איך להתמודד עם ילד מכור לאייפון או למסכים?

כאשר ילד נוהג להימצא כל היום מול המסך, בין אם מדובר בטלפון נייד, במחשב או בטלוויזיה, הורים רבים עשויים להרגיש כי מדובר בבעיה חמורה שדורשת טיפול מיידי. אליעד כהן מסביר כי הבעיה אינה הטכנולוגיה עצמה, אלא האופן שבו ההורים מגיבים להימצאות הילד ממושך מול המסכים. הורים נוטים לראות את המסכים כבעיה, דבר המוביל לעיתים למאבקי כוח עם הילד ולתחושת עוינות כלפי המכשירים. אליעד מציע גישה אחרת: במקום להילחם עם הילד על הטלפון, כדאי להתמקד בפעולות הקונקרטיות שההורה רוצה שהילד יבצע, ולהתעקש על כך מבלי להתייחס באופן ישיר לטלפון.

לדוגמה, אם ההורה רוצה שהילד יאכל או יתחיל לעשות שיעורים, במקום לדבר על הטלפון ולהגיד "תעזוב את הטלפון" או "אתה כל הזמן בטלפון", אליעד ממליץ להתמקד בבקשה פשוטה: "אני מבין שאתה נהנה בטלפון, וזה טוב שמצאת משהו שאתה אוהב, אבל עכשיו אני מבקש שתאכל. מתי כדאי לאכול?" בצורה כזו, הבעיה אינה הופכת למאבק על הטלפון, אלא התמחות בפעולה המבוקשת.

כיצד להתמודד עם מצבים קיצוניים כמו איום של הילד לפגוע בעצמו בגלל הטלפון?

במצבים קיצוניים, כמו כשהילד מאיים לפגוע בעצמו או לברוח מהבית בגלל שלילת הטלפון, אליעד מציע לגשת בצורה רגועה ומבינה. ראשית, יש למנוע מראש את הגעת הילד למצב זה באמצעות תקשורת פתוחה ומבוססת על הבנת הילד. אם הילד כבר מצוי במצב כזה, אליעד ממליץ לא להגיב בצורה קיצונית ולהפוך את הטלפון לאויב, אלא להבין את נקודת המבט של הילד ולנהל שיחה רגועה.

למשל, אם הילד מאיים על חייו כשנלקח ממנו הטלפון, אליעד מציע שיח עם הילד בו ההורה לא יגיד "אני לוקח לך את הטלפון כי אתה לא מתנהג טוב", אלא יגיד "אני לא לוקח לך את הטלפון כי הוא לא הבעיה, אני רוצה להבין מה באמת מפריע לך". באופן זה, הילד לא ירגיש מאוים, וההורה יכול להציע פתרונות שיאפשרו לילד לשמור על הטלפון ולהשלים את משימותיו החשובות.

איך להתמודד עם סירוב של הילד לבצע מטלות כמו שיעורי בית?

כשילד מסרב לבצע מטלות כמו שיעורי בית, אליעד ממליץ לא להיכנס למאבקי כוח, אלא לנסות להבין מה בדיוק קשה לילד במשימה. הגישה היא ליצור תנאים שבהם הילד ירגיש נוח לבצע משימות שאינו אוהב, כמו להציע לו לעשות את המשימה במשך...

איך להתמודד עם ילד שמכור לטלפון או למסכים?

אליעד כהן מסביר בצורה מפורטת את הנושא של ילדים שמכורים לטלפון נייד, למחשב ולטלוויזיה, ונותן דגש על גישה נכונה של הורים כלפי הילד. לפי אליעד, כאשר הילד משחק בטלפון כל היום, ההורים מזהים זאת כבעיה שגורמת לילד לא לצאת החוצה, לא להיפגש עם חברים, לא לעשות שיעורים, להזניח מטלות בית, לפתח בעיות חברתיות, ולפעמים אף לסבול מפגיעה בכישורים מוטוריים או התפתחותיים. אולם אליעד מסביר שהבעיה האמיתית איננה הטלפון עצמו, אלא היחס שההורים נותנים לטלפון כמכשול.

הגישה של אליעד אומרת שאסור להורים להתייחס לטלפון כאל אויב. הטלפון אינו הבעיה אלא סימפטום, ולכן הפתרון אינו לקחת את הטלפון או להילחם עם הילד עליו. במקום זאת, על ההורים להתמקד בדברים הקונקרטיים שהם רוצים שהילד יעשה, ולהתעקש על כך מבלי להפוך את הטלפון לנושא הדיון.

לדוגמה, אם ההורה רוצה שהילד יאכל או יעשה שיעורים, אליעד מציע לא לדבר על הטלפון כלל, אלא רק על הפעולה המבוקשת עצמה. למשל, אפשר להגיד לילד בצורה ברורה: "אני מבין שאתה נהנה מאוד לשחק בטלפון, וזה נהדר שמצאת משהו שכיף לך איתו, אבל אני מתעקש שאתה צריך לאכול. בא נדבר על מתי ואיך נאכל." כלומר, להתמקד בפעולה הנדרשת ולא בטלפון.

אליעד מדגיש שברגע שההורה אומר לילד "תעזוב כבר את הטלפון", או "אתה כל היום בטלפון", ההורה הופך את הטלפון לאויב ויוצר מאבק סביבו. הילד מתחיל לראות בהורה אויב משום שהוא רוצה לקחת לו את הדבר שהכי חשוב לו ושהוא הכי נהנה ממנו. במקום זאת, אם ההורה ישוחח עם הילד על מה שהוא כן רוצה שיקרה בצורה נקודתית ולא יזכיר את הטלפון כבעיה, הוא יצמצם משמעותית את ההתנגדות של הילד.

אליעד מביא דוגמה ספציפית של ילד בן 8 שמסרב לעשות שיעורים או ללכת לישון בגלל הטלפון. לפי ההצעה של אליעד, ההורה יכול להיכנס לעולמו של הילד על ידי כך שיתעניין במשחק שהוא משחק, ישאל שאלות על המשחק, יבין מה הילד מרגיש, ורק אז ינסה להוביל אותו לפעולה הרצויה. כלומר, להראות לילד שהוא מבין אותו ומתעניין במה שהוא אוהב, ודרך זה ליצור קשר אמיתי איתו. לאחר שנוצר הקשר, יהיה קל יותר לדבר על דברים שהילד פחות רוצה לעשות, כמו להכין שיעורים או לאכול.

כיצד להגיב אם הילד מאיים לפגוע בעצמו בגלל הטלפון?

אליעד מתייחס גם לסיטואציות קיצוניות יותר, בהן הילד מגיב בצורה חריפה כשהטלפון נלקח ממנו, כגון איומים בפגיעה עצמית או בריחה מהבית. הוא מסביר כי הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא למנוע מראש את ההגעה למצב הזה, בעזרת בניית תקשורת נכונה עם הילד מלכתחילה. לדבריו, אם הילד הגיע למצב שבו הוא מאיים לפגוע בעצמו, הטעות הגדולה ביותר של ההורים היא להגיב בצורה קיצונית ולהפוך את הטלפון לאויב הראשי. אליעד מסביר כי ילד שמאיים בהתאבדות בגלל טלפון זו סיטואציה נדירה, וגם כאשר זה קורה, התגובה צריכה להיות רגועה ונכונה.

אליעד מציע, שאם כבר נוצר מצב קיצוני, לא לקחת מהילד את הטלפון כעונש אלא לנסות להבין אותו ולתקשר איתו בצורה ברורה: "אני לא לוקח לך את הטלפון כי הטלפון עצמו הוא לא הבעיה, אני רוצה להבין מה מפריע לך באמת". כלומר, לא ליצור מצב בו הילד מרגיש מאוים או מאבד את הדבר היחיד שהוא מחובר אליו. הוא מציע לנהל שיחה רגועה עם הילד, להבין את נקודת מבטו, ולהציע פתרון קונקרטי שיאפשר לו לשמור על הטלפון, אך גם לבצע את הפעולות...