זיכרון - איך לא לשכוח את הדברים החשובים בחיים? ועוד. זיכרון, השאלה שאנשים שואלים, היא איך בן אדם יכול לשפר את הזיכרון שלו. בני אדם אומרים לפעמים, יש לי כל כך הרבה דברים לעשות, אם רק הייתי זוכר הייתי עושה, אבל אני שוכח.

הדבר החשוב ביותר שחשוב שבן אדם יזכור זה את התובנות בחיים שלו.

אדם הגיע לתובנה מסוימת, והוא רוצה לזכור אותה וליישם, ועכשיו הוא שואל, איך אני אמור לזכור את ההבנה שהכל טוב, איך אני מיישם וזוכר בזמן אמת, את זה שהבנתי שממילא יש לי ביטחון עצמי.

עכשיו השאלה שאנו אמורים לשאול את עצמינו בכדי לשפר את הזיכרון, היא לשאול, למה, אנשים זוכרים דברים?

יש דברים שהאדם יזכור בקלות, ולהפך, בקושי יזכור, ומה האדם זוכר בקלות? וגם אינו יכול לשכוח. האדם לא צריך להזכיר לעצמו אף פעם שיש מציאות, תמיד הוא יודע שישנה המציאות, כמו כן הוא לא צריך להזכיר לעצמו שהוא קיים, הוא יודע שהוא קיים.

ככל שהדבר יותר חווייתי, כך האדם יזכור אותו יותר טוב, ומה שפחות חווייתי הזיכרון יפחת, אם האדם מחובר לדבר הוא יזכור אותו, פחות מחובר לדבר, יזכור אותו פחות.

וזה אומר שהדרך של הבן אדם לזכור משהו, היא על ידי התבוננות, והיה ומישהו רוצה לזכור משהו הדרך הטובה ביותר היא שינטרל את עצמו מהצורך לזכור, מה זאת אומרת? אם האדם יבין! הוא לא יהיה אמור לזכור, הרבה פעמים אנשים כותבים בכדי לזכור, אך אם יבינו, לא יהיה צורך בכתיבה בכדי לזכור. אם תבין, זה בתוכך, אם לא תבין, זה סתם מן השפה אל החוץ.

בפועל אם אדם רוצה לזכור אירוע היסטורי לדוגמה, עליו להבין מה קרה שם, לנסות להבין כל פרט ופרט ולשאול מה הסיבה שהדברים קרו כך או אחרת, מה המשמעות שהדברים קרו כך, למצוא משמעות לדברים האלו

והעיקר הוא לא שיטות שונות של איך לפתח או לשפר את הזיכרון. העניין הוא לא איך לזכור מידע סתמי כמו מספר טלפון לא משמעותי, אלא איך לשמר זיכרון לדברים משמעותיים ורלוונטיים.

איך אדם יכול לזכור שהוא יכול לא לפחד או כל דבר אחר, והתשובה היא: על ידי התבוננות!

בן אדם רוצה לזכור שהוא אמור להרגיש ביטחון עצמי, על כן עליו לשאול את עצמו, מה הסיבה שאני רוצה להרגיש ביטחון עצמי, או מה הסיבה שאני צריך להיות אמיתי עם עצמי, מה הסיבה?

ואסור לאדם לוותר, אל לו לאדם לקבל שום דבר כמובן מאליו. אם מקבלים דבר כמובן מאליו, הדבר הזה גם הולך כמובן מאליו.

בן אדם שרוצה לזכור דברים בברור, עליו לזכור אותם בברור כמו שהוא זוכר שהאש שורפת.

הזיכרון שהאש שורפת גם יכול להיעלם, כי האדם לא נולד עם הידיעה שהאש שורפת, הוא למד את זה אחר כך.

והאדם צריך לזכור את הדברים שברצונו לזכור, כמו ידיעתו שהוא קיים.

אדם שהחליט שהוא מתנהג לפי הבנה מסוימת, אם הבין שהכל טוב ורוצה לזכור לפעול לפי כך עכשיו, איך יעשה זאת בלי להזכיר לעצמו כל הזמן את הנושא.

והתשובה היא שאם תדע... לא תצטרך לזכור, אם תאמין, תצטרך לזכור.

בן אדם מבין שהיה והוא באמת יבין שהכל טוב, הוא מסודר בחיים, ואז הוא אומר, טוב, מעכשיו פשוט אגיד שהכל טוב והסתדרתי, ואז הוא זוכר שעה שעתיים, ופתאום הוא שוכח שהכל טוב, ומתחיל לכעוס או נכנס לדיכאון.

אז איך יזכור שהכל טוב? והתשובה היא על ידי האמת, כיוון שיש רק שתי אפשרויות, או שהכל טוב ואז האדם יזכור את זה או שלא הכל טוב, אולי רע, או גם טוב וגם רע ואז מן הסתם לא יזכור שהכל טוב, כי זו לא נקודת האמת שלו שהוא הבין.

היה והבין באמת שהכל טוב, אם היה קורה לו דבר רע, לא היה רוצה לשנות את המציאות כלל, כי הבין שהכל באמת הוא טוב, כי הוא רוצה את המציאות כפי מה שהיא, גם אם כואב לו ורע לו.

ויש דבר עמוק נוסף שאדם לפעמים כן רוצה לשנות את המציאות, והוא אמור וצריך לרצות את זה שהוא רוצה לשנות את המציאות.

אבל העיקר שהאדם יבין מה האמת, כי הדבר היחיד בעולם היא האמת, והאמת היא תפישת המציאות כפי מה שהיא.

האדם יכול להבין את המציאות והוא יכול לא להבין את המציאות, אבל האמת קיימת, והדבר שהוא יציב יותר מהאני של הבן אדם היא האמת, כי האמת תמיד קיימת.

ואדם שרוצה להגיע ליציבות, הוא פשוט צריך לחפש את האמת, ועל ידי זה שהוא מחפש תמיד את האמת, הוא מבין את הדברים לעומקם, ואז הוא לא ישכח.

אדם שוכח, רק דברים שהם לא חלק מהדיבור שלו. אדם אף פעם לא ישכח שהוא קיים.

כל מילה שהוא אומר, כלול בזה שהוא קיים, כל הידיעות בעולם כוללות בתוכן את הידיעה שהמציאות קיימת.

לדוגמה גם כשאדם מספר "אני ראיתי שולחן", לדוגמה, גם שם כלול קיומו וקיום המציאות, כי הוא בעצם בתוך זה אומר, אני! ראיתי שולחן, משמע אני קיים, ומשמע יש מציאות.

זה אומר שיש ידיעה הכוללת בתוכה ידיעה נוספת, וזאת אומרת שאת הידיעה שנכללת בתוך שאר הידיעות אי אפשר לשכוח, כלומר, שאם יש משהו שבא לידי ביטוי בתוך כל שאר הידיעות אז אי אפשר לשכוח אותו

לדוגמה: הידיעה שיש מציאות, אי אפשר לשכוח אותה.

והרעיון שאדם צריך לגלות לעצמו את האמת, ואז כל דבר יעבור מתוך המסננת שהכל טוב, או שהכל לא טוב, או שיש לו בחירה או להיפך, זה לא משנה, רק שיברר לעצמו מה היא האמת בנקודה הפנימית שלו ויזכור אותה ויפעל לפיה, לפי ברור האמת שהוא עשה, ואז הוא מבין שהכל טוב, איך שהוא לא מבין, הכל טוב, ללכת על הצד החיובי של זה, שהכל אחד, ואז הוא לא ישכח, כי זה כבר יהיה חלק ממנו.

ונסכם: מה שחשוב שאדם יזכור דברים משמעותיים רלוונטיים לעכשיו, לזכור מי הוא, מה הוא, מה הוא באמת רוצה. והבנה מביאה זיכרון.