4:30שיגעון או גאון, מהו שיגעון? מי משוגע? משוגע או חכם, חכם או משוגע, ההגדרה של שיגעון, ההגדרה של חוכמה, איך לדעת מי משוגע? האם אתה משוגע? אולי אתה משוגע? בית משוגעים
מהי ההגדרה המדויקת של שיגעון ושל חוכמה?
ההרצאה של אליעד כהן עוסקת בשאלה מי באמת משוגע ומי באמת גאון או חכם, ואיך ניתן להבחין בין השניים. אליעד מתחיל בטענה פשוטה לכאורה: משוגע הוא מי שחושב דברים לא הגיוניים, וגאון הוא מי שחושב דברים הגיוניים, אך אולי מעבר להבנתנו. השאלה המרכזית שאליעד מעלה היא מי מחליט מהו דבר הגיוני ומה אינו הגיוני, והאם מדובר בהגדרות אובייקטיביות או תלויות פרספקטיבה.
כיצד מספר האנשים משפיע על הגדרת השיגעון?
אליעד משתמש בניסוי מחשבתי על מנת להדגים כיצד מספר האנשים המשוכנעים בדבר מסוים משפיע על השאלה מי משוגע. הוא מדגים זאת באמצעות דוגמה של אדם שנמצא בחדר לבד, ולפתע נכנס אדם אחר וטוען ש"יש פה פיל". האדם הראשון כמובן יחשוב שהשני משוגע, שכן הוא עצמו לא רואה פיל בחדר. אם לאחר מכן ייכנס אדם שלישי ויאמר אותו דבר, הוא יחשוב ששניהם משוגעים, וכך הלאה. אך ככל שיגדל מספר האנשים שאומרים שיש פיל, כך יתחיל האדם לפקפק בשפיותו שלו עצמו.
אליעד מוסיף ומפרט: אם נכנסים מאה אנשים בבת אחת ואומרים שיש פיל, האדם יתחיל לתהות יותר לגבי השפיות של עצמו, וזאת בניגוד למצב שבו יכנסו האנשים בזה אחר זה ויטענו את הטענה המוזרה. כשנכנסים אחד אחרי השני, קל יותר להתייחס לכל אחד כ"משוגע" ולבטל את דעתם בהדרגה, כי הראשון כבר תויג כמשוגע, ולכן קל יותר לסווג את הבאים אחריו באותה דרך. לעומת זאת, אם מאה אנשים נכנסים יחד, הם עדיין לא תויגו כמשוגעים, ולכן האדם יתחיל לחשוש יותר שאולי הוא עצמו טועה, ואולי הוא המשוגע.
מה ההבדל בין משוגע לבין אדם שמתפלל?
אליעד מביא דוגמה נוספת להמחשת ההבדל התפיסתי בין שיגעון לבין התנהגות חברתית מקובלת. אם נראה אדם מדבר עם קיר רגיל, נסיק מיד שהוא משוגע. לעומת זאת, אדם שעומד בכותל המערבי ומדבר עם אותו קיר בדיוק נחשב כאדם שפוי ואף דתי, שכן הוא כביכול מדבר עם אלוהים. ההבדל, לפי אליעד, הוא בהקשר החברתי שבו מתבצעת הפעולה ולא בפעולה עצמה.
מה המשמעות של שיגעון בסיפורו של רבי נחמן?
אליעד ממשיך ומזכיר את הסיפור של רבי נחמן מברסלב על תבואה שגרמה לאנשים להשתגע, ואנשים שהיו אוכלים ממנה היו משתגעים. בסיפור, המלך התלבט: אם הוא ימשיך לאכול מהתבואה השפויה, כל הנתינים שלו יחשבו שהוא המשוגע, כי כל העם אכל מהתבואה המשוגעת. לבסוף הוא בחר לאכול מתבואתם, אך עם מודעות לכך שהוא משוגע. אליעד משתמש בסיפור הזה כדי להראות ששיגעון או חוכמה הם עניין של פרספקטיבה. אפשר לחיות בתוך "שיגעון" מסוים ולהכיר בכך שהוא כזה, ובמקביל להמשיך בו.
מה המשמעות של פרספקטיבה בהגדרת השיגעון?
אליעד מסכם שההבדל בין שיגעון לחוכמה הוא בסופו של דבר עניין של פרספקטיבה בלבד. אין הגדרה אובייקטיבית מוחלטת למהו שיגעון ומהי שפיות. כל דבר שהרוב חושבים עליו כלא הגיוני יכול להיות מסווג כשיגעון, וכל דבר שהרוב מקבלים יכול להיות מסווג כחוכמה או התנהגות נורמלית.
לכן, הטענה המרכזית של אליעד כהן היא ששיגעון וחוכמה הם לא מושגים מוחלטים, אלא מושגים יחסיים שתלויים מאוד בסביבה ובמספר האנשים החושבים או מתנהגים בדרך מסוימת.
ההרצאה של אליעד כהן עוסקת בשאלה מי באמת משוגע ומי באמת גאון או חכם, ואיך ניתן להבחין בין השניים. אליעד מתחיל בטענה פשוטה לכאורה: משוגע הוא מי שחושב דברים לא הגיוניים, וגאון הוא מי שחושב דברים הגיוניים, אך אולי מעבר להבנתנו. השאלה המרכזית שאליעד מעלה היא מי מחליט מהו דבר הגיוני ומה אינו הגיוני, והאם מדובר בהגדרות אובייקטיביות או תלויות פרספקטיבה.
כיצד מספר האנשים משפיע על הגדרת השיגעון?
אליעד משתמש בניסוי מחשבתי על מנת להדגים כיצד מספר האנשים המשוכנעים בדבר מסוים משפיע על השאלה מי משוגע. הוא מדגים זאת באמצעות דוגמה של אדם שנמצא בחדר לבד, ולפתע נכנס אדם אחר וטוען ש"יש פה פיל". האדם הראשון כמובן יחשוב שהשני משוגע, שכן הוא עצמו לא רואה פיל בחדר. אם לאחר מכן ייכנס אדם שלישי ויאמר אותו דבר, הוא יחשוב ששניהם משוגעים, וכך הלאה. אך ככל שיגדל מספר האנשים שאומרים שיש פיל, כך יתחיל האדם לפקפק בשפיותו שלו עצמו.
אליעד מוסיף ומפרט: אם נכנסים מאה אנשים בבת אחת ואומרים שיש פיל, האדם יתחיל לתהות יותר לגבי השפיות של עצמו, וזאת בניגוד למצב שבו יכנסו האנשים בזה אחר זה ויטענו את הטענה המוזרה. כשנכנסים אחד אחרי השני, קל יותר להתייחס לכל אחד כ"משוגע" ולבטל את דעתם בהדרגה, כי הראשון כבר תויג כמשוגע, ולכן קל יותר לסווג את הבאים אחריו באותה דרך. לעומת זאת, אם מאה אנשים נכנסים יחד, הם עדיין לא תויגו כמשוגעים, ולכן האדם יתחיל לחשוש יותר שאולי הוא עצמו טועה, ואולי הוא המשוגע.
מה ההבדל בין משוגע לבין אדם שמתפלל?
אליעד מביא דוגמה נוספת להמחשת ההבדל התפיסתי בין שיגעון לבין התנהגות חברתית מקובלת. אם נראה אדם מדבר עם קיר רגיל, נסיק מיד שהוא משוגע. לעומת זאת, אדם שעומד בכותל המערבי ומדבר עם אותו קיר בדיוק נחשב כאדם שפוי ואף דתי, שכן הוא כביכול מדבר עם אלוהים. ההבדל, לפי אליעד, הוא בהקשר החברתי שבו מתבצעת הפעולה ולא בפעולה עצמה.
מה המשמעות של שיגעון בסיפורו של רבי נחמן?
אליעד ממשיך ומזכיר את הסיפור של רבי נחמן מברסלב על תבואה שגרמה לאנשים להשתגע, ואנשים שהיו אוכלים ממנה היו משתגעים. בסיפור, המלך התלבט: אם הוא ימשיך לאכול מהתבואה השפויה, כל הנתינים שלו יחשבו שהוא המשוגע, כי כל העם אכל מהתבואה המשוגעת. לבסוף הוא בחר לאכול מתבואתם, אך עם מודעות לכך שהוא משוגע. אליעד משתמש בסיפור הזה כדי להראות ששיגעון או חוכמה הם עניין של פרספקטיבה. אפשר לחיות בתוך "שיגעון" מסוים ולהכיר בכך שהוא כזה, ובמקביל להמשיך בו.
מה המשמעות של פרספקטיבה בהגדרת השיגעון?
אליעד מסכם שההבדל בין שיגעון לחוכמה הוא בסופו של דבר עניין של פרספקטיבה בלבד. אין הגדרה אובייקטיבית מוחלטת למהו שיגעון ומהי שפיות. כל דבר שהרוב חושבים עליו כלא הגיוני יכול להיות מסווג כשיגעון, וכל דבר שהרוב מקבלים יכול להיות מסווג כחוכמה או התנהגות נורמלית.
לכן, הטענה המרכזית של אליעד כהן היא ששיגעון וחוכמה הם לא מושגים מוחלטים, אלא מושגים יחסיים שתלויים מאוד בסביבה ובמספר האנשים החושבים או מתנהגים בדרך מסוימת.
- מהו שיגעון?
- מי באמת משוגע?
- האם אני משוגע?
- שיגעון או חוכמה?
- סיפור התבואה המשוגעת של רבי נחמן
- איך להבדיל בין גאון למשוגע?
- האם המציאות אובייקטיבית?