שמיעת קולות וסכיזופרניה, למה מישהו שומע קולות? למה אני שומע קולות? איך לטפל בשמיעת קולות? איך לעזור למישהו ששומע קולות? נראה לי שאני שומע קולות, התחלתי לשמוע קולות, איך להפסיק לשמוע קולות? טיפול בסכיזופרניה, הפרעת שמיעת קולות
למה אנשים שומעים קולות ומה עומד מאחורי התופעה?
כאשר אדם טוען שהוא שומע קולות, אליעד כהן מסביר כי במאה אחוז מהמקרים הסיבה לכך היא שהאדם חושב מחשבה מסוימת, אך אינו מרגיש בנוח או שלם איתה. בגלל חוסר הנוחות או הקונפליקט הפנימי, האדם משליך את המחשבה החוצה ומייחס אותה לקול חיצוני. הוא בעצם אומר: "מישהו אמר לי", "קולות אמרו לי", "זה לא אני". מדובר במנגנון הגנה פסיכולוגי, בו האדם מנסה להתמודד עם תחושת אשמה או פחד מכך שהוא חושב מחשבה אסורה או בלתי מקובלת.
אליעד נותן דוגמה של אדם שרוצה לחזור בתשובה. הוא מרגיש חוסר שלמות עם הרצון הזה, ולכן במקום להודות שזו מחשבה שלו, הוא אומר: "אלוהים אמר לי לחזור בתשובה", או "הרוח של אבא שלי אמרה לי לחזור בתשובה". כך הוא מעביר את האחריות מהמחשבה הפנימית שלו לקול חיצוני, ובכך מקל על תחושת האשמה או הקונפליקט שלו עם עצמו.
דוגמה נוספת שאליעד מספק היא של אדם שרוצה לפגוע במישהו אחר. האדם מבין שהמחשבה על פגיעה באחר היא מחשבה בעייתית או אסורה מבחינה חברתית ומוסרית, ולכן הוא מעדיף לומר: "שמעתי קול שאמר לי לפגוע באדם הזה". האדם אינו שלם עם עצמו בכך שהוא חושב לפגוע במישהו, ולכן יותר קל לו להשליך את המחשבה על קול חיצוני שהוא כביכול שמע.
מדוע אנשים מסרבים להודות שהמחשבה היא שלהם?
אנשים לא רוצים להודות שהמחשבות הבעייתיות הן שלהם, כי זה יגרום להם להרגיש רע, אשמים או לא בסדר עם עצמם. כאשר אדם אומר שהוא שמע קול שאומר לו לפגוע במישהו, הוא מתנער מהאחריות למחשבה הזו. לדבריו של אליעד, האדם רוצה לשמר לעצמו תחושת שלמות פנימית ולהימנע מהתחושה שהוא אדם רע או חסר שליטה. לכן, הוא מייחס את המחשבה לקולות חיצוניים.
למה התווכחות עם מי ששומע קולות מחמירה את המצב?
אליעד כהן מסביר שהדרך הגרועה ביותר להתמודד עם אדם שטוען שהוא שומע קולות, היא לנסות לשכנע אותו שהוא לא באמת שמע אותם. התווכחות כזו רק תחמיר את המצב, משום שהאדם נכנס למגננה ומנסה להוכיח בכוח שהוא אכן שומע קולות. במצב כזה, הוא אף עלול להתחיל לדמיין קולות נוספים כדי להצדיק את עצמו, וכך המצב רק הולך ומידרדר.
איך להתייחס נכון לאדם ששומע קולות?
הדרך הנכונה, לפי אליעד, היא להתייחס לאדם ששומע קולות כאילו הוא בעצם מבטא מחשבות פנימיות שלו, ולהסיט את הדיון מהמישור של "האם שמעת או לא שמעת" למישור של "מה אתה חושב על זה?". לדוגמה, אם אדם אומר ששמע קול שאומר לו לחתוך לעצמו את היד, נכון לשאול אותו: "ומה דעתך על זה? האם אתה שלם עם המחשבה הזו?". המטרה היא לגרום לאדם להודות בעצמו שהוא זה שחושב את המחשבות האלו, כי ברגע שהוא מודה בכך, עצם שמיעת הקול כבר אינה חשובה ואינה משפיעה.
אליעד מדגיש שגם אם האדם באמת שומע קול אמיתי (לצורך העניין), אין לכך משמעות אמיתית. מה שחשוב הוא מה הוא חושב על מה שהקול אמר לו, והאם הוא מסכים עם המחשבה או לא.
האם כל מי שחושב מחשבות לא שלמות שומע קולות?
לא כל מי שחושב מחשבה שהוא לא שלם איתה יאמר שהוא שומע קולות. אולם, לפי אליעד, כל מי שאומר שהוא שומע קולות עושה זאת בגלל מחשבה פנימית שהוא לא שלם איתה. ההבדל נעוץ באיך שהאדם מתמודד עם תחושת הקונפליקט הפנימי.
האם אפשר להוכיח בצורה מוחלטת את הטענה הזו?
אליעד מסביר שלא ניתן להוכיח באופן מוחלט ולוגי שההסבר שלו נכון במאת האחוזים. עם זאת, הוא מדגיש שההסבר הזה עובדתי מבחינת המציאות והניסיון האנושי. בדיוק כמו חוקי הפיזיקה - אלה הן עובדות החיים. אנשים שאומרים שהם שומעים קולות עושים זאת בגלל הקונפליקט הפנימי והחוסר שלמות עם המחשבה הפנימית שלהם.
כיצד יש לטפל באנשים שטוענים שהם שומעים קולות?
אליעד מציע שכאשר אדם מדבר על כך שהוא שומע קולות, יש להבין ולהעמיק בקונפליקט הפנימי שלו. לדוגמה, אם אדם אומר "שמעתי קולות שאתם מרעילים אותי", חשוב להבין למה הוא חושב שמרעילים אותו, ומה עומד מאחורי המחשבה הזו. הטיפול האמיתי הוא להגיע לשורש המחשבה הלא - שלמה ולפתור את הקונפליקט הזה. אליעד מציע להחליף את המילים "שמעתי קולות" במילים "יש בתוכי קול או מחשבה שאני לא שלם איתה".
לדברי אליעד כהן, המפתח לפתרון הוא להכיר בכך שמדובר במחשבות פנימיות של האדם עצמו, ולעזור לו להיות שלם איתן או להתמודד איתן באופן ישיר.
כאשר אדם טוען שהוא שומע קולות, אליעד כהן מסביר כי במאה אחוז מהמקרים הסיבה לכך היא שהאדם חושב מחשבה מסוימת, אך אינו מרגיש בנוח או שלם איתה. בגלל חוסר הנוחות או הקונפליקט הפנימי, האדם משליך את המחשבה החוצה ומייחס אותה לקול חיצוני. הוא בעצם אומר: "מישהו אמר לי", "קולות אמרו לי", "זה לא אני". מדובר במנגנון הגנה פסיכולוגי, בו האדם מנסה להתמודד עם תחושת אשמה או פחד מכך שהוא חושב מחשבה אסורה או בלתי מקובלת.
אליעד נותן דוגמה של אדם שרוצה לחזור בתשובה. הוא מרגיש חוסר שלמות עם הרצון הזה, ולכן במקום להודות שזו מחשבה שלו, הוא אומר: "אלוהים אמר לי לחזור בתשובה", או "הרוח של אבא שלי אמרה לי לחזור בתשובה". כך הוא מעביר את האחריות מהמחשבה הפנימית שלו לקול חיצוני, ובכך מקל על תחושת האשמה או הקונפליקט שלו עם עצמו.
דוגמה נוספת שאליעד מספק היא של אדם שרוצה לפגוע במישהו אחר. האדם מבין שהמחשבה על פגיעה באחר היא מחשבה בעייתית או אסורה מבחינה חברתית ומוסרית, ולכן הוא מעדיף לומר: "שמעתי קול שאמר לי לפגוע באדם הזה". האדם אינו שלם עם עצמו בכך שהוא חושב לפגוע במישהו, ולכן יותר קל לו להשליך את המחשבה על קול חיצוני שהוא כביכול שמע.
מדוע אנשים מסרבים להודות שהמחשבה היא שלהם?
אנשים לא רוצים להודות שהמחשבות הבעייתיות הן שלהם, כי זה יגרום להם להרגיש רע, אשמים או לא בסדר עם עצמם. כאשר אדם אומר שהוא שמע קול שאומר לו לפגוע במישהו, הוא מתנער מהאחריות למחשבה הזו. לדבריו של אליעד, האדם רוצה לשמר לעצמו תחושת שלמות פנימית ולהימנע מהתחושה שהוא אדם רע או חסר שליטה. לכן, הוא מייחס את המחשבה לקולות חיצוניים.
למה התווכחות עם מי ששומע קולות מחמירה את המצב?
אליעד כהן מסביר שהדרך הגרועה ביותר להתמודד עם אדם שטוען שהוא שומע קולות, היא לנסות לשכנע אותו שהוא לא באמת שמע אותם. התווכחות כזו רק תחמיר את המצב, משום שהאדם נכנס למגננה ומנסה להוכיח בכוח שהוא אכן שומע קולות. במצב כזה, הוא אף עלול להתחיל לדמיין קולות נוספים כדי להצדיק את עצמו, וכך המצב רק הולך ומידרדר.
איך להתייחס נכון לאדם ששומע קולות?
הדרך הנכונה, לפי אליעד, היא להתייחס לאדם ששומע קולות כאילו הוא בעצם מבטא מחשבות פנימיות שלו, ולהסיט את הדיון מהמישור של "האם שמעת או לא שמעת" למישור של "מה אתה חושב על זה?". לדוגמה, אם אדם אומר ששמע קול שאומר לו לחתוך לעצמו את היד, נכון לשאול אותו: "ומה דעתך על זה? האם אתה שלם עם המחשבה הזו?". המטרה היא לגרום לאדם להודות בעצמו שהוא זה שחושב את המחשבות האלו, כי ברגע שהוא מודה בכך, עצם שמיעת הקול כבר אינה חשובה ואינה משפיעה.
אליעד מדגיש שגם אם האדם באמת שומע קול אמיתי (לצורך העניין), אין לכך משמעות אמיתית. מה שחשוב הוא מה הוא חושב על מה שהקול אמר לו, והאם הוא מסכים עם המחשבה או לא.
האם כל מי שחושב מחשבות לא שלמות שומע קולות?
לא כל מי שחושב מחשבה שהוא לא שלם איתה יאמר שהוא שומע קולות. אולם, לפי אליעד, כל מי שאומר שהוא שומע קולות עושה זאת בגלל מחשבה פנימית שהוא לא שלם איתה. ההבדל נעוץ באיך שהאדם מתמודד עם תחושת הקונפליקט הפנימי.
האם אפשר להוכיח בצורה מוחלטת את הטענה הזו?
אליעד מסביר שלא ניתן להוכיח באופן מוחלט ולוגי שההסבר שלו נכון במאת האחוזים. עם זאת, הוא מדגיש שההסבר הזה עובדתי מבחינת המציאות והניסיון האנושי. בדיוק כמו חוקי הפיזיקה - אלה הן עובדות החיים. אנשים שאומרים שהם שומעים קולות עושים זאת בגלל הקונפליקט הפנימי והחוסר שלמות עם המחשבה הפנימית שלהם.
כיצד יש לטפל באנשים שטוענים שהם שומעים קולות?
אליעד מציע שכאשר אדם מדבר על כך שהוא שומע קולות, יש להבין ולהעמיק בקונפליקט הפנימי שלו. לדוגמה, אם אדם אומר "שמעתי קולות שאתם מרעילים אותי", חשוב להבין למה הוא חושב שמרעילים אותו, ומה עומד מאחורי המחשבה הזו. הטיפול האמיתי הוא להגיע לשורש המחשבה הלא - שלמה ולפתור את הקונפליקט הזה. אליעד מציע להחליף את המילים "שמעתי קולות" במילים "יש בתוכי קול או מחשבה שאני לא שלם איתה".
לדברי אליעד כהן, המפתח לפתרון הוא להכיר בכך שמדובר במחשבות פנימיות של האדם עצמו, ולעזור לו להיות שלם איתן או להתמודד איתן באופן ישיר.
- למה אנשים שומעים קולות?
- איך להפסיק לשמוע קולות?
- איך לטפל בסכיזופרניה?
- האם שמיעת קולות היא הפרעה נפשית?
- איך לעזור לאדם ששומע קולות?