לכבד את עצמך, להתייחס לעצמך ברצינות, כמה אתה רוצה, אתה מקבל את מה שאתה נותן, רוצה לא רוצה, ללכת עד הסוף
מה זה באמת אומר "לכבד את עצמך"?
אליעד מסביר לעומק את המשמעות האמיתית של "לכבד את עצמך". הוא מתחיל בהבהרה שכאשר הוא מדבר על כבוד עצמי, הוא לא מתכוון לשום דבר חיצוני או פורמאלי, אלא דווקא לתהליך פנימי של לקחת את עצמך ברצינות ובכנות מלאה. לפי אליעד, לכבד את עצמך זה להתייחס ברצינות לאמת הפנימית שלך. כאשר האדם מתלונן על מצבו או מביע חוסר שביעות רצון, עליו לשאול את עצמו עד כמה הוא באמת הולך עם הרצונות שלו עד הסוף. אם הוא לא הולך עד הסוף עם רצונו, אזי חוסר הסיפוק שלו הוא באחריותו בלבד.
איך יודעים שאתה הולך "עד הסוף" עם הרצון שלך?
אליעד מחדד את המושג "ללכת עד הסוף" ומסביר שזה אומר ללכת אחרי האמת הפנימית שלך עד לנקודה שבה הלב שלך אומר חד - משמעית שאי אפשר יותר. כלומר, עד הנקודה שבה אתה יכול להגיד באופן ברור וישיר שאתה שלם עם כל פעולה או החלטה שקיבלת, ואין בך ספקות או שאלות נוספות. אליעד נותן את הדוגמה של מישהו ששואל "מה זה להגיד את האמת?" והוא מסביר שהאמת נמצאת דווקא בדברים הקטנים והיומיומיים, כמו בשיחות חולין. דווקא שם האדם לא מספיק ישר עם עצמו וממשיך להגיד דברים שהוא לא מתכוון אליהם במלוא הרצינות.
מדוע אנשים לא מתייחסים לעצמם ברצינות מלאה?
הסיבה המרכזית, לפי אליעד, שאנשים לא לוקחים את עצמם ברצינות מלאה היא משום שיש להם פחדים וספקות, והם אינם מוכנים לשלם את המחיר של האמת המוחלטת. אליעד נותן דוגמאות רבות לכך שאנשים מדברים מתוך הרגל, מתוך חיקוי, או מתוך רצון להימנע מאי נוחות. הוא מציג דוגמה של אדם דתי שמתנהל לפי מה שהדת מכתיבה לו, ולא לפי רצונו האמיתי. אדם כזה אינו מכבד את עצמו באמת, כי הוא לא שואל "מה אני רוצה לעשות?", אלא פועל לפי מה שהוא חושב שאלוהים אמר לו.
מדוע אנשים מתלוננים אבל לא מוכנים להשתנות?
אליעד מדגיש נקודה חשובה נוספת: אנשים רבים מתלוננים שהם אינם מרוצים ממצבם, אך במקביל אינם מוכנים לוותר על ההרגלים שמונעים מהם להתקדם. הוא משתמש בדוגמה של אדם שרוצה להיכנס לחדר ממוזג כשהוא עומד בחוץ בחום, אבל אינו מוכן להיכנס לגמרי פנימה. הוא נשאר עם חצי גוף בחוץ וחצי בפנים, וכך הוא סובל משני הצדדים. אליעד מסביר שזה בדיוק המצב הרוחני של רוב האנשים - מצד אחד הם רוצים את האמת ואת האושר, ומצד שני הם אינם מוכנים לוותר על הנוחות של ההרגלים הישנים שלהם.
מה הפתרון למצב של "חצי בפנים, חצי בחוץ"?
הפתרון שמציע אליעד הוא פשוט: או שתלך עד הסוף ותיקח אחריות על הבחירות שלך במלוא הרצינות, או שתכיר בזה שאתה לא רוצה ללכת עד הסוף ותפסיק להתלונן על התוצאות. האדם חייב להבין ולהכיר במצבו, להיות ישר וכנה עם עצמו, ולהודות בכך שהוא בוחר בסיטואציה כפי שהיא. אליעד מציין שהוא עצמו נמצא באותו מצב בדיוק, אך הוא לפחות מבין שהוא לא באמת רוצה ללכת עד הסוף, ולכן לא מתלונן על המצב שלו.
מה המשמעות של "להתאמץ באמת" כדי לקבל תשובות?
אליעד מפרט באריכות על כך...
אליעד מסביר לעומק את המשמעות האמיתית של "לכבד את עצמך". הוא מתחיל בהבהרה שכאשר הוא מדבר על כבוד עצמי, הוא לא מתכוון לשום דבר חיצוני או פורמאלי, אלא דווקא לתהליך פנימי של לקחת את עצמך ברצינות ובכנות מלאה. לפי אליעד, לכבד את עצמך זה להתייחס ברצינות לאמת הפנימית שלך. כאשר האדם מתלונן על מצבו או מביע חוסר שביעות רצון, עליו לשאול את עצמו עד כמה הוא באמת הולך עם הרצונות שלו עד הסוף. אם הוא לא הולך עד הסוף עם רצונו, אזי חוסר הסיפוק שלו הוא באחריותו בלבד.
איך יודעים שאתה הולך "עד הסוף" עם הרצון שלך?
אליעד מחדד את המושג "ללכת עד הסוף" ומסביר שזה אומר ללכת אחרי האמת הפנימית שלך עד לנקודה שבה הלב שלך אומר חד - משמעית שאי אפשר יותר. כלומר, עד הנקודה שבה אתה יכול להגיד באופן ברור וישיר שאתה שלם עם כל פעולה או החלטה שקיבלת, ואין בך ספקות או שאלות נוספות. אליעד נותן את הדוגמה של מישהו ששואל "מה זה להגיד את האמת?" והוא מסביר שהאמת נמצאת דווקא בדברים הקטנים והיומיומיים, כמו בשיחות חולין. דווקא שם האדם לא מספיק ישר עם עצמו וממשיך להגיד דברים שהוא לא מתכוון אליהם במלוא הרצינות.
מדוע אנשים לא מתייחסים לעצמם ברצינות מלאה?
הסיבה המרכזית, לפי אליעד, שאנשים לא לוקחים את עצמם ברצינות מלאה היא משום שיש להם פחדים וספקות, והם אינם מוכנים לשלם את המחיר של האמת המוחלטת. אליעד נותן דוגמאות רבות לכך שאנשים מדברים מתוך הרגל, מתוך חיקוי, או מתוך רצון להימנע מאי נוחות. הוא מציג דוגמה של אדם דתי שמתנהל לפי מה שהדת מכתיבה לו, ולא לפי רצונו האמיתי. אדם כזה אינו מכבד את עצמו באמת, כי הוא לא שואל "מה אני רוצה לעשות?", אלא פועל לפי מה שהוא חושב שאלוהים אמר לו.
מדוע אנשים מתלוננים אבל לא מוכנים להשתנות?
אליעד מדגיש נקודה חשובה נוספת: אנשים רבים מתלוננים שהם אינם מרוצים ממצבם, אך במקביל אינם מוכנים לוותר על ההרגלים שמונעים מהם להתקדם. הוא משתמש בדוגמה של אדם שרוצה להיכנס לחדר ממוזג כשהוא עומד בחוץ בחום, אבל אינו מוכן להיכנס לגמרי פנימה. הוא נשאר עם חצי גוף בחוץ וחצי בפנים, וכך הוא סובל משני הצדדים. אליעד מסביר שזה בדיוק המצב הרוחני של רוב האנשים - מצד אחד הם רוצים את האמת ואת האושר, ומצד שני הם אינם מוכנים לוותר על הנוחות של ההרגלים הישנים שלהם.
מה הפתרון למצב של "חצי בפנים, חצי בחוץ"?
הפתרון שמציע אליעד הוא פשוט: או שתלך עד הסוף ותיקח אחריות על הבחירות שלך במלוא הרצינות, או שתכיר בזה שאתה לא רוצה ללכת עד הסוף ותפסיק להתלונן על התוצאות. האדם חייב להבין ולהכיר במצבו, להיות ישר וכנה עם עצמו, ולהודות בכך שהוא בוחר בסיטואציה כפי שהיא. אליעד מציין שהוא עצמו נמצא באותו מצב בדיוק, אך הוא לפחות מבין שהוא לא באמת רוצה ללכת עד הסוף, ולכן לא מתלונן על המצב שלו.
מה המשמעות של "להתאמץ באמת" כדי לקבל תשובות?
אליעד מפרט באריכות על כך...
- איך לכבד את עצמי?
- מה זה ללכת עד הסוף?
- איך מפסיקים להתלונן?
- מהי האמת הפנימית שלי?
- איך לוקחים את עצמך ברצינות?