וזה בעצם אומר, שכאשר מנסים למכור ללקוח פוטנציאלי מוצר כלשהו, הרי שבעצם מנסים לשכנע אותו, להסתכל על המציאות, מנקודת מבט שאומרת, שאם הוא יקבל את מה שאין לו, שזה בעצם המוצר, ושאם הוא יוותר על מה שיש לו, שזה בעצם הכסף שלו, אז המציאות שלו, תהיה טובה יותר.

כי האדם פועל, לפי מה שהוא חושב בתת המודע שלו, שיעשה לו הכי טוב. או יותר נכון לומר, שהאדם מאמין וחושב, שהוא בוחר לעשות תמיד, את מה שהוא חושב שיעשה לו הכי טוב עבורו. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו במקומות אחרים. וממילא זה אומר, שהאדם רוצה לבצע את העסקה, כי הוא חושב שהמציאות שלו תהיה טובה יותר, אם הוא יבצע אותה. וברגע שהאדם חושב, שהמציאות תהיה טובה יותר עבורו, הרי שממילא הוא מחויב לבצע את העסקה, כדי לעשות את החיים שלו לטובים יותר.

ותהליך של מכירה בכלל ותהליך של משא ומתן בפרט, הוא בעצם דו קרב רעיוני, בין נקודות מבט שונות. שכל אחד מנסה לשכנע את הצד האחר, שהמציאות תהיה טובה יותר עבורו, אם היא תהיה בצורה כלשהי. וכל צד יוצא מנקודת הנחה אחרת, שהמציאות תהיה טובה יותר, אם היא תהיה בצורה כזו או בצורה אחרת. וכל אחת מהדעות של כל אחד מהצדדים, מנסה להתגבר על הדעה של האדם האחר. כדי שהלקוח יחשוב, שהמציאות תהיה טובה יותר, אם הוא ירכוש את המוצר. שאז ממילא הוא ירצה לרכוש וירכוש את המוצר.

ומי שיתבונן עוד בעניין יראה, שאין שום רעיון בעולם, שהוא נכון באופן מוחלט, מנקודת מבט אובייקטיבית. אלא, כל נקודות המבט השונות, הן כולן אפשריות, מנקודות מבט סובייקטיביות של בני אדם שונים. או במילים אחרות, קיימת לגיטימציה לחשוב, שהעסקה טובה ושהעסקה רעה ושהעסקה מיותרת, עבור כל אחד מהצדדים שמנהלים את המשא והמתן.

ועל האדם להבין, שלכל נקודת מבט אפשרית על העסקה, יש את היתרונות ואת החסרונות שלה. דהיינו, ברמה הלוגית והרעיונית, המחשבה שאומרת, שהעסקה טובה עבור הלקוח, אפשר להוכיח שהיא נכונה, ואפשר להוכיח שהיא שגויה. והמחשבה שאומרת, שהעסקה רעה עבור הלקוח, גם היא, אפשר להוכיח שהיא נכונה, ואפשר גם להוכיח שהיא שגויה. וגם נקודת המבט שאומרת, שהעסקה מיותרת עבור הלקוח, גם אותה אפשר להוכיח או לשלול.

והחידוד כאן הוא להבין, שמי שרוצה לשכנע את הלקוח לקנות את המוצר שלו, ומי שרוצה לשכנע מישהו אחר, לחשוב בצורה כלשהי, הוא בעצם צריך להכיר, את היתרונות ואת החסרונות שיש בכל נקודת מבט אפשרית, על אותו המוצר ועל אותו הרעיון שהוא מנסה למכור אותו.

כי כנ"ל, מכירת מוצר ממשי, היא ביטוי של מכירת רעיון מופשט. שהמוכר, משכנע את הלקוח, ברעיון שאומר, שהחיים של הלקוח יהיו טובים יותר, אם הוא ירכוש את המוצר תמורת משאבים אחרים של הלקוח. ועל המוכר להבין ולדעת, מה היתרונות ומה החסרונות הקיימים, ברעיון שאומר, שיהיה טוב יותר ללקוח, אם הוא יבצע את העסקה.

וכל תהליך מכירה שקיים בעולם, הוא בעצם שכנוע רעיוני של צד אחד את השני, שהמציאות תהיה טובה יותר, אם היא תהיה בצורה אחרת. והחידוד כאן הוא, שהאמת היא, שמנקודת מבט נייטרלית לגמרי, אי אפשר לדעת, האם באמת העסקה טובה יותר או רעה יותר, עבור כל אחד מהצדדים.

וצריך להבין, שלשכנע מישהו לקנות מוצר, זה בעצם לשכנע אותו להסתכל על המציאות מנקודת מבט סובייקטיבית, שמסתכלת על היתרונות היחסיים שיש בביצוע העסקה, יותר מאשר על החסרונות היחסיים שיש בביצוע העסקה. וכל תהליכי המכירה שיש בעולם, הם בעצם תהליך של שכנוע ושינוי עמדות, של שני הצדדים.

כי יש עמדות שונות, כיצד ניתן להסתכל על המציאות. ובכל ביצוע עסקה כלשהי, יש בו תמיד גם חסרונות כלשהם, עבור שני הצדדים. וכושר שכנוע טוב של המוכר, הוא בעצם לשכנע את הלקוח, לעשות שינוי עמדות, מנקודת המבט הסובייקטיבית של הלקוח, אל נקודת המבט הסובייקטיבית של המוכר.

ונבהיר את הדבר, בצורה ציורית. והדבר דומה לכדור, שהוא מכוסה ב 3 צבעים שונים. וניתן להסתכל על הכדור הזה מנקודות מבט שונות, שמאפשרות לראות את הצבעים השונים של הכדור. וכל צבע, מייצג נקודת מבט אפשרית לגבי העסקה. צבע אחד, מייצג את הרעיון שאומר, שהעסקה טובה עבור הלקוח. צבע שני, מייצג את המחשבה שאומרת, שהעסקה רעה עבור הלקוח. והצבע השלישי, מייצג את המחשבה שאומרת, שהעסקה מיותרת עבור הלקוח.

וכאשר המוכר מנסה למכור את המוצר ללקוח, יש כאן תהליך של שינוי עמדות. שבו, המוכר מנסה לשכנע את הלקוח הפוטנציאלי, להסתכל על אותו הכדור, מהעמדה הרעיונית, שממנה הוא המוכר רואה את הדברים.

ולכל צבע, יש את זכות הקיום שלו. ולכל נקודת מבט אפשרית, יש את זכות הקיום שלה. והמציאות מאפשרת לאדם להסתכל על אותו הכדור ועל אותה העסקה, מנקודות מבט שונות, שכולן נכונות באותה המידה, מנקודת המבט של הכדור עצמו. ובתהליך המכירה, המוכר מנסה לשכנע את הלקוח, לשנות את נקודת המבט שלו, ולהסתכל על המכירה, מנקודת מבט שאומרת, שהמציאות תהיה טובה יותר עבורו, אם העסקה תתבצע.

ועוד נחדד, כי מנקודת מבט נכונה, גם המוכר, גם הוא סוג של לקוח. כי הוא רוכש מהלקוח את הכסף שלו, תמורת זה שהוא משלם לו את המוצר והשירות שלו. והלקוח, לפעמים רוצה הנחה על המוצר, ובכך בעצם הוא מנסה למכור לבעל המוצר, את הרעיון שאומר, שהעסקה תהיה טובה יותר, אם היא תתבצע תמורת פחות כסף וכיו"ב. והמסר הוא, שגם המוכר בעל המוצר והשירות, גם הוא סוג של לקוח. כי הוא רוכש את הכסף של הלקוח, תמורת זה שהוא משלם לו במוצר או בשירות כלשהו. וכפי שכבר ביארתי את זה במקומות אחרים.

והמסר העולה מכל הנ"ל הוא, שכדי שעסקה תתבצע וכדי לשכנע את הלקוח לרכוש את המוצר, לשם כך בעצם צריך להתמקד, בלנסות לגרום לאותו לקוח פוטנציאלי, להסתכל על המציאות מנקודת מבט סובייקטיבית ומוגדרת, שרואה יותר טוב את היתרונות היחסיים, שיהיו לו מביצוע העסקה, יותר מאשר את החסרונות היחסיים, שיהיו לו מביצוע העסקה.

וכך גם המצב בדיוק, בכל שכנוע של רעיון כלשהו. שכל תהליך של שכנוע, הוא בעצם, שגורמים לאדם האחר, לשנות את נקודת המבט שלו על המציאות. באמצעות זה שהוא מסתכל טוב יותר על היתרונות...