וכל חכמי החכמים בעולם, וכל מנהיגי המנהיגים בעולם, וכל הפילוסופים בעולם, וכל מורי הדרך הרוחניים בעולם, כולם נעצרו ונעצרים בדיוק בשאלה של מהי נקודת ההתחלה. כי לכל אחד יש את ההסבר שלו לגבי איך הכל התחיל. אבל אף אחד לא שם לב, שבעצם עדיין קיימת השאלה של איך התחילה נקודת ההתחלה עצמה. וכל תשובה שאותה ימצא האדם לשאלה הזאת, היא תמיד תביא אחריה שאלה נוספת של מה היה עוד לפני כן וכן הלאה.

ומצד האמת, זה ברור לגמרי שיש תשובה לשאלה הזאת. כי הסבר כלשהו חייב להיות לדבר הזה. והסוד של המציאות, הוא הבנת התשובה של מהי נקודת ההתחלה הראשונה. שהיא כמובן דבר שאין שום שכל בעולם שיכול להבין את הדבר הזה כנ"ל. ומי שכן מבין את הדבר הזה, הוא זה שבעצם גילה את הסוד האמיתי והוא הופך להיות חכם אמיתי.

כי חכם אמיתי, הוא רק מי שיודע את התשובה לכל השאלות הפרדוקסאליות של היקום. כי יש כאלו שאין להם מספיק שכל, כדי להבין שהם בכלל לא מבינים. כי יש רבים וטובים שנדמה להם שהם חכמים גדולים, והם מנהיגים אחריהם את המון העם, ולא רק שאין להם את התשובה לכל השאלות הפרדוקסאליות של היקום, אלא שהם אפילו לא מבינים שיש בכלל שאלה כזאת. וזה רק משום שמחשבתם מאוד מצומצמת. ולכן הם אפילו לא מבינים שיש משהו שהם לא מבינים.

ויש אנשי אמת, שהם מחפשים את האמת, והם מבינים שיש כאן איזה סוד, שהוא השורש של הכל. והם קולטים שיש כאן משהו ביכולת התפישה האנושית, שהוא המפתח להבנת החיים בשלמות, וממילא גם לחיים מאושרים. אבל מאחר שהשכל הזה הוא מאוד גדול, לכן גם הם מתקשים להגדיר את השורש של מה שהם לא מבינים. וכל שכן שאין להם תשובה לכל השאלות הפרדוקסאליות של היקום.

והחכם האמיתי שהוא יודע גם את השאלה וגם את התשובה דהיינו, את הסוד הנ"ל שהוא השכל של המציאות, הוא כל הזמן מנסה לתת לאדם רמזים והקדמות, שיובילו את האדם ואת כל אחד ואחד, אל האושר האמיתי שלו בשלמות.

ומי שהוא חכם אמיתי, הוא יכול להראות אפילו לגדולי החכמים שהם אינם יודעים דבר. כי כל החוכמות שיש בעולם, כולן מתבטלות ונופלות כאשר הן מגיעות לשורש של עצמן, שהוא כולו פרדוקסאלי וקשה להבנה בשכל של האדם. ומי שהוא חכם אמיתי ושהוא יודע את השורש של כל השאלות, הוא יכול להראות לחכם הגדול ביותר בעולם, שהוא לא מבין שום דבר, על ידי זה שהוא נוגע בשורש של אותו החכם.

ולצורך ההמחשה. נניח לדוגמה שאדם חכם מתחיל להסביר איך יש תרנגולות בעולם. והאדם הזה מסביר הסבר שלם שהתרנגולת באה מהביצה. אז מי שהוא חכם יותר גדול ממנו, ושהוא מכיר את השאלה (וכל שכן אם הוא מכיר את התשובה של השאלה) של מה קדם למה הביצה או התרנגולת, על ידי זה הוא יכול להראות לאותו החכם, שהוא לא מבין כלל.

ולכן החכם האמיתי יש לו תשובות לכל השאלות ופתרון לכל הבעיות. משום שהוא מבין את התהליך הכללי שלפיו פועל כל העולם כולו. ובכל דבר ודבר שקורה בעולם, הוא רואה בו את התגלות השכל והסוד של המציאות. ועל ידי זה הוא מבין מה בדיוק האדם צריך לעשות כדי למצוא את הפתרון.

כי הפתרון לכל הבעיות ואת התשובה לכל השאלות, את זה צריך המנהיג לתת רק לפי השכל האחד של המציאות. כי כל זמן שאין לאדם מושג מהו השכל של המציאות שלפיו כל המציאות מתנהגת, הרי שהוא רק מגשש באפילה ולא יותר מכך.

וזאת הסיבה שבגללה רמת הדיכאון בעולם עולה כל הזמן, למרות שבאמת גם כמות הפסיכולוגים עולה כל הזמן. כי לכאורה היה צריך להיות, שככל שיש בעולם יותר פסיכולוגים וככל שהפסיכולוגיה הופכת להיות יותר חכמה, כך בני האדם יהיו יותר מאושרים. אך בפועל הדבר הוא הפוך.

וזה קורה רק משום שגם כל הפסיכולוגים צריכים ללכת לפסיכולוג עבור עצמם. וכל פסיכולוג יודע את מרת נפשו, והוא יודע את האמת שהוא לא יותר מאשר מגשש באפילה ומנסה לתת לאדם עצות כלשהן, למרות שבאמת אין לו מושג אמיתי מהו השורש של הבעיה של האדם. וכל שכן שהוא לא יודע את הפתרון לבעיה של האדם.

כי הפסיכולוג עצמו יודע שהוא עצמו עוד לא מבין אפילו לא את עצמו בשלמות. אז כיצד בדיוק הוא יכול להתיימר ולומר למישהו אחר שהוא יגרום לו להבין את עצמו, אם אפילו את עצמו הוא עוד לא מבין. ואת זה יודעים בתוך תוכם כל הפסיכולוגים.

ולא רק הפסיכולוגים יודעים את זה, אלא גם כל המנהיגים הרוחניים יודעים את זה בתוך תוכם. כי בעולם שלנו יש עכשיו את דור הניו אייג' / העידן החדש. וכל הזמן באים מנהיגים חדשים ומגלים לעולם שכל חדש. וא"כ היה צריך להיות שבני האדם בעולם יהיו יותר מאושרים. אך בפועל רמת הדיכאון האנושי עולה כל הזמן.

והסיבה היא כנ"ל, משום שכולם המחשבה שלהם נעצרה ביכולת לפרוץ את הסוד של המציאות. ולכן כולם מסתובבים סביב הזנב של עצמם ללא יכולת לומר מהו הדבר שיוציא את האדם בשלמות מגיהנום, ויכניס אותו בשלמות לגן עדן. וכל שכן שהם אינם יכולים ללמד את הדרך הזאת את כלל העם וגם את המון העם הפשוטים. משום שהם עצמם עוד לא יודעים את הדרך וכולי.

ועדיין יש להבין, מילא ברור מדוע רמת הדיכאון האנושי לא יורדת, כי כל הפסיכולוגים צריכים ללכת לפסיכולוג, וכל החכמים הרוחניים, כולם צריכים איזה מישהו שיראה להם את הדרך למצוא את עצמם, אך עדיין יש להבין, מדוע בעצם רמת הדיכאון הכלל עולמי עולה?

והעניין הוא, כי כפי שאמרנו לעיל, ככל שהאדם מתקרב יותר אל השורש של כל השאלות, כך השאלה הופכת להיות קשה יותר. ולכן, ככל שיש יותר פסיכולוגים בעולם, וככל שמתרבים בעולם שיטות חדשות של ניו אייג' כאלו ואחרות, הרי שלא רק שרמת הדיכאון לא יורדת, אלא היא עולה.

משום שתכליתם של כל הפסיכולוגים ושל כל המורים הרוחניים, היא לגרום לאדם להיות מאושר. וככל שיש יותר שיטות איך להיות מאושר, כך האדם מבין טוב יותר עד כמה הוא לא מצליח להיות מאושר. כי כל השיטות כולן נועדו לכישלון, מלבד צורת המחשבה של מי שגילה את הסוד של המציאות. וככל שיש יותר שיטות בעולם, כך האדם מבין טוב יותר עד כמה הוא לא מצליח למצוא את התשובה.

ולכן רמת הדיכאון העולמי עולה, משום שכמות השיטות לאיך להיות מאושר מתחילה להצטמצם. כי מצד אחד כל הזמן יש כאילו שיטות חדשות, אבל מהצד השני השיטות מתחילות לחזור על עצמן, ולאט לאט כולם קולטים שבעצם כל השיטות לא עובדות.

ולאט לאט בני האדם מבינים שיש כאן איזה משהו אחר גדול יותר, שבו כנראה תלוי הכל. דהיינו, בני האדם מבינים שכנראה יש איזה סוד כלשהו, שבו הכל תלוי. אך איך להם מושג, לא האם אכן יש סוד כזה. וא"כ מהו. והאם ניתן למצוא את התשובה שלו. וא"כ מהי הדרך למצוא את התשובה הזאת.

וכפי שאמרנו, ניתן להעמיק כאן את הדברים, עד לרמה כזאת שהאדם לא יהיה מסוגל יותר להבין את השאלות. וכל שכן שהאדם לא יהיה מסוגל להבין את התשובות. אך על האדם ליצור אצל עצמו את כלי הקיבול המתאים, כדי להבין את הדברים האלו.