצמו ומבדיל את עצמו משאר סביבתו. ולאחר מכן האדם בונה לעצמו איזו תיאוריה ואיזה דמיון, שההגדרה שלו טובה יותר מאשר ההגדרה של חברו. ואז האדם מתחיל לשנוא את ההגדרה של חברו, כדי להעלות את הערך העצמי שלו בעיני עצמו.
והגזענות והבדלנות והגאווה וכולי, כולן שורשן במסכנות של האדם שלא אוהב את עצמו ושלא מסוגל ליהנות מהדברים כפי מה שהם. ואז הוא צריך ליצור לעצמו נקודת אחיזה כלשהי, כדי להעלות את הערך העצמי שלו עבור עצמו, כדי ליצור עבור עצמו משמעות כלשהי, כדי להרגיש טוב יותר ולאהוב את עצמו.
כי כאשר האדם מעריך את עצמו יותר מאשר את חברו, וכאשר האדם מתגאה על חברו, הרי שבעצם המשמעות של זה היא, שהאדם מרגיש שהוא נמצא בצד של הטובים, ושחברו נמצא בצד של הרעים והפחות טובים. וכאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מאשר חברו, הרי שבעצם יש משמעות לחייו, והיא לשמר ולתחזק ולהעצים ולהגדיל את הטוב שלו, על פי הטוב של חברו.
ואילו ידע האדם ליהנות מהחיים כפי מה שהם, הרי...
050-3331-331