טיפול במחשבות שווא של יחס, איך סכיזופרן חושב? איך לרפא סכיזופרניה? איך נוצרת סכיזופרניה פרנואידית? אנשים מדברים עלי בטלוויזיה, מחשבות שווא של רדיפה, הפרעה דלוזיונלית, פסיכוזה, איך חושב סכיזופרן פרנואיד? טיפול בפרנויה
מהי סכיזופרניה פרנואידית ואיך מתמודדים עם מחשבות שווא של יחס?
ההרצאה עוסקת בהסבר מעמיק על התהליך המחשבתי של אנשים הסובלים ממחשבות שווא של יחס, במיוחד בהקשר של סכיזופרניה פרנואידית, והטיפול בהן. אליעד מתאר כיצד אדם הסובל מהפרעה דלוזיונלית (מחשבות שווא) תופס את העולם סביבו דרך מסננת של פחדים עמוקים, מה שמוביל לתחושת רדיפה או תחושת יחס אישי לכל דבר סביבו.
איך אדם הסובל מהמחשבות השווא רואה את העולם?
המחשבות השווא יכולות להתפרש בדרך בה אדם מאמין שדברים או אנשים בסביבתו מדברים עליו או עוקבים אחריו, למרות שאין בכך שום בסיס מציאותי. לדוגמה, אדם יכול לשמוע מילה בטלוויזיה כמו "טיפש" ולחבר אותה אליו, גם אם ברור שאין שום קשר בינו לבין הדיבור. השאלה היא: למה זה קורה? אליעד מסביר כי כל אדם מנסה להימנע ממחשבות מסוימות, כמו אדם שלא רוצה לחשוב שהוא טיפש. ברגע שהוא שומע את המילה "טיפש", מתחילים להיווצר אצלו פחדים.
הפחד הזה, שמא מדובר בו, מתעורר למרות שאין שום סיבה מוחשית להאמין בכך. המוח מתחיל לשאול אם אולי יש קשר בין המילים שהוא שומע למה שהוא חושש ממנו, והפחד הזה יכול להחמיר עד למחשבה ש"בטח דיברו עליי".
מהי שרשרת החשיבה שמובילה למסקנה שווא?
אליעד מסביר שלרוב יש תחושת פחד בסיסית שמלווה את האדם. במקרה זה, הפחד להיות "טיפש" גורם לו לחבר את השמעת המילה "טיפש" לתחושת חרדה. גם אם יש אחוז קטן מאוד של סיכוי שמדובר בו, הוא מתחיל להרגיש רע. כשהתחושה הזו מתעוררת, הוא מתחיל להאמין שהסיבה לרגשותיו היא כי "בטלוויזיה דיברו עליו", מה שמוביל אותו למסקנה ש"שמים אותו במרכז". המחשבות השווא של "הם מדברים עליי" הן תוצאה ישירה של הפחד העמוק הזה.
איך טיפולים יכולים לעזור במצב כזה?
אליעד מסביר שהטיפול צריך להתמקד קודם כל בהבנה של הפחדים הפנימיים של האדם. בשלב הראשון, חשוב לזהות את מקור הפחד - האם מדובר בפחד להיות טיפש, פחד שירדפו אחריו, או פחד אחר? חשוב להבין מהו הפחד שמניע את התגובה הרגשית הזו, כי ברגע שהאדם יוכל להפסיק לפחד מהמחשבה שהוא טיפש, או שירדפו אחריו, הוא יוכל להתחיל להבין את המציאות בצורה יותר בהירה ובלי לחבר אותה לפחדים האישיים שלו.
אליעד מציין כי לא מספיק לשכנע את האדם שלא מדברים עליו בטלוויזיה, כי ברגע שהפחד פעיל, כל פרט קטן יכול להיראות כאישור לכך שמדברים עליו. במקום זאת, על המטפל להתמקד בפחד עצמו ולפוגג אותו, כך שבפעם הבאה כשהאדם יראה תוכן בטלוויזיה או ישמע משהו שיזכיר לו את פחדיו, הוא לא ירגיש רע מזה.
האם יש היגיון במחשבות השווא?
אליעד מסביר שבעצם כל מחשבה, גם אם היא שגויה או מופרכת, יש לה היגיון פנימי שמניע אותה. כל מחשבה נובעת ממקום של פחד, תסכול או חוויה של חוסר ביטחון. המוח מתאר סיטואציות שבהן יש "אפשרות" שמשהו יקרה, ובמקרה של אדם עם מחשבות שווא, "האפשרות" הזו הופכת למציאות בעיניו.
לסיכום, אליעד מסביר שהמפתח לטיפול במחשבות שווא הוא להבין את שורש הפחדים של המטופל ולפוגג אותם, ולא לנסות לשכנע אותו שמה שהוא חושב אינו נכון. רק כך ניתן לעזור לו להשתחרר מהמחשבות הדלוזיונליות ולהבין את המציאות בצורה בהירה יותר.
ההרצאה עוסקת בהסבר מעמיק על התהליך המחשבתי של אנשים הסובלים ממחשבות שווא של יחס, במיוחד בהקשר של סכיזופרניה פרנואידית, והטיפול בהן. אליעד מתאר כיצד אדם הסובל מהפרעה דלוזיונלית (מחשבות שווא) תופס את העולם סביבו דרך מסננת של פחדים עמוקים, מה שמוביל לתחושת רדיפה או תחושת יחס אישי לכל דבר סביבו.
איך אדם הסובל מהמחשבות השווא רואה את העולם?
המחשבות השווא יכולות להתפרש בדרך בה אדם מאמין שדברים או אנשים בסביבתו מדברים עליו או עוקבים אחריו, למרות שאין בכך שום בסיס מציאותי. לדוגמה, אדם יכול לשמוע מילה בטלוויזיה כמו "טיפש" ולחבר אותה אליו, גם אם ברור שאין שום קשר בינו לבין הדיבור. השאלה היא: למה זה קורה? אליעד מסביר כי כל אדם מנסה להימנע ממחשבות מסוימות, כמו אדם שלא רוצה לחשוב שהוא טיפש. ברגע שהוא שומע את המילה "טיפש", מתחילים להיווצר אצלו פחדים.
הפחד הזה, שמא מדובר בו, מתעורר למרות שאין שום סיבה מוחשית להאמין בכך. המוח מתחיל לשאול אם אולי יש קשר בין המילים שהוא שומע למה שהוא חושש ממנו, והפחד הזה יכול להחמיר עד למחשבה ש"בטח דיברו עליי".
מהי שרשרת החשיבה שמובילה למסקנה שווא?
אליעד מסביר שלרוב יש תחושת פחד בסיסית שמלווה את האדם. במקרה זה, הפחד להיות "טיפש" גורם לו לחבר את השמעת המילה "טיפש" לתחושת חרדה. גם אם יש אחוז קטן מאוד של סיכוי שמדובר בו, הוא מתחיל להרגיש רע. כשהתחושה הזו מתעוררת, הוא מתחיל להאמין שהסיבה לרגשותיו היא כי "בטלוויזיה דיברו עליו", מה שמוביל אותו למסקנה ש"שמים אותו במרכז". המחשבות השווא של "הם מדברים עליי" הן תוצאה ישירה של הפחד העמוק הזה.
איך טיפולים יכולים לעזור במצב כזה?
אליעד מסביר שהטיפול צריך להתמקד קודם כל בהבנה של הפחדים הפנימיים של האדם. בשלב הראשון, חשוב לזהות את מקור הפחד - האם מדובר בפחד להיות טיפש, פחד שירדפו אחריו, או פחד אחר? חשוב להבין מהו הפחד שמניע את התגובה הרגשית הזו, כי ברגע שהאדם יוכל להפסיק לפחד מהמחשבה שהוא טיפש, או שירדפו אחריו, הוא יוכל להתחיל להבין את המציאות בצורה יותר בהירה ובלי לחבר אותה לפחדים האישיים שלו.
אליעד מציין כי לא מספיק לשכנע את האדם שלא מדברים עליו בטלוויזיה, כי ברגע שהפחד פעיל, כל פרט קטן יכול להיראות כאישור לכך שמדברים עליו. במקום זאת, על המטפל להתמקד בפחד עצמו ולפוגג אותו, כך שבפעם הבאה כשהאדם יראה תוכן בטלוויזיה או ישמע משהו שיזכיר לו את פחדיו, הוא לא ירגיש רע מזה.
האם יש היגיון במחשבות השווא?
אליעד מסביר שבעצם כל מחשבה, גם אם היא שגויה או מופרכת, יש לה היגיון פנימי שמניע אותה. כל מחשבה נובעת ממקום של פחד, תסכול או חוויה של חוסר ביטחון. המוח מתאר סיטואציות שבהן יש "אפשרות" שמשהו יקרה, ובמקרה של אדם עם מחשבות שווא, "האפשרות" הזו הופכת למציאות בעיניו.
לסיכום, אליעד מסביר שהמפתח לטיפול במחשבות שווא הוא להבין את שורש הפחדים של המטופל ולפוגג אותם, ולא לנסות לשכנע אותו שמה שהוא חושב אינו נכון. רק כך ניתן לעזור לו להשתחרר מהמחשבות הדלוזיונליות ולהבין את המציאות בצורה בהירה יותר.
- הפרעות נפשיות
- פרנויה וסכיזופרניה
- פחד מחוסר ערך
- מחשבות רדיפה והטיפול בהן
- התמודדות עם פוסט - טראומה
על מה מדברים כשאדם חושב ש"מדברים עליו" למרות שלא באמת מדברים עליו?
שאלה: מהו התרחיש הבסיסי שבו אדם מרגיש שכל מילה בטלוויזיה, בעיתון או בכל מקום אחר מכוונת דווקא אליו?
תשובה: מדובר במצב שבו אדם שומע או רואה משהו - למשל, נאמרה המילה "טיפש" על מישהו בשם משה יעקובוביץ' שגר בנתניה - והוא מתחיל לחשוב שאולי בעצם מתכוונים אליו. האדם יכול לשמוע גם מסוק שעובר בשמיים, ולחשוב שהמסוק שם כדי לעקוב דווקא אחריו. הוא שואל את עצמו: "האם יכול להיות שהם דיברו עלי או עוקבים אחרי?" וכאן מתעוררת תחושה של סכנה או פחד, גם אם בפועל אין קשר אמיתי בין הדברים.
איך פחד אישי יוצר את הקישור השגוי הזה?
שאלה: מדוע אדם עלול להיתפס דווקא לחשוב שמדברים עליו, גם כשלא הזכירו את שמו או לא התכוונו אליו כלל?
תשובה: לכל אדם יש מחשבות שהוא מנסה להימנע מהן. לדוגמה, אדם שממש לא מוכן לחשוב שהוא טיפש. אם הוא שומע את המילה "טיפש", כבר נוצר אצלו פחד מפני האפשרות שזה מכוון אליו. הוא מתמקד ב"0.0.0.0.1 אחוז" של אפשרות שזה באמת עליו, והאפשרות הזו מלחיצה אותו. ברגע שהפחד הזה מתעורר, הוא מרגיש רע, כי הוא מדמיין מצב שבו אולי באמת אומרים עליו שהוא טיפש.
שאלה: מדוע האדם מרגיש רע גם אם הוא "רק" שמע את המילה "טיפש" בלי ציון שמו?
תשובה: כי עצם האזכור של המילה "טיפש" מתחבר לפחד העמוק שלו. הפחד הזה קיים בתוכו גם בלי קשר לשום תוכנית טלוויזיה. אבל כשהוא שומע בטלוויזיה "משה יעקובוביץ' מנתניה הוא טיפש", זה מעורר את המחשבה: "האם יכול להיות שדיברו עליי?". אפילו שיש רק סיכוי אפסי לכך, עצם הסיכוי הזה מלחיץ אותו מאוד, כי הוא לא רוצה בשום אופן לחוות את המחשבה שהוא טיפש.
מהי שרשרת ההיגיון הפנימית שמובילה לטעות?
שאלה: איך קורה שאדם עובר מהמחשבה "יכול להיות שדיברו עליי" אל המסקנה "בטוח דיברו עליי"?
תשובה: כשהאדם כבר מרגיש רע מהאפשרות שמדברים עליו, הוא עלול לפרש את התחושה הרעה כהוכחה שבאמת מדברים עליו. הוא אומר לעצמו: "רע לי כי 'בטלוויזיה' דיברו עליי". בפועל, רע לו כי הזכירו בכלל את הנושא "טיפש", וזה הזכיר לו את הפחד שלו עצמו. אבל בתודעתו, הוא מחבר בין התחושה השלילית לבין הטענה ש"אכן מדברים עליי".
שאלה: איך זה קשור לדוגמה נוספת, כמו מסוק בשמיים?
תשובה: באותה צורה. האדם לא רוצה שירדפו אחריו, הוא פוחד מהאפשרות שיעקבו אחריו. כשהוא שומע מסוק, הוא נזכר באפשרות שמסוק יכול לעקוב אחרי מישהו. המחשבה הזו מזכירה לו את הפחד שלו: "אני ממש לא רוצה שירדפו אחריי". בגלל זה הוא מרגיש רע, ואז הוא אומר לעצמו: "אם כל כך רע לי, זה כנראה כי המסוק הזה עוקב אחרי".
איך הדוגמה של פוסט - טראומה מסייעת להבין את התהליך?
שאלה: מה הקשר בין רעש של טריקת דלת לתגובה חזקה של פחד?
תשובה: אדם שחווה פוסט - טראומה ממלחמה ושמע שם קולות נפץ עלול לקשר כל רעש חזק עם המלחמה והמוות של חבריו. לכן, כשמישהו טורק דלת, זה עשוי מיד לעורר בו את הטראומה. כך גם האדם שחושש ממחשבה מסוימת (כמו להיות טיפש) - כל רמז קטן, כמו שמיעה של המילה "טיפש", מקפיץ אצלו את הפחד.
למה אדם משוכנע שהמילים בטלוויזיה נאמרו דווקא כלפיו?
שאלה: מה ההיגיון הפנימי כשהאדם מרגיש "הם דיברו עליי" ושום הסבר הגיוני לא מרגיע אותו?
תשובה: ההיגיון נובע מפחד עמוק. הוא רואה שמזכירים נושא שמפחיד אותו (נניח, "טיפשות"), ואז הקשב שלו זז לשם. כיוון שהוא מקשר את התחושה הרעה עם מה ששמע, הוא משוכנע: "אם אני מרגיש כל כך רע, זה אומר שכנראה באמת דיברו עליי".
מה קורה במפגש עם אנשי מקצוע שדוחים את טענתו?
שאלה: מדוע אדם כזה עלול לסרב לקבל טענה של "לא מדברים עליך"?
תשובה: כי אם אומרים לו "אתה טועה לגמרי, אף אחד לא מדבר עליך", הוא ממשיך להרגיש רע, שהרי שורש הרע הוא הפחד שלו עצמו. הוא מרגיש שהם לא מבינים אותו, ואז מפתח עוד יותר חשדנות: "כנראה גם אתם נגדי, אתם חלק מאותו גורם שמדבר עליי". במקרים רבים, זה מוביל למצבים שבהם האדם מאושפז או מקבל כדורים פסיכיאטריים, אבל לא באמת פותרים לו את שורש הפחד.
איך נכון יותר לגשת לטיפול במצב כזה?
שאלה: מה הצעד הראשון להבנת הבעיה?
תשובה: צריך לזהות את הפחד העמוק שממנו האדם בורח. לדוגמה, הפחד להיות "טיפש", או פחד מכך שירדפו אחריו, או פחד שאין לו ערך. זהו שורש הבעיה, כי כשהאדם ממש לא רוצה להתמודד עם האפשרות הזאת, כל רמז קטן גורם לו להרגיש רע.
שאלה: למה לעבוד על הפחד עצמו חשוב יותר מאשר לנסות לשכנע אותו ש"הטלוויזיה לא דיברה עליו"?
תשובה: כיוון שגם אם נוכיח לאדם שלא דיברו עליו, הוא עוד עלול למצוא מצבים חדשים שבהם "אולי מדברים עליו" או "אולי עוקבים אחריו". רק אם נוריד את עוצמת הפחד מהאפשרות שהוא טיפש, או חסר ערך, או נרדף - רק אז הוא לא "יזנק" מכל גירוי קטן.
שאלה: מה אפשר לשאול אדם כזה כדי להוריד את עוצמת הפחד?
תשובה: אפשר לדוגמה לשאול: "נניח שבאמת אמרו עליך שאתה טיפש - למה זה מפחיד אותך כל כך? מה המשמעות של זה עבורך?" או "נניח שבאמת מישהו חושב שאתה לא שווה - מה זה אומר עליך?". כשמתעמקים במקור הפחד, מבינים שאולי יש שם בעיית דימוי עצמי או עניין של חוסר ביטחון. כאשר מטפלים בזה, רמת החרדה יורדת.
האם אכן יש היגיון בשיגעון?
שאלה: מה פירוש הטענה "גם במוח של משוגע יש היגיון"?
תשובה: פירוש הדבר שהאדם פועל מתוך היגיון פנימי המבוסס על פחדים, העדפות וחוויות העבר שלו. גם אם זה נראה מוזר, עצם המחשבה "אולי הם מדברים עליי" יוצאת מנקודת אמת: באמת יש סיכוי מזערי שמשהו כזה יקרה. אך ההבדל הוא שעוצמת הפחד מגדילה אצל האדם את הסיכוי הזה במוחו, עד ש"0.0.0.1 אחוז" הופך לאיום ענק.
שאלה: למה נותנים כדורים פסיכיאטריים במקרים כאלה?
תשובה: במצבים שבהם לא מבינים את שורש הפחד ולא מצליחים להרגיע את האדם, לעתים בוחרים להרגיע אותו דרך תרופות. הכדורים מפחיתים את עוצמת החרדה, אך לא תמיד מטפלים במקור הבעיה - בחשש העמוק או בחוסר הביטחון של האדם.
למה חשוב לדעת שכל הפרעה נפשית ניתנת להסבר ולהתמודדות?
שאלה: האם באמת לכל מחלה והפרעה נפשית יש פתרון הגיוני?
תשובה: כן. לכל אדם יש את ההיגיון הפנימי שגורם לו לחשוב ולפעול בדרך מסוימת. כשמבינים את ההיגיון הזה, אפשר לגשת אל הפחדים האמיתיים ולנסות לעזור לו להתיידד איתם או להתגבר עליהם. בפרנויה, בסכיזופרניה או בכל הפרעה אחרת, המפתח הוא להבין את הלוגיקה שנמצאת מתחת לשכבת החשש והדימויים.
שאלה: האם אפשר לעזור גם בלי שהאדם עצמו רוצה טיפול רשמי?
תשובה: לפעמים אפשר לנהל איתו שיחות עקיפות, להבין למה הוא מרגיש רע, לזהות את התחושה העמוקה שמעוררת בו חרדה, ולהפחית את הלחץ הזה דרך הסברים או אפילו דרך הקשבה והבנה. למרות שהטיפול הנרחב והעמוק עדיף בתהליך רשמי, אפשר להשפיע לטובה גם בשיח יומיומי, אם יודעים איך לפנות אל הפחדים הסמויים שלו.
סיכום ותזכורת לטיפול בשורש הבעיה
שאלה: למה אדם שחושש ש"מדברים עליו" צריך קודם כל להבין מה מפחיד אותו באמת?
תשובה: כי מה שבאמת מניע אותו הוא הפחד הפנימי - לדוגמה, הפחד להיות טיפש, להיתפס כחסר ערך, או להיזכר בטראומה ישנה. הטלוויזיה, העיתון או המסוק הם רק טריגרים חיצוניים שמזכירים לו את הפחד. כשהפחד הזה צץ, הוא מרגיש רע, ואז המוח מבצע קפיצה לוגית למסקנה "בטוח הם מדברים עליי". לכן, עיקר הפתרון הוא להפחית את הפחד מהאפשרות עצמה, וכך למנוע את הקפיצה הלוגית שגורמת לו להרגיש נרדף.
שאלה: מהו התרחיש הבסיסי שבו אדם מרגיש שכל מילה בטלוויזיה, בעיתון או בכל מקום אחר מכוונת דווקא אליו?
תשובה: מדובר במצב שבו אדם שומע או רואה משהו - למשל, נאמרה המילה "טיפש" על מישהו בשם משה יעקובוביץ' שגר בנתניה - והוא מתחיל לחשוב שאולי בעצם מתכוונים אליו. האדם יכול לשמוע גם מסוק שעובר בשמיים, ולחשוב שהמסוק שם כדי לעקוב דווקא אחריו. הוא שואל את עצמו: "האם יכול להיות שהם דיברו עלי או עוקבים אחרי?" וכאן מתעוררת תחושה של סכנה או פחד, גם אם בפועל אין קשר אמיתי בין הדברים.
איך פחד אישי יוצר את הקישור השגוי הזה?
שאלה: מדוע אדם עלול להיתפס דווקא לחשוב שמדברים עליו, גם כשלא הזכירו את שמו או לא התכוונו אליו כלל?
תשובה: לכל אדם יש מחשבות שהוא מנסה להימנע מהן. לדוגמה, אדם שממש לא מוכן לחשוב שהוא טיפש. אם הוא שומע את המילה "טיפש", כבר נוצר אצלו פחד מפני האפשרות שזה מכוון אליו. הוא מתמקד ב"0.0.0.0.1 אחוז" של אפשרות שזה באמת עליו, והאפשרות הזו מלחיצה אותו. ברגע שהפחד הזה מתעורר, הוא מרגיש רע, כי הוא מדמיין מצב שבו אולי באמת אומרים עליו שהוא טיפש.
שאלה: מדוע האדם מרגיש רע גם אם הוא "רק" שמע את המילה "טיפש" בלי ציון שמו?
תשובה: כי עצם האזכור של המילה "טיפש" מתחבר לפחד העמוק שלו. הפחד הזה קיים בתוכו גם בלי קשר לשום תוכנית טלוויזיה. אבל כשהוא שומע בטלוויזיה "משה יעקובוביץ' מנתניה הוא טיפש", זה מעורר את המחשבה: "האם יכול להיות שדיברו עליי?". אפילו שיש רק סיכוי אפסי לכך, עצם הסיכוי הזה מלחיץ אותו מאוד, כי הוא לא רוצה בשום אופן לחוות את המחשבה שהוא טיפש.
מהי שרשרת ההיגיון הפנימית שמובילה לטעות?
שאלה: איך קורה שאדם עובר מהמחשבה "יכול להיות שדיברו עליי" אל המסקנה "בטוח דיברו עליי"?
תשובה: כשהאדם כבר מרגיש רע מהאפשרות שמדברים עליו, הוא עלול לפרש את התחושה הרעה כהוכחה שבאמת מדברים עליו. הוא אומר לעצמו: "רע לי כי 'בטלוויזיה' דיברו עליי". בפועל, רע לו כי הזכירו בכלל את הנושא "טיפש", וזה הזכיר לו את הפחד שלו עצמו. אבל בתודעתו, הוא מחבר בין התחושה השלילית לבין הטענה ש"אכן מדברים עליי".
שאלה: איך זה קשור לדוגמה נוספת, כמו מסוק בשמיים?
תשובה: באותה צורה. האדם לא רוצה שירדפו אחריו, הוא פוחד מהאפשרות שיעקבו אחריו. כשהוא שומע מסוק, הוא נזכר באפשרות שמסוק יכול לעקוב אחרי מישהו. המחשבה הזו מזכירה לו את הפחד שלו: "אני ממש לא רוצה שירדפו אחריי". בגלל זה הוא מרגיש רע, ואז הוא אומר לעצמו: "אם כל כך רע לי, זה כנראה כי המסוק הזה עוקב אחרי".
איך הדוגמה של פוסט - טראומה מסייעת להבין את התהליך?
שאלה: מה הקשר בין רעש של טריקת דלת לתגובה חזקה של פחד?
תשובה: אדם שחווה פוסט - טראומה ממלחמה ושמע שם קולות נפץ עלול לקשר כל רעש חזק עם המלחמה והמוות של חבריו. לכן, כשמישהו טורק דלת, זה עשוי מיד לעורר בו את הטראומה. כך גם האדם שחושש ממחשבה מסוימת (כמו להיות טיפש) - כל רמז קטן, כמו שמיעה של המילה "טיפש", מקפיץ אצלו את הפחד.
למה אדם משוכנע שהמילים בטלוויזיה נאמרו דווקא כלפיו?
שאלה: מה ההיגיון הפנימי כשהאדם מרגיש "הם דיברו עליי" ושום הסבר הגיוני לא מרגיע אותו?
תשובה: ההיגיון נובע מפחד עמוק. הוא רואה שמזכירים נושא שמפחיד אותו (נניח, "טיפשות"), ואז הקשב שלו זז לשם. כיוון שהוא מקשר את התחושה הרעה עם מה ששמע, הוא משוכנע: "אם אני מרגיש כל כך רע, זה אומר שכנראה באמת דיברו עליי".
מה קורה במפגש עם אנשי מקצוע שדוחים את טענתו?
שאלה: מדוע אדם כזה עלול לסרב לקבל טענה של "לא מדברים עליך"?
תשובה: כי אם אומרים לו "אתה טועה לגמרי, אף אחד לא מדבר עליך", הוא ממשיך להרגיש רע, שהרי שורש הרע הוא הפחד שלו עצמו. הוא מרגיש שהם לא מבינים אותו, ואז מפתח עוד יותר חשדנות: "כנראה גם אתם נגדי, אתם חלק מאותו גורם שמדבר עליי". במקרים רבים, זה מוביל למצבים שבהם האדם מאושפז או מקבל כדורים פסיכיאטריים, אבל לא באמת פותרים לו את שורש הפחד.
איך נכון יותר לגשת לטיפול במצב כזה?
שאלה: מה הצעד הראשון להבנת הבעיה?
תשובה: צריך לזהות את הפחד העמוק שממנו האדם בורח. לדוגמה, הפחד להיות "טיפש", או פחד מכך שירדפו אחריו, או פחד שאין לו ערך. זהו שורש הבעיה, כי כשהאדם ממש לא רוצה להתמודד עם האפשרות הזאת, כל רמז קטן גורם לו להרגיש רע.
שאלה: למה לעבוד על הפחד עצמו חשוב יותר מאשר לנסות לשכנע אותו ש"הטלוויזיה לא דיברה עליו"?
תשובה: כיוון שגם אם נוכיח לאדם שלא דיברו עליו, הוא עוד עלול למצוא מצבים חדשים שבהם "אולי מדברים עליו" או "אולי עוקבים אחריו". רק אם נוריד את עוצמת הפחד מהאפשרות שהוא טיפש, או חסר ערך, או נרדף - רק אז הוא לא "יזנק" מכל גירוי קטן.
שאלה: מה אפשר לשאול אדם כזה כדי להוריד את עוצמת הפחד?
תשובה: אפשר לדוגמה לשאול: "נניח שבאמת אמרו עליך שאתה טיפש - למה זה מפחיד אותך כל כך? מה המשמעות של זה עבורך?" או "נניח שבאמת מישהו חושב שאתה לא שווה - מה זה אומר עליך?". כשמתעמקים במקור הפחד, מבינים שאולי יש שם בעיית דימוי עצמי או עניין של חוסר ביטחון. כאשר מטפלים בזה, רמת החרדה יורדת.
האם אכן יש היגיון בשיגעון?
שאלה: מה פירוש הטענה "גם במוח של משוגע יש היגיון"?
תשובה: פירוש הדבר שהאדם פועל מתוך היגיון פנימי המבוסס על פחדים, העדפות וחוויות העבר שלו. גם אם זה נראה מוזר, עצם המחשבה "אולי הם מדברים עליי" יוצאת מנקודת אמת: באמת יש סיכוי מזערי שמשהו כזה יקרה. אך ההבדל הוא שעוצמת הפחד מגדילה אצל האדם את הסיכוי הזה במוחו, עד ש"0.0.0.1 אחוז" הופך לאיום ענק.
שאלה: למה נותנים כדורים פסיכיאטריים במקרים כאלה?
תשובה: במצבים שבהם לא מבינים את שורש הפחד ולא מצליחים להרגיע את האדם, לעתים בוחרים להרגיע אותו דרך תרופות. הכדורים מפחיתים את עוצמת החרדה, אך לא תמיד מטפלים במקור הבעיה - בחשש העמוק או בחוסר הביטחון של האדם.
למה חשוב לדעת שכל הפרעה נפשית ניתנת להסבר ולהתמודדות?
שאלה: האם באמת לכל מחלה והפרעה נפשית יש פתרון הגיוני?
תשובה: כן. לכל אדם יש את ההיגיון הפנימי שגורם לו לחשוב ולפעול בדרך מסוימת. כשמבינים את ההיגיון הזה, אפשר לגשת אל הפחדים האמיתיים ולנסות לעזור לו להתיידד איתם או להתגבר עליהם. בפרנויה, בסכיזופרניה או בכל הפרעה אחרת, המפתח הוא להבין את הלוגיקה שנמצאת מתחת לשכבת החשש והדימויים.
שאלה: האם אפשר לעזור גם בלי שהאדם עצמו רוצה טיפול רשמי?
תשובה: לפעמים אפשר לנהל איתו שיחות עקיפות, להבין למה הוא מרגיש רע, לזהות את התחושה העמוקה שמעוררת בו חרדה, ולהפחית את הלחץ הזה דרך הסברים או אפילו דרך הקשבה והבנה. למרות שהטיפול הנרחב והעמוק עדיף בתהליך רשמי, אפשר להשפיע לטובה גם בשיח יומיומי, אם יודעים איך לפנות אל הפחדים הסמויים שלו.
סיכום ותזכורת לטיפול בשורש הבעיה
שאלה: למה אדם שחושש ש"מדברים עליו" צריך קודם כל להבין מה מפחיד אותו באמת?
תשובה: כי מה שבאמת מניע אותו הוא הפחד הפנימי - לדוגמה, הפחד להיות טיפש, להיתפס כחסר ערך, או להיזכר בטראומה ישנה. הטלוויזיה, העיתון או המסוק הם רק טריגרים חיצוניים שמזכירים לו את הפחד. כשהפחד הזה צץ, הוא מרגיש רע, ואז המוח מבצע קפיצה לוגית למסקנה "בטוח הם מדברים עליי". לכן, עיקר הפתרון הוא להפחית את הפחד מהאפשרות עצמה, וכך למנוע את הקפיצה הלוגית שגורמת לו להרגיש נרדף.
- הפרעות נפשיות
- פרנויה וסכיזופרניה
- פחד מחוסר ערך
- מחשבות רדיפה והטיפול בהן
- התמודדות עם פוסט - טראומה
050-3331-331