10:29טבע הטוב להיטיב - למה מטבע הטוב להיטיב, זו לא התשובה?
האם "טבע הטוב להיטיב" באמת מסביר למה העולם נברא?
אחד ההסברים הנפוצים לשאלה למה העולם נברא הוא הטענה ש"טבע הטוב להיטיב", כלומר, שיש כוח ראשון, מוחלט, טוב באופן מוחלט, שמעצם טבעו רוצה להיטיב ולתת הטבה לנבראים. לפי גישה זו, הכוח העליון והטוב החליט לברוא עולם כדי שיהיו מקבלי הטבה, וכך תהיה ההטבה שלמה. אולם, אליעד כהן מסביר בהרחבה מדוע הסבר זה לא עונה באמת על שאלת קיום העולם ואפילו יוצר סתירה פנימית מהותית.
למה הגדרת הכוח הראשון כ"טוב" כבר יוצרת הגבלה?
אליעד כהן מציין שהבעיה הראשונית בטענה הזו היא עצם ההנחה שהכוח הראשון הוא "טוב". ברגע שמגדירים את הכוח הראשון כטוב בלבד, מגבילים את המציאות. למה הגדרה זו היא בעייתית? כי המציאות במהותה אינה רק טובה או רק רעה, אלא טובה ורעה כאחד. בשורש המציאות אין הפרדה בין טוב ורע - שניהם יוצאים מאותה נקודה אחת, ולכן להגיד שהכוח הראשון הוא רק טוב מהווה סתירה מהותית למציאות המוחלטת.
אליעד מדגיש כי באותה מידה שאפשר לטעון שהכל אחד ולכן הכל טוב, ניתן לטעון גם להפך, שהכל רע, שהרי בנקודת השורש של המציאות אין הפרדה בין טוב לרע. לכן, הטענה שהכוח הראשון הוא רק טוב מהווה הגבלה וצמצום של המציאות השלמה.
למה החוק "טוב דרכו להיטיב" הוא בעצמו סוג של בריאה?
אליעד מסביר שהאמירה "טוב דרכו להיטיב" מהווה הגבלה נוספת על המציאות. ההגבלה הזו יוצרת עולם של חוקים, מערכת יחסים סיבתית, שבה יש כוח טוב שצריך לפעול על פי חוק מסוים - הטבה. כאשר טוענים כי טוב צריך להיטיב, למעשה טוענים שקיים חוק, ומכאן נשאלת השאלה: מי ברא את החוק הזה? אם נטען שהחוק הזה היה קיים תמיד, באותה מידה אפשר לומר שגם העולם היה קיים תמיד, ולכן אין הסבר הגיוני למה חוק זה חייב להתקיים. כל הגדרה מסוג זה היא בריאה נוספת, הגבלה נוספת של המציאות האינסופית.
מדוע "טבע הטוב להיטיב" אינו מחויב המציאות?
אליעד כהן מציג את המונחים "אפשרי המציאות" ו"מחויב המציאות". מחויב המציאות הוא מצב שאין בו הגדרות כלל, העדר מוחלט של כל הגדרה שהיא. אך הגדרת הטוב כהכרחית או כהכרח להיטיב אינה מחויבת אלא אפשרית בלבד, משום שלוגית אפשר היה גם שהמציאות תהיה רעה במהותה או תבחר דווקא להרע. לכן, הטענה "טוב דרכו להיטיב" איננה הכרחית - היא רק אפשרות אחת מתוך אינספור אפשרויות אחרות, כגון "טוב דרכו להרע" או "טוב דרכו לא לעשות דבר".
למה הכוח הראשון יכול היה לרצות דווקא להרע?
אליעד נותן דוגמה לוגית לכך שהכוח הראשון, אם נניח שהיה טוב מוחלט, דווקא יכול היה לרצות להרע מתוך תחושה של חוסר. הטוב המוחלט יכול לחוש חסר דווקא משום שהוא טוב מוחלט ואינו מכיר את הרע. ייתכן שמתוך השעמום המוחלט של הטוב המושלם, הוא רצה דווקא להרע או לחוות את הרע, וכך יצר את העולם הזה, שיש בו חסרונות רבים כל כך. כל דבר בעולם מכיל חסרונות, מוגבלות וצמצומים, ולכן הרבה יותר הגיוני לומר שהעולם נברא דווקא כדי להרע מאשר להיטיב. אם העולם באמת היה נברא מתוך טוב מוחלט, קשה להסביר מדוע יש בו כל כך הרבה רע.
מה המשמעות של האמירה שהטוב והרע נמצאים בשורש אחד?
נקודה חשובה נוספת שאליעד מדגיש היא שהטוב המוחלט והרע המוחלט הם ישות אחת בלתי נפרדת. אין אפשרות להפריד בין טוב לרע בשורש המציאות. כל ניסיון להגדיר את המציאות רק כטובה או רק כרעה הוא לא מדויק, משום שבשורש, שניהם אחד. כאשר האדם אומר "הכל טוב", זו בעצם אותה הטענה בדיוק כמו לומר "הכל רע", משום ששניהם מגיעים מאותה נקודה שבה אין הבחנה בין טוב לרע.
למה כל ההסברים על הבריאה אינם עונים על השאלה האמיתית?
כל ההסברים והחוקים שהאדם יוצר כדי להסביר למה נברא העולם, הם עצמם סוג של בריאה והגבלה. ברגע שהאדם יוצר הסבר, הוא יוצר הגדרה נוספת שמחייבת בעצמה הסבר נוסף. לכן, הטענה שהטוב שדרכו להיטיב הוא סיבת הבריאה אינה באמת מסבירה דבר, אלא יוצרת עוד שאלות: מי החליט שהכוח הראשון הוא טוב? מי החליט שצריך מקבלי הטבה? מי קבע שההטבה חייבת להיות שלמה ושצריך שיהיה גם רע?
כל הגדרה היא בריאה בפני עצמה, ולכן אינה יכולה להיות ההסבר האמיתי לשאלה מדוע העולם נברא. התשובה לשאלה זו, לפי אליעד, נמצאת רק לפני כל ההגדרות הללו, לפני כל ההסברים והחוקים שהאדם בורא במחשבתו.
מה המסר המרכזי בסיכום ההרצאה?
המסר המרכזי שאליעד מעביר הוא פשוט: הטענה שטבע הטוב להיטיב אינה פותרת באמת את שאלת קיום העולם. כל הסבר שניתן הוא בעצמו סוג של בריאה ולכן לא יכול להיות תשובה מוחלטת. כל ההגדרות הן רק אפשרויות, לא הכרח. השאלה למה העולם קיים נשארת פתוחה ועל כל אחד להמשיך ולחקור אותה עד שיגלה את התשובה בעצמו.
אחד ההסברים הנפוצים לשאלה למה העולם נברא הוא הטענה ש"טבע הטוב להיטיב", כלומר, שיש כוח ראשון, מוחלט, טוב באופן מוחלט, שמעצם טבעו רוצה להיטיב ולתת הטבה לנבראים. לפי גישה זו, הכוח העליון והטוב החליט לברוא עולם כדי שיהיו מקבלי הטבה, וכך תהיה ההטבה שלמה. אולם, אליעד כהן מסביר בהרחבה מדוע הסבר זה לא עונה באמת על שאלת קיום העולם ואפילו יוצר סתירה פנימית מהותית.
למה הגדרת הכוח הראשון כ"טוב" כבר יוצרת הגבלה?
אליעד כהן מציין שהבעיה הראשונית בטענה הזו היא עצם ההנחה שהכוח הראשון הוא "טוב". ברגע שמגדירים את הכוח הראשון כטוב בלבד, מגבילים את המציאות. למה הגדרה זו היא בעייתית? כי המציאות במהותה אינה רק טובה או רק רעה, אלא טובה ורעה כאחד. בשורש המציאות אין הפרדה בין טוב ורע - שניהם יוצאים מאותה נקודה אחת, ולכן להגיד שהכוח הראשון הוא רק טוב מהווה סתירה מהותית למציאות המוחלטת.
אליעד מדגיש כי באותה מידה שאפשר לטעון שהכל אחד ולכן הכל טוב, ניתן לטעון גם להפך, שהכל רע, שהרי בנקודת השורש של המציאות אין הפרדה בין טוב לרע. לכן, הטענה שהכוח הראשון הוא רק טוב מהווה הגבלה וצמצום של המציאות השלמה.
למה החוק "טוב דרכו להיטיב" הוא בעצמו סוג של בריאה?
אליעד מסביר שהאמירה "טוב דרכו להיטיב" מהווה הגבלה נוספת על המציאות. ההגבלה הזו יוצרת עולם של חוקים, מערכת יחסים סיבתית, שבה יש כוח טוב שצריך לפעול על פי חוק מסוים - הטבה. כאשר טוענים כי טוב צריך להיטיב, למעשה טוענים שקיים חוק, ומכאן נשאלת השאלה: מי ברא את החוק הזה? אם נטען שהחוק הזה היה קיים תמיד, באותה מידה אפשר לומר שגם העולם היה קיים תמיד, ולכן אין הסבר הגיוני למה חוק זה חייב להתקיים. כל הגדרה מסוג זה היא בריאה נוספת, הגבלה נוספת של המציאות האינסופית.
מדוע "טבע הטוב להיטיב" אינו מחויב המציאות?
אליעד כהן מציג את המונחים "אפשרי המציאות" ו"מחויב המציאות". מחויב המציאות הוא מצב שאין בו הגדרות כלל, העדר מוחלט של כל הגדרה שהיא. אך הגדרת הטוב כהכרחית או כהכרח להיטיב אינה מחויבת אלא אפשרית בלבד, משום שלוגית אפשר היה גם שהמציאות תהיה רעה במהותה או תבחר דווקא להרע. לכן, הטענה "טוב דרכו להיטיב" איננה הכרחית - היא רק אפשרות אחת מתוך אינספור אפשרויות אחרות, כגון "טוב דרכו להרע" או "טוב דרכו לא לעשות דבר".
למה הכוח הראשון יכול היה לרצות דווקא להרע?
אליעד נותן דוגמה לוגית לכך שהכוח הראשון, אם נניח שהיה טוב מוחלט, דווקא יכול היה לרצות להרע מתוך תחושה של חוסר. הטוב המוחלט יכול לחוש חסר דווקא משום שהוא טוב מוחלט ואינו מכיר את הרע. ייתכן שמתוך השעמום המוחלט של הטוב המושלם, הוא רצה דווקא להרע או לחוות את הרע, וכך יצר את העולם הזה, שיש בו חסרונות רבים כל כך. כל דבר בעולם מכיל חסרונות, מוגבלות וצמצומים, ולכן הרבה יותר הגיוני לומר שהעולם נברא דווקא כדי להרע מאשר להיטיב. אם העולם באמת היה נברא מתוך טוב מוחלט, קשה להסביר מדוע יש בו כל כך הרבה רע.
מה המשמעות של האמירה שהטוב והרע נמצאים בשורש אחד?
נקודה חשובה נוספת שאליעד מדגיש היא שהטוב המוחלט והרע המוחלט הם ישות אחת בלתי נפרדת. אין אפשרות להפריד בין טוב לרע בשורש המציאות. כל ניסיון להגדיר את המציאות רק כטובה או רק כרעה הוא לא מדויק, משום שבשורש, שניהם אחד. כאשר האדם אומר "הכל טוב", זו בעצם אותה הטענה בדיוק כמו לומר "הכל רע", משום ששניהם מגיעים מאותה נקודה שבה אין הבחנה בין טוב לרע.
למה כל ההסברים על הבריאה אינם עונים על השאלה האמיתית?
כל ההסברים והחוקים שהאדם יוצר כדי להסביר למה נברא העולם, הם עצמם סוג של בריאה והגבלה. ברגע שהאדם יוצר הסבר, הוא יוצר הגדרה נוספת שמחייבת בעצמה הסבר נוסף. לכן, הטענה שהטוב שדרכו להיטיב הוא סיבת הבריאה אינה באמת מסבירה דבר, אלא יוצרת עוד שאלות: מי החליט שהכוח הראשון הוא טוב? מי החליט שצריך מקבלי הטבה? מי קבע שההטבה חייבת להיות שלמה ושצריך שיהיה גם רע?
כל הגדרה היא בריאה בפני עצמה, ולכן אינה יכולה להיות ההסבר האמיתי לשאלה מדוע העולם נברא. התשובה לשאלה זו, לפי אליעד, נמצאת רק לפני כל ההגדרות הללו, לפני כל ההסברים והחוקים שהאדם בורא במחשבתו.
מה המסר המרכזי בסיכום ההרצאה?
המסר המרכזי שאליעד מעביר הוא פשוט: הטענה שטבע הטוב להיטיב אינה פותרת באמת את שאלת קיום העולם. כל הסבר שניתן הוא בעצמו סוג של בריאה ולכן לא יכול להיות תשובה מוחלטת. כל ההגדרות הן רק אפשרויות, לא הכרח. השאלה למה העולם קיים נשארת פתוחה ועל כל אחד להמשיך ולחקור אותה עד שיגלה את התשובה בעצמו.
- למה העולם נברא?
- טבע הטוב להיטיב
- מהו מחויב המציאות?
- האם טוב ורע הם אחד?
- האם טוב דרכו להרע?
- למה יש רע בעולם?
הפעם אני רוצה לדבר על הנושא, הטוב שדרכו להיטיב.
אחד מההסברים למה העולם קיים, כי יש כוח טוב שרוצה להיטיב, ואז הוא ברא מקבלי הטבה
והוא ברא גם רע, כדי שיהיה טוב.
וההסבר שהטוב שדרכו להיטיב מסביר למה נברא העולם, כי הטוב דרכו להיטיב וכו וכו
ומי שחושב כך לא מבין את בריאת העולם, כי בריאת העולם מתחילה בעצם זה שהגדרת את הכוח הבורא כטוב
ההגבלה של המציאות להיות טובה, היא בעצם בריאת העולם, ואחר כך אמרת טוב דרכו להיטיב
בעצם יצרת חוק, שטוב דרכו להיטיב, ולכן עכשיו צריך מקבלי הטבה, ואז אמרת שכדי לעשות טוב, מוכרח גם לעשות רע.
מצד האמת, למה אותו כוח בורא מוגדר כטוב, ומי שלא מבין אותי, יבין את זה כך, כי אם תגיד שהכל אחד לכן הכל טוב
באותה המידה ניתן להגיד שהכל רע, וזה יוצא מאותה נקודה שהכל טוב, ואז הטוב והרע הם אחד
והאדם מגביל את הכח, ועוד הגבלה שיוצרת בריאה, טוב דרכו להיטיב!
ומי החליט את החוק הזה?
ואפשר להגיד שהחוק הזה תמיד היה קיים, כך שניתן גם להגיד, שהעולם תמיד היה קיים.
והכח הראשון להגדיר אותו כטוב זה לא נכון, כי זה מאותו שורש של הרע.
הדבר הכי טוב בעולם והדבר הכי רע בעולם, הם מישות אחת, שהיא טוב ורע כאחד
לכן אי אפשר להגיד שזה רק טוב.
ונשאלת השאלה, מי גרם לכח הראשון לרצות משהו בכלל, כי אפשר להגיד גם שהוא כל כך טוב
שהוא רוצה להרע.
ברמה הלוגית, ניתן להגיד שטוב דרכו להרע
ובעולם הזה יש רק חסרונות, יש הרבה דברים רעים, בכל דבר יש גם את החסר.
וצריך לשאול, מי החליט שהכח הראשון יהיה טוב, ומי החליט שצריך שיהיו מקבלי הטבה וכו'
ובמציאות יש אפשרי המציאות, ויש מחויב המציאות, וטוב ודרכו להיטיב, יש שחושבים שזה
מחויב המציאות, ויש להבין שזה רק אפשרי המציאות
כי מחויב המציאות זה לפני כל הגדרה שהיא, בהעדר המוחלט של ההגדרות, לפני כל דבר בכלל.
ובעצם ההגדרה של הטוב, בראנו כבר בריאה, וזה אפשרי המציאות, כי זה היה יכול להיות הפוך.
וטוב דרכו לעשות טוב, או רע, זה יכול להיות שככה ברמה הלוגית.
והמסר הוא פשוט, רק אחרי הבריאה, טוב דרכו להיטיב, או לא טוב, זה כבר לא משנה
כל ההסברים כולם, ועצם ההסבר הנ"ל, זה כבר סוג של בריאה
ולכן השאלה למה הכל קיים נשארת במקומה, ושכל אחד יחקור ויתעמק
ושיהיה לכולם יום שהוא טוב להיות אחד עם הרע!
אחד מההסברים למה העולם קיים, כי יש כוח טוב שרוצה להיטיב, ואז הוא ברא מקבלי הטבה
והוא ברא גם רע, כדי שיהיה טוב.
וההסבר שהטוב שדרכו להיטיב מסביר למה נברא העולם, כי הטוב דרכו להיטיב וכו וכו
ומי שחושב כך לא מבין את בריאת העולם, כי בריאת העולם מתחילה בעצם זה שהגדרת את הכוח הבורא כטוב
ההגבלה של המציאות להיות טובה, היא בעצם בריאת העולם, ואחר כך אמרת טוב דרכו להיטיב
בעצם יצרת חוק, שטוב דרכו להיטיב, ולכן עכשיו צריך מקבלי הטבה, ואז אמרת שכדי לעשות טוב, מוכרח גם לעשות רע.
מצד האמת, למה אותו כוח בורא מוגדר כטוב, ומי שלא מבין אותי, יבין את זה כך, כי אם תגיד שהכל אחד לכן הכל טוב
באותה המידה ניתן להגיד שהכל רע, וזה יוצא מאותה נקודה שהכל טוב, ואז הטוב והרע הם אחד
והאדם מגביל את הכח, ועוד הגבלה שיוצרת בריאה, טוב דרכו להיטיב!
ומי החליט את החוק הזה?
ואפשר להגיד שהחוק הזה תמיד היה קיים, כך שניתן גם להגיד, שהעולם תמיד היה קיים.
והכח הראשון להגדיר אותו כטוב זה לא נכון, כי זה מאותו שורש של הרע.
הדבר הכי טוב בעולם והדבר הכי רע בעולם, הם מישות אחת, שהיא טוב ורע כאחד
לכן אי אפשר להגיד שזה רק טוב.
ונשאלת השאלה, מי גרם לכח הראשון לרצות משהו בכלל, כי אפשר להגיד גם שהוא כל כך טוב
שהוא רוצה להרע.
ברמה הלוגית, ניתן להגיד שטוב דרכו להרע
ובעולם הזה יש רק חסרונות, יש הרבה דברים רעים, בכל דבר יש גם את החסר.
וצריך לשאול, מי החליט שהכח הראשון יהיה טוב, ומי החליט שצריך שיהיו מקבלי הטבה וכו'
ובמציאות יש אפשרי המציאות, ויש מחויב המציאות, וטוב ודרכו להיטיב, יש שחושבים שזה
מחויב המציאות, ויש להבין שזה רק אפשרי המציאות
כי מחויב המציאות זה לפני כל הגדרה שהיא, בהעדר המוחלט של ההגדרות, לפני כל דבר בכלל.
ובעצם ההגדרה של הטוב, בראנו כבר בריאה, וזה אפשרי המציאות, כי זה היה יכול להיות הפוך.
וטוב דרכו לעשות טוב, או רע, זה יכול להיות שככה ברמה הלוגית.
והמסר הוא פשוט, רק אחרי הבריאה, טוב דרכו להיטיב, או לא טוב, זה כבר לא משנה
כל ההסברים כולם, ועצם ההסבר הנ"ל, זה כבר סוג של בריאה
ולכן השאלה למה הכל קיים נשארת במקומה, ושכל אחד יחקור ויתעמק
ושיהיה לכולם יום שהוא טוב להיות אחד עם הרע!
050-3331-331