התמדה, איך להתמיד, להיות נחוש, לחזק את הרצון, לרצות לסבול, לרצות את הסבל, מורה רוחני, אחדות שקרית, הכותל המערבי, שני שקלים
איך אפשר להתמיד בהרגלים לאורך זמן?
אחת השאלות המרכזיות שאליעד דן בהן היא שאלת ההתמדה - כיצד ניתן להתמיד בהחלטות שקיבלנו, כמו הפסקת עישון, להיצמד לאמת, או אפילו להימנע מפעולה מסוימת. תחילה, הוא מציג שתי גישות מרכזיות:
הגישה הראשונה שאליעד מציג טוענת שלא ניתן להתמיד, מכיוון שבסופו של דבר אנחנו עושים רק את מה שאנחנו רוצים. כלומר, האדם כפוף לרצונות שלו, ולא הרצונות כפופים לו. הוא מעלה שאלה מהותית יותר: מי בעצם קובע מה האדם רוצה? התשובה היא שאין לנו שליטה על הרצונות האמיתיים שלנו. אפילו מה שנדמה לנו שאנחנו רוצים, בעצם נקבע עבורנו על ידי המציאות. לפי תפיסה זו, כל החלטה או רצון שיש לנו הוא תוצר של תהליכים פנימיים שאין לנו באמת שליטה עליהם.
אליעד ממשיך וטוען שבמצב כזה, אין באמת סיבה או צורך להתמיד. אם האדם לא יכול לשלוט ברצון שלו, אין משמעות להתעקשות להתמיד. יתרה מכך, המציאות בנויה כך שתמיד נהיה לא מרוצים, מכיוון שהמציאות - שהיא בעצם אנחנו - תמיד רודפת אחרינו. האדם הוא זה שרודף אחרי עצמו, סובל ומתלונן. מי שבאמת ירצה לחקור זאת לעומק, יכול לשבת בחדר לבד ולחקור כל מחשבה שעולה בראשו עד שיגיע למצב שבו אפילו לא ידע אם הוא קיים. בכך בעצם מתרחש מפגש עם האמת העמוקה ביותר, עם "אלוהים", והצורך להתמיד ייעלם לגמרי.
מהי הגישה השנייה שמאפשרת להתמיד?
לאחר הצגת הגישה הראשונה והפסימית, אליעד מציג גישה שנייה, חיובית יותר, שאומרת שכן אפשר להתמיד אם מבינים את המנגנון של הרצון. על פי גישה זו, האדם תמיד רוצה הכל - גם את הטוב וגם את הרע. ההחלטה של האדם לגבי פעולה מסוימת נובעת ממה שהוא רוצה יותר. אליעד נותן דוגמה של אדם שמתלבט בין לשבת או לעמוד, אם הוא רוצה 51% לעמוד ו - 49% לשבת, הוא יעמוד. אך אם הרצונות שלו מאוזנים בדיוק (50% - 50%), האדם יישאר במקום שבו הוא נמצא כרגע - אם הוא עומד הוא ימשיך לעמוד, ואם הוא יושב הוא ימשיך לשבת.
איך לחזק את הרצון כדי להצליח להתמיד?
כדי להתמיד, צריך לחזק את הרצון בצורה חזקה וברורה. איך עושים זאת? על ידי חיזוק השכל והסיבות שמחזקות את הרצון. לדוגמה, אם אדם רוצה להפסיק לעשן, הוא צריך כל היום לחזק אצלו את ההבנה שלעשן זה רע. הוא חייב להכניס את עצמו לתוך תודעת נפרדות - שזו בעצם התפיסה שיש טוב ורע, נכון ולא נכון - ולחזק רק את צד אחד של הרצון. אדם שלא מוכן להיות בנפרדות ברורה וחזקה לא יצליח להתמיד.
הקושי הגדול כאן הוא שאנשים לא אוהבים להרגיש רע. אליעד מסביר מדוע קשה לאנשים לשקר לעצמם: האדם לא רוצה לשקר לעצמו כי הוא חושב שלסבול זה דבר רע. אך אם האדם יהיה מספיק כן עם עצמו, הוא יבין שאין באמת הבדל בין סבל להנאה, ואז הוא יוכל לבחור גם בסבל מתוך בחירה מלאה. במצב כזה, האדם באמת יוכל להתמיד בהרגלים חדשים.
למה אנשים אוהבים לסבול?
אליעד מדגיש שכל אחד בעצם רוצה את הסבל. השאלה האמיתית היא למה אנחנו רוצים לסבול. לדבריו, אנשים שגילו את האחדות - כלומר, את ההבנה שאין הבדל בין סבל לעונג - יכולים דווקא ליהנות מהסבל, משום שהם לא מתנגדים לו. מי שלא מתנגד לסבל יכול להרגיש חופשי באמת, ואז ההתמדה הופכת לדבר טבעי עבורו.
מה הקשר בין דתיים לכותל המערבי?
אליעד נותן דוגמה מהחיים היומיומיים: למה דתיים הולכים שוב ושוב לכותל המערבי למרות שהם לא מקבלים שום תשובה מאלוהים? הוא מסביר שהסיבה היא שדתיים רגילים לדבר בלי להקשיב. הם מרגישים סיפוק מעצם האמירה של מה שהם רוצים לומר, ולא באמת אכפת להם מה אלוהים חושב. אם היה אכפת להם מה אלוהים רוצה, הם היו מפסיקים ללכת לכותל, כי לא קיבלו שם...
אחת השאלות המרכזיות שאליעד דן בהן היא שאלת ההתמדה - כיצד ניתן להתמיד בהחלטות שקיבלנו, כמו הפסקת עישון, להיצמד לאמת, או אפילו להימנע מפעולה מסוימת. תחילה, הוא מציג שתי גישות מרכזיות:
הגישה הראשונה שאליעד מציג טוענת שלא ניתן להתמיד, מכיוון שבסופו של דבר אנחנו עושים רק את מה שאנחנו רוצים. כלומר, האדם כפוף לרצונות שלו, ולא הרצונות כפופים לו. הוא מעלה שאלה מהותית יותר: מי בעצם קובע מה האדם רוצה? התשובה היא שאין לנו שליטה על הרצונות האמיתיים שלנו. אפילו מה שנדמה לנו שאנחנו רוצים, בעצם נקבע עבורנו על ידי המציאות. לפי תפיסה זו, כל החלטה או רצון שיש לנו הוא תוצר של תהליכים פנימיים שאין לנו באמת שליטה עליהם.
אליעד ממשיך וטוען שבמצב כזה, אין באמת סיבה או צורך להתמיד. אם האדם לא יכול לשלוט ברצון שלו, אין משמעות להתעקשות להתמיד. יתרה מכך, המציאות בנויה כך שתמיד נהיה לא מרוצים, מכיוון שהמציאות - שהיא בעצם אנחנו - תמיד רודפת אחרינו. האדם הוא זה שרודף אחרי עצמו, סובל ומתלונן. מי שבאמת ירצה לחקור זאת לעומק, יכול לשבת בחדר לבד ולחקור כל מחשבה שעולה בראשו עד שיגיע למצב שבו אפילו לא ידע אם הוא קיים. בכך בעצם מתרחש מפגש עם האמת העמוקה ביותר, עם "אלוהים", והצורך להתמיד ייעלם לגמרי.
מהי הגישה השנייה שמאפשרת להתמיד?
לאחר הצגת הגישה הראשונה והפסימית, אליעד מציג גישה שנייה, חיובית יותר, שאומרת שכן אפשר להתמיד אם מבינים את המנגנון של הרצון. על פי גישה זו, האדם תמיד רוצה הכל - גם את הטוב וגם את הרע. ההחלטה של האדם לגבי פעולה מסוימת נובעת ממה שהוא רוצה יותר. אליעד נותן דוגמה של אדם שמתלבט בין לשבת או לעמוד, אם הוא רוצה 51% לעמוד ו - 49% לשבת, הוא יעמוד. אך אם הרצונות שלו מאוזנים בדיוק (50% - 50%), האדם יישאר במקום שבו הוא נמצא כרגע - אם הוא עומד הוא ימשיך לעמוד, ואם הוא יושב הוא ימשיך לשבת.
איך לחזק את הרצון כדי להצליח להתמיד?
כדי להתמיד, צריך לחזק את הרצון בצורה חזקה וברורה. איך עושים זאת? על ידי חיזוק השכל והסיבות שמחזקות את הרצון. לדוגמה, אם אדם רוצה להפסיק לעשן, הוא צריך כל היום לחזק אצלו את ההבנה שלעשן זה רע. הוא חייב להכניס את עצמו לתוך תודעת נפרדות - שזו בעצם התפיסה שיש טוב ורע, נכון ולא נכון - ולחזק רק את צד אחד של הרצון. אדם שלא מוכן להיות בנפרדות ברורה וחזקה לא יצליח להתמיד.
הקושי הגדול כאן הוא שאנשים לא אוהבים להרגיש רע. אליעד מסביר מדוע קשה לאנשים לשקר לעצמם: האדם לא רוצה לשקר לעצמו כי הוא חושב שלסבול זה דבר רע. אך אם האדם יהיה מספיק כן עם עצמו, הוא יבין שאין באמת הבדל בין סבל להנאה, ואז הוא יוכל לבחור גם בסבל מתוך בחירה מלאה. במצב כזה, האדם באמת יוכל להתמיד בהרגלים חדשים.
למה אנשים אוהבים לסבול?
אליעד מדגיש שכל אחד בעצם רוצה את הסבל. השאלה האמיתית היא למה אנחנו רוצים לסבול. לדבריו, אנשים שגילו את האחדות - כלומר, את ההבנה שאין הבדל בין סבל לעונג - יכולים דווקא ליהנות מהסבל, משום שהם לא מתנגדים לו. מי שלא מתנגד לסבל יכול להרגיש חופשי באמת, ואז ההתמדה הופכת לדבר טבעי עבורו.
מה הקשר בין דתיים לכותל המערבי?
אליעד נותן דוגמה מהחיים היומיומיים: למה דתיים הולכים שוב ושוב לכותל המערבי למרות שהם לא מקבלים שום תשובה מאלוהים? הוא מסביר שהסיבה היא שדתיים רגילים לדבר בלי להקשיב. הם מרגישים סיפוק מעצם האמירה של מה שהם רוצים לומר, ולא באמת אכפת להם מה אלוהים חושב. אם היה אכפת להם מה אלוהים רוצה, הם היו מפסיקים ללכת לכותל, כי לא קיבלו שם...
- איך להתמיד בהרגלים?
- מה זו אחדות שקרית?
- למה אנשים אוהבים לסבול?
- איך לחזק את הרצון להתמיד?
- האם יש הבדל בין סבל להנאה?
- למה קשה לשקר לעצמך?
- איך להגיע לאחדות אמיתית?
אליעד: נדבר עכשיו על איך להתמיד בהרגלים. כמו למשל לאמר את האמת. אדם למשל מחליט החלטה ורוצה לדעת איך להתמיד. כמו איך להתמיד בלהפסיק לעשן, איך להתמיד בלא לעבוד, איך להתמיד בלהיצמד לאמת וכו'.
השאלה היא איך להתמיד. התשובה הראשונה אומרת שאין דרך, כי אתה לא יכול להכריח את עצמך לעשות, אתה כפוף למה שאתה רוצה, ומה שאתה רוצה, לא כפוף לך. ואולי מה שאתה רוצה אתה מחליט, אבל השאלה היא מי מחליט מה אתה באמת רוצה. ומה שאתה באמת רוצה לא תלוי בך. מה שאתה עושה בסופו של דבר לא תלוי בך, ולכן מהיבט מסויים אין דרך להתמיד.
ואם נמשיך עם התשובה הזאת, זה בסדר גמור שאתה לא מתמיד, אתה לא יכול להתמיד, ולא צריך להתמיד, למה לך להתמיד? ואם אכפת לך וגם אתה לא יכול להתמיד אז נדפקת. גם יגרמו לך לרצות להתמיד, וגם יגרמו לכך שלא תצליח להתמיד, מה תוכל לעשות?
המציאות תמיד רודפת אחריך, המציאות תפקידה לגרום לכך שאף פעם לא תהיה מרוצה ממנה. עצם זה שהמציאות גרמה לכך שתהיה קיים, תמיד לא תהיה מרוצה. ומי זה המציאות? אתה. אתה רודף אחריך וגם מתלונן.
אם אתה רוצה לפגוש את אלוהים, כנס לחדר, וכל מחשבה שעולה לך, תבדוק האם היא נכונה או לא, עד שתגיע למצב שאפילו לא תדע שאתה קיים. מה שאתה צריך לעשות הוא, לא לחשוב שום דבר שהוא לא נכון.
ועכשיו התשובה השנייה, איך אפשר להתמיד? יש חוקים בעולם כמו סיבה ותוצאה ונסביר איך אפשר להתמיד. מה שגורם לאדם להחליט מה לעשות, זה מה שהוא רוצה יותר.
אדם תמיד רוצה את הכל, והשאלה היא מה הוא רוצה יותר. איך יודעים? לפי מה שהוא עושה בסוף.
שאלה: אם אני חוקרת מה לעשות, ואני לא יודעת, אז איך אני אקבל החלטה?
אליעד: אם זה לא מציק לך וזה שווה, אז אין שאלה, תשארי בשווה, תשאירי את המצב כמו שהוא. למה את צריכה לדעת מה את רוצה יותר?
שאלה: כדי לעשות תזוזה.
אליעד: למה את צריכה לעשות תזוזה?
שאלה: בגלל השקרים שאני משקרת לעצמי.
אליעד: אז תבחרי צד, או שתשקרי פחות ואז לא משנה מה תעשי, או שתשקרי יותר ואז תבחרי צד. או שתצטרפי לאחד מהצדדים או תצאי מהקרב.
מה שאני רוצה להגיד, שאתה עושה לפי מה שאתה רוצה יותר. ואיך תגרום לעצמך לרצות יותר? על ידי חיזוק הרצון. ואיך מחזקים את הרצון? על ידי השכל של הסיבה של הרצון. מה גורם לרצון אחד להיות חזק יותר מרצון אחר? הסיבות שלו.
מצד האחדות אין הבדל, הכל שווה. מצד הנפרדות, מי שמחליט בסוף מה תעשה, זה לפי מה שאתה מבין. לדוגמה, אם אדם רוצה להתמיד בהפסקת עישון, מה הוא צריך לעשות? הוא צריך לחזק בתוכו את הרעיון שלעשן זה רע. זאת אומרת שהוא צריך להכניס את עצמו לניפרדות. הוא צריך כל היום לקרוא ספרים נגד עישון.
אם אתה רוצה להתמיד במשהו, אתה חייב להיות בניפרדות, וגם בניפרדות מאוד ספציפית, איך לגרום לעצמך לחשוב? לחשוב מה שחשוב לך יותר, ולהסתיר מעצמך את האמת שאומרת שזה לא משנה.
ולמה לאדם קשה לשקר את עצמו? כי הוא שקרן, ולמה האדם משקר? כי אם היא למשל תגיד לעצמה שהיא רוצה להרויח הרבה כסף, וזה יגרום לה לעבוד, אז היא תרגיש רע. ובגלל שהיא משקרת את עצמה וחושבת שלסבול זה רע, לכן היא לא מסוגלת להגיד לעצמה שהיא רוצה לסבול.
אם היא הייתה אשת אמת עד הסוף, אז היא הייתה מגיעה למצב שלא משנה לה אם היא סובלת או לא סובלת. אם האדם בטוח שלסבול ולא לסבול זה אותו הדבר, ואתה חווה שאתה בוחר את הצמצום, עד כדי כך שאתה יכול לראות את הסבל מול הפנים שלך, ואתה בצ'יק יכול להעלים אותו ואתה לא רוצה. אתה רוצה שיהיה פה סבל, אתה רוצה צמצום.
למה האדם לא רוצה את השקר? הוא חושב שמספיק רע לו עכשיו, אז מדוע שיעשה לעצמו יותר רע, זה לא הגיוני.
ומה אני אומר, אם אתה בן אדם הגיוני, וההיגיון אומר שלא תעשה לעצמך רע, אז מה קורה? רע לך. אתה מתנגד לזה שיהיה לך רע, ולכן רע לך.
כדי להתמיד, צריך להיות בנפרדות, ובנפרדות חזקה, ולמה האדם לא רוצה לחשוב על ניפרדות, כי זה גורם לו להרגיש רע. אז מה התשובה? אל תשקר, שב עם עצמך ותשאל האם אני בטוח או לא בטוח, בכל דבר שעולה לך, תשאל עד שלא תדע שום דבר. וכשתחזר משם יהיה לך את ההבנה שלא משנה אם אתה בסבל או בעונג, זה לא משנה בכלל, ואז כשהאדם באמת מבין שזה אחד, אז הוא יכול לבחור להיות בניפרדות.
אדם שהיה באחדות, וחוזר לניפרדות, זה רק בגלל שהוא רוצה לסבול. ולמה האדם רוצה את הסבל? זה שהוא רוצה את הסבל, אין ספק, כל אחד שיושב פה רוצה את הכל, אז למה אתה רוצה את הכל? והאם אתה מחליט איזה סבל אתה רוצה וכמה? ומכאן אנו עוברים לשאלה, למה אלוהים רוצה לצמצם את עצמו? מצד אחד כי ככה אני רוצה, מצד שני אין לי ברירה כי ככה אני רוצה, ומצד שלישי לא משנה מה אני רוצה. והאם אני שולט בזה? מצד אחד תמיד, מצד שני אף פעם, מצד שלישי זה לא משנה.
סיפור על דתיים, למה הדתיים הולכים לכותל המערבי? אם אדם הולך לחנות ואין שם אוכל, אתה לא הולך לשם שוב. הדתיים הולכים שוב ושוב לכותל, והם אף פעם לא מקבלים תשובה, אבל הם רגילים לדבר בלי להקשיב, העיקר שהם אומרים מה הם רוצים ולא משנה מה אלוהים רוצה. כי אם היה אכפת לו מה אלוהים חושב, הוא לא היה בא יותר לכותל כי אלוהים לא אמר לו מה הוא חושב.
כדי להתמיד אתה צריך להיות משוחרר מבפנים, מבפנים אתה צריך להרגיש טוב באמת, ואז אתה יכול לצמצם...
השאלה היא איך להתמיד. התשובה הראשונה אומרת שאין דרך, כי אתה לא יכול להכריח את עצמך לעשות, אתה כפוף למה שאתה רוצה, ומה שאתה רוצה, לא כפוף לך. ואולי מה שאתה רוצה אתה מחליט, אבל השאלה היא מי מחליט מה אתה באמת רוצה. ומה שאתה באמת רוצה לא תלוי בך. מה שאתה עושה בסופו של דבר לא תלוי בך, ולכן מהיבט מסויים אין דרך להתמיד.
ואם נמשיך עם התשובה הזאת, זה בסדר גמור שאתה לא מתמיד, אתה לא יכול להתמיד, ולא צריך להתמיד, למה לך להתמיד? ואם אכפת לך וגם אתה לא יכול להתמיד אז נדפקת. גם יגרמו לך לרצות להתמיד, וגם יגרמו לכך שלא תצליח להתמיד, מה תוכל לעשות?
המציאות תמיד רודפת אחריך, המציאות תפקידה לגרום לכך שאף פעם לא תהיה מרוצה ממנה. עצם זה שהמציאות גרמה לכך שתהיה קיים, תמיד לא תהיה מרוצה. ומי זה המציאות? אתה. אתה רודף אחריך וגם מתלונן.
אם אתה רוצה לפגוש את אלוהים, כנס לחדר, וכל מחשבה שעולה לך, תבדוק האם היא נכונה או לא, עד שתגיע למצב שאפילו לא תדע שאתה קיים. מה שאתה צריך לעשות הוא, לא לחשוב שום דבר שהוא לא נכון.
ועכשיו התשובה השנייה, איך אפשר להתמיד? יש חוקים בעולם כמו סיבה ותוצאה ונסביר איך אפשר להתמיד. מה שגורם לאדם להחליט מה לעשות, זה מה שהוא רוצה יותר.
אדם תמיד רוצה את הכל, והשאלה היא מה הוא רוצה יותר. איך יודעים? לפי מה שהוא עושה בסוף.
שאלה: אם אני חוקרת מה לעשות, ואני לא יודעת, אז איך אני אקבל החלטה?
אליעד: אם זה לא מציק לך וזה שווה, אז אין שאלה, תשארי בשווה, תשאירי את המצב כמו שהוא. למה את צריכה לדעת מה את רוצה יותר?
שאלה: כדי לעשות תזוזה.
אליעד: למה את צריכה לעשות תזוזה?
שאלה: בגלל השקרים שאני משקרת לעצמי.
אליעד: אז תבחרי צד, או שתשקרי פחות ואז לא משנה מה תעשי, או שתשקרי יותר ואז תבחרי צד. או שתצטרפי לאחד מהצדדים או תצאי מהקרב.
מה שאני רוצה להגיד, שאתה עושה לפי מה שאתה רוצה יותר. ואיך תגרום לעצמך לרצות יותר? על ידי חיזוק הרצון. ואיך מחזקים את הרצון? על ידי השכל של הסיבה של הרצון. מה גורם לרצון אחד להיות חזק יותר מרצון אחר? הסיבות שלו.
מצד האחדות אין הבדל, הכל שווה. מצד הנפרדות, מי שמחליט בסוף מה תעשה, זה לפי מה שאתה מבין. לדוגמה, אם אדם רוצה להתמיד בהפסקת עישון, מה הוא צריך לעשות? הוא צריך לחזק בתוכו את הרעיון שלעשן זה רע. זאת אומרת שהוא צריך להכניס את עצמו לניפרדות. הוא צריך כל היום לקרוא ספרים נגד עישון.
אם אתה רוצה להתמיד במשהו, אתה חייב להיות בניפרדות, וגם בניפרדות מאוד ספציפית, איך לגרום לעצמך לחשוב? לחשוב מה שחשוב לך יותר, ולהסתיר מעצמך את האמת שאומרת שזה לא משנה.
ולמה לאדם קשה לשקר את עצמו? כי הוא שקרן, ולמה האדם משקר? כי אם היא למשל תגיד לעצמה שהיא רוצה להרויח הרבה כסף, וזה יגרום לה לעבוד, אז היא תרגיש רע. ובגלל שהיא משקרת את עצמה וחושבת שלסבול זה רע, לכן היא לא מסוגלת להגיד לעצמה שהיא רוצה לסבול.
אם היא הייתה אשת אמת עד הסוף, אז היא הייתה מגיעה למצב שלא משנה לה אם היא סובלת או לא סובלת. אם האדם בטוח שלסבול ולא לסבול זה אותו הדבר, ואתה חווה שאתה בוחר את הצמצום, עד כדי כך שאתה יכול לראות את הסבל מול הפנים שלך, ואתה בצ'יק יכול להעלים אותו ואתה לא רוצה. אתה רוצה שיהיה פה סבל, אתה רוצה צמצום.
למה האדם לא רוצה את השקר? הוא חושב שמספיק רע לו עכשיו, אז מדוע שיעשה לעצמו יותר רע, זה לא הגיוני.
ומה אני אומר, אם אתה בן אדם הגיוני, וההיגיון אומר שלא תעשה לעצמך רע, אז מה קורה? רע לך. אתה מתנגד לזה שיהיה לך רע, ולכן רע לך.
כדי להתמיד, צריך להיות בנפרדות, ובנפרדות חזקה, ולמה האדם לא רוצה לחשוב על ניפרדות, כי זה גורם לו להרגיש רע. אז מה התשובה? אל תשקר, שב עם עצמך ותשאל האם אני בטוח או לא בטוח, בכל דבר שעולה לך, תשאל עד שלא תדע שום דבר. וכשתחזר משם יהיה לך את ההבנה שלא משנה אם אתה בסבל או בעונג, זה לא משנה בכלל, ואז כשהאדם באמת מבין שזה אחד, אז הוא יכול לבחור להיות בניפרדות.
אדם שהיה באחדות, וחוזר לניפרדות, זה רק בגלל שהוא רוצה לסבול. ולמה האדם רוצה את הסבל? זה שהוא רוצה את הסבל, אין ספק, כל אחד שיושב פה רוצה את הכל, אז למה אתה רוצה את הכל? והאם אתה מחליט איזה סבל אתה רוצה וכמה? ומכאן אנו עוברים לשאלה, למה אלוהים רוצה לצמצם את עצמו? מצד אחד כי ככה אני רוצה, מצד שני אין לי ברירה כי ככה אני רוצה, ומצד שלישי לא משנה מה אני רוצה. והאם אני שולט בזה? מצד אחד תמיד, מצד שני אף פעם, מצד שלישי זה לא משנה.
סיפור על דתיים, למה הדתיים הולכים לכותל המערבי? אם אדם הולך לחנות ואין שם אוכל, אתה לא הולך לשם שוב. הדתיים הולכים שוב ושוב לכותל, והם אף פעם לא מקבלים תשובה, אבל הם רגילים לדבר בלי להקשיב, העיקר שהם אומרים מה הם רוצים ולא משנה מה אלוהים רוצה. כי אם היה אכפת לו מה אלוהים חושב, הוא לא היה בא יותר לכותל כי אלוהים לא אמר לו מה הוא חושב.
כדי להתמיד אתה צריך להיות משוחרר מבפנים, מבפנים אתה צריך להרגיש טוב באמת, ואז אתה יכול לצמצם...