... אליעד כהן, היא המהות הפנימית של יום כיפור, אשר הוא רואה בה ככניסה מרצון לגיהנום. יום הכיפורים בעיניו הוא ביטוי של כפירה מוחלטת באלוהים האמיתי, מאחר ומי שצם מתוך מחשבה שיש טוב ורע בעולם למעשה מראה שהוא אינו מבין שהכל מגיע מאלוהים ושהכל ... תפילות ובקשת סליחה הן ביטוי לכפירה? אליעד כהן טוען שהמנהגים של יום כיפור, כגון תפילות ובקשות סליחה מאלוהים, הם כפירה מוחלטת . אדם שמבקש סליחה בעצם טוען שהוא עשה משהו בכוחות עצמו, נפרד מאלוהים, ולכן עליו לבקש מחילה. זו מחשבה שקרית לפי ... כן יבוא לו לצום כי בא לך לצום ותו לא. אבל המחשבה של האדם שחושבת שיש לו כוח בפני עצמו, ושהוא יכול לעשות דבר רע זו כפירה מוחלטת באלוהים שעושה את הכל כל הזמן, כי אלו שצמים ביום הכיפורים הם אנשים אתאיסטיים, כי הם חושבים שיש להם בחירה והם ... אתה מבקש סליחה מאלוהים על משהו שהוא עשה? מה אתה כל כך טיפש? והקונספט של כיפור זה בא מהפחד מאלוהים, שזו גם כן כפירה מוחלטת. ומי שמפחד מאלוהים יכנס לגיהינום, שזה בעיקר הדתיים וכל אלו שפוחדים מאלוהים אדם יבוא לגיהינום ואלוהים יגיד לו ...

... כל בקשה מאלוהים לשינוי המציאות היא כפירה מוחלטת. האדם המאמין באמת, אינו מבקש ואינו מודה, כי הוא יודע ... וצריך להתפלל כדי שאלוהים יעזור לו, זאת כפירה מוחלטת באחדותו המוחלטת של אלוהים. מדוע יום כיפור הוא שיא ... והתפילה של האדם לאלוהים היהודי היא כפירה מוחלטת ואפיקורסות, כפירה באלוהים האמיתי כי אם האדם היה יודע ... והוא חושב שהוא זה שצריך להתפלל, זו כפירה מוחלטת. וגם יש את ההמשך של הבדיחה הזו, כי יש את אלו שקורה ...

... מציגה שקר מוחלט. לדבריו, כל תפיסת החוקים הדתיים, הטענות שיש בחירה חופשית, ושאלוהים מוגבל ביכולתו להעניק טוב, היא כפירה מוחלטת באחדות המציאות ובאמת האבסולוטית. אליעד מפרט כי הסיבה שהוא מגדיר את התורה כשטן היא לא סתם בגלל שהיא חלק ...

... את העולם הבא היה כבר בורא מלכתחילה את העולם הבא. ויש מושג נהמא דכיסופא שזוהי כפירה מוחלטת, ושטות מוחלטת, למה? כי הפרוש הוא לחם בושה, כי אם אלוהים היה עושה לך ישר טוב, היית מתבייש אז הוא עושה לך רע ואחכ עושה לך טוב. וזה אבסורד, אלוהים הוא כל יכול והוא ...

... הבדל, ואפילו נימק!! אז מה שייך לומר לבד הנשמה הטהורה? הרי אין הבדל בנשמה, שניהם מתהווים מדבר אחד. ובטקסטים דתיים, הטמטום הוא מתפתח, יש את הקטע של חי צומח ומדבר, שהאדם המדבר, הוא בדרגה גבוה יותר מהשאר, שזו כפירה מוחלטת באלוהים. רק אדם שחצן וגאוותן, ומשה ששיקר והיה אחד הגאוותנים ביותר, ועוד בשם אלוהים אמר שיש לו ענווה. הוא היה גאוותן כל כך ...

... שהכוח העליון ישמע ויעזור. אך לפי ההסבר של אליעד כהן, המחשבה הזו עצמה שגויה מהיסוד, מפני שהאמונה באלוהים חיצוני שנמצא מחוץ לך היא למעשה כפירה מוחלטת בטבע האמיתי של אלוהים. מדוע אמונה באלוהים היא כפירה באלוהים? הסיבה לכך היא ...

... אלוהים בשכל? אליעד מצטט את רבי נחמן מברסלב שאמר שמי שינסה לחקור את אלוהים בעזרת השכל האנושי יגיע בהכרח לכפירה מוחלטת, מפני שהשאלות על אלוהים לא ניתנות להבנה בשכל ...

רבי נחמן מברסלב, חסידי ברסלב, חסידות ברסלב, מחלוקת, אמונה, כפירה, דתיים, חילונים, התבודדות, הלכה, רב ובן יחיד למה רבי נחמן מברסלב לא עזב את המסגרת הדתית? אליעד מסביר לעומק את השאלה, מדוע רבי נחמן מברסלב לא עזב את העולם הדתי כדי לפנות ישירות לחילונים או לאנשים בעלי תפיסת עולם שונה לחלוטין. לכאורה, רבי נחמן יכול היה לנטוש את המראה הדתי - להוריד את הכיפה, לגזור את הפאות, ולהתחיל לדבר עם אוכלוסיות שונות לגמרי, למשל, מוסלמים, חילונים או אנשים מתרבויות אחרות. אך אליעד מבהיר שהדבר לא היה אפשרי בתקופתו של רבי נחמן. באותה תקופה לא היו טכנולוגיות כמו היום, לא היה אינטרנט או טלוויזיה, ואפילו סכנת חיים הייתה קיימת, שכן ניסו לפגוע ברבי נחמן ובתלמידיו בשל היותם קיצוניים בעיני אחרים. רבי נחמן כן דיבר עם קבוצת המשכילים, שהיו אפיקורסים, ואף טען בפני תלמידיו הדתיים שאין הבדל מהותי ביניהם לבין הכופרים, וכי הם אינם יותר קרובים אליו מהאפיקורסים. הוא ראה בכל אדם פוטנציאל ללמוד, ללא קשר למראה ... לסגנון החיים שלו. אך אליעד מדגיש שההבדל בין דתי לחילוני או אפיקורס אינו קריטי בעיניו של רבי נחמן, כי מה שחשוב באמת הוא היושר הפנימי של האדם ורצונו האמיתי להבין את המציאות. האם רבי נחמן האמין שדתיים קרובים יותר לאמת? אליעד מדגיש כי לפי רבי נחמן, אדם דתי אינו קרוב יותר לאמת מאשר אדם חילוני או אפיקורס. בעיני רבי נחמן, גם מי שמאמין באלוהים וגם מי שלא מאמין, שניהם רחוקים באותה המידה מהאמת המוחלטת, כי הקרבה לאמת תלויה בכנות וביושר הפנימי, ולא באמונה דתית או בחוסר

אמונה באלוהים תפילה לאלוהים כפירה באלוהים - מהו שורש העניין? כי לפעמים נדמה לאדם, שהוא רחוק מאמונה באלוהים ומתפילה לאלוהים, אך לא כך הוא. כי רק מי שהוא בתודעת אלוהים עצמו, רק הוא רחוק מאמונה ומתפילה לאלוהים. כי כל זמן שהאדם חושב חווה שיש כוח כלשהו בעולם, שהוא לא נובע ממנו עצמו, אלא שהוא נפרד ממנו, הוא בעצם מאמין באלוהים. כי אלוהים, משמעותו היא, כוח חיצוני וכולי. ולחשוב שיש משהו בעולם כולו, שקורה בלי שאתה תבחר בבחירה חופשית ומלאה לעשות אותו מרצונך החופשי, זוהי בעצם אמונה באלוהים. וכל דבר שקורה לאדם בחיים נגד רצונו, זה רק משום שהוא מאמין באלוהים. דהיינו, שהוא מאמין שיש איזה כוח חיצוני לו, שמנהל את העולם, נגד רצונו החופשי. ותפילה לאלוהים, היא כאשר האדם רוצה שאיזה כוח חיצוני, יעזור לו לשנות את המציאות. וכל תקוות לב שיש לאדם שהמציאות ... תפילה לאלוהים. וניתן לראות מנקודת מבט מסויימת גם, כי תפילה ואמונה באלוהים, היא בעצם כפירה באלוהים. כי האדם כופר באלוהים שנמצא באחדות איתו. כי מצד האמת הכל אחד, והאדם עצמו, הוא זה שאחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. וזה דבר שנראה ככפירה באלוהים, למרות שהוא שלמות האמונה באלוהים, שאין עוד מלבדו. וכמובן שמצד האמת, גם לחשוב שאתה נפרד מאלוהים, גם זו שלמות האמונה באלוהים, כי הצורה מחייה את עצמה וכולי. והטועים שיש להם גאווה, ושהם חושבים שהם משהו ממשי שהוא נפרד מהמציאות, נדמה להם, שהם לא אחראים לכל מה שקורה. וזה רק בגלל ... שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל, כולל על רצונו העצמי ועל קיומו העצמי של האני שלו, הרי שהוא כופר באלוהים שהוא עצמו, והוא בעצם מאמין באלוהים חיצוני לו. דהיינו, עבודת אלילים, שעונשה בצידה כמובן. ואיש אמת שיש לו ענווה של אמת, הוא לא יודע שהוא קיים כלל, ולכן הוא חווה את הכוח האלוהי ממש. וכאשר האדם מאמין באלוהים ומתפלל אליו, הוא בעצם כופר באלוהים שהוא עצמו. כי הוא כופר בכך שהוא עצמו אחראי לכל מה שקורה וכולי. ועונשו (מצד הנפרדות), הוא שהמציאות היא לא כרצונו. כי מי שכופר באלוהים שהוא, העונש שלו הוא, שהוא לא חווה את האלוהים שהוא, והוא חווה שהוא ישות קטנה שקורים דברים נגד רצונה וכולי. ובלבוש יותר חיצוני ניתן להסביר, כי התפילה לאלוהים, היא בעצם חוסר אמונה בכך שהכל מאלוהים ושהכל לטובה בשלמות מוחלטת. שאם היה האדם מרגיש בלב שלם שהכל מאלוהים ולטובה בשלמות מוחלטת, לא היה רוצה שאלוהים ישנה משהו במציאות. ובנוסף, עצם המחשבה של האדם שהוא מתפלל לאלוהים, היא עצמה כפירה בכך שאלוהים הוא עצמו זה שגורם לך להתפלל אליו. וכיוב לגבי תחושת בחירה חופשית באופן כללי, שסותרת את האמונה באלוהים. ובמהות, המחשבה שיש אלוהים נפרד ממך, משמעותה היא שאתה נפרד מאלוהים, ושיש משהו נפרד מאלוהים ושאלוהים הוא לא אין סופי, שזו כפירה באין סופיות של אלוהים. אבל כמובן שמצד האמת, גם הכפירה של התפילה לאלוהים, גם היא עצמה מאלוהים, וגם הרצון לשנות את המציאות, גם הוא בעצמו מושלם. הרצון לשנות את המציאות, הוא ביטוי לתפילה. והוא לא סותר את שלמות המציאות, כי החיסרון ...

... - כפירה באלוהים היא שורש כל הטוב שיש בעולם - מדוע ולמה? ובו יתבאר מהי כפירה אמיתית באלוהים, ולמה היא שורש כל הטוב שיש בעולם? ובהקשר כאן, אמונה באלוהים, היא במשמעות שהאדם מאמין שיש אלוהים, שנפרד ממנו. דהיינו, שהאדם מאמין שאלוהים קיים במקביל לקיום העצמי שלו כאדם. וזה, במקום לכפור בכך, שיש אלוהים שנפרד ממנו. וכן לראות שאין עוד מלבדו של אלוהים, עד ביטול הישות העצמית של האדם, ביחס לישות של אלוהים. שאז ממילא לא שייכת אמונה באלוהים, כי יש רק אלוהים בלבד. והעניין הוא, די פשוט. והוא כי אלוהים הוא השלמות. כי אלוהים הוא המצוי הראשון, שהוא הישות הראשונה והאין סופית. כי כל מה שיש לו סוף, יש עוד ישות אחרת ששונה ונפרדת ממנו מעבר לסוף שלו, ואכ הוא לא המצוי הראשון. ואלוהים הוא השלמות עצמה. ובהקשר הזה, אמונה באלוהים פירושה, שהאדם מאמין שיש ישות אחת שלמה ראשונה ויחידה. וכמובן שאמונה באשר היא, היא פסולה ואסורה. כי כל אמונה, היא סוג של שקר. כי כאשר יש ידיעה של אמת, אין שום צורך באמונה כלל. כי אמונה, היא רק כאשר אין ידיעה של אמת. כי האמונה, היא היפוך הידיעה של אמת. ולכן כפירה באלוהים, היא לא רק באמונה באלוהים, שזה ברור מאליו שזה רע, אלא כפירה באלוהים בשלמות, פירושו שהאדם עוקר בשלמות ממחשבתו ומשכלו, את רעיון האלוהים. שהוא הרעיון שיש שלמות, שנפרדת ממנו כאדם. כי השלמות, ממלאת את האדם. ואין אלוהים שנפרד ... של אלוהים עצמו. כי השלמות האין סופית, אין לה אלוהים ואין שום ישות שגדולה ממנה. ומאחר שהשלמות היא אלוהים עצמו, ומאחר שאלוהים עצמו כופר ולא מכיר בשום צורה בכך שיש אלוהים מלבדו, הרי שממילא זה אומר, שרק מי שזוכה לכפור באלוהים בשלמות, רק הוא חווה את השלמות. כי רק מי שנמצא בשלמות האין סופית בעצמו, רק הוא יכול לזכות לכפור באלוהים בשלמות. כי כל זמן שהאדם לא רואה את התגלות אלוהים האין סופית, בתוך הנפרדות והצמצום, אז הוא מאמין חושב שיש אלוהים אחר, שנפרד מהעולם של הצמצום שלנו. אבל כאשר האדם זוכה לשכל אמיתי שהכל אחד ממש, אז ורק אז הוא זוכה לכפור באלוהים באמת, בבחינת הייתיו וידעתיו. כי כאשר האדם מגלה את האמת, שהוא עצמו אלוהים, כי הכל אחד, ומתאחד עם הידיעה הזאת, על ידי זה ורק על ידי זה, האדם נמצא בשלמות של עצמו, וממילא כופר באלוהים. וכל זמן שהאדם חושב שיש אלוהים, דהיינו, שיש כוח שחזק גדול שלם ממנו, הרי שהוא סובל מחוסר שלמות. ורק כאשר האדם משיג את השלמות עצמה, על ידי ההבנה של האחדות, אז ורק אז הוא זוכה לכפור באלוהים באמת, כפי שאלוהים עצמו לא מכיר בקיומו של אלוהים מלבדו, וכפי שעבור האלוהים, אין שום משמעות לישות של אלוהים. ואיך יזכה האדם לכפור באלוהים בשלמות? על ידי שיברר את האמת, היכן נמצא מרכז הכוח של העולם. האם הוא בתוכו של האדם, או מחוצה לו. ובסופו של התהליך, האדם יגלה היכן באמת נמצא מרכז הכוח של העולם, ויגלה ... הראשון של כל הסיבות ושל כל האירועים, ואז ישותו של האדם תתבטל לגמרי, ותיכלל כולה במחויב המציאות, שהוא האלוהים הראשון, ואז האדם זוכה לכפור באלוהים בשלמות, ולחיים טובים באמת. ועוד נוסיף ונאמר, כי כל הכרה באלוהים, היא שקר ועבודת אלילים. כי מי שמכיר בכך שיש אלוהים, הרי שהוא חושב שאלוהים נפרד ממנו בבחינה כלשהי ובהיבט כלשהו. כי אם הוא עצמו ואלוהים הם אחד ממש מכל ההיבטים, כישות אחת ממש (למרות שזה נגד השכל, שהצמצום והאין סוף הם אחד), הרי שלא שייך שהוא יכיר בקיומו של אלוהים שנפרד ממנו. ואם האדם מכיר ב