🖨זמן - כמה זמן עבר מהתחלת הזמן? על הזמן ועל המקוםכי הזמן, הוא אין סופי. וגם המקום, הוא אין סופי. והטועים חושבים, שלזמן ולמקום יש התחלה. ואכן יכול להיות, שלזמן מוגדר כלשהו יש התחלה, אבל לזמן עצמו, אין כל התחלה ואין כל סוף כלל. כגון, שניתן לדוגמה לומר, שהזמן שבו קיימים חוקי הפיזיקה שלנו, יש לו התחלה וסוף. וניתן כיו"ב לומר, שהזמן שקיימת מציאות, שבה יכול להיות קיים העולם שלנו בצורה הנוכחית שלו, הוא זמן מוגבל. אבל לפני ואחרי הזמן, תמיד יש עוד זמן אחר. וברגע שיש התחלה וסוף לזמן, הרי שזה רק לזמן שלנו, אבל תמיד יש עוד זמן אחר. וכיו"ב לגבי מרחב המקום, שניתן לומר שיש לו התחלה וסוף, ביחס להגדרת מקום כלשהי. אבל המקום עצמו, הוא ללא סוף. כמו שביארתי במקומות אחרים.
ולזמן, אין כל התחלה. ומנקודת ההתחלה של הזמן, שנמצאת במרחק אין סופי מהרגע הזה, עד הרגע הזה, עברו אין סופי רגעי זמן, פחות רגעי הזמן, שעוד לא עברו, עד הנקודה האחרונה של רגעי הזמן, שגם היא נמצאת במרחק אין סופי מאיתנו. כמו לדוגמה בציר המספרים. שמהנקודה הרחוקה ביותר בציר המספרים, ועד למספר כלשהו, יש בציר המספרים, אין סוף מספרים, פחות כמות המספרים, שנמצאים בציר המספרים, מהמספר המוגדר, ועד אין סוף, בצד השני של אותו המספר המוגדר.
ועוד נחדד ונבהיר: כי המקום, הוא אין סופי. והאדם הוא נקודה שנמצאת, בתוך המקום האין סופי. והאין סוף מקום, הוא מקיף את האדם מכל צדדיו. ומהתחלת המקום ועד סופו, יש אין סוף מקום. אבל, עד נקודה מוגדרת כלשהי, יש אין סוף מקום, פחות המקום שיש, עד הסוף שלו, מהצד השני.
ועוד נחדד ונבהיר: כי ברגע אחד של זמן, קיים מקום אין סופי. דהיינו, ברגע אחד בציר הזמן, קיימות אין סוף ישויות שונות, במקום אין סופי. וכל הישויות האלו, כולן קיימות בו זמנית בבת אחת, ברגע אחד. והאדם מבין, שלמרות שכרגע הוא רואה רק ישות אחת ברגע אחד במקום אחד, הרי שבו זמנית, תוך כדי שהוא מסתכל על צורה אחת שנמצאת במקום אחד, בו זמנית באותו הרגע ממש, יש עוד מקום גדול, שיש בו עוד המון ישויות אחרות, באותו הרגע ממש.
וכך גם לגבי הזמן. שעל האדם לדעת את האמת, שבנקודה אחת של מקום, יש אין סוף זמן. והכוונה היא, שהזמן האין סופי כולו, כבר קיים. בדיוק כמו שהמקום כולו קיים תמיד. והמקום מקיף את האדם מכל צדדיו. וגם ציר הזמן האין סופי, גם הוא כבר קיים, וגם הוא מקיף את האדם מכל צדדיו. וכל מה שהיה הווה ויהיה, הכל כבר קיים כרגע ובכל רגע אחר. ובכל רגע, האדם רואה חלק אחד של הזמן. אבל הזמן כולו, כבר קיים תמיד, בכל מקום.
והכוונה היא, שכמו שבכל רגע, קיימות כל הישויות שנמצאות במרחב המקום, בו זמנית באותו הרגע, כך גם, בכל נקודה של מקום, קיימים בו זמנית, כל האירועים של הזמן, שיקרו באותו המקום. וכמו שברגע אחד, יש אין סוף מקום. כך גם במקום אחד, יש אין סוף זמן. וכל אירועי הזמן, שיקרו במקום כלשהו, כולם כבר נמצאים באותו המקום תמיד. אלא, שבכל פעם, האדם רואה את הצורה, שיש בחיבור של נקודת הזמן והמקום, שעליה הוא מתבונן.
והזמן לא נוצר, ורגעי הזמן לא עוברים. ומתחילת הזמן, לא עבר שום זמן. אלא, הזמן...
בזבוז זמן, למה טוב לבזבז את הזמן? למה לא לנצל את הזמן? איך לא להרגיש רע מבזבוז זמן? בזבוז זמן בפקקים, איך להיות רגוע? איך להגיע לשקט נפשי? אולי הכל מושלם כרגע? אולי הכל טוב כרגע? אולי כרגע הכי טוב? לאהוב לבזבז את הזמןבזבוז זמן, למה טוב לבזבז את הזמן? למה לא לנצל את הזמן? איך לא להרגיש רע מבזבוז זמן? בזבוז זמן בפקקים, איך להיות רגוע? איך להגיע לשקט נפשי? אולי הכל מושלם כרגע? אולי הכל טוב כרגע? אולי כרגע הכי טוב? לאהוב לבזבז את הזמן... זמן, למה טוב לבזבז את הזמן? למה לא לנצל את הזמן? איך לא להרגיש רע מבזבוז זמן? בזבוז זמן בפקקים, איך להיות רגוע? איך להגיע לשקט נפשי? אולי הכל מושלם כרגע? אולי הכל טוב כרגע? אולי כרגע הכי טוב? לאהוב לבזבז את הזמן למה טוב לבזבז את הזמן? אליעד כהן עוסק בשאלה מדוע אנשים חוששים מבזבוז זמן, ומדגיש שמדובר בבעיה תפיסתית שמקורה בהרגשה של לחץ להיענות לדרישות הזמן ולהשיג מטרות מסוימות. בבסיס תחושת בזבוז הזמן עומד הרעיון של מטרה - אם אתה לא מצליח לקדם את מטרתך בזמן שעובר, אתה תופס זאת כפספוס או בזבוז של זמן. אליעד מציין שתחושת בזבוז זמן מתעוררת רק כשיש יעד שאתה שואף אליו, ואתה ... זמן? התחושה של בזבוז זמן נוצרת כאשר אתה משווה בין ההווה לבין העתיד או המטרה שלך. לדוגמה, כשאתה נוסע בכביש ומרגיש שאתה תקוע בפקק, אתה חושב שאתה מבזבז את הזמן שלך כי אתה לא מצליח להתקדם אל היעד שאתה מנסה להגיע אליו. אליעד שואל, מי החליט ששם, היעד שלך, טוב יותר ממה שיש כאן? הוא מציע שבאמת לא תמיד יש הבדל בין כאן לשם, כי גם שם יש יתרונות וחסרונות משלהם, ולכן אין סיבה להרגיש כל הזמן שאתה מבזבז את הזמן. איך להיות רגוע גם כשעומדים בפקקים? מעמדו של אליעד בנושא זה הוא שמי שמבזבז זמן, לא בהכרח באמת מבזבז אותו. הוא מציע לשנות את הגישה למצב של עמידה בפקק או בתור, ולראות בכך הזדמנות להירגע ולהפסק מהמרוץ אחרי המטרות. המחשבה של אם אני לא מצליח להתקדם, אני מבזבז את הזמן עשויה להשתנות אם תחשוב לעצמך, אולי זהו המצב המושלם כרגע. השאלה הזו לא רק מאתגרת את הרעיון של בזבוז זמן, אלא גם מזמינה אותך לשקול שהחיים עצמם עשויים להיות מספיק טובים גם בלי ריצה תמידית אחרי הישגים. למה לא להתייעל תמיד? אליעד מציע שמחשבה שצריך להיות יעיל כל הזמן נובעת מהרצון המתמיד להספיק יותר ולהגיע למטרות. עם זאת, ההבנה שזמן הוא לא תמיד משהו שצריך לנצל בצורה אקטיבית עשויה להוביל לרוגע נפשי. דווקא בזבוז זמן יכול לשמש כזמן למנוחה ... על כל סיטואציה באופן שונה, ולהבין שאולי לא צריך להשיג שום דבר עכשיו. הקשר בין המשיח לבזבוז זמן דוגמה קיצונית נוספת של אליעד היא השאלה למה אלוהים מבזבז את הזמן ולא שולח את המשיח עכשיו. התפיסה הזו מצביעה על הרעיון של חוסר סבלנות, שבו אנחנו חושבים שצריך להגיע למטרה כלשהי באופן מיידי. אליעד מסביר שמה שלדבר על בזבוז זמן בהקשר של אלוהים ... לעשות. במקום להרגיש רע על בזבוז זמן, תזכור שאתה יכול לחיות לנצח, ואם לא תספיק משהו עכשיו, תמיד תוכל להשלים זאת בהמשך. אליעד מציע לעיתים גם להפסיק לחשוב על הזמן כעל משאב מוגבל, ולהתחיל לשאול את עצמך - אם אני לא חייב להגיע לשום מקום, אז למה לי לרוץ? איך מיישמים את זה בחיי היום - יום? הנקודה הפרקטית לדבריו היא להתחיל לראות ערך גם ברגעים של מנוחה ובזבוז זמן. במקום לחשוב אני מבזבז את הזמן שלי, אפשר להבין שזמן פנוי הוא הזדמנות להתחדש ולחיות את ההווה. אליעד מציע להפסיק לקחת את הזמן כהוצאה, אלא לראות בו דרך לצמוח ולהרפות מהלחץ. איך לפתח קבלה עצמית על טעויות ובזבוז זמן התמודדות עם פרפקציוניזם ורצון להספיק הכל איך לפתח שקט נפשי בלי תלות בהישגים דרכים לאזן ... לבין רוגע נפשי למה אנשים חוששים מבזבוז זמן? תחושת בזבוז זמן מגיעה כשלמישהו יש מטרה מוגדרת, והוא מרגיש שהוא לא מקדם אותה בזמן שעובר. כך נוצר לחץ לנצל את הזמן בצורה יעילה, כאילו חייבים תמיד להתקדם לעבר יעד מסוים. אנשים רבים לא אוהבים לבזבז את הזמן כי הם תופסים אותו כמשאב מוגבל שנועד להגשים מטרות. אם יש יעד רחוק, וכל רגע שלא מוקדש להשגתו נראה כפספוס או בזבוז זמן, מיד מתעוררת תחושת החמצה. איך נוצרת תחושת בזבוז זמן ... שחושבים שיש יעד חשוב שעדיין לא הושג, כל עיכוב או עצירה בדרך נראים כהפרעה. לדוגמה, כשנוסעים מהר כדי להספיק משהו ונתקעים בפקק, מתעוררת מחשבה של אני מבזבז את הזמן היקר שלי. אלא שלמעשה, אם אין באמת הבדל בין פה לשם, כי אולי גם כאן וגם שם המציאות בסופו של דבר נשארת עם יתרונות וחסרונות, התחושה של בזבוז הזמן מתחילה להתערער. השאלה העמוקה היא: מי החליט ששם טוב יותר מפה, ושמה שיקרה מחר שווה יותר מההווה? איך להיות רגוע גם כשעומדים בפקקים או בתור? לעמוד בפקקים או בתור נתפס אצל רבים כבזבוז זמן מובהק, אך אפשר לראות זאת כהזדמנות להרפות מהצורך המתמיד להתקדם. במקום לראות בזה זריקת זמן לפח, אפשר לשאול: מי אמר שהזמן הזה פחות טוב מזמן אחר? או אולי זה המצב המושלם עבורי כרגע? עצם השאלה עוזרת לשנות את הפרספקטיבה ולהזכיר שאולי לא צריך למהר לשום מקום. בעוד מאה או אלף שנה, גם ככה אף אחד לא ... המחשבה שצריך להתייעל ללא הפסקה (נגד חוסר יעילות) נובעת מהרצון להספיק כמה שיותר ולהתקדם תמיד. אך כשמכירים בכך שהחיים מכילים גם רגעים שכביכול לא מנצלים את הזמן, מבינים שזה בדיוק הזמן לשחרר לחץ. דווקא מוטיבציה לבזבוז זמן עשויה לעזור לאדם להירגע ולהגיע לשקט נפשי. אם מבינים שהריצה הבלתי פוסקת אחר הספקים עלולה לגרום למתח, לפעמים טוב לעצור ולשאול: אם כבר הכל קיים באופן כלשהו, למה לי לרוץ? אולי כרגע הכי טוב? מה הקשר בין המשיח לבזבוז זמן? דוגמה קיצונית לרעיון הזה היא השאלה למה אלוהים מבזבז את הזמן ולא מביא את המשיח כבר היום? התפיסה הזו מניחה שכשיבוא המשיח יהיה לכולם טוב, אז למה לא לזרז תהליכים? התשובה לפי ההרצאה היא שאלוהים לא צריך שום דבר, ואין לו יעד שדורש מהירות. ... רע מבזבוז זמן ולהתחיל לאהוב את זה? כדי להתמודד עם ההרגשה של אני שורף זמן לריק, אפשר לזכור שאין באמת חובה להספיק הכל עכשיו. ישנה הפרספקטיבה שאתה חי לנצח, או שהזמן אין סופי, כך שכל מה שלא תספיק היום, תוכל להשיג בעתיד, או שכבר השגת בסיבוב קודם. הגישה של בעד חוסר יעילות מעודדת להרפות מהריצה התמידית, ולהבין שאולי כרגע אתה בדיוק במקום הנכון. אם תזכור שגם כשמגיעים ליעד הרצוי, תמיד יצוץ רצון חדש - יתברר שאין באמת סיום למרדף. לכן, אפשר פשוט להתחיל לאהוב לבזבז את הזמן, בלי להרגיש עול או לחץ. איך מיישמים את כל זה בחיי היומיום? הנקודה הפרקטית היא להפסיק לקחת את עניין ניצול זמן כציווי מוחלט. מותר פשוט לשבת, לנוח, לא לעשות כלום, ולראות בזה ... קבלה עצמית על טעויות ובזבוז זמן התמודדות עם פרפקציוניזם ורצון להספיק הכל איך לפתח שקט נפשי בלי תלות בהישגים דרכים לאזן בין יעילות לבין רוגע נפשי לנצל את הזמן, ניצול זמן, בעד חוסר יעילות, נגד התייעלות, מוטיבציה לבזבוז זמן, איך לא להרגיש רע מלבזבז את הזמן? לעמוד בפקקים, לעמוד בתור ...
אחדות המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 7אחדות המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 7... המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 7 מהו סוד הצמצום? במהות של המציאות, המקום והזמן לא מחויבים לקיום. הם לא מחויבים לחיות תמיד, כמו שהמקום יכול להיעלם, בדיוק כמו שהזמן יכול להיעלם. במובן זה, הזמן והמקום לא חייבים להיות קיימים כל הזמן, כי הם לא מהות מוחלטת. כשאדם חולם חלום, כל הזמן והמקום של החלום תלויים במי שחולם את החלום, ואם הוא מתעורר, כל המקום והזמן של החלום נעלמים. הזמן והמרחב נראים לנו כמשהו ממשי, אך יש פרספקטיבה שבה המקום והזמן לא קיימים, כמו בחלום. מקום יכול להיעלם לחלוטין אם יפסיקו לחלום אותנו, ואם החולם יפסיק לחלום אותנו, אז לא יהיה מקום כלל. למעשה, המיקום הוא לא מוחלט, ובמציאות הגלובלית, אין לנו קנה מידה מוחלט למקום. המקום והזמן תלויים אחד בשני: הזמן לא יכול להתקיים בלי מקום, ואם לא היה מקום, לא היה זמן. הזמן, בעצם, מוגדר על ידי המקום, והמקום מוגדר על ידי הזמן. האם יש הבדל בין זמן למקום? הזמן והמרחב הם צורות, הם תופעות שנמדדות, אבל בעמקם הם ישות אחת. כשאין זמן ואין מקום, אין שום צורה. המהות של הזמן והמהות של המקום הן לא צורות נפרדות, אלא ישות אחת. אם נפרק את הזמן והמרחב, כל מה שנותר הוא מהות אחת, שהיא מעבר לצורת הזמן ולצורת המקום. זאת הישות שאליה שואפים, אם תצליח להרגיש אותה, תוכל להבין שמהות הזמן והמרחב לא נפרדת, כי הם תמיד היו תמיד יהיו אחד. האם יש הבדל בין נפרדות ... יותר, תוכל להבין שהמציאות שלנו קיימת באופן נפרד אך כל הנפרדות הזאת היא בעצם אחדות אחת. כל פרט בנפרדות הוא גם הישות הכוללת. לא מדובר על מה היה לפני הזמן, אלא על מהות הזמן. הזמן תמיד היה קיים ולא נוצר משום מקום. מהות המקום והזמן היא לא שאלה של מה היה לפני או איך נוצרו, אלא של מהותם. מי שיתבונן יראה שזמן ומקום לא מחויבים קיום. האם אפשר להבין את המקום והזמן? המקום והזמן הם מעבר להבנה שלנו, אנחנו לא יכולים לדמיין אותם או להבין ... כאשר האדם מבין שהוא לא יודע, הוא מגיע לנקודה שבה הוא שואל את השאלות הקיומיות ביותר - מה זה מקום ומה זה זמן, מהו הלא יודע הזה. האדם מגיע להבנה שהמהות של הזמן והמקום היא לא נפרדת מההוויה שלהם. איך ניתן להבין את המהות של המציאות? המציאות, המקום והזמן, כולם נרקמים יחד. אם תנסה לקחת את כל האפשרויות של המקום והזמן ותערבב אותן, תבין שהמהות של
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?
050-3331-331