מה ההבדל בין שתלטנות לבין חינוך?

שתלטנות וחינוך הם שני מושגים דומים לכאורה, אך שונים באופן מהותי. אליעד כהן מסביר כי שתלטנות וחינוך אינם זהים, אף שלפעמים נדמה שהם חופפים. ההבדל המרכזי בין שתלטנות לחינוך נעוץ בשאלה האם ההוראה או ההגבלה שניתנת לאדם אחר נעשית לטובת האדם שמקבל את ההוראה או לטובת האדם שנותן אותה. אם הפעולה שנעשית נעשית לטובת האדם השני - כלומר, זה שמקבל את ההוראה - אזי מדובר בחינוך. אך אם הפעולה נעשית לטובת האינטרס האישי או ההעדפה של נותן ההוראה, אז זו שתלטנות.

אליעד נותן דוגמה פשוטה להמחשה: אם הורה אומר לילד שלו "אתה חייב להכין שיעורים", האם זו שתלטנות או חינוך? כדי לענות על השאלה הזאת, יש לבדוק האם ההורה דורש זאת לטובת הילד או רק לטובת עצמו. אם ההורה יודע שהכנת שיעורים מועילה לילד, זה חינוך. אבל אם הוא עושה זאת רק כי כך החליט, בלי סיבה אמיתית, זו שתלטנות.

איך ניתן לדעת אם ההורה הוא שתלטן או מחנך?

אליעד מסביר כי המדד האובייקטיבי לדעת האם הורה הוא שתלטן או מחנך הוא לבדוק את אמיתות ההוראה שהוא נותן לילד. אם ההוראה היא אמת אובייקטיבית ומועילה לילד, מדובר בחינוך. אם ההוראה היא העדפה אישית שרירותית ללא תועלת אמיתית לילד, מדובר בשתלטנות.

לדוגמה, אם ההורה אומר לילד שלו "אל תרביץ לאחיך", וזו אכן התנהגות שכולם מסכימים שהיא שלילית, והילד עצמו מבין שזה אכן רע להרביץ, ההורה במקרה הזה מחנך. אך אם ההורה אומר לילד שלו ללבוש חולצה בצבע אדום סתם כך, בלי סיבה ברורה או בלי שהילד עצמו יראה בכך תועלת כלשהי, אז ההורה הוא שתלטן.

האם אפשר להיראות מחנך ובפועל להיות שתלטן?

אליעד מציין כי יכול להיות מצב שבו אדם מתחזה למחנך אבל למעשה הוא שתלטן. הוא נותן דוגמה על אדם דתי שמחנך את ילדיו לפי מצוות הדת. מבחינת אותו אדם דתי, הוא מחנך אותם. אבל אם נסתכל מנקודת מבט אובייקטיבית, נגלה שזו למעשה העדפה אישית שלו, ולכן בפועל הוא משתלט על הילד שלו ולא מחנך אותו באופן אובייקטיבי.

לדוגמה, מוסלמי שמחנך את ילדיו להיות מוסלמים, יהודי שמחנך את ילדיו להיות יהודים או נוצרי שמחנך את ילדיו להיות נוצרים - כולם חושבים שהם מחנכים. אבל אליעד מראה כי למעשה הם משתלטים על הילדים שלהם כי ההעדפות האלה אינן אובייקטיביות אלא סובייקטיביות בלבד.

איך לדעת אם אתה שתלטן או מחנך ביחסים בין בני זוג?

אליעד מסביר שההבדל בין שתלטנות לחינוך קיים גם בזוגיות. אם בן זוג מתעקש שבן הזוג השני ינהג בצורה מסוימת, יש לבדוק עד כמה הדרישה הזאת היא אמת אובייקטיבית, או עד כמה מדובר בהעדפה אישית שרירותית. ככל שההתעקשות יותר מבוססת על העדפה אישית בלבד, מדובר בשתלטנות. ככל שההתעקשות מבוססת על תועלת אמיתית ומוסכמת, מדובר בחינוך.

לדוגמה, אם בן זוג מתעקש שהשני יאכל ארוחת ערב כדי שלא יהיה חולה, זוהי דרישה שיש לה בסיס אובייקטיבי ולכן הוא מחנך. אבל אם הוא מתעקש שהשני ילבש בגד מסוים ללא שום סיבה ברורה, הוא שתלטן.

האם שתלטנות היא תמיד דבר שלילי?

אליעד מדגיש ששתלטנות...