... ולהתבוננות מחודשת על החיים עצמם. מפגש עם אדם מת, היה מלמד את האדם שהתכלית של החיים היא אינה החיים עצמם, כי הרי בסופו של דבר הגוף מת. לא יתכן שהתכלית תהיה דבר שסופו ידוע מראש. לא הגיוני להתאמץ כדי להשיג דבר שמראש האדם יודע שיילקח ממנו. בתחנה ... למות וכולי. למרות שבאמת זהו חשש מטופש, כי הרי בכל מקרה האדם ימות בסוף, אז מה החשש הגדול ככ?! הפחד מהמוות דומה לאדם שנמצא בתוך חלום, שמפחד למות. וזאת למרות שמצד האמת הוא אינו יכול למות, אלא מקסימום להתעורר. מפגש עם אדם מת היה גורם לאדם להבין ... מאוד פשוטה. על האדם לשבת עם עצמו ופשוט לדמיין את עצמו מת. מפחד לעשות זאת? חשוב על כך שבשלב כלשהו תצטרך להתמודד עם המוות של הגוף שלך. אז למה להתחמק?! טוב יותר להקדיש מחשבה ולפתור את הפחד מהמוות בצורה מוחלטת. איך? על ידי הסתכלות על המציאות שלך דרך העיניים של המציאות עצמה. מהצד של המציאות עצמה אין הבדל בין המצב שבו אתה חי לבין המצב שבו אתה מת. הדבר דומה לנקודת המבט של חולם חלום על האנשים עולם שנמצאים בתוך החלום. כאשר האדם מצליח לחוות את החיים והמוות של גופו בצורה כזו, על ידי זה אינו חושש מהמוות כלל. כאשר האדם מסתכל על החיים ...

... מה שהינו נצחי לא יכול למות. האדם יכול להחליף בגדים אך הוא ישאר אותו האדם. הגוף יכול להחליף חלקים אך הוא ישאר אותו הגוף. התודעה יכולה להחליף את הגוף אך היא תישאר אותה התודעה וכן הלאה. האדם מטבעו ... חיצוניים. ככל שהטוב תלוי פחות בגורמים כלשהם, כך הוא טוב יותר. המוות של הגוף גורם לאדם לרצות ליהנות יותר כאן ועכשיו. המוות של הגוף דוחף את האדם ליהנות כבר עכשיו ולא לחכות לעוד ... ליהנות ככל האפשר ברגעים האחרים. מסקנה: ככל שהאדם זוכר טוב יותר את המוות של הגוף, כך הוא מחפש הנאה גדולה יותר בהווה. כאשר האדם ... בכל רגע על האדם להגיע אל הטוב הפנימי שקיים בכל רגע. כך שהמחשבה על המוות של הגוף דחפה את האדם לחיפוש עצמי של הנאה מיידית, ... של המציאות. האדם מעדיף לקנות את מה שאי אפשר שיאבד לו. כאשר האדם מבין שהגוף אינו נצחי, זה מעביר את המחשבה שלו אל התודעה ... שהיא המהות הפנימית יותר של האדם. לדוגמה: אדם שמקור ההנאה היחיד שלו הוא הגוף + האדם יודע כי בעוד כמה שנים הגוף כבר לא יוכל לספק את אותה ההנאה = האדם מחפש הנאה שאינה תלוי בגוף. בסופו של דבר, המוות של הגוף, מזכיר לאדם כי הגוף הוא רק תופעה חולפת. המוות של הגוף מזכיר לאדם כי הגוף הוא אינו התכלית וכי התכלית היא דבר פנימי יותר ונצחי יותר. מוות הגוף = מוות החיצוני = מוות הבגדים = מוות הדבר ... החיים של התודעה = חיים פנימיים = מהות = נצח. בשורה התחתונה: המוות של הגוף גורם לאדם להסתכל על המהות של החיים ולא על ... בסופו של התהליך, כאשר האדם מגיע לחיבור מלא למהות שלו, אצל אדם כזה המוות של הגוף הוא בדיוק כמו להחליף חולצה ולעבור מחדר אחד ... את האדם לחיפוש העצמי של המהות, זהו המוות. המוות מזכיר לאדם כי החיים של הגוף הם אינם התכלית, מאחר שהגוף בכל מקרה ימות. המוות של הגוף קורא לאדם לחפש תכלית אחרת שאינה הגוף עצמו. הרגשת הטוב הפנימי של התודעה = תכלית ...

...הרי שהוא כמו מת חי. מצד אחד הוא חי, אך מצד שני הוא נחשב מת. כאשר האדם מחפש את הטוב שיש בכל דבר = תחיית המתים. כאשר האדם מחפש את החיסרון שיש בכל דבר = להרוג את הדבר = רצח. בכל דבר יש דבר טוב שמחייה אותו. כאשר האדם מחפש את הרע שיש בדבר, הרי שזו רציחה. האדם רוצח את החיים של הדבר. האדם רוצח את זכות הקיום של הדבר. זכות הקיום והחיים של כל דבר הם רק הטוב שבו. כאשר האדם דן את הדבר לכף חובה = מחפש מה לא טוב בו, הרי שהוא רוצח את זכות הקיום של הדבר = רצח. להחיות...

... הרי שהוא מפחד למות. מי שיודע בשלמות מהו האני שלו, לא מפחד למות יותר מאשר לחיות. אדם שיודע שהוא נמצא בתוך חלום מחשבה של המציאות, הרי שהוא אינו יכול לפחד מהמוות, מאחר שגם אם הוא יעלם, הרי שזה דומה לאדם שמתעורר מחלום אחד אל מציאות אחרת חיצונית יותר. סיבה נוספת לכך שהאדם מפחד למות, היא משום ... על האני של מבחוץ, אדם כזה יודע שהכל טוב כפי שהוא, גם המוות וגם החיים, אין הבדל ביניהם. כאשר אדם מתעורר מחלום בשעת השינה, האם האדם שהיה בתוך החלום מת? ואם כן האם זה מפריע למישהו? כשם שאין הבדל אמיתי בין חלום למציאות, כי אלו צורות שונות של מציאות, כך אין הבדל בין מוות לחיים. רק ... אפשר לשנות צורה למשהו אחר, אך למות אי אפשר, כי מי שהאדם באמת אינו יכול למות. זה מקסימום כמו להתעורר מחלום, אל האני הנצחי של המציאות עצמה. לסיכום: על האדם לחקור ולגלות את האמת ולא ...

...דבר אחד כלשהו בעולם, מה טוב בו באמת מצד עצמו בלי סיבות אחרות של הרגע הקודם הרגע הבא, הרי שהוא מבין גם כן את הטוב האמיתי שיש במה שנראה כרע הגדול ביותר. וזו נקודת האמת שמסתתרת אצל מכחישי השואה השונים. הדבר שנראה כמזעזע ביותר בהכחשת השואה, הוא כיצד ניתן להכחיש ולהתכחש לדבר שנראה ככ רע. אך זו בעצם נקודת האמת של מכחישי השואה. כי באמת מצד האמת האמיתית, גם השואה הייתה טובה בדיוק כמו כל דבר אחר שאירע אי פעם ושיארע אי פעם. למרות שלאדם קשה להבין זאת, השואה...

...כל הזמן, וממילא הכל מת ונולד בכל רגע מחדש. ואם כן, המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. ואחד הדברים היותר וודאיים בחיים של האדם, זה שסופו למות. ואף על פי כן, רוב בני האדם חיים בהכחשה מוחלטת לכך שבסוף מתים. והאדם מפחד לדבר על המוות ומפחד לחשוב על המוות. וגם מי שהוא כבר זקן עם רגל אחת בקבר, גם הוא מפחד לחשוב על המוות. והאדם רוצה לחיות באשליה שהוא ימשיך לחיות לנצח. ואמר האומר, שהחיים הם מחלה סופנית, כי בסוף מתים. ולחיות זה מסוכן, כי בסוף מתים. וסופו של האדם...

...בצורה כזו, שניתן לחשוב שכאילו הם הולכים לחיות לנצח. כי יש כאלו שהם מתכננים תוכניות בצורה כזו, כאילו הם הולכים להשתקע כאן עוד שנים ארוכות. למרות שבאמת בכל רגע ורגע האדם מתקרב אל נקודת המוות שלו, שבה הוא יצטרך לעזוב כאן וכולי. והמחשבה של האדם על המוות, לא מאפשרת לאדם ליהנות בחיים באמת. משום שבכל פעם שהאדם זוכר שסופו למות, הרי שזה גורם לכך שהוא ייהנה פחות ממה שיש לו כרגע. והדבר דומה לאדם שמביאים לו מתנה, ומזכירים לו שהוא צריך להחזיר את המתנה הזאת בעוד...

... הדבר הזה הוא אבסורד של ממש ודבר שהוא מאוד מתסכל. כי לא משנה כמה האדם יאכל וישתה, תמיד אחרי כמה שעות הוא שוב פעם צריך לאכול וכולי. והדבר דומה לבור ללא תחתית. והתחזוקה של הגוף של האדם, היא התחזוקה היקרה ביותר בעולם. כי הגוף של האדם כדי שהוא ישרוד (בלי קשר להנאות) לא מספיק לו רק לאכול ולשתות. כי אפשר לאכול ולשתות ועדיין להיות חולה. וכדי שגוף האדם ישרוד ... נוספות וכולי. והדברים האלו עולים כסף, המון כסף. ורוב בני האדם בעולם מעבירים את רוב זמנם ואת רוב חייהם בלעשות פעולות ומאמצים שונים, כדי לתחזק את ההישרדות הבסיסית של הגוף. והגוף הזה של האדם, הוא גם מביא לאדם תועלות שונות. כי הגוף של האדם מייצר לאדם הנאות שונות. אבל רגעי ההנאה מועטים, והמאמץ להשיג אותם הוא גדול. ואם האדם יסתכל על החיים בשיקולים של עלות אל מול ... מאמץ, בשביל תועלת מאוד מועטה. (ולא לדאוג, הפתרון הטוב והמושלם, יגיע בסוף). ומצד האמת, גם אילו היה יכול האדם ליהנות כל היום בלי שום צורך לאכול ולשתות ובלי שום צורך של הגוף, גם אז האדם לא ממש היה נהנה מהחיים שלו. כי באדם מטבעו מוטבע רצון. והאדם לא בוחר את הקיום העצמי שלו. וגם לא את קיומו של הרצון העצמי ...

...אז מדוע צריך ליצור גם רע. הרי היה אפשר מראש ליצור מציאות שבה יש רק טוב. ומכך שיש במציאות שלנו גם רע וגם טוב, מכך ניתן להבין שהתכלית של המציאות היא למען יצירת רע בדיוק כמו שהיא למען יצירת הטוב. ויש כאלו שאומרים, שהתכלית של המציאות היא למען הטוב. והסיבה שיש רע, היא כדי שהאדם יוכל להכיר את הטוב. כי כאשר יש רע, אז על ידי זה האדם יודע להעריך את זה שטוב לו. והדבר דומה לאבא שמסביר את זה שהוא מתעלל בילד שלו, כדי שכאשר הוא יפסיק להתעלל בילד שלו, אז הילד שלו...

...ביטוי של רצון לחיות. (ואולי לא. כי אולי דווקא הכוח הנגדי שנעלם, אולי הוא דווקא ניסה להעלים את עצמו, והכוח החזק לא הצליח להעלים את עצמו). ובכל מקרה, הפחד של האדם מהמוות, הוא זה שיוצר עבור האדם את משמעות החיים. כי אם המוות לא יהיה מפחיד, אז האדם לא יעריך את החיים. ומאחר שאין לאדם מושג למה הוא חי, אז האדם לא יתאמץ יותר לחיות. והפחד של האדם מהמוות, הוא זה שגורם לאדם להרגיש טוב בחיים שלו. כי כאשר האדם מפחד מהמוות, בזה בעצם האדם מכניס לעצמו לראש שהמוות...