נתינה אובססיבית, רחמנות יתר, נתינת יתר, כעס יתר, ותרנות יתר, טיפול בטראומה, רחמנות עצמית, רחמים עצמיים, הענקת יתר, אהבת הורים לילדים, טיפול באובססיה, אכזריות יתר
מה גורם לאדם לנתינה אובססיבית ורחמנות יתר?
נתינה אובססיבית, רחמנות יתר ונתינת יתר הן התנהגויות שאדם יכול לחוות כאשר הוא מנסה באופן בלתי מודע להתמודד עם טראומות או כאבים מעברו. אדם כזה פועל בנחמדות יתר וברחמנות קיצונית כלפי הסביבה, עד כדי מצב שבו הוא מוותר לחלוטין על צרכיו האישיים, חושב רק על האינטרסים של אחרים, ולא מסוגל לשים גבולות בריאים.
אליעד כהן מתאר מציאות בה אדם מגיע למצב שהוא כל כך אובססיבי בנתינה וברחמנות, שאם הייתה תחרות מי האדם הכי נחמד בעולם, האדם הזה היה זוכה במקום הראשון. הוא מביא דוגמה קיצונית של אדם המוכן להכניס אליו הביתה אנשים זרים לחלוטין, רק מתוך רצון אינטנסיבי לעזור ולמנוע מהם סבל. התנהגות זו אמנם נראית כמעשה של חסד, אך מקורה בכאב נפשי עמוק.
מדוע אדם הופך להיות אובססיבי לרחם ולעזור לאחרים?
ההסבר שאליעד נותן לכך הוא כי מדובר בהשלכה נפשית. האדם למעשה מרחם על עצמו באופן בלתי מודע. ייתכן שבעברו הוא חווה פגיעה קשה, כגון ניצול, גניבה, רמאות, או תחושת חוסר אונים ומחסור רגשי. הוא לא הצליח להתמודד עם אותה טראומה או כאב, וכעת בכל פעם שהוא רואה אדם אחר סובל, הוא מיד מזדהה עם הסבל של אותו אדם מתוך השלכה של הסבל האישי שלו. כך לדוגמה, אם בעבר הוא חש חסר אונים כי לא היה לו כסף, בכל פעם שהוא רואה מישהו אחר ללא כסף הוא ירגיש צורך עז לתת לו כסף או צדקה. אך לא מדובר כאן בנתינה טהורה, אלא במנגנון הגנה שמטרתו להפחית את הסבל שהאדם מרגיש כשהוא רואה באחרים את ההשתקפות של עצמו.
עוד דוגמה לכך היא אנשים המרחמים מאוד על בעלי חיים. לפי אליעד, אנשים רבים המרחמים על בעלי חיים בצורה מוגזמת, עושים זאת מפני שהם מרחמים על עצמם ומזדהים עם הכאב של החיות באופן בלתי מודע, כי הכאב של החיות מזכיר להם את הכאב של עצמם.
מה הסכנה ברחמנות יתר או בנתינה מופרזת?
לפי אליעד כהן, רחמנות יתר ונתינה מופרזת יכולות ליצור תלות בלתי בריאה. אדם שנמצא כל הזמן בנתינה וברחמים כלפי אחרים, למעשה אינו מסוגל להתמודד עם הסבל הפנימי שלו. הוא בורח מהתמודדות עם רגשות קשים דרך התמקדות ברגשות של אחרים, וכך הוא לעולם לא מתמודד באמת עם הטראומות שלו. התנהגות זו יכולה להוביל לשחיקה רגשית, לדיכאון, ואף לכעס פנימי מודחק שיכול להתפרץ בהמשך.
יתרה מכך, כאשר אדם גדל בסביבה של נתינה יתרה, כמו הורים שמגוננים מדי על ילדיהם מתוך רחמים או פיצוי על ילדות קשה שלהם, הילדים עצמם יכולים להפוך לחסרי יכולת להתמודד עם החיים. לדוגמה, ילד שהתרגל שכל הזמן מגוננים עליו ולא מלמדים אותו להתמודד עם מציאות של חוסר ומחסור, עלול להפוך למבוגר שמפחד להתנסות בחיים האמיתיים. הוא עלול להיבהל מדחייה, כי הוא התרגל שתמיד אומרים לו "כן" ומספקים את צרכיו. במקרה כזה, נתינה יתר של הורים, שנובעת מרחמנות עצמית בלתי מודעת, יכולה לפגוע קשות ביכולת של הילד להסתדר בעתיד.
איך מטפלים בהתנהגות של נתינה אובססיבית ורחמנות יתר?
אליעד כהן מדגיש שהדרך להתמודד עם נתינה אובססיבית היא קודם כל להבין את המקור העמוק שלה. האדם צריך לזהות ולהכיר בכך שהרחמנות היתרה שלו כלפי אחרים היא למעשה ביטוי של רחמים עצמיים בלתי פתורים. הטיפול נעשה על ידי לימוד האדם לקבל ולהכיל את הכאב שלו מבלי לברוח לנתינה כפייתית כלפי אחרים.
לדוגמה, אדם שנותן כסף לאנשים עניים בצורה מוגזמת צריך ללמוד להכיל את התחושה של מחסור וחוסר כסף אצלו, ולאפשר לעצמו להרגיש בנוח גם כשאין...
נתינה אובססיבית, רחמנות יתר ונתינת יתר הן התנהגויות שאדם יכול לחוות כאשר הוא מנסה באופן בלתי מודע להתמודד עם טראומות או כאבים מעברו. אדם כזה פועל בנחמדות יתר וברחמנות קיצונית כלפי הסביבה, עד כדי מצב שבו הוא מוותר לחלוטין על צרכיו האישיים, חושב רק על האינטרסים של אחרים, ולא מסוגל לשים גבולות בריאים.
אליעד כהן מתאר מציאות בה אדם מגיע למצב שהוא כל כך אובססיבי בנתינה וברחמנות, שאם הייתה תחרות מי האדם הכי נחמד בעולם, האדם הזה היה זוכה במקום הראשון. הוא מביא דוגמה קיצונית של אדם המוכן להכניס אליו הביתה אנשים זרים לחלוטין, רק מתוך רצון אינטנסיבי לעזור ולמנוע מהם סבל. התנהגות זו אמנם נראית כמעשה של חסד, אך מקורה בכאב נפשי עמוק.
מדוע אדם הופך להיות אובססיבי לרחם ולעזור לאחרים?
ההסבר שאליעד נותן לכך הוא כי מדובר בהשלכה נפשית. האדם למעשה מרחם על עצמו באופן בלתי מודע. ייתכן שבעברו הוא חווה פגיעה קשה, כגון ניצול, גניבה, רמאות, או תחושת חוסר אונים ומחסור רגשי. הוא לא הצליח להתמודד עם אותה טראומה או כאב, וכעת בכל פעם שהוא רואה אדם אחר סובל, הוא מיד מזדהה עם הסבל של אותו אדם מתוך השלכה של הסבל האישי שלו. כך לדוגמה, אם בעבר הוא חש חסר אונים כי לא היה לו כסף, בכל פעם שהוא רואה מישהו אחר ללא כסף הוא ירגיש צורך עז לתת לו כסף או צדקה. אך לא מדובר כאן בנתינה טהורה, אלא במנגנון הגנה שמטרתו להפחית את הסבל שהאדם מרגיש כשהוא רואה באחרים את ההשתקפות של עצמו.
עוד דוגמה לכך היא אנשים המרחמים מאוד על בעלי חיים. לפי אליעד, אנשים רבים המרחמים על בעלי חיים בצורה מוגזמת, עושים זאת מפני שהם מרחמים על עצמם ומזדהים עם הכאב של החיות באופן בלתי מודע, כי הכאב של החיות מזכיר להם את הכאב של עצמם.
מה הסכנה ברחמנות יתר או בנתינה מופרזת?
לפי אליעד כהן, רחמנות יתר ונתינה מופרזת יכולות ליצור תלות בלתי בריאה. אדם שנמצא כל הזמן בנתינה וברחמים כלפי אחרים, למעשה אינו מסוגל להתמודד עם הסבל הפנימי שלו. הוא בורח מהתמודדות עם רגשות קשים דרך התמקדות ברגשות של אחרים, וכך הוא לעולם לא מתמודד באמת עם הטראומות שלו. התנהגות זו יכולה להוביל לשחיקה רגשית, לדיכאון, ואף לכעס פנימי מודחק שיכול להתפרץ בהמשך.
יתרה מכך, כאשר אדם גדל בסביבה של נתינה יתרה, כמו הורים שמגוננים מדי על ילדיהם מתוך רחמים או פיצוי על ילדות קשה שלהם, הילדים עצמם יכולים להפוך לחסרי יכולת להתמודד עם החיים. לדוגמה, ילד שהתרגל שכל הזמן מגוננים עליו ולא מלמדים אותו להתמודד עם מציאות של חוסר ומחסור, עלול להפוך למבוגר שמפחד להתנסות בחיים האמיתיים. הוא עלול להיבהל מדחייה, כי הוא התרגל שתמיד אומרים לו "כן" ומספקים את צרכיו. במקרה כזה, נתינה יתר של הורים, שנובעת מרחמנות עצמית בלתי מודעת, יכולה לפגוע קשות ביכולת של הילד להסתדר בעתיד.
איך מטפלים בהתנהגות של נתינה אובססיבית ורחמנות יתר?
אליעד כהן מדגיש שהדרך להתמודד עם נתינה אובססיבית היא קודם כל להבין את המקור העמוק שלה. האדם צריך לזהות ולהכיר בכך שהרחמנות היתרה שלו כלפי אחרים היא למעשה ביטוי של רחמים עצמיים בלתי פתורים. הטיפול נעשה על ידי לימוד האדם לקבל ולהכיל את הכאב שלו מבלי לברוח לנתינה כפייתית כלפי אחרים.
לדוגמה, אדם שנותן כסף לאנשים עניים בצורה מוגזמת צריך ללמוד להכיל את התחושה של מחסור וחוסר כסף אצלו, ולאפשר לעצמו להרגיש בנוח גם כשאין...
- איך מתמודדים עם נתינה אובססיבית?
- מה הסיבה לרחמנות יתר?
- כיצד לטפל בטראומה שגורמת לנתינת יתר?
- מדוע אני מרחם על אחרים?
- כיצד לעצור רחמים עצמיים?
- למה אני לא מסוגל לשים גבולות בנתינה?
050-3331-331