10:21פוסט טראומה - איך להתמודד עם זיכרון טראומטי?
איך להתמודד עם זיכרונות טראומטיים מהעבר?
כאשר אדם חווה אירוע טראומטי בעבר, כל פעם שהזיכרון עולה מחדש הוא חווה את אותה טראומה שוב. בז'רגון המקצועי, המצב הזה מכונה "פוסט טראומה", מצב שבו הזיכרונות השליליים ממשיכים להציף את האדם ולהפריע לחייו. לפי אליעד כהן, רוב השיטות והטיפולים שמציעים כיום אינן יעילות באופן מלא, כי הן לא מתייחסות לשורש האמיתי של הטראומה. האדם יכול לשכוח את האירוע לפרקי זמן קצרים או ארוכים, אך תמיד קיימת אפשרות שהאירוע יעלה מחדש בעקבות טריגר כלשהו, והטראומה תורגש שוב במלואה.
מדוע הטיפולים בפוסט טראומה אינם יעילים באמת?
לפי אליעד כהן, טיפולים רבים מתמקדים בהתמודדות שטחית בלבד. הם מלמדים את האדם להתמודד עם האירוע, אך אינם מסירים את הזיכרון באופן מוחלט. הזיכרון תמיד נשאר חבוי ברקע, וכאשר מתרחש אירוע דומה, הזיכרון הטראומטי צף ועולה. התוצאה היא שהטיפולים אינם משיגים ריפוי מוחלט. לדוגמה, אדם יכול לעבור טיפול פסיכולוגי ממושך ולחוש הקלה זמנית, אך אם בעתיד הוא יחווה סיטואציה דומה לאותה טראומה, הוא יחווה שוב תחושות קשות.
מהי הדרך האמיתית לרפא זיכרון טראומטי לחלוטין?
אליעד כהן מסביר כי הדרך האמיתית היחידה לרפא טראומה לחלוטין היא להגיע למצב נפשי שנקרא "השתוות מוחלטת". הכוונה היא שהאדם מגיע למצב שבו הוא באמת רוצה, באופן מוחלט ושלם, את מה שקרה לו. אין הכוונה שהאדם ירצה לחוות שוב אירוע טראומטי באופן מכוון, אלא שבמצב התודעתי האידאלי, האדם מרגיש שאין לו כל העדפה בין טוב לרע, בין אירוע שנעים לו לבין אירוע שאינו נעים. מצב זה מתואר כמצב תודעתי שבו האדם לא קיים כרצון נפרד מהמציאות. כאשר אדם נמצא במצב של השתוות מוחלטת, גם האירוע שנחשב טראומטי בעבר נחווה על ידו כחוויה טובה, כיוון שאין אצלו הבדל בין טוב לרע.
איך מגיעים למצב של השתוות מוחלטת מול הטראומה?
אליעד כהן מפרט שהדרך להגיע להשתוות מוחלטת היא באמצעות חקירה עצמית עמוקה ויסודית. האדם צריך לנסות להיזכר בכל הפרטים הקשורים באירוע, אך לא רק בפרטים החיצוניים (כמו מה קרה בדיוק), אלא לחקור לעומק ולמצוא את הסיבה האמיתית והיסודית מדוע האירוע קרה דווקא כפי שקרה.
לדוגמה, אם אדם נשדד ברחוב בשעת לילה, עליו לשאול: מדוע זה קרה דווקא לו באותו רגע? התשובה הפשוטה היא שהוא הלך ברחוב בשעת לילה, אך כאן יש לעצור ולשאול: האם הליכה ברחוב בשעת לילה בהכרח מחייבת שוד? התשובה היא לא. גם קיומו של השודד שרצה לשדוד אותו לא מחייב באופן מוחלט שהשוד אכן יתרחש. הרי היה אפשרות תאורטית שהשודד יתחרט ברגע האחרון, או שהאדם יפנה לרחוב אחר, או אפילו שמשהו בלתי צפוי ימנע את השוד.
לכן, כל אירוע בעולם הוא רק "אפשרי המציאות" ולא "מחויב המציאות". שום דבר בעולם אינו בהכרח מחויב לקרות. אפילו אירועים שנראים ברורים ומחויבים, כמו זריחת השמש או נפילה של אבן, אינם מחויבים באמת. תמיד ישנה אפשרות תאורטית אחרת, ומעצם העובדה שניתן לדמיין אחרת, ברור שהאירוע אינו מחויב.
מה המשמעות של ההבנה שכל אירוע הוא רק אפשרי ולא מחויב?
כאשר אדם מבין באופן עמוק ויסודי שכל אירוע בעולם הוא רק אפשרי ולא מחויב, הוא מבין גם שלכל דבר יש סיבה עמוקה יותר - הסיבה הראשונית והאמיתית של כל האירועים. האדם צריך לחקור את עצמו, לשאול שוב ושוב: למה זה קרה דווקא ככה ולא אחרת? עד שיגיע לסיבה הראשונה של כל הסיבות. הסיבה הראשונה היא השורש שממנו נובעים כל האירועים כולם.
לדוגמה, אם אדם נפצע, עליו לשאול למה נפצע. אולי בגלל טעות שעשה, אבל למה עשה את הטעות? אולי כי כך חונך, אך למה חונך כך? יש להמשיך לשאול עד שמגיעים לסיבה הבסיסית ביותר, שהיא הסיבה הראשונה לקיומה של כל המציאות.
כאשר האדם מגיע להבנת הסיבה הראשונה, הוא מבין באופן מלא מדוע האירוע קרה. הבנה זו משנה את כל התפיסה שלו לגבי הטראומה. האדם רואה שכל רגע במציאות הוא חדש לחלוטין, וכל רגע אינו מחויב להיות דומה לרגע הקודם. האדם מבין שהטראומה היא רק זיכרון, אך הזיכרון עצמו הוא תוצר של הסיבה הראשונה, והמציאות עצמה מתחדשת בכל רגע מחדש.
מה קורה כאשר האדם מגלה את הסיבה הראשונה של כל הסיבות?
כאשר האדם מגיע להבנת הסיבה הראשונה, הוא חווה את כל המציאות בצורה חדשה לחלוטין. הוא מבין באופן מלא מדוע כל דבר קרה לו, כולל האירוע הטראומטי. הטראומה מאבדת את ההשפעה שלה, כי האדם כבר אינו נמצא בהתנגדות מול המציאות. הוא חווה את כל האירועים, כולל אלו שבעבר תפס כטראומטיים, באופן טבעי ושלם. הוא לא מרגיש עוד פחד או חרדה מפני זיכרונות העבר, כיוון שהוא מבין ומקבל באופן מוחלט את הסיבה העמוקה ביותר של כל דבר במציאות.
סיכום כללי - איך להגיע לשקט נפשי אמיתי אחרי טראומה?
אליעד כהן מציע שהדרך היחידה לרפא טראומה באמת היא להבין את השורש האמיתי והעמוק ביותר של כל אירוע שקורה בעולם. כשהאדם מגלה את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הוא מקבל את המציאות כפי שהיא ללא שום התנגדות, וכך זיכרונות טראומטיים אינם יכולים לפגוע בו יותר. הוא חווה את כל הזיכרונות כאירועים שלמים, נטולי טוב ורע, מתוך חוויה של אחדות ושלמות מלאה.
כאשר אדם חווה אירוע טראומטי בעבר, כל פעם שהזיכרון עולה מחדש הוא חווה את אותה טראומה שוב. בז'רגון המקצועי, המצב הזה מכונה "פוסט טראומה", מצב שבו הזיכרונות השליליים ממשיכים להציף את האדם ולהפריע לחייו. לפי אליעד כהן, רוב השיטות והטיפולים שמציעים כיום אינן יעילות באופן מלא, כי הן לא מתייחסות לשורש האמיתי של הטראומה. האדם יכול לשכוח את האירוע לפרקי זמן קצרים או ארוכים, אך תמיד קיימת אפשרות שהאירוע יעלה מחדש בעקבות טריגר כלשהו, והטראומה תורגש שוב במלואה.
מדוע הטיפולים בפוסט טראומה אינם יעילים באמת?
לפי אליעד כהן, טיפולים רבים מתמקדים בהתמודדות שטחית בלבד. הם מלמדים את האדם להתמודד עם האירוע, אך אינם מסירים את הזיכרון באופן מוחלט. הזיכרון תמיד נשאר חבוי ברקע, וכאשר מתרחש אירוע דומה, הזיכרון הטראומטי צף ועולה. התוצאה היא שהטיפולים אינם משיגים ריפוי מוחלט. לדוגמה, אדם יכול לעבור טיפול פסיכולוגי ממושך ולחוש הקלה זמנית, אך אם בעתיד הוא יחווה סיטואציה דומה לאותה טראומה, הוא יחווה שוב תחושות קשות.
מהי הדרך האמיתית לרפא זיכרון טראומטי לחלוטין?
אליעד כהן מסביר כי הדרך האמיתית היחידה לרפא טראומה לחלוטין היא להגיע למצב נפשי שנקרא "השתוות מוחלטת". הכוונה היא שהאדם מגיע למצב שבו הוא באמת רוצה, באופן מוחלט ושלם, את מה שקרה לו. אין הכוונה שהאדם ירצה לחוות שוב אירוע טראומטי באופן מכוון, אלא שבמצב התודעתי האידאלי, האדם מרגיש שאין לו כל העדפה בין טוב לרע, בין אירוע שנעים לו לבין אירוע שאינו נעים. מצב זה מתואר כמצב תודעתי שבו האדם לא קיים כרצון נפרד מהמציאות. כאשר אדם נמצא במצב של השתוות מוחלטת, גם האירוע שנחשב טראומטי בעבר נחווה על ידו כחוויה טובה, כיוון שאין אצלו הבדל בין טוב לרע.
איך מגיעים למצב של השתוות מוחלטת מול הטראומה?
אליעד כהן מפרט שהדרך להגיע להשתוות מוחלטת היא באמצעות חקירה עצמית עמוקה ויסודית. האדם צריך לנסות להיזכר בכל הפרטים הקשורים באירוע, אך לא רק בפרטים החיצוניים (כמו מה קרה בדיוק), אלא לחקור לעומק ולמצוא את הסיבה האמיתית והיסודית מדוע האירוע קרה דווקא כפי שקרה.
לדוגמה, אם אדם נשדד ברחוב בשעת לילה, עליו לשאול: מדוע זה קרה דווקא לו באותו רגע? התשובה הפשוטה היא שהוא הלך ברחוב בשעת לילה, אך כאן יש לעצור ולשאול: האם הליכה ברחוב בשעת לילה בהכרח מחייבת שוד? התשובה היא לא. גם קיומו של השודד שרצה לשדוד אותו לא מחייב באופן מוחלט שהשוד אכן יתרחש. הרי היה אפשרות תאורטית שהשודד יתחרט ברגע האחרון, או שהאדם יפנה לרחוב אחר, או אפילו שמשהו בלתי צפוי ימנע את השוד.
לכן, כל אירוע בעולם הוא רק "אפשרי המציאות" ולא "מחויב המציאות". שום דבר בעולם אינו בהכרח מחויב לקרות. אפילו אירועים שנראים ברורים ומחויבים, כמו זריחת השמש או נפילה של אבן, אינם מחויבים באמת. תמיד ישנה אפשרות תאורטית אחרת, ומעצם העובדה שניתן לדמיין אחרת, ברור שהאירוע אינו מחויב.
מה המשמעות של ההבנה שכל אירוע הוא רק אפשרי ולא מחויב?
כאשר אדם מבין באופן עמוק ויסודי שכל אירוע בעולם הוא רק אפשרי ולא מחויב, הוא מבין גם שלכל דבר יש סיבה עמוקה יותר - הסיבה הראשונית והאמיתית של כל האירועים. האדם צריך לחקור את עצמו, לשאול שוב ושוב: למה זה קרה דווקא ככה ולא אחרת? עד שיגיע לסיבה הראשונה של כל הסיבות. הסיבה הראשונה היא השורש שממנו נובעים כל האירועים כולם.
לדוגמה, אם אדם נפצע, עליו לשאול למה נפצע. אולי בגלל טעות שעשה, אבל למה עשה את הטעות? אולי כי כך חונך, אך למה חונך כך? יש להמשיך לשאול עד שמגיעים לסיבה הבסיסית ביותר, שהיא הסיבה הראשונה לקיומה של כל המציאות.
כאשר האדם מגיע להבנת הסיבה הראשונה, הוא מבין באופן מלא מדוע האירוע קרה. הבנה זו משנה את כל התפיסה שלו לגבי הטראומה. האדם רואה שכל רגע במציאות הוא חדש לחלוטין, וכל רגע אינו מחויב להיות דומה לרגע הקודם. האדם מבין שהטראומה היא רק זיכרון, אך הזיכרון עצמו הוא תוצר של הסיבה הראשונה, והמציאות עצמה מתחדשת בכל רגע מחדש.
מה קורה כאשר האדם מגלה את הסיבה הראשונה של כל הסיבות?
כאשר האדם מגיע להבנת הסיבה הראשונה, הוא חווה את כל המציאות בצורה חדשה לחלוטין. הוא מבין באופן מלא מדוע כל דבר קרה לו, כולל האירוע הטראומטי. הטראומה מאבדת את ההשפעה שלה, כי האדם כבר אינו נמצא בהתנגדות מול המציאות. הוא חווה את כל האירועים, כולל אלו שבעבר תפס כטראומטיים, באופן טבעי ושלם. הוא לא מרגיש עוד פחד או חרדה מפני זיכרונות העבר, כיוון שהוא מבין ומקבל באופן מוחלט את הסיבה העמוקה ביותר של כל דבר במציאות.
סיכום כללי - איך להגיע לשקט נפשי אמיתי אחרי טראומה?
אליעד כהן מציע שהדרך היחידה לרפא טראומה באמת היא להבין את השורש האמיתי והעמוק ביותר של כל אירוע שקורה בעולם. כשהאדם מגלה את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הוא מקבל את המציאות כפי שהיא ללא שום התנגדות, וכך זיכרונות טראומטיים אינם יכולים לפגוע בו יותר. הוא חווה את כל הזיכרונות כאירועים שלמים, נטולי טוב ורע, מתוך חוויה של אחדות ושלמות מלאה.
- איך להתמודד עם פוסט טראומה?
- איך להגיע להשתוות מוחלטת?
- מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות?
- איך להיפטר מזיכרונות רעים?
- איך להגיע לאחדות עם המציאות?
פוסט טראומה - איך להתמודד עם זיכרון טראומטי?
הפעם אשיב איך האדם אמור להתמודד עם זיכרונות לא נעימים מהעבר.
כל פעם שאדם נזכר בדברים לא נעימים שקרו לו בעבר, זה נקרא "פוסט טראומה".
ויש הרבה שיטות המתיימרות לטפל בזה, אך כולן לא עובדות.
יתכן שתשכח מהדבר, אבל בפנים יהיה זיכרון שיכול תמיד לעלות ולצוף בגלל סיטואציה מסוימת
ואז שום טיפול לא עזר באמת.
וכדי להשיג ריפוי שורשי, זה להגיע לאחדות, להגיע למקום שהזיכרון יהיה, ויחווה כטוב.
ומי שיש לו עדיין רצונות עצמיים, יפחד שיקרה לו משהו רע, והטראומה תמיד תוכל לחזור.
ומי שיגיע לחוויית האחדות לא יהיה לו רצון שדבר אחד יהיה שונה בחשיבה מהשני, הכל יהיה ללא הבדל, ואז לא יהיה רצון להרגיש טוב יותר או פחות, לא יהיה כלל הבדל בין הטוב לרע
ואז הוא יזכור את הדבר ה"טראומטי" כחוויה טובה, כיוון שיש השתוות עם המציאות.
אדם הלך ברחוב ושדדו אותו, אדם ביזו אותו, או כל דבר אחר, ועל האדם לנסות לגלות, מה הסיבה האמיתית שהדבר קרה כפי שקרה.
ומה זאת אומרת להבין מה הסיבה? אסביר:
בעולם יש שתי אפשרויות של תפישה, אפשרי המציאות, ומחויב המציאות.
וכל דבר ודבר בעולם הוא רק אפשרי המציאות!!
ואם קורה אירוע בעולם, הוא רק אפשרי שיקרה, זה לא מחויב שכלום יקרה, זה לא מחויב שחוקי הפיסיקה ימשיכו כפי שהם! האם השמש מחויב שתזרח מחר? האם אפשר לחתום על כך?
התודעה של האדם, האם תמשיך? לכאורה נדמה שכן, אבל באותה המידה יכול להיות ההפך.
ולבדוק האם אפילו תיאורטית שיכול להיות אחרת, גם אם זה נדמה לכם כמדע בדיוני.
וזה שאדם הלך במקום מסוים ונשדד, האם זה היה מחויב שישדדו אותו, לא זה לא היה מחויב
כי יש אפשרות שלא היה קורה למרות שהלך בלילה בחושך, כך עם כל דבר.
ויש אפשרות שלמרות הסיבה, לא מחייב תוצאה מסוימת.
ואיך נדע אם מחויב או לא, כל עוד יש שאלה, זה לא מחויב כי היה יכול להיות אחרת.
אפילו במדידת אש, אם נשים אש צמוד לנייר, זה מחויב שהאש תשרוף את הנייר?
לא זה לא מחויב, עצם העובדה שאתה יכול לדמיין שהנייר לא יישרף, זה כבר לא מחויב.
אם קיימת בכלל שאלה, אז עובדה שאפשר לחשוב אחרת.
האם כדור הארץ יהיה קיים או לא? אי אפשר לדעת, כי אחרת לא היתה שאלה
כי אם יש משמעות לכדור הארץ, יש אפשרות שיקרה משהו שישנה את המצב.
ומי שרוצה להתמודד עם פוסט טראומה, צריך לגלות את הסיבה האמיתית למה זה קרה, כי אם זה קרה וזה לא מחויב, תהיה הבנה למה כל דבר קרה, כי הכל נובע מהסיבה הראשונה
ומי שיגיע להבנה של הסיבה הראשונה, הוא ממילא יחווה את כל המציאות אחרת
ויחווה גם את הטראומה בצורה שונה לחלוטין.
וכל רגע הוא רגע חדש לחלוטין, והטראומה היא רק זיכרון, ולמי שתהיה הבנה אמיתית של השורש ממנו נובעות כל הסיבות, ויבין באמת שכל רגע הוא חדש, ממילא יחווה את כל המציאות בצורה אחרת לחלוטין, ולא יחווה עוד טראומה או פחד כלשהו.
הפעם אשיב איך האדם אמור להתמודד עם זיכרונות לא נעימים מהעבר.
כל פעם שאדם נזכר בדברים לא נעימים שקרו לו בעבר, זה נקרא "פוסט טראומה".
ויש הרבה שיטות המתיימרות לטפל בזה, אך כולן לא עובדות.
יתכן שתשכח מהדבר, אבל בפנים יהיה זיכרון שיכול תמיד לעלות ולצוף בגלל סיטואציה מסוימת
ואז שום טיפול לא עזר באמת.
וכדי להשיג ריפוי שורשי, זה להגיע לאחדות, להגיע למקום שהזיכרון יהיה, ויחווה כטוב.
ומי שיש לו עדיין רצונות עצמיים, יפחד שיקרה לו משהו רע, והטראומה תמיד תוכל לחזור.
ומי שיגיע לחוויית האחדות לא יהיה לו רצון שדבר אחד יהיה שונה בחשיבה מהשני, הכל יהיה ללא הבדל, ואז לא יהיה רצון להרגיש טוב יותר או פחות, לא יהיה כלל הבדל בין הטוב לרע
ואז הוא יזכור את הדבר ה"טראומטי" כחוויה טובה, כיוון שיש השתוות עם המציאות.
אדם הלך ברחוב ושדדו אותו, אדם ביזו אותו, או כל דבר אחר, ועל האדם לנסות לגלות, מה הסיבה האמיתית שהדבר קרה כפי שקרה.
ומה זאת אומרת להבין מה הסיבה? אסביר:
בעולם יש שתי אפשרויות של תפישה, אפשרי המציאות, ומחויב המציאות.
וכל דבר ודבר בעולם הוא רק אפשרי המציאות!!
ואם קורה אירוע בעולם, הוא רק אפשרי שיקרה, זה לא מחויב שכלום יקרה, זה לא מחויב שחוקי הפיסיקה ימשיכו כפי שהם! האם השמש מחויב שתזרח מחר? האם אפשר לחתום על כך?
התודעה של האדם, האם תמשיך? לכאורה נדמה שכן, אבל באותה המידה יכול להיות ההפך.
ולבדוק האם אפילו תיאורטית שיכול להיות אחרת, גם אם זה נדמה לכם כמדע בדיוני.
וזה שאדם הלך במקום מסוים ונשדד, האם זה היה מחויב שישדדו אותו, לא זה לא היה מחויב
כי יש אפשרות שלא היה קורה למרות שהלך בלילה בחושך, כך עם כל דבר.
ויש אפשרות שלמרות הסיבה, לא מחייב תוצאה מסוימת.
ואיך נדע אם מחויב או לא, כל עוד יש שאלה, זה לא מחויב כי היה יכול להיות אחרת.
אפילו במדידת אש, אם נשים אש צמוד לנייר, זה מחויב שהאש תשרוף את הנייר?
לא זה לא מחויב, עצם העובדה שאתה יכול לדמיין שהנייר לא יישרף, זה כבר לא מחויב.
אם קיימת בכלל שאלה, אז עובדה שאפשר לחשוב אחרת.
האם כדור הארץ יהיה קיים או לא? אי אפשר לדעת, כי אחרת לא היתה שאלה
כי אם יש משמעות לכדור הארץ, יש אפשרות שיקרה משהו שישנה את המצב.
ומי שרוצה להתמודד עם פוסט טראומה, צריך לגלות את הסיבה האמיתית למה זה קרה, כי אם זה קרה וזה לא מחויב, תהיה הבנה למה כל דבר קרה, כי הכל נובע מהסיבה הראשונה
ומי שיגיע להבנה של הסיבה הראשונה, הוא ממילא יחווה את כל המציאות אחרת
ויחווה גם את הטראומה בצורה שונה לחלוטין.
וכל רגע הוא רגע חדש לחלוטין, והטראומה היא רק זיכרון, ולמי שתהיה הבנה אמיתית של השורש ממנו נובעות כל הסיבות, ויבין באמת שכל רגע הוא חדש, ממילא יחווה את כל המציאות בצורה אחרת לחלוטין, ולא יחווה עוד טראומה או פחד כלשהו.