מהי המציאות האובייקטיבית ללא תודעת האדם?

ההרצאה מתחילה בדיון מעמיק על מושג האובייקטיביות. אליעד כהן מעלה את השאלה: מהי המציאות כאשר אין בני אדם שיתפסו או יפרשו אותה? הוא משתמש בדוגמה של עולם ללא בני אדם שבו קיימים רק כוכבים, אבנים וגרגרי חול. האם במקרה כזה המציאות, כפי שאנחנו תופסים אותה, בכלל קיימת? אליעד מדגיש שהשאלה עצמה היא בעייתית, כי התשובה על כך שהמציאות היא אובייקטיבית, תמיד נשענת על תודעה או תפיסה סובייקטיבית. לפי אליעד, עצם השאלה לגבי האובייקטיביות של המציאות מותנית בקיומה של תודעה השואלת, ולכן אם אין תודעה, השאלה איננה קיימת.

האם קיימת דרך אל האושר והשחרור מהסבל?

הדיון ממשיך בשאלה האם יש דרך ברורה ומוחלטת להגיע אל האושר או השחרור המוחלט מסבל. אליעד מדבר על כך שרבים חיפשו ומחפשים את השחרור הזה דרך טכניקות שונות כמו מדיטציה, אך הם אינם מגיעים לאותה הארה או שחרור מוחלט. הוא נשאל מדוע אנשים רבים כל כך, שעוסקים ברוחניות, לא מגיעים להארה. אליעד מדגיש שאחד הגורמים המרכזיים לכך הוא העובדה שאין למעשה "דרך" אמיתית או ברורה שיכולה להביא לשחרור טוטאלי. לדעתו, כל דרך מוגדרת היא בעצמה חלק מהבעיה, מכיוון שדרך כזו עדיין נשענת על התודעה והמחשבה, ולכן היא לעולם לא יכולה להיות שלמה באמת.

אליעד מתאר מצב של "תאונה מוצלחת", מצב שבו המחשבה והתודעה של האדם משתחררות בבת אחת, מצב שקורה ללא תכנון מוקדם וללא דרך מוגדרת. זו נקודה שבה התודעה נעלמת ואין עוד מי שיחווה סבל או אושר. זהו מצב של הארה אמיתית, שאינה נשענת על היגיון או מחשבות.

האם אפשר להגיע להארה באמצעות השכל?

בהמשך, אליעד מפרט כיצד הוא עצמו הגיע למצב של הארה או שחרור מוחלט. הוא מסביר כי הדרך שהוא עשה הייתה שכלית בעיקרה. אליעד מתאר תהליך בו הוא הטיל ספק בכל מחשבה ובכל תפיסה, עד לנקודה שבה התודעה שלו לא יכלה עוד להתקיים. לטענתו, ההארה או המצב המוחלט של השחרור אינו מגיע כתוצאה מהוספה של ידע, אלא דווקא מהסרת האשליה. הוא אומר במפורש שכדי להגיע למצב של אין - שכל, יש להפעיל את השכל באופן מקסימלי עד שהוא מתנגש בעצמו. זהו מצב שבו האדם רואה בו זמנית שני הפכים מוחלטים, ולכן לא מסוגל יותר לאחוז במחשבה או דעה אחת.

מדוע אליעד מתנגד למדיטציה ככלי להארה?

אליעד מביע ביקורת כלפי מדיטציה ככלי עיקרי לשחרור או הארה. לדעתו, מדיטציה במובן המסורתי שלה היא כלי מוגבל, כי היא מתמקדת בהתנתקות רגעית מהמציאות היומיומית, ואינה מתמודדת באופן מלא עם כל ההיבטים השכליים של התודעה. לפי אליעד, השחרור האמיתי חייב להתרחש מתוך התמודדות שכלית עמוקה ואינטנסיבית עם התפיסות והאמונות הבסיסיות ביותר שלנו. הוא טוען שמדיטציה מביאה רק לתוצאות חלקיות, בהן האדם נשאר במצב של "מתבונן", מצב שעדיין מוגדר ולכן אינו טוטאלי באמת.

עם זאת, אליעד לא פוסל לחלוטין את המדיטציה, אלא אומר שהיא יכולה להיות כלי עזר, אך אינה מהווה פתרון מוחלט לשחרור מהסבל.

האם ישנה דרך אמיתית לשחרור מהסבל?

אליעד מדגיש כי בסופו של דבר, כדי להגיע להארה טוטאלית, יש צורך לעבור דרך שער צר מאוד של ספק טוטאלי והעלמות מוחלטת של התודעה. זהו מצב שבו האדם כבר לא יודע דבר, כולל לא את עצם קיומו. לטענתו, אין דרך ברורה אחת להגיע לשם, כי כל דרך מוחלטת לכאורה היא עדיין שכלית ומוגבלת. הוא מתאר זאת כפרדוקס שבו האדם חייב להשתמש בשכל כדי להגיע למצב של "אין שכל", מצב שבו לא ניתן להגדיר או לתפוס כלום.

אליעד מתאר את התהליך הזה באופן אישי, כמצב שבו הוא הגיע להיעלמות מוחלטת של התודעה, ומצב שבו לא נשארה אפילו מודעות לעצמו. זהו השלב שבו האדם מפסיק לחפש, מפסיק לרצות, ומפסיק להתקיים כתודעה נפרדת.

סיכום תפיסתו של אליעד לגבי חיפוש רוחני ואושר מוחלט

התפיסה של אליעד כהן היא שהחיפוש אחר האושר המוחלט או ההארה אינו יכול להתקיים באמת כל עוד האדם מחפש דרך מוגדרת לכך. הדרך אל האושר והשחרור המוחלט עוברת בהכרח דרך ההבנה העמוקה שאין שום דבר שאפשר להיאחז בו, ושכל המחשבות והתפיסות שלנו הן אשלייתיות. האושר האמיתי, לדעת אליעד, מגיע רק כאשר האדם מפסיק לחפש אותו, מפסיק להאמין שהוא יכול להשיג אותו, ופשוט נעלם לתוך מצב של "אין שכל", שבו אין כבר לא חיפוש, לא סבל ולא אושר - יש רק קיום מוחלט, לא מוגדר, ולא מוגבל.