13:11זיכרון - איך לא לשכוח את הדברים החשובים בחיים?
איך לשפר את הזיכרון ולא לשכוח דברים חשובים באמת?
אנשים רבים מתמודדים עם הקושי לזכור דברים, במיוחד דברים משמעותיים שיכולים להשפיע על איכות החיים שלהם. הם מתלוננים שהם שוכחים לבצע משימות חשובות או ליישם תובנות שהגיעו אליהן. אליעד כהן מציע הסבר עמוק ופרקטי כיצד לשפר את הזיכרון, אך לא בדרך הרגילה של שינון או כתיבת תזכורות, אלא באמצעות הבנה עמוקה וחיבור פנימי אל האמת.
למה אנשים זוכרים דברים מסוימים ושוכחים אחרים?
הזיכרון האנושי עובד בצורה פשוטה מאוד: ככל שהאדם יותר מחובר לדבר מבחינה חווייתית, כך הוא יזכור אותו טוב יותר. האדם לעולם לא שוכח את קיומו או את קיומה של המציאות, כי אלה דברים שהוא חווה אותם בעוצמה חזקה ומיידית. מצד שני, מידע חסר משמעות, כגון מספר טלפון אקראי או מידע יבש, נשכח במהירות, כי אין לו משמעות רגשית או חווייתית. אם המספר הוא חשוב או בעל משמעות מיוחדת לאדם, הוא ייזכר בקלות רבה יותר.
מדוע לא מספיק לרשום דברים על מנת לזכור אותם?
אנשים רבים חושבים שכתיבת דברים עוזרת לזכור, אך אליעד מסביר שהדרך הטובה ביותר לזכור משהו באמת היא פשוט להבין אותו לעומק. אם האדם מבין את הדבר במלואו, הוא לא יצטרך לזכור אותו, כי הדבר הופך לחלק בלתי נפרד מתפיסת המציאות שלו. מה שאדם באמת מבין, מוטמע בו באופן טבעי, כמו למשל ההבנה שהאש שורפת. אדם לא צריך להזכיר לעצמו שוב ושוב שהאש שורפת, כי הוא מבין וחווה זאת ישירות.
איך אפשר לזכור ולהטמיע תובנות חשובות בחיים?
הבעיה המרכזית שאיתה אנשים מתמודדים היא כיצד להטמיע תובנות כמו "הכל טוב", "יש לי ביטחון עצמי", או "אין סיבה לפחד". אליעד מסביר שהדרך לזכור ולהטמיע תובנות אלה היא לא רק לחזור עליהן או להאמין בהן, אלא לחקור אותן לעומק ולהבין מדוע הן נכונות. למשל, אם אדם רוצה לזכור שיש לו ביטחון עצמי, הוא צריך לשאול את עצמו: "למה חשוב לי להרגיש ביטחון עצמי?", "מה המשמעות של להיות אמיתי עם עצמי?", ולהגיע לתשובות שיהיו ברורות וחד - משמעיות עבורו.
ככל שהתובנה מובנת בצורה יותר עמוקה, כך היא הופכת להיות חלק ממנו, והוא לא צריך להזכיר לעצמו אותה באופן מכוון, אלא היא כבר נמצאת בתודעה שלו באופן טבעי.
מה ההבדל בין אמונה לבין ידיעה אמיתית, ואיך זה משפיע על הזיכרון?
אליעד מדגיש את ההבדל בין אמונה וידיעה. כאשר אדם מאמין במשהו, הוא צריך לזכור את הדבר, כי אמונה היא לא חוויה ישירה, אלא רעיון חיצוני. כאשר אדם יודע משהו באמת, אין צורך בזכירה מודעת. לדוגמה, אם אדם מאמין שהכל טוב, הוא עלול לשכוח זאת ברגע של קושי או משבר. אך אם הוא באמת מבין וחווה שהכל טוב, הוא יזכור זאת תמיד באופן אוטומטי, גם ברגעים קשים, כי זה הופך להיות טבעו הפנימי.
איך אפשר באמת לזכור שהכל טוב?
כדי לזכור באופן קבוע שהכל טוב, אדם צריך להבין את האמת לעומק, ולא להסתפק רק באמונה שטחית. עליו לחקור ולהגיע להבנה שאם המציאות היא כפי שהיא, והוא מבין שאין לו שליטה על המציאות, הרי שאין שום סיבה לרצות לשנות אותה. כשהאדם באמת מבין זאת, הוא כבר לא צריך לזכור שהכל טוב, הידיעה הזאת הופכת להיות חלק ממנו, והוא חי לפי ההבנה הזו באופן טבעי.
מהו הדבר היציב ביותר שצריך לזכור?
אליעד מסביר שהדבר היציב ביותר בחיים הוא האמת. האמת יציבה וקיימת ללא קשר להבנת האדם. מי שרוצה יציבות פנימית צריך לחפש את האמת בכל דבר, וכאשר הוא מבין את האמת לעומקה, הוא כבר לא צריך לזכור אותה בצורה מודעת. למשל, האדם לעולם לא שוכח שהוא קיים, כי כל ידיעה אחרת מתבססת על הידיעה הזו. באופן דומה, אם הוא יבין לעומק תובנה כלשהי, היא תהפוך להיות חלק ממנו ותהיה יציבה בדיוק כמו הידיעה שהוא קיים.
איך לזכור באמת את הדברים החשובים באמת?
אליעד מסכם את הדרך לזכור את הדברים החשובים באמת באופן ברור:
אנשים רבים מתמודדים עם הקושי לזכור דברים, במיוחד דברים משמעותיים שיכולים להשפיע על איכות החיים שלהם. הם מתלוננים שהם שוכחים לבצע משימות חשובות או ליישם תובנות שהגיעו אליהן. אליעד כהן מציע הסבר עמוק ופרקטי כיצד לשפר את הזיכרון, אך לא בדרך הרגילה של שינון או כתיבת תזכורות, אלא באמצעות הבנה עמוקה וחיבור פנימי אל האמת.
למה אנשים זוכרים דברים מסוימים ושוכחים אחרים?
הזיכרון האנושי עובד בצורה פשוטה מאוד: ככל שהאדם יותר מחובר לדבר מבחינה חווייתית, כך הוא יזכור אותו טוב יותר. האדם לעולם לא שוכח את קיומו או את קיומה של המציאות, כי אלה דברים שהוא חווה אותם בעוצמה חזקה ומיידית. מצד שני, מידע חסר משמעות, כגון מספר טלפון אקראי או מידע יבש, נשכח במהירות, כי אין לו משמעות רגשית או חווייתית. אם המספר הוא חשוב או בעל משמעות מיוחדת לאדם, הוא ייזכר בקלות רבה יותר.
מדוע לא מספיק לרשום דברים על מנת לזכור אותם?
אנשים רבים חושבים שכתיבת דברים עוזרת לזכור, אך אליעד מסביר שהדרך הטובה ביותר לזכור משהו באמת היא פשוט להבין אותו לעומק. אם האדם מבין את הדבר במלואו, הוא לא יצטרך לזכור אותו, כי הדבר הופך לחלק בלתי נפרד מתפיסת המציאות שלו. מה שאדם באמת מבין, מוטמע בו באופן טבעי, כמו למשל ההבנה שהאש שורפת. אדם לא צריך להזכיר לעצמו שוב ושוב שהאש שורפת, כי הוא מבין וחווה זאת ישירות.
איך אפשר לזכור ולהטמיע תובנות חשובות בחיים?
הבעיה המרכזית שאיתה אנשים מתמודדים היא כיצד להטמיע תובנות כמו "הכל טוב", "יש לי ביטחון עצמי", או "אין סיבה לפחד". אליעד מסביר שהדרך לזכור ולהטמיע תובנות אלה היא לא רק לחזור עליהן או להאמין בהן, אלא לחקור אותן לעומק ולהבין מדוע הן נכונות. למשל, אם אדם רוצה לזכור שיש לו ביטחון עצמי, הוא צריך לשאול את עצמו: "למה חשוב לי להרגיש ביטחון עצמי?", "מה המשמעות של להיות אמיתי עם עצמי?", ולהגיע לתשובות שיהיו ברורות וחד - משמעיות עבורו.
ככל שהתובנה מובנת בצורה יותר עמוקה, כך היא הופכת להיות חלק ממנו, והוא לא צריך להזכיר לעצמו אותה באופן מכוון, אלא היא כבר נמצאת בתודעה שלו באופן טבעי.
מה ההבדל בין אמונה לבין ידיעה אמיתית, ואיך זה משפיע על הזיכרון?
אליעד מדגיש את ההבדל בין אמונה וידיעה. כאשר אדם מאמין במשהו, הוא צריך לזכור את הדבר, כי אמונה היא לא חוויה ישירה, אלא רעיון חיצוני. כאשר אדם יודע משהו באמת, אין צורך בזכירה מודעת. לדוגמה, אם אדם מאמין שהכל טוב, הוא עלול לשכוח זאת ברגע של קושי או משבר. אך אם הוא באמת מבין וחווה שהכל טוב, הוא יזכור זאת תמיד באופן אוטומטי, גם ברגעים קשים, כי זה הופך להיות טבעו הפנימי.
איך אפשר באמת לזכור שהכל טוב?
כדי לזכור באופן קבוע שהכל טוב, אדם צריך להבין את האמת לעומק, ולא להסתפק רק באמונה שטחית. עליו לחקור ולהגיע להבנה שאם המציאות היא כפי שהיא, והוא מבין שאין לו שליטה על המציאות, הרי שאין שום סיבה לרצות לשנות אותה. כשהאדם באמת מבין זאת, הוא כבר לא צריך לזכור שהכל טוב, הידיעה הזאת הופכת להיות חלק ממנו, והוא חי לפי ההבנה הזו באופן טבעי.
מהו הדבר היציב ביותר שצריך לזכור?
אליעד מסביר שהדבר היציב ביותר בחיים הוא האמת. האמת יציבה וקיימת ללא קשר להבנת האדם. מי שרוצה יציבות פנימית צריך לחפש את האמת בכל דבר, וכאשר הוא מבין את האמת לעומקה, הוא כבר לא צריך לזכור אותה בצורה מודעת. למשל, האדם לעולם לא שוכח שהוא קיים, כי כל ידיעה אחרת מתבססת על הידיעה הזו. באופן דומה, אם הוא יבין לעומק תובנה כלשהי, היא תהפוך להיות חלק ממנו ותהיה יציבה בדיוק כמו הידיעה שהוא קיים.
איך לזכור באמת את הדברים החשובים באמת?
אליעד מסכם את הדרך לזכור את הדברים החשובים באמת באופן ברור:
- לזכור רק דברים בעלי משמעות עמוקה ואמיתית, ולא מידע חסר משמעות.
- להבין לעומק כל דבר שרוצים לזכור, עד שהדבר הופך להיות חלק אינטגרלי מהאדם.
- לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, אלא לחקור את המשמעות של הדברים לעומקם.
- לשאול שאלות, כמו: למה הדבר חשוב? למה אני צריך להאמין בזה? מה האמת שמאחורי הדבר?
- לראות את הדברים החשובים כמו שהאדם רואה את האש - לא כמשהו שצריך לזכור, אלא כמשהו שהוא יודע וחווה ישירות.
- החיפוש וההתבוננות באמת גורמים לאדם לזכור באופן טבעי ולא באופן כפוי.
- איך לשפר את הזיכרון?
- איך לזכור תובנות חשובות?
- איך לשמור על יציבות מחשבתית?
- איך לא לשכוח את האמת?
- איך להפוך ידע להבנה פנימית?
איך לא לשכוח את הדברים החשובים בחיים?
אנשים רבים שואלים איך אפשר לשפר את הזיכרון, במיוחד כשמדובר בדברים החשובים באמת. פעמים רבות אדם אומר לעצמו שהוא היה עושה משהו מסוים, אילו רק היה זוכר. אך הבעיה היא לא רק בזיכרון עצמו, אלא במה שהאדם מייחס לו חשיבות.
מהו הדבר החשוב ביותר שצריך לזכור?
הדבר החשוב ביותר שבן אדם צריך לזכור הוא התובנות שהוא מבין על חייו. אדם מגיע להבנה מסוימת, כמו ההבנה שהכל טוב, או שהוא בעל ביטחון עצמי - אך כיצד יוכל לזכור זאת ברגעי האמת? איך אפשר להטמיע את ההבנה כך שהיא לא תשכח?
למה אנשים זוכרים דברים מסוימים ושוכחים אחרים?
ישנם דברים שאדם זוכר באופן טבעי, כמו קיומו של העולם או קיומו שלו עצמו. הוא לא צריך להזכיר לעצמו שהוא קיים - זה מובן מאליו. ככל שהדבר יותר חווייתי ורגשי, כך הסיכוי לזכור אותו גבוה יותר. לעומת זאת, מידע יבש או כזה שלא מחובר לרגש או להבנה עמוקה - ישכח בקלות.
איך אפשר לזכור דברים חשובים באמת?
הדרך הטובה ביותר לזכור היא להתבונן לעומק. אנשים רבים כותבים לעצמם דברים כדי לזכור, אך אם הם יבינו את הדבר באמת - לא יהיה צורך ברישום חיצוני. הבנה אמיתית הופכת להיות חלק מהאדם, ואינה דורשת תזכורות חיצוניות.
לדוגמה, אם אדם רוצה לזכור אירוע היסטורי, עליו להבין את משמעותו ולא רק לשנן תאריכים. עליו לשאול: מה קרה שם? למה זה קרה? איזו משמעות יש לכך? חיבור רגשי ורעיוני יגרום לו לזכור טוב יותר.
איך לזכור רעיונות עמוקים, כמו ביטחון עצמי?
כאשר אדם רוצה לזכור שהוא צריך להרגיש ביטחון עצמי, עליו לשאול את עצמו: למה זה חשוב לי? מה הסיבה שאני צריך להאמין בעצמי? החקירה הזו יוצרת חיבור פנימי עמוק יותר, ומובילה לכך שהביטחון העצמי יהיה חלק ממנו, ולא משהו שצריך להזכיר לעצמו בכוח.
בנוסף, אסור לקבל דברים כמובן מאליו. כל מה שאדם מקבל כמשהו מובן מאליו, נוטה להישכח עם הזמן. לכן, אם הוא רוצה לזכור שהוא חזק, עליו להטיל ספק בכך ולבדוק שוב ושוב למה זה נכון - וכך הוא יחזק את הזיכרון הפנימי של ההבנה הזו.
איך להפוך את הזיכרון לאוטומטי?
כאשר אדם מבין משהו באמת, הוא כבר לא צריך לזכור אותו באופן מודע. לדוגמה, אדם לא שוכח שהאש שורפת, כי הוא חווה זאת בצורה ישירה. כך גם עם תובנות עמוקות - אם הוא חווה באמת שהכל טוב, הוא לא ישכח זאת גם ברגעים קשים.
עם זאת, אם אדם רק אומר לעצמו שהכל טוב מבלי להבין זאת לעומק, הוא עלול לשכוח זאת ברגעי משבר. אם התובנה אינה נובעת מתוך חוויית אמת פנימית, היא תישאר רק ברמת האמונה - ומה שנמצא רק באמונה, דורש תזכורות חוזרות.
איך לזכור באמת שהכל טוב?
אם אדם באמת היה מבין שהכל טוב, הוא לא היה רוצה לשנות את המציאות כלל, גם אם היה חווה כאב. כאשר מישהו באמת מקבל את המציאות כפי שהיא, הוא כבר לא צריך להזכיר לעצמו שהכל טוב - זה הופך להיות חלק מהווייתו.
לכן, הדרך לזכור שהכל טוב היא על ידי חקירת האמת. אם אדם מבין שהמציאות היא כפי שהיא ואין לו שליטה עליה, הוא יכול לקבל אותה באמת ולהפסיק להיאבק בה. כך, הידיעה הזו תהיה חלק בלתי נפרד ממנו, והוא לא ישכח אותה לעולם.
מה הקשר בין זיכרון להבנת המציאות?
האמת היא הדבר היציב ביותר בעולם. האדם יכול להבין את המציאות או לא להבין אותה, אך האמת תמיד נשארת. אדם שרוצה יציבות פנימית צריך לחפש את האמת ולשאול את עצמו: מה נכון? מה אמיתי?
כל מה שאדם מבין באמת - הוא לא ישכח. למשל, אדם לא שוכח שהוא קיים, כי כל ידיעה שהוא מחזיק בה מבוססת על עובדת קיומו. כך גם עם תובנות עמוקות - אם הן הופכות להיות חלק מהתפיסה הבסיסית של האדם, הן כבר לא נשכחות.
סיכום: איך לזכור את מה שבאמת חשוב?
- חשוב לזכור את הדברים המשמעותיים באמת, ולא מידע סתמי.
- ככל שההבנה עמוקה יותר, כך אין צורך "לזכור" - זה הופך להיות חלק ממך.
- הדרך לזכור היא להבין את הדברים לעומק ולא לקבלם כמובנים מאליהם.
- אם אדם רוצה לזכור משהו, עליו לבדוק מהי האמת לגביו ולהתעמק בה.
- ככל שאדם מחפש יותר את האמת, כך הוא זוכר את הדברים החשובים לו באמת.
אנשים רבים שואלים איך אפשר לשפר את הזיכרון, במיוחד כשמדובר בדברים החשובים באמת. פעמים רבות אדם אומר לעצמו שהוא היה עושה משהו מסוים, אילו רק היה זוכר. אך הבעיה היא לא רק בזיכרון עצמו, אלא במה שהאדם מייחס לו חשיבות.
מהו הדבר החשוב ביותר שצריך לזכור?
הדבר החשוב ביותר שבן אדם צריך לזכור הוא התובנות שהוא מבין על חייו. אדם מגיע להבנה מסוימת, כמו ההבנה שהכל טוב, או שהוא בעל ביטחון עצמי - אך כיצד יוכל לזכור זאת ברגעי האמת? איך אפשר להטמיע את ההבנה כך שהיא לא תשכח?
למה אנשים זוכרים דברים מסוימים ושוכחים אחרים?
ישנם דברים שאדם זוכר באופן טבעי, כמו קיומו של העולם או קיומו שלו עצמו. הוא לא צריך להזכיר לעצמו שהוא קיים - זה מובן מאליו. ככל שהדבר יותר חווייתי ורגשי, כך הסיכוי לזכור אותו גבוה יותר. לעומת זאת, מידע יבש או כזה שלא מחובר לרגש או להבנה עמוקה - ישכח בקלות.
איך אפשר לזכור דברים חשובים באמת?
הדרך הטובה ביותר לזכור היא להתבונן לעומק. אנשים רבים כותבים לעצמם דברים כדי לזכור, אך אם הם יבינו את הדבר באמת - לא יהיה צורך ברישום חיצוני. הבנה אמיתית הופכת להיות חלק מהאדם, ואינה דורשת תזכורות חיצוניות.
לדוגמה, אם אדם רוצה לזכור אירוע היסטורי, עליו להבין את משמעותו ולא רק לשנן תאריכים. עליו לשאול: מה קרה שם? למה זה קרה? איזו משמעות יש לכך? חיבור רגשי ורעיוני יגרום לו לזכור טוב יותר.
איך לזכור רעיונות עמוקים, כמו ביטחון עצמי?
כאשר אדם רוצה לזכור שהוא צריך להרגיש ביטחון עצמי, עליו לשאול את עצמו: למה זה חשוב לי? מה הסיבה שאני צריך להאמין בעצמי? החקירה הזו יוצרת חיבור פנימי עמוק יותר, ומובילה לכך שהביטחון העצמי יהיה חלק ממנו, ולא משהו שצריך להזכיר לעצמו בכוח.
בנוסף, אסור לקבל דברים כמובן מאליו. כל מה שאדם מקבל כמשהו מובן מאליו, נוטה להישכח עם הזמן. לכן, אם הוא רוצה לזכור שהוא חזק, עליו להטיל ספק בכך ולבדוק שוב ושוב למה זה נכון - וכך הוא יחזק את הזיכרון הפנימי של ההבנה הזו.
איך להפוך את הזיכרון לאוטומטי?
כאשר אדם מבין משהו באמת, הוא כבר לא צריך לזכור אותו באופן מודע. לדוגמה, אדם לא שוכח שהאש שורפת, כי הוא חווה זאת בצורה ישירה. כך גם עם תובנות עמוקות - אם הוא חווה באמת שהכל טוב, הוא לא ישכח זאת גם ברגעים קשים.
עם זאת, אם אדם רק אומר לעצמו שהכל טוב מבלי להבין זאת לעומק, הוא עלול לשכוח זאת ברגעי משבר. אם התובנה אינה נובעת מתוך חוויית אמת פנימית, היא תישאר רק ברמת האמונה - ומה שנמצא רק באמונה, דורש תזכורות חוזרות.
איך לזכור באמת שהכל טוב?
אם אדם באמת היה מבין שהכל טוב, הוא לא היה רוצה לשנות את המציאות כלל, גם אם היה חווה כאב. כאשר מישהו באמת מקבל את המציאות כפי שהיא, הוא כבר לא צריך להזכיר לעצמו שהכל טוב - זה הופך להיות חלק מהווייתו.
לכן, הדרך לזכור שהכל טוב היא על ידי חקירת האמת. אם אדם מבין שהמציאות היא כפי שהיא ואין לו שליטה עליה, הוא יכול לקבל אותה באמת ולהפסיק להיאבק בה. כך, הידיעה הזו תהיה חלק בלתי נפרד ממנו, והוא לא ישכח אותה לעולם.
מה הקשר בין זיכרון להבנת המציאות?
האמת היא הדבר היציב ביותר בעולם. האדם יכול להבין את המציאות או לא להבין אותה, אך האמת תמיד נשארת. אדם שרוצה יציבות פנימית צריך לחפש את האמת ולשאול את עצמו: מה נכון? מה אמיתי?
כל מה שאדם מבין באמת - הוא לא ישכח. למשל, אדם לא שוכח שהוא קיים, כי כל ידיעה שהוא מחזיק בה מבוססת על עובדת קיומו. כך גם עם תובנות עמוקות - אם הן הופכות להיות חלק מהתפיסה הבסיסית של האדם, הן כבר לא נשכחות.
סיכום: איך לזכור את מה שבאמת חשוב?
- חשוב לזכור את הדברים המשמעותיים באמת, ולא מידע סתמי.
- ככל שההבנה עמוקה יותר, כך אין צורך "לזכור" - זה הופך להיות חלק ממך.
- הדרך לזכור היא להבין את הדברים לעומק ולא לקבלם כמובנים מאליהם.
- אם אדם רוצה לזכור משהו, עליו לבדוק מהי האמת לגביו ולהתעמק בה.
- ככל שאדם מחפש יותר את האמת, כך הוא זוכר את הדברים החשובים לו באמת.
- איך לשפר את הזיכרון?
- איך לזכור תובנות חשובות?
- איך לשמור על יציבות מחשבתית?
- איך לא לשכוח את האמת?
- איך להפוך ידע להבנה פנימית?
זיכרון - איך לא לשכוח את הדברים החשובים בחיים? ועוד. זיכרון, השאלה שאנשים שואלים, היא איך בן אדם יכול לשפר את הזיכרון שלו. בני אדם אומרים לפעמים, יש לי כל כך הרבה דברים לעשות, אם רק הייתי זוכר הייתי עושה, אבל אני שוכח.
הדבר החשוב ביותר שחשוב שבן אדם יזכור זה את התובנות בחיים שלו.
אדם הגיע לתובנה מסוימת, והוא רוצה לזכור אותה וליישם, ועכשיו הוא שואל, איך אני אמור לזכור את ההבנה שהכל טוב, איך אני מיישם וזוכר בזמן אמת, את זה שהבנתי שממילא יש לי ביטחון עצמי.
עכשיו השאלה שאנו אמורים לשאול את עצמינו בכדי לשפר את הזיכרון, היא לשאול, למה, אנשים זוכרים דברים?
יש דברים שהאדם יזכור בקלות, ולהפך, בקושי יזכור, ומה האדם זוכר בקלות? וגם אינו יכול לשכוח. האדם לא צריך להזכיר לעצמו אף פעם שיש מציאות, תמיד הוא יודע שישנה המציאות, כמו כן הוא לא צריך להזכיר לעצמו שהוא קיים, הוא יודע שהוא קיים.
ככל שהדבר יותר חווייתי, כך האדם יזכור אותו יותר טוב, ומה שפחות חווייתי הזיכרון יפחת, אם האדם מחובר לדבר הוא יזכור אותו, פחות מחובר לדבר, יזכור אותו פחות.
וזה אומר שהדרך של הבן אדם לזכור משהו, היא על ידי התבוננות, והיה ומישהו רוצה לזכור משהו הדרך הטובה ביותר היא שינטרל את עצמו מהצורך לזכור, מה זאת אומרת? אם האדם יבין! הוא לא יהיה אמור לזכור, הרבה פעמים אנשים כותבים בכדי לזכור, אך אם יבינו, לא יהיה צורך בכתיבה בכדי לזכור. אם תבין, זה בתוכך, אם לא תבין, זה סתם מן השפה אל החוץ.
בפועל אם אדם רוצה לזכור אירוע היסטורי לדוגמה, עליו להבין מה קרה שם, לנסות להבין כל פרט ופרט ולשאול מה הסיבה שהדברים קרו כך או אחרת, מה המשמעות שהדברים קרו כך, למצוא משמעות לדברים האלו
והעיקר הוא לא שיטות שונות של איך לפתח או לשפר את הזיכרון. העניין הוא לא איך לזכור מידע סתמי כמו מספר טלפון לא משמעותי, אלא איך לשמר זיכרון לדברים משמעותיים ורלוונטיים.
איך אדם יכול לזכור שהוא יכול לא לפחד או כל דבר אחר, והתשובה היא: על ידי התבוננות!
בן אדם רוצה לזכור שהוא אמור להרגיש ביטחון עצמי, על כן עליו לשאול את עצמו, מה הסיבה שאני רוצה להרגיש ביטחון עצמי, או מה הסיבה שאני צריך להיות אמיתי עם עצמי, מה הסיבה?
ואסור לאדם לוותר, אל לו לאדם לקבל שום דבר כמובן מאליו. אם מקבלים דבר כמובן מאליו, הדבר הזה גם הולך כמובן מאליו.
בן אדם שרוצה לזכור דברים בברור, עליו לזכור אותם בברור כמו שהוא זוכר שהאש שורפת.
הזיכרון שהאש שורפת גם יכול להיעלם, כי האדם לא נולד עם הידיעה שהאש שורפת, הוא למד את זה אחר כך.
והאדם צריך לזכור את הדברים שברצונו לזכור, כמו ידיעתו שהוא קיים.
אדם שהחליט שהוא מתנהג לפי הבנה מסוימת, אם הבין שהכל טוב ורוצה לזכור לפעול לפי כך עכשיו, איך יעשה זאת בלי להזכיר לעצמו כל הזמן את הנושא.
והתשובה היא שאם תדע... לא תצטרך לזכור, אם תאמין, תצטרך לזכור.
בן אדם מבין שהיה והוא באמת יבין שהכל טוב, הוא מסודר בחיים, ואז הוא אומר, טוב, מעכשיו פשוט אגיד שהכל טוב והסתדרתי, ואז הוא זוכר שעה שעתיים, ופתאום הוא שוכח שהכל טוב, ומתחיל לכעוס או נכנס לדיכאון.
אז איך יזכור שהכל טוב? והתשובה היא על ידי האמת, כיוון שיש רק שתי אפשרויות, או שהכל טוב ואז האדם יזכור את זה או שלא הכל טוב, אולי רע, או גם טוב וגם רע ואז מן הסתם לא יזכור שהכל טוב, כי זו לא נקודת האמת שלו שהוא הבין.
היה והבין באמת שהכל טוב, אם היה קורה לו דבר רע, לא היה רוצה לשנות את המציאות כלל, כי הבין שהכל באמת הוא טוב, כי הוא רוצה את המציאות כפי מה שהיא, גם אם כואב לו ורע לו.
ויש דבר עמוק נוסף שאדם לפעמים כן רוצה לשנות את המציאות, והוא אמור וצריך לרצות את זה שהוא רוצה לשנות את המציאות.
אבל העיקר שהאדם יבין מה האמת, כי הדבר היחיד בעולם היא האמת, והאמת היא תפישת המציאות כפי מה שהיא.
האדם יכול להבין את המציאות והוא יכול לא להבין את המציאות, אבל האמת קיימת, והדבר שהוא יציב יותר מהאני של הבן אדם היא האמת, כי האמת תמיד קיימת.
ואדם שרוצה להגיע ליציבות, הוא פשוט צריך לחפש את האמת, ועל ידי זה שהוא מחפש תמיד את האמת, הוא מבין את הדברים לעומקם, ואז הוא לא ישכח.
אדם שוכח, רק דברים שהם לא חלק מהדיבור שלו. אדם אף פעם לא ישכח שהוא קיים.
כל מילה שהוא אומר, כלול בזה שהוא קיים, כל הידיעות בעולם כוללות בתוכן את הידיעה שהמציאות קיימת.
לדוגמה גם כשאדם מספר "אני ראיתי שולחן", לדוגמה, גם שם כלול קיומו וקיום המציאות, כי הוא בעצם בתוך זה אומר, אני! ראיתי שולחן, משמע אני קיים, ומשמע יש מציאות.
זה אומר שיש ידיעה הכוללת בתוכה ידיעה נוספת, וזאת אומרת שאת הידיעה שנכללת בתוך שאר הידיעות אי אפשר לשכוח, כלומר, שאם יש משהו שבא לידי ביטוי בתוך כל שאר הידיעות אז אי אפשר לשכוח אותו
לדוגמה: הידיעה שיש מציאות, אי אפשר לשכוח אותה.
והרעיון שאדם צריך לגלות לעצמו את האמת, ואז כל דבר יעבור מתוך המסננת שהכל טוב, או שהכל לא טוב, או שיש לו בחירה או להיפך, זה לא משנה, רק שיברר לעצמו מה היא האמת בנקודה הפנימית שלו ויזכור אותה ויפעל לפיה, לפי ברור האמת שהוא עשה, ואז הוא מבין שהכל טוב, איך שהוא לא מבין, הכל טוב, ללכת על הצד החיובי של זה, שהכל אחד, ואז הוא לא ישכח, כי זה כבר יהיה חלק ממנו.
ונסכם: מה שחשוב שאדם יזכור דברים משמעותיים רלוונטיים לעכשיו, לזכור מי הוא, מה הוא, מה הוא באמת רוצה. והבנה מביאה זיכרון.
הדבר החשוב ביותר שחשוב שבן אדם יזכור זה את התובנות בחיים שלו.
אדם הגיע לתובנה מסוימת, והוא רוצה לזכור אותה וליישם, ועכשיו הוא שואל, איך אני אמור לזכור את ההבנה שהכל טוב, איך אני מיישם וזוכר בזמן אמת, את זה שהבנתי שממילא יש לי ביטחון עצמי.
עכשיו השאלה שאנו אמורים לשאול את עצמינו בכדי לשפר את הזיכרון, היא לשאול, למה, אנשים זוכרים דברים?
יש דברים שהאדם יזכור בקלות, ולהפך, בקושי יזכור, ומה האדם זוכר בקלות? וגם אינו יכול לשכוח. האדם לא צריך להזכיר לעצמו אף פעם שיש מציאות, תמיד הוא יודע שישנה המציאות, כמו כן הוא לא צריך להזכיר לעצמו שהוא קיים, הוא יודע שהוא קיים.
ככל שהדבר יותר חווייתי, כך האדם יזכור אותו יותר טוב, ומה שפחות חווייתי הזיכרון יפחת, אם האדם מחובר לדבר הוא יזכור אותו, פחות מחובר לדבר, יזכור אותו פחות.
וזה אומר שהדרך של הבן אדם לזכור משהו, היא על ידי התבוננות, והיה ומישהו רוצה לזכור משהו הדרך הטובה ביותר היא שינטרל את עצמו מהצורך לזכור, מה זאת אומרת? אם האדם יבין! הוא לא יהיה אמור לזכור, הרבה פעמים אנשים כותבים בכדי לזכור, אך אם יבינו, לא יהיה צורך בכתיבה בכדי לזכור. אם תבין, זה בתוכך, אם לא תבין, זה סתם מן השפה אל החוץ.
בפועל אם אדם רוצה לזכור אירוע היסטורי לדוגמה, עליו להבין מה קרה שם, לנסות להבין כל פרט ופרט ולשאול מה הסיבה שהדברים קרו כך או אחרת, מה המשמעות שהדברים קרו כך, למצוא משמעות לדברים האלו
והעיקר הוא לא שיטות שונות של איך לפתח או לשפר את הזיכרון. העניין הוא לא איך לזכור מידע סתמי כמו מספר טלפון לא משמעותי, אלא איך לשמר זיכרון לדברים משמעותיים ורלוונטיים.
איך אדם יכול לזכור שהוא יכול לא לפחד או כל דבר אחר, והתשובה היא: על ידי התבוננות!
בן אדם רוצה לזכור שהוא אמור להרגיש ביטחון עצמי, על כן עליו לשאול את עצמו, מה הסיבה שאני רוצה להרגיש ביטחון עצמי, או מה הסיבה שאני צריך להיות אמיתי עם עצמי, מה הסיבה?
ואסור לאדם לוותר, אל לו לאדם לקבל שום דבר כמובן מאליו. אם מקבלים דבר כמובן מאליו, הדבר הזה גם הולך כמובן מאליו.
בן אדם שרוצה לזכור דברים בברור, עליו לזכור אותם בברור כמו שהוא זוכר שהאש שורפת.
הזיכרון שהאש שורפת גם יכול להיעלם, כי האדם לא נולד עם הידיעה שהאש שורפת, הוא למד את זה אחר כך.
והאדם צריך לזכור את הדברים שברצונו לזכור, כמו ידיעתו שהוא קיים.
אדם שהחליט שהוא מתנהג לפי הבנה מסוימת, אם הבין שהכל טוב ורוצה לזכור לפעול לפי כך עכשיו, איך יעשה זאת בלי להזכיר לעצמו כל הזמן את הנושא.
והתשובה היא שאם תדע... לא תצטרך לזכור, אם תאמין, תצטרך לזכור.
בן אדם מבין שהיה והוא באמת יבין שהכל טוב, הוא מסודר בחיים, ואז הוא אומר, טוב, מעכשיו פשוט אגיד שהכל טוב והסתדרתי, ואז הוא זוכר שעה שעתיים, ופתאום הוא שוכח שהכל טוב, ומתחיל לכעוס או נכנס לדיכאון.
אז איך יזכור שהכל טוב? והתשובה היא על ידי האמת, כיוון שיש רק שתי אפשרויות, או שהכל טוב ואז האדם יזכור את זה או שלא הכל טוב, אולי רע, או גם טוב וגם רע ואז מן הסתם לא יזכור שהכל טוב, כי זו לא נקודת האמת שלו שהוא הבין.
היה והבין באמת שהכל טוב, אם היה קורה לו דבר רע, לא היה רוצה לשנות את המציאות כלל, כי הבין שהכל באמת הוא טוב, כי הוא רוצה את המציאות כפי מה שהיא, גם אם כואב לו ורע לו.
ויש דבר עמוק נוסף שאדם לפעמים כן רוצה לשנות את המציאות, והוא אמור וצריך לרצות את זה שהוא רוצה לשנות את המציאות.
אבל העיקר שהאדם יבין מה האמת, כי הדבר היחיד בעולם היא האמת, והאמת היא תפישת המציאות כפי מה שהיא.
האדם יכול להבין את המציאות והוא יכול לא להבין את המציאות, אבל האמת קיימת, והדבר שהוא יציב יותר מהאני של הבן אדם היא האמת, כי האמת תמיד קיימת.
ואדם שרוצה להגיע ליציבות, הוא פשוט צריך לחפש את האמת, ועל ידי זה שהוא מחפש תמיד את האמת, הוא מבין את הדברים לעומקם, ואז הוא לא ישכח.
אדם שוכח, רק דברים שהם לא חלק מהדיבור שלו. אדם אף פעם לא ישכח שהוא קיים.
כל מילה שהוא אומר, כלול בזה שהוא קיים, כל הידיעות בעולם כוללות בתוכן את הידיעה שהמציאות קיימת.
לדוגמה גם כשאדם מספר "אני ראיתי שולחן", לדוגמה, גם שם כלול קיומו וקיום המציאות, כי הוא בעצם בתוך זה אומר, אני! ראיתי שולחן, משמע אני קיים, ומשמע יש מציאות.
זה אומר שיש ידיעה הכוללת בתוכה ידיעה נוספת, וזאת אומרת שאת הידיעה שנכללת בתוך שאר הידיעות אי אפשר לשכוח, כלומר, שאם יש משהו שבא לידי ביטוי בתוך כל שאר הידיעות אז אי אפשר לשכוח אותו
לדוגמה: הידיעה שיש מציאות, אי אפשר לשכוח אותה.
והרעיון שאדם צריך לגלות לעצמו את האמת, ואז כל דבר יעבור מתוך המסננת שהכל טוב, או שהכל לא טוב, או שיש לו בחירה או להיפך, זה לא משנה, רק שיברר לעצמו מה היא האמת בנקודה הפנימית שלו ויזכור אותה ויפעל לפיה, לפי ברור האמת שהוא עשה, ואז הוא מבין שהכל טוב, איך שהוא לא מבין, הכל טוב, ללכת על הצד החיובי של זה, שהכל אחד, ואז הוא לא ישכח, כי זה כבר יהיה חלק ממנו.
ונסכם: מה שחשוב שאדם יזכור דברים משמעותיים רלוונטיים לעכשיו, לזכור מי הוא, מה הוא, מה הוא באמת רוצה. והבנה מביאה זיכרון.
050-3331-331