האם רצון הוא טוב או רע?

בשיחה, אליעד כהן מעלה דיון מעמיק בשאלה האם רצון הוא טוב או רע, והאם הרצון עצמו מהווה חיסרון או יתרון. הרעיון המרכזי הוא שהרצון נובע מתחושת חיסרון, שכן עצם העובדה שהאדם רוצה משהו, מעידה על כך שחסר לו אותו הדבר. לדוגמה, כאשר אדם רוצה כסף, זה בהכרח אומר שחסר לו כסף, והחיסרון הזה מייצר תחושת סבל. כלומר, הרצון עצמו קשור באופן בלתי נפרד לסבל. אם לא היה חיסרון, לא היה רצון, ואם לא היה רצון, לא היה סבל. לכן אליעד אומר שרצון הוא "האמא של הסבל".

מה הקשר בין רצון לסבל?

אליעד מסביר כי הסבל מתחיל מהרצון. כל רצון הוא בעצם חיסרון שמייצר תחושה של חוסר נחת, כיוון שהרצון הוא מצב של "אין לי", עד שהאדם משיג את מה שהוא רוצה. עם זאת, הוא מדגיש שאין זה אומר שכל רצון או מאמץ הוא שלילי. אליעד נותן דוגמה של אדם שמעוניין להגיע לשיעור שלו עצמו (השיעור של אליעד), ולמרות שלפעמים המאמץ מעייף, האדם עדיין מוצא בו הנאה וכיף, ולכן המאמץ הזה נתפס כחיובי עבורו.

הנקודה המרכזית שאליעד מבהיר היא שהבעיה אינה בעצם הרצון, אלא בתפיסה של האדם לגבי הרצון. כלומר, האדם חושב שרצון הוא בהכרח רע, ולכן הוא סובל. אם האדם מבין לעומק את מהות הרצון, הסבל שלו עשוי להיפתר.

האם יש הבדל אמיתי בין חיסרון לשלמות?

אליעד כהן טוען שאין הבדל מהותי בין חיסרון לשלמות. מבחינה לוגית פשוטה, חיסרון הוא ההפך משלמות. אולם ברמה העמוקה ביותר, ההבדל בין יתרון לחיסרון הוא אשלייתי. הוא מסביר שכל יתרון הוא סוג של חיסרון, משום שכל יתרון הוא יחסי ולא מוחלט, ולכן אינו יכול לספק שלמות אמיתית. אפילו אם לאדם יהיו כל היתרונות האפשריים בעולם, עדיין תחסר לו תחושת השלמות המוחלטת. לכן, יתרון וחיסרון הם למעשה אותו הדבר - שניהם אינם שלמות מוחלטת.

כדי להמחיש זאת, אליעד מציג שאלות רטוריות: מה זה בעצם "יש פה משהו" או "אין פה משהו"? האם תחושת החיסרון והיתרון באמת אומרות משהו מהותי, או שהן בסך הכל פרשנות של האדם? הוא טוען שאם האדם יחקור לעומק, יגלה שהתחושות האלה אינן אומרות כלום באופן מוחלט, ואם הן אינן אומרות דבר מוחלט, אין באמת הבדל בין תחושת חיסרון לשלמות או יתרון.

מה קורה כאשר מבינים שאין הבדל בין יתרון לחיסרון?

לפי אליעד, ברגע שהאדם מבין שאין הבדל אמיתי בין יתרון לחיסרון, בין שלמות לחוסר, החיים ממשיכים כפי שהיו, אך הגישה הפנימית משתנה לגמרי. האדם ממשיך לחוות רצונות, חסרונות, ושאיפות, אך הם כבר אינם נתפסים כסבל או בעיה. האדם יודע שהחיסרון והיתרון אינם בעלי משמעות אמיתית, ולכן אינו סובל בגלל הרצונות שלו. התחושה של "חסר משהו" קיימת רק באופן יחסי, ובתוך התודעה העמוקה אין לה משמעות.

ההבנה הזאת משנה את כל הגישה לחיים. האדם ממשיך לפעול בעולם כרגיל, אך כבר לא מתוך תחושה של מחסור או חוסר שלמות. במילים אחרות, האדם יכול לחיות את חייו בצורה מלאה, תוך הבנה שהכל בסדר כפי שהוא, למרות התחושה של חיסרון ורצון.

האם האדם שולט בפעולות שלו או שהכל קורה מעצמו?

אליעד כהן מסביר את הרעיון של "הכל קורה מעצמו". הוא מדגיש כי ההבנה העמוקה ביותר היא שהכל קורה באופן ספונטני, ללא שליטה אמיתית של האדם. הפעולות, הבחירות, והמאמצים מתרחשים מאליהם, כמו תהליך אוטומטי שאין בו בחירה מודעת. אולם, במקביל, הוא מבהיר שההבנה הזו לא מובילה לפאסיביות או ל"חוסר עשייה". להפך, האדם פועל בעולם, עושה בחירות, ומתאמץ להשיג מטרות, אך כל זה מתרחש באופן אוטומטי וספונטני.

הוא מוסיף דוגמה של אדם שמתאמץ, ואומר שגם המאמץ הזה מתרחש מעצמו. כלומר, האדם לא באמת בוחר להתאמץ, אלא שהמאמץ פשוט קורה. אליעד מדגיש כי "מה שקורה קורה" זה לא אומר שהאדם מוותר על הפעולה, אלא שהפעולה מתרחשת ללא תחושת שליטה. במצב כזה, האדם אינו סובל מהמאמצים שלו, כי הוא מבין שכל מה שקורה הוא תהליך ספונטני שמתרחש מעצמו.

המצב ההפוך הוא המחשבה שהכל קורה רק בזכות הפעולות של האדם. אליעד מבהיר שזה רק צד אחד של המטבע, ושהאמת העמוקה יותר היא שכל פעולה, בחירה או מחשבה - קורית מאליה, ללא בחירה אמיתית.

סיכום הנקודות המרכזיות:

• רצון הוא תחושת חיסרון שמובילה לסבל.
• אין הבדל מהותי בין חיסרון ליתרון או שלמות.
• יתרון הוא תמיד יחסי ולכן אינו יכול לספק שלמות אמיתית.
• כאשר מבינים שאין הבדל בין חיסרון לשלמות, החיים ממשיכים רגיל אך ללא סבל.
• הכל קורה מעצמו, כולל המאמץ והבחירות של האדם.
• האדם ממשיך לפעול בעולם כרגיל, אך ללא תחושת שליטה או מאבק פנימי.