8:29מה אתה באמת יודע? מה אתה באמת רוצה? ידיעה פנימית, ידיעה חיצונית, רצון פנימי, רצון חיצוני, של מי הרצון הזה? של מי הידע הזה? מה אתה רוצה? מה אתה יודע? מי אני? מי אתה? מהו האני?
איך אפשר לדעת מה אתה באמת יודע?
אליעד כהן פותח את ההרצאה בשאלה יסודית ועמוקה: מה האדם באמת יודע? כדי להבין מהי "ידיעה עצמית" או "ידיעה פנימית", אליעד מציג מצב שבו אדם שואל איך להגיע לידיעה עצמית אמיתית. אליעד מחדד את השאלה בכך שהוא מפריד בין ידיעה פנימית לידיעה עצמית, ומסביר שידיעה פנימית יכולה להיות תלויה בלמידה או בחברה, אך ידיעה עצמית היא עמוקה יותר. אליעד מציג דוגמה פשוטה: אדם יודע שיש מולו קיר. את המונח "קיר" למד מהחברה, אך התחושה שיש משהו מולו, לא הגיעה מבחוץ אלא מבפנים, מחוויה חושית פנימית. דוגמה זו ממחישה את ההבדל בין ידע חיצוני שנרכש דרך סביבה, לבין ידיעה פנימית שאדם חווה בעצמו.
אליעד מוסיף ואומר שכדי לדעת מה האדם באמת יודע, עליו לנסות למחוק מחשבתית את כל מה שלמדו אותו. למשל, אם האדם היה מחליט שלא ללמוד משום מורה או ספר (כי גם ספר הוא סוג של מורה), הוא עדיין היה מגלה שההחלטה הזאת עצמה מבוססת על דברים שלמד בעבר. אליעד מסביר שאפילו ההחלטה להתעלם מכל הידע הקיים עדיין מושפעת באופן סמוי ממה שהאדם כבר למד קודם לכן.
אליעד מרחיב ומסביר שאם האדם יצליח למחוק את כל מה שלמד, כל המחשבות שלו יתבססו רק על החושים והתחושות הגופניות הבסיסיות שלו כמו רעב או כאב. וכאן הוא מדגיש שברגע שהאדם מגיע למקום הזה של "ללא לימוד" או "ללא שכל", הוא למעשה לא יידע כלום ולא ירצה כלום, כי הידיעה והרצון נולדים מתוך שכל ומידע קודם. אליעד מראה בכך את הקשר בין השאלה מה האדם יודע לבין השאלה מה האדם רוצה.
האם הרצון שלך הוא באמת שלך?
אליעד כהן עובר להסביר בהרחבה על מושג הרצון, ומציג את השאלה המהותית: האם הרצונות שלך הם שלך באמת, או שהם מושפעים ומוכתבים על ידי הסביבה? אליעד נותן דוגמה של אדם הרוצה משהו ספציפי, כמו להצליח בחיים או להתחתן. הוא שואל את האדם: "אתה באמת רוצה את זה או שהחברה היא זו שגרמה לך לרצות את זה?". אליעד מסביר שלכאורה התשובה הפשוטה היא שהרצונות מגיעים מהחברה, אך אז הוא מחדד שאם האדם היה באמת חווה שכל הרצונות שלו מוכתבים לחלוטין מבחוץ, הוא היה מאבד את כל תחושת הפחד, החשש או האכזבה. הוא מביא דוגמה של שוד בנק ואומר: אם היית באמת חושב שכל הרצונות שלך באים רק מבחוץ, לא היה לך שום פחד או דאגה מכך שמישהו נשדד לידך, כי זה בכלל לא היה קשור אליך אישית. הפחד, הדאגה או החשש מעידים על כך שהאדם לא באמת מרגיש שכל רצונותיו חיצוניים.
אליעד מדגיש שהרצון האנושי מורכב מרצונות חיצוניים כמו כבוד, כסף והצלחה, אך גם מרצונות פנימיים יותר, שהם רצונות חושיים בסיסיים כגון רעב או צמא. הוא מסביר בפירוט שהאדם נמצא במתח תמידי בין רצונות חיצוניים ופנימיים. למשל, הרצון לכבוד הוא בבירור חיצוני, אך הרצון למנוע כאב הוא פנימי, כי הוא נובע ישירות מחוויה פנימית חושית של האדם.
אליעד גם מזכיר שהבעיה היא שרוב האנשים לא באמת חווים או יודעים מה הם באמת רוצים, מפני שהם כל הזמן מושפעים מהרצונות שהחברה מכתיבה להם. האדם חושב שהוא רוצה משהו מסוים, אבל זה בעיקר כי החברה שכנעה אותו שזה מה שהוא צריך לרצות.
מי הוא "אני" ואיך אפשר להכיר את עצמי באמת?
אליעד כהן מעלה שאלה מרכזית נוספת: מי זה "אני"? הוא מסביר שהאדם רגיל לחשוב שה"אני" שלו הוא השכל, הגוף, החושים או אפילו מה שלמד מהחברה. אבל הוא מחדד ומסביר שאם האדם יתחיל להסיר ולמחוק מחשבתית את כל מה שהוא למד, הוא יגלה שבסופו של דבר לא נשאר לו "אני" מוגדר בכלל. אם האדם יחשוב שהוא שכל, אז הוא יוכל לזהות רק את מה שהשכל שלו יכול להבין או לרצות. אם הוא יחשוב שהוא החושים, אז הוא ידע וירצה דברים נוספים, אך עדיין יהיה מוגבל למה שהחושים מסוגלים לתפוס. אבל אם האדם מוחק את הכל - שכל, חושים, לימוד חברתי - הוא יגלה שאין לו בעצם "אני" מוגדר כלל, ואז הוא גם לא ירצה כלום ולא ידע כלום.
אליעד מדגיש נקודה חשובה: הידיעה העצמית האמיתית מתחילה כשאדם מתבונן באמת לתוך עצמו ושואל את עצמו: "אם אף אחד לא היה מלמד אותי שום דבר, מה הייתי באמת יודע?". רק אז האדם יכול להגיע להבנה אמיתית של מה הוא באמת יודע ומה הוא באמת רוצה.
כיצד אפשר להתקדם אל הידיעה העצמית והאמיתית?
אליעד כהן מסכם את דבריו בהצעה מעשית: כדי להתקדם לקראת ידיעה עצמית, על האדם לבצע תהליך של קילוף מחשבתי. הוא צריך להוריד כל שכבה של לימוד חיצוני, של תבניות חשיבה שהוטמעו בו, ולהתחיל לשאול שאלות בסיסיות יותר ויותר, עד שיגיע למקום שבו לא יוכל עוד לקלף. רק בנקודה זו, הוא יגיע אל הידיעה העצמית האמיתית, שבה הוא לא מסתמך יותר על שום דבר שלמד מבחוץ אלא רק על החוויה הפנימית הטהורה שלו.
אליעד כהן פותח את ההרצאה בשאלה יסודית ועמוקה: מה האדם באמת יודע? כדי להבין מהי "ידיעה עצמית" או "ידיעה פנימית", אליעד מציג מצב שבו אדם שואל איך להגיע לידיעה עצמית אמיתית. אליעד מחדד את השאלה בכך שהוא מפריד בין ידיעה פנימית לידיעה עצמית, ומסביר שידיעה פנימית יכולה להיות תלויה בלמידה או בחברה, אך ידיעה עצמית היא עמוקה יותר. אליעד מציג דוגמה פשוטה: אדם יודע שיש מולו קיר. את המונח "קיר" למד מהחברה, אך התחושה שיש משהו מולו, לא הגיעה מבחוץ אלא מבפנים, מחוויה חושית פנימית. דוגמה זו ממחישה את ההבדל בין ידע חיצוני שנרכש דרך סביבה, לבין ידיעה פנימית שאדם חווה בעצמו.
אליעד מוסיף ואומר שכדי לדעת מה האדם באמת יודע, עליו לנסות למחוק מחשבתית את כל מה שלמדו אותו. למשל, אם האדם היה מחליט שלא ללמוד משום מורה או ספר (כי גם ספר הוא סוג של מורה), הוא עדיין היה מגלה שההחלטה הזאת עצמה מבוססת על דברים שלמד בעבר. אליעד מסביר שאפילו ההחלטה להתעלם מכל הידע הקיים עדיין מושפעת באופן סמוי ממה שהאדם כבר למד קודם לכן.
אליעד מרחיב ומסביר שאם האדם יצליח למחוק את כל מה שלמד, כל המחשבות שלו יתבססו רק על החושים והתחושות הגופניות הבסיסיות שלו כמו רעב או כאב. וכאן הוא מדגיש שברגע שהאדם מגיע למקום הזה של "ללא לימוד" או "ללא שכל", הוא למעשה לא יידע כלום ולא ירצה כלום, כי הידיעה והרצון נולדים מתוך שכל ומידע קודם. אליעד מראה בכך את הקשר בין השאלה מה האדם יודע לבין השאלה מה האדם רוצה.
האם הרצון שלך הוא באמת שלך?
אליעד כהן עובר להסביר בהרחבה על מושג הרצון, ומציג את השאלה המהותית: האם הרצונות שלך הם שלך באמת, או שהם מושפעים ומוכתבים על ידי הסביבה? אליעד נותן דוגמה של אדם הרוצה משהו ספציפי, כמו להצליח בחיים או להתחתן. הוא שואל את האדם: "אתה באמת רוצה את זה או שהחברה היא זו שגרמה לך לרצות את זה?". אליעד מסביר שלכאורה התשובה הפשוטה היא שהרצונות מגיעים מהחברה, אך אז הוא מחדד שאם האדם היה באמת חווה שכל הרצונות שלו מוכתבים לחלוטין מבחוץ, הוא היה מאבד את כל תחושת הפחד, החשש או האכזבה. הוא מביא דוגמה של שוד בנק ואומר: אם היית באמת חושב שכל הרצונות שלך באים רק מבחוץ, לא היה לך שום פחד או דאגה מכך שמישהו נשדד לידך, כי זה בכלל לא היה קשור אליך אישית. הפחד, הדאגה או החשש מעידים על כך שהאדם לא באמת מרגיש שכל רצונותיו חיצוניים.
אליעד מדגיש שהרצון האנושי מורכב מרצונות חיצוניים כמו כבוד, כסף והצלחה, אך גם מרצונות פנימיים יותר, שהם רצונות חושיים בסיסיים כגון רעב או צמא. הוא מסביר בפירוט שהאדם נמצא במתח תמידי בין רצונות חיצוניים ופנימיים. למשל, הרצון לכבוד הוא בבירור חיצוני, אך הרצון למנוע כאב הוא פנימי, כי הוא נובע ישירות מחוויה פנימית חושית של האדם.
אליעד גם מזכיר שהבעיה היא שרוב האנשים לא באמת חווים או יודעים מה הם באמת רוצים, מפני שהם כל הזמן מושפעים מהרצונות שהחברה מכתיבה להם. האדם חושב שהוא רוצה משהו מסוים, אבל זה בעיקר כי החברה שכנעה אותו שזה מה שהוא צריך לרצות.
מי הוא "אני" ואיך אפשר להכיר את עצמי באמת?
אליעד כהן מעלה שאלה מרכזית נוספת: מי זה "אני"? הוא מסביר שהאדם רגיל לחשוב שה"אני" שלו הוא השכל, הגוף, החושים או אפילו מה שלמד מהחברה. אבל הוא מחדד ומסביר שאם האדם יתחיל להסיר ולמחוק מחשבתית את כל מה שהוא למד, הוא יגלה שבסופו של דבר לא נשאר לו "אני" מוגדר בכלל. אם האדם יחשוב שהוא שכל, אז הוא יוכל לזהות רק את מה שהשכל שלו יכול להבין או לרצות. אם הוא יחשוב שהוא החושים, אז הוא ידע וירצה דברים נוספים, אך עדיין יהיה מוגבל למה שהחושים מסוגלים לתפוס. אבל אם האדם מוחק את הכל - שכל, חושים, לימוד חברתי - הוא יגלה שאין לו בעצם "אני" מוגדר כלל, ואז הוא גם לא ירצה כלום ולא ידע כלום.
אליעד מדגיש נקודה חשובה: הידיעה העצמית האמיתית מתחילה כשאדם מתבונן באמת לתוך עצמו ושואל את עצמו: "אם אף אחד לא היה מלמד אותי שום דבר, מה הייתי באמת יודע?". רק אז האדם יכול להגיע להבנה אמיתית של מה הוא באמת יודע ומה הוא באמת רוצה.
כיצד אפשר להתקדם אל הידיעה העצמית והאמיתית?
אליעד כהן מסכם את דבריו בהצעה מעשית: כדי להתקדם לקראת ידיעה עצמית, על האדם לבצע תהליך של קילוף מחשבתי. הוא צריך להוריד כל שכבה של לימוד חיצוני, של תבניות חשיבה שהוטמעו בו, ולהתחיל לשאול שאלות בסיסיות יותר ויותר, עד שיגיע למקום שבו לא יוכל עוד לקלף. רק בנקודה זו, הוא יגיע אל הידיעה העצמית האמיתית, שבה הוא לא מסתמך יותר על שום דבר שלמד מבחוץ אלא רק על החוויה הפנימית הטהורה שלו.
- מהי ידיעה עצמית?
- איך לדעת מה אני באמת רוצה?
- האם הרצון שלי אמיתי או חיצוני?
- מה זה האני האמיתי שלי?
- איך להגיע לידיעה פנימית?
- מה ההבדל בין רצון פנימי לחיצוני?
- איך להכיר את עצמי באמת?