וכאן נדבר על כתיבת הסכם. מה זה הסכם טוב? מה זה הסכם שמנוסח נכון? איך נכון לנסח הסכם? מה נקודת התורפה של עורכי דין? מה הטעות הנפוצה ביותר בהסכמים? מה נקודת הכשל המרכזית בניסוח הסכמים? ולמה גם עורכי דין עשויים לטעות בניסוח הסכמים? ועוד.

אז כמו שכבר הסברתי, הסכם טוב, הוא הסכם שעונה ל 3 התנאים הבאים:

1 - כתוב בו את מה שאתה רוצה שיהיה כתוב בו. במובן, שכתובים בו הסיכומים המסחריים וההסכמות המסחריות שנעשו בין הצדדים.

2 - ההסכם מתייחס גם למקרי קצה, שאולי יקרו אם משהו ישתבש בדרך. דהיינו, שיש בו התייחסות גם לכל התרחישים שבהם העסקה יכולה להסתבך מכל סיבה שהיא.

3 - שלא רק כתוב בו את מה שאתה רוצה שיהיה כתוב בו, אלא שלא ניתן להבין אותו שונה והפוך ממה שאתה רוצה שיהיה כתוב בו. דהיינו, שצריך לעשות הפרדה דרמטית, בין השאלה האם כתוב בהסכם את מה שאתה רוצה שיהיה כתוב בו, לבין השאלה האם ניתן להבין את ההסכם, גם בצורה שונה ממה שאתה רוצה שיהיה ניתן להבין את ההסכם.

וסעיף 3 - הוא נקודת התורפה ונקודת החולשה המרכזית של כל עורכי הדין. כי עורך דין, יכול להיות מומחה משפטי בתחומו. הוא אולי גם יודע לתת יעוץ מסחרי ברמה כזו או אחרת בתחומו. והוא גם יכול להכין הסכם שיהיה כתוב בו את מה שאתה רוצה שיהיה כתוב בו.

אבל עורכי דין ברובם, מכינים הסכמים, שאם ההסכם שלהם יגיע לבית המשפט בבא היום, כאשר מישהו מהצדדים יחליט להפר את ההסכם, הרי שבדיעבד מגלים שלמרות שההסכם אומר בדיוק את מה שאתה רוצה שהוא יאמר, הרי שהוא במקביל גם אומר את ההפך של מה שאתה רוצה לומר.

דהיינו, זה שניתן לפרש את ההסכם בצורה שתכוון למה שאתה רוצה שיהיה כתוב בהסכם, זה לא אומר שלא ניתן לפרש את ההסכם גם בצורה שונה או הפוכה ממה שאתה מתכוון. וזה שכתוב בהסכם בדיוק ברחל בתך הקטנה, את מה שאתה רוצה שיהיה כתוב, זה לא אומר שלא ניתן לקחת את ההסכם ולפרש אותו גם בדרך שונה ממה שאתה התכוונת שיהיה כתוב בו.

ומתי מגלים את זה? מתי מגלים שההסכם לא היה כתוב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, אלא ההסכם היה מנוסח בצורה של ריבוי משמעות ושניתן לפרש את ההסכם בכל מיני פירושים אפשריים? את זה מגלים בעתיד בבית המשפט. כאשר הצד השני יחליט להפר את ההסכם. או כאשר הצד השני יחליט שאתה מפר את ההסכם. ואז העורך דין שלו שגם הוא מומחה לא פחות מעורך הדין שלך, הוא ינסה להוכיח לשופט, שבהסכם כתוב, את הפירוש שהוא רוצה להסכם.

והסיבה שהסכמים לא מנוסחים בצורה חד משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים, היא בעיקר בגלל שלבני אדם יש הטיה קוגניטיבית לראות את מה שהם רוצים שיקרה ולחשוב שקורה מה שהם רוצים שיקרה. דהיינו, אם אתה רוצה לומר משהו, ואתה אומר את מה שאתה רוצה לומר, אז אתה כנראה תאמין שמה שאמרת, מבטא את מה שרצית לומר. אבל אתה כנראה לא תיקח בחשבון, את זה שאולי למרות שרצית לומר X ולמרות שאמרת X, הרי שאולי הצד השני מפרש בצורה שונה את מה שאמרת.

וזה תלוי בעיקר ביכולת של האדם להטיל ספק בעצמו. דהיינו, להסתכל מבחוץ על עצמו ולהטיל ספק בעצמו בצורה שהוא מסביר דברים. ולהבדיל בין עובדה לפירוש. להבדיל בין 1 - העובדה שאתה רוצה לומר X ובין 2 - העובדה שבהסכם אכן כתובות מילים כלשהן, ובין 3 - העובדה שאתה מצליח לראות במילים שכתובות, את המשמעות של מה שאתה רוצה לומר, שעד כאן אלו הכל עובדות, לבין הפירוש שאומר, שאם אני רוצה לומר X ואם כתוב X ואם ממה שכתוב אני מבין את ה X שאני רוצה לומר, הרי שכנראה לא ניתן להבין אחרת את מה שכתוב. שזה כמובן פירוש, שגוי.

כי נכון שאתה רוצה לומר X ונכון שכתוב X ונכון שאתה מבין X, אבל זה לא אומר שמתישהו מישהו לא יצליח לפרש אחרת את מה שכתוב, ולהוציא דברים מהקשרם במקרה הרע, או פשוט לקרוא אחרת את מה שכתוב, לשים את סימני הפיסוק במקום שונה, לתת פירוש שונה ופרשנות שונה למה שכתוב, בהמון דרכים שאתה לא חושב עליהן כרגע.

וכמו שכבר הסברתי, אפשרי לעמוד מחוץ לכתלי בית המשפט ולראות שם מידי יום אנשים, שמגיעים לבית המשפט בעקבות סכסוכים כאלו ואחרים על הסכמים חתומים שנכתבו על ידי טובי עורכי הדין. ולמרות שההסכמים נוסחו על ידי עורכי דין מומחים בתחומם, הרי שהשופטים בבא היום מפרשים את ההסכם בצורה שונה, ממה שמישהו מהצדדים התכוון לומר.

ולפעמים השופט יפסוק נגדך, כי אתה הפרת את ההסכם, בהתאם למה שעורך הדין שלך ניסח את ההסכם ובהתאם לפרשנות שהצד השני, ישכנע בעתיד את השופט, לתת להסכם שעליו אתה חותם כרגע. דהיינו, יתכן שאתה תפעל ביושר מלא ובהתאמה מלאה למה שאתה הסכמת ברמה המסחרית עם הצד השני, אבל מה לעשות שאתה חתמת על הסכם, שניתן לפרש אותו בעוד דרכים. ויתכן שבעתיד השופט יפסוק נגדך, למרות שאתה פועל בתום לב. וזה, כי ההסכם שאתה חותם עליו היום, יתברר בעתיד שהוא נוסח בצורה בעייתית.

ולכן החלק הקריטי ביותר שעורכי דין נופלים בו, הוא בחלק של הניסוחים. בגלל ההטיה הקוגניטיבית של האנשים, שרואים שקורה מה שהם רוצים לראות שקורה. ושקשה מאוד לאנשים לחשוב בצורה של איפכא מסתברא דהיינו, אולי ההפך הוא הנכון שזאת נקודת הטורפה הגדולה ביותר של עורכי הדין.