אז נשאלת השאלה, מאחר שהגיוני שתהיה ועדת חקירה שתחקור את האירועים שהובילו למלחמת חרבות ברזל, האם הגיוני יותר שוועדת החקירה תחל לפעול כבר עכשיו בזמן המלחמה? או שמא כדאי שקודם כל יחכו לאחרי המלחמה שהמלחמה תסיים ורק אחר כך תהיה ועדת חקירה?
והתשובה לכך היא, שצריכים להבין מהי המטרה שלשמה רוצים להקים ועדת חקירה. אם לדוגמה מטרת ועדת החקירה, היא כדי להבין מי אשם במחדל ולבוא איתו בחשבון / להדיח אותו וכיו"ב, אז הרי שעדיף שועדת החקירה תהיה רק אחרי המלחמה.
ולמה? כי החשיבות של לנצח במלחמה, היא גדולה יותר מהחשיבות של המטרה של ועדת החקירה, שהיא לבוא בחשבון עם מי שאחראים למחדל וכולי. כי הצורך הבסיסי יותר, הוא לשרוד. ובזמן מלחמה, הצורך לנצח, נובע מהצורך לשרוד. והצורך הזה חשוב יותר, מהצורך לעשות צדק ולגרום לאנשים לבוא על עונשם וכולי.
ומאחר שועדת חקירה, תפגע ביכולת שלנו לנצח, כי ועדת החקירה תגזול משאבים כאלו ואחרים מתשומת הלב לגבי הניצחון של המלחמה, לכן כדאי שועדת החקירה תהיה רק אחרי המלחמה.
אבל צריכים לדעת את האמת, והיא שלועדת חקירה יש עוד מטרות. ויש מטרה אחת מאוד חשובה, שבגללה כן צריך כמה שיותר מהר לעשות ועדת חקירה, גם תוך כדי הקרב. ואני לא נכנס לשאלה איך ובאיזו מתכונת צריכים לעשות את ועדת החקירה בתוך הקרב, כי גם זו שאלה, אבל צריכים להבין שצריכים לעשות ועדת חקירה תכף ומיד.
ולמה? כי המטרה העליונה ביותר כרגע, היא לשרוד, דהיינו, לנצח את הקרב וזאת המטרה העליונה ביותר שיש כרגע. וכדי לנצח את הקרב, לשם כך עלינו לעשות ועדת חקירה כאן ועכשיו. כדי לנסות להבין מה עלינו לעשות, על בסיס המחדל שהוביל לאירועי ה 7 באוקטובר.
לדוגמה, נניח שספינה עומדת לשקוע, בגלל מים שנאספים עליה. האם הגיוני להתעסק רק בלהוציא את המים מהספינה, או במקביל גם לנסות להבין מהיכן נכנסו המים לספינה?!
נניח שבבוקר מגלים שפרצו לעסק וגנבו סחורה, האם הגיוני אך ורק להתעסק בלמצוא את הסחורה הגנובה? או שהגיוני גם לנסות להבין איך גנבו את הסחורה, כדי דרך זה למצוא יותר טוב את הסחורה הגנובה?!
נניח מצב היפוטטי, שיש חפרפרת סוכן כפול בצהל, נניח שבוצעה בגידה שבגללה אירעו אירועי ה 7 באוקטובר, האם הגיוני לנסות להילחם בחמאס? בלי שתוך כדי מנסים להבין אולי יש חפרפרת שמעביר מידע לאוייב ושמפריע לנו לנצח את המלחמה?! האם לא כדאי לגלות מי הבוגד / החפרפרת שנמצאת בארגון, גם תוך כדי הלחימה, או שנחכה לאחרי הקרב כדי להבין מי הבוגד?!
ובהקשר שלנו, אירועי ה 7 באוקטובר קרו מסיבות מסוימות כלשהן. יתכן שחלק מהסיבות והגורמים האלו, מקשים עלינו ואולי לא מאפשרים לנו לנצח את החמאס. אפילו אם הדברים האלו, הם רעיונות מסוג של קונספציה שגויה, הנחת יסוד שגויה וכיו"ב.
אז האם הגיוני לרצות לנצח את הקרב? האם יכול להיות שנגיע לתובנה לגבי איך לנצח את הקרב, אם ננסה להבין מה גרם לנו לצאת מלכתחילה לקרב? כמובן שהתשובה היא שכן. שאם נחקור איך הגענו עד הלום לאירועי ה 7 באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל, הרי שכנראה שנוכל להסיק מסקנה אחת או שתיים, שיעזרו לנו לנצח את החמאס וכולי.
ולכן, חובה כאן ועכשיו לחקור את הכשלים שהובילו לאירועי ה 7 באוקטובר, כדי להבין טוב יותר איך לנצח את הקרב.
יחד עם זאת, הדרך שבה אמורה להתבצע החקירה, היא לא בדרך של לנסות להבין מי אשם במה ומה העונש של כל אחד מהנאשמים. אבל כן להבין מבחינת העובדות, מה בפועל קרה ולמה זה קרה. בלי קשר למי אשם בכך והאם ועד כמה הוא אשם בכך ומה עונשו וכולי.
כי השאלה מי אשם במה אשם כמה אשם ומה העונש של הנאשם? לא יקדם אותנו בשדה הקרב. אבל ההבנה של מה קרה ואיך קרה, קריטית לניצחון בקרב.
כמו כן יש להוסיף, כי אם ועדת החקירה תהיה רק אחרי המלחמה, אז זה גם מגדיל את הסיכוי לכך שהמלחמה תמשך כמה שיותר. מאחר שהמועמדים לחקירה בועדת החקירה, אחראים בין השאר גם על משך המלחמה. ומאחר שהם מעדיפים שלא לעמוד לחקירה, שמא הם יצאו אשמים, מכך נובע שהם ירצו להאריך את המלחמה כמה שיותר. כך שגם מהסיבה הזאת, כדאי להתחיל לחקור כבר עכשיו ולא לחכות לאחרי המלחמה.
ועוד באותו עניין, נניח שאתה נוסע לטייל ברכב הסעות כלשהו עם הנהג החברמן... ולפתע אתה מוצא את עצמך בתוך תהום / על פי תהום / אחרי / תוך כדי תאונה. מה הכי חשוב כרגע? האם הכי חשוב זה להאשים את הנהג? האם חשוב להגיד לנהג שהוא אשם? או שהכי חשוב כרגע זה להילחץ מהסכנה באופן מיידי?
כמובן שהכי חשוב זה להיחלץ מהסכנה, כמה שיותר מהר בלי להאשים אף אחד. אבל האם הגיוני בהכרח שהנהג שבמשמרת שלו הביא אותנו לתהום? האם בהכרח שהוא זה שאמור לחלץ אותנו מהתהום? אולי הוא שיכור? אולי הוא מסומם? אולי יש לו נטיות אובדניות? אולי הוא מחבל? ואולי בכלל הוא מת או נפצע בתאונה?
שהרי בכל המקרים האלו, לא נרצה שהוא זה שיחלץ אותנו, אלא ננסה שמישהו אחר יחליף אותו כדי לחלץ אותנו. לא מתוך אשמה שאנחנו מאשימים אותו. כי הוא לא אשם בכלום כי לא היה כלום כי אין כלום. ובכלל יכול להיות שמישהו סימם אותו ושמישהו בכלל שם לו משהו במשקה. הכל יכול להיות. אבל עדיין לא נרצה שהנהג השיכור ינסה לחלץ אותנו.
אז מתי עלינו לבדוק איך הגענו לתהום? רק אחרי שניחלץ ממנו? או שמא תוך כדי שאנחנו מנסים להיחלץ מהתהום, ננסה במקביל להבין מבחינת עובדות, איך הגענו עד הלום? כדי לנסות להסיק מכך לגבי דרך החילוץ.
והנמשל מובן...
והתשובה לכך היא, שצריכים להבין מהי המטרה שלשמה רוצים להקים ועדת חקירה. אם לדוגמה מטרת ועדת החקירה, היא כדי להבין מי אשם במחדל ולבוא איתו בחשבון / להדיח אותו וכיו"ב, אז הרי שעדיף שועדת החקירה תהיה רק אחרי המלחמה.
ולמה? כי החשיבות של לנצח במלחמה, היא גדולה יותר מהחשיבות של המטרה של ועדת החקירה, שהיא לבוא בחשבון עם מי שאחראים למחדל וכולי. כי הצורך הבסיסי יותר, הוא לשרוד. ובזמן מלחמה, הצורך לנצח, נובע מהצורך לשרוד. והצורך הזה חשוב יותר, מהצורך לעשות צדק ולגרום לאנשים לבוא על עונשם וכולי.
ומאחר שועדת חקירה, תפגע ביכולת שלנו לנצח, כי ועדת החקירה תגזול משאבים כאלו ואחרים מתשומת הלב לגבי הניצחון של המלחמה, לכן כדאי שועדת החקירה תהיה רק אחרי המלחמה.
אבל צריכים לדעת את האמת, והיא שלועדת חקירה יש עוד מטרות. ויש מטרה אחת מאוד חשובה, שבגללה כן צריך כמה שיותר מהר לעשות ועדת חקירה, גם תוך כדי הקרב. ואני לא נכנס לשאלה איך ובאיזו מתכונת צריכים לעשות את ועדת החקירה בתוך הקרב, כי גם זו שאלה, אבל צריכים להבין שצריכים לעשות ועדת חקירה תכף ומיד.
ולמה? כי המטרה העליונה ביותר כרגע, היא לשרוד, דהיינו, לנצח את הקרב וזאת המטרה העליונה ביותר שיש כרגע. וכדי לנצח את הקרב, לשם כך עלינו לעשות ועדת חקירה כאן ועכשיו. כדי לנסות להבין מה עלינו לעשות, על בסיס המחדל שהוביל לאירועי ה 7 באוקטובר.
לדוגמה, נניח שספינה עומדת לשקוע, בגלל מים שנאספים עליה. האם הגיוני להתעסק רק בלהוציא את המים מהספינה, או במקביל גם לנסות להבין מהיכן נכנסו המים לספינה?!
נניח שבבוקר מגלים שפרצו לעסק וגנבו סחורה, האם הגיוני אך ורק להתעסק בלמצוא את הסחורה הגנובה? או שהגיוני גם לנסות להבין איך גנבו את הסחורה, כדי דרך זה למצוא יותר טוב את הסחורה הגנובה?!
נניח מצב היפוטטי, שיש חפרפרת סוכן כפול בצהל, נניח שבוצעה בגידה שבגללה אירעו אירועי ה 7 באוקטובר, האם הגיוני לנסות להילחם בחמאס? בלי שתוך כדי מנסים להבין אולי יש חפרפרת שמעביר מידע לאוייב ושמפריע לנו לנצח את המלחמה?! האם לא כדאי לגלות מי הבוגד / החפרפרת שנמצאת בארגון, גם תוך כדי הלחימה, או שנחכה לאחרי הקרב כדי להבין מי הבוגד?!
ובהקשר שלנו, אירועי ה 7 באוקטובר קרו מסיבות מסוימות כלשהן. יתכן שחלק מהסיבות והגורמים האלו, מקשים עלינו ואולי לא מאפשרים לנו לנצח את החמאס. אפילו אם הדברים האלו, הם רעיונות מסוג של קונספציה שגויה, הנחת יסוד שגויה וכיו"ב.
אז האם הגיוני לרצות לנצח את הקרב? האם יכול להיות שנגיע לתובנה לגבי איך לנצח את הקרב, אם ננסה להבין מה גרם לנו לצאת מלכתחילה לקרב? כמובן שהתשובה היא שכן. שאם נחקור איך הגענו עד הלום לאירועי ה 7 באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל, הרי שכנראה שנוכל להסיק מסקנה אחת או שתיים, שיעזרו לנו לנצח את החמאס וכולי.
ולכן, חובה כאן ועכשיו לחקור את הכשלים שהובילו לאירועי ה 7 באוקטובר, כדי להבין טוב יותר איך לנצח את הקרב.
יחד עם זאת, הדרך שבה אמורה להתבצע החקירה, היא לא בדרך של לנסות להבין מי אשם במה ומה העונש של כל אחד מהנאשמים. אבל כן להבין מבחינת העובדות, מה בפועל קרה ולמה זה קרה. בלי קשר למי אשם בכך והאם ועד כמה הוא אשם בכך ומה עונשו וכולי.
כי השאלה מי אשם במה אשם כמה אשם ומה העונש של הנאשם? לא יקדם אותנו בשדה הקרב. אבל ההבנה של מה קרה ואיך קרה, קריטית לניצחון בקרב.
כמו כן יש להוסיף, כי אם ועדת החקירה תהיה רק אחרי המלחמה, אז זה גם מגדיל את הסיכוי לכך שהמלחמה תמשך כמה שיותר. מאחר שהמועמדים לחקירה בועדת החקירה, אחראים בין השאר גם על משך המלחמה. ומאחר שהם מעדיפים שלא לעמוד לחקירה, שמא הם יצאו אשמים, מכך נובע שהם ירצו להאריך את המלחמה כמה שיותר. כך שגם מהסיבה הזאת, כדאי להתחיל לחקור כבר עכשיו ולא לחכות לאחרי המלחמה.
ועוד באותו עניין, נניח שאתה נוסע לטייל ברכב הסעות כלשהו עם הנהג החברמן... ולפתע אתה מוצא את עצמך בתוך תהום / על פי תהום / אחרי / תוך כדי תאונה. מה הכי חשוב כרגע? האם הכי חשוב זה להאשים את הנהג? האם חשוב להגיד לנהג שהוא אשם? או שהכי חשוב כרגע זה להילחץ מהסכנה באופן מיידי?
כמובן שהכי חשוב זה להיחלץ מהסכנה, כמה שיותר מהר בלי להאשים אף אחד. אבל האם הגיוני בהכרח שהנהג שבמשמרת שלו הביא אותנו לתהום? האם בהכרח שהוא זה שאמור לחלץ אותנו מהתהום? אולי הוא שיכור? אולי הוא מסומם? אולי יש לו נטיות אובדניות? אולי הוא מחבל? ואולי בכלל הוא מת או נפצע בתאונה?
שהרי בכל המקרים האלו, לא נרצה שהוא זה שיחלץ אותנו, אלא ננסה שמישהו אחר יחליף אותו כדי לחלץ אותנו. לא מתוך אשמה שאנחנו מאשימים אותו. כי הוא לא אשם בכלום כי לא היה כלום כי אין כלום. ובכלל יכול להיות שמישהו סימם אותו ושמישהו בכלל שם לו משהו במשקה. הכל יכול להיות. אבל עדיין לא נרצה שהנהג השיכור ינסה לחלץ אותנו.
אז מתי עלינו לבדוק איך הגענו לתהום? רק אחרי שניחלץ ממנו? או שמא תוך כדי שאנחנו מנסים להיחלץ מהתהום, ננסה במקביל להבין מבחינת עובדות, איך הגענו עד הלום? כדי לנסות להסיק מכך לגבי דרך החילוץ.
והנמשל מובן...