יעוד בחיים, הגשמה עצמית, מימוש עצמי, איך לדעת מה היעוד שלי בחיים? איך להגשים את עצמי? איך לדעת מה המטרה שלי בחיים? למה אני חי? מציאת ייעוד בחיים, איך למצוא ייעוד בחיים? איך מוצאים ייעוד בחיים? איך אמצא את הייעוד שלי?
למה אנשים מחפשים ייעוד בחיים?
אנשים רבים שואלים את עצמם שאלות כמו: "מה הייעוד שלי בחיים?", "למה אני חי?", או "מה המטרה שלי?". שאלות אלו מופיעות בעיקר בקרב אנשים צעירים, שעדיין לא נכנסו למעגל המחויבויות של משפחה וילדים ויש להם עדיין זמן לעצור ולהרהר על מהות החיים שלהם. אליעד כהן מסביר שהחיפוש אחר ייעוד נובע מתחושה עמוקה של חוסר סיפוק פנימי. האדם מרגיש שמשהו חסר לו בחיים, שאולי הוא לא במקום הנכון, והוא מניח שאם ימצא את הדבר הספציפי שהוא "צריך לעשות", הוא סוף סוף ירגיש טוב.
הוא מביא דוגמה של נעל לא נוחה: כאשר אדם נועל נעל שאינה מתאימה לו, הוא מניח שזו הסיבה לאי - הנוחות, ולכן הוא מנסה להחליף לנעל אחרת, בתקווה שהנעל הבאה תהיה נוחה יותר. כך גם לגבי ייעוד - אנשים סבורים שאם ימצאו את הייעוד האמיתי שלהם, הם יפסיקו לסבול וירגישו טוב באמת. אך אליעד מבהיר, שזה לא באמת יפתור את תחושת החוסר הפנימי.
האם ייעוד נקבע על פי תכונות או יכולות מולדות?
יש אנשים שחושבים שהייעוד נקבע לפי התכונות החיצוניות או הכישרונות הטבעיים של האדם. לדוגמה, אם מישהו גבוה, אולי הייעוד שלו להיות שחקן כדורסל, אם מישהו חזק - להיות מרים משקולות, או אם מישהי נולדה עם רחם - הייעוד שלה ללדת ילדים. אבל אליעד מבהיר שהנחות אלו אינן בהכרח נכונות. אין באמת הוכחה מוחלטת לכך שהייעוד של האדם נקבע אך ורק על פי תכונותיו החיצוניות. לכן גם הגדרה כזו אינה מספקת תשובה אמיתית ומוחלטת לשאלת הייעוד.
למה התשובה "אין ייעוד בחיים" לא מספקת?
גם כאשר נאמר לאנשים שאין שום ייעוד בחיים, זו תשובה שלא תמיד מצליחה להרגיע אותם. מדוע? כי התשובה הזאת לא פותרת את הסיבה האמיתית שבעקבותיה הם התחילו לחפש את הייעוד מלכתחילה: התחושה הפנימית שמשהו חסר. אליעד כהן מסביר, שלמעשה, החיפוש אחר ייעוד הוא חיפוש אחר מצב שבו יהיה לאדם טוב באמת וללא תלות בשום דבר חיצוני.
הוא נותן דוגמה של ילד קטן או חתול - יצורים אלו לא מחפשים ייעוד, והם חיים בטוב פנימי בסיסי, ללא תלות בשום הישג או מטרה חיצונית. מכאן אפשר להבין שתחושת ה"חוסר" נובעת מהרצון להגיע למצב של טוב מוחלט, והאדם פשוט מניח שהוא אינו נמצא עדיין במקום הנכון, וזו הסיבה לחיפוש הבלתי פוסק.
כיצד אפשר להגשים את הייעוד האמיתי?
אליעד מציג את הפתרון לשאלת הייעוד בחיים בכך שהאדם יגיע למצב שבו הוא מפסיק לחפש ייעוד. המטרה האמיתית, אם בכלל קיימת, היא להגיע למצב פנימי שבו האדם שלם בכל מצב, בין אם הוא עובד או מובטל, נשוי או רווק, עם ילדים או בלי. המצב הזה מתאפיין בכך שהאדם כבר לא תלוי בשום תנאי חיצוני כדי להרגיש טוב.
לדברי אליעד, הייעוד האמיתי הוא להגיע למקום שבו אתה שלם עם עצמך ועם החיים שלך בדיוק כפי שהם. כאשר אתה מגיע למקום כזה, אתה מפסיק לחפש ייעוד חיצוני שימלא אותך, כי תחושת החוסר עצמה כבר לא קיימת. הוא מדגיש שאם עדיין קיימת התחושה שאתה חייב למצוא את הייעוד שלך, סימן שאתה עדיין לא במצב הפנימי שבו טוב לך ללא תנאים.
מה המשמעות של עשייה לשם עשייה לפי הפרספקטיבה האלוהית?
כדי להבהיר את הנקודה בצורה עמוקה יותר, אליעד משתמש בדוגמה של אלוהים. אנשים רבים, במיוחד דתיים, מניחים שאלוהים עושה דברים "לטובה". אבל לפי אליעד, זוהי השקפה פרימיטיבית ומוגבלת. אלוהים האמיתי, שהוא כל - יכול, לא צריך לפעול למען תוצאה כלשהי, כי אין לו שום דבר שהוא לא יכול להשיג מיד.
הוא מביא את דברי רבי נחמן שאמר: "אני גמרתי ואגמור, אני ניצחתי ואנצח", ומסביר שאלוהים תמיד נמצא כבר בסוף, תמיד נמצא בתכלית, תמיד משיג את המטרה שלו באופן מיידי. לכן, אין לאלוהים מטרה מוגדרת חיצונית שהוא צריך להשיג. כל פעולה של אלוהים נעשית מתוך שלמות פנימית, ולכן כל עשייה שלו היא מושלמת כשלעצמה, והיא אינה תלויה בשום דבר חיצוני.
באותו אופן, אדם שהגיע למצב פנימי של שלמות, יפעל מתוך תחושה של "עשייה למען עשייה", ולא יזדקק לתוצאה חיצונית שתמלא אותו או תעניק לו משמעות. אליעד אומר שאדם כזה חי במצב שבו הוא תמיד משיג את התכלית של כל דבר, בדיוק כמו אלוהים.
כיצד אפשר להתחיל בתהליך למציאת הייעוד הפנימי?
אליעד מציע למי שרוצה להתחיל בתהליך הזה, להציב מטרה אחת ברורה: להגיע למצב שבו הוא יכול להרגיש טוב ללא שום תנאי חיצוני. לא מדובר בהתנזרות או בהתבודדות מהחיים, אלא במצב פנימי שבו האדם אינו תלוי בדבר כדי להרגיש טוב. כשאדם משיג מצב כזה, הוא למעשה משיג את התכלית האמיתית שלו בחיים, כי אז לא יהיה לו עוד צורך לחפש ייעוד או משמעות חיצונית.
הוא מסיים באיחול לכל אדם שיצליח להשיג את התכלית בכל דבר ויגיע לשלמות פנימית שאינה תלויה בשום תנאי או הישג חיצוני.
אנשים רבים שואלים את עצמם שאלות כמו: "מה הייעוד שלי בחיים?", "למה אני חי?", או "מה המטרה שלי?". שאלות אלו מופיעות בעיקר בקרב אנשים צעירים, שעדיין לא נכנסו למעגל המחויבויות של משפחה וילדים ויש להם עדיין זמן לעצור ולהרהר על מהות החיים שלהם. אליעד כהן מסביר שהחיפוש אחר ייעוד נובע מתחושה עמוקה של חוסר סיפוק פנימי. האדם מרגיש שמשהו חסר לו בחיים, שאולי הוא לא במקום הנכון, והוא מניח שאם ימצא את הדבר הספציפי שהוא "צריך לעשות", הוא סוף סוף ירגיש טוב.
הוא מביא דוגמה של נעל לא נוחה: כאשר אדם נועל נעל שאינה מתאימה לו, הוא מניח שזו הסיבה לאי - הנוחות, ולכן הוא מנסה להחליף לנעל אחרת, בתקווה שהנעל הבאה תהיה נוחה יותר. כך גם לגבי ייעוד - אנשים סבורים שאם ימצאו את הייעוד האמיתי שלהם, הם יפסיקו לסבול וירגישו טוב באמת. אך אליעד מבהיר, שזה לא באמת יפתור את תחושת החוסר הפנימי.
האם ייעוד נקבע על פי תכונות או יכולות מולדות?
יש אנשים שחושבים שהייעוד נקבע לפי התכונות החיצוניות או הכישרונות הטבעיים של האדם. לדוגמה, אם מישהו גבוה, אולי הייעוד שלו להיות שחקן כדורסל, אם מישהו חזק - להיות מרים משקולות, או אם מישהי נולדה עם רחם - הייעוד שלה ללדת ילדים. אבל אליעד מבהיר שהנחות אלו אינן בהכרח נכונות. אין באמת הוכחה מוחלטת לכך שהייעוד של האדם נקבע אך ורק על פי תכונותיו החיצוניות. לכן גם הגדרה כזו אינה מספקת תשובה אמיתית ומוחלטת לשאלת הייעוד.
למה התשובה "אין ייעוד בחיים" לא מספקת?
גם כאשר נאמר לאנשים שאין שום ייעוד בחיים, זו תשובה שלא תמיד מצליחה להרגיע אותם. מדוע? כי התשובה הזאת לא פותרת את הסיבה האמיתית שבעקבותיה הם התחילו לחפש את הייעוד מלכתחילה: התחושה הפנימית שמשהו חסר. אליעד כהן מסביר, שלמעשה, החיפוש אחר ייעוד הוא חיפוש אחר מצב שבו יהיה לאדם טוב באמת וללא תלות בשום דבר חיצוני.
הוא נותן דוגמה של ילד קטן או חתול - יצורים אלו לא מחפשים ייעוד, והם חיים בטוב פנימי בסיסי, ללא תלות בשום הישג או מטרה חיצונית. מכאן אפשר להבין שתחושת ה"חוסר" נובעת מהרצון להגיע למצב של טוב מוחלט, והאדם פשוט מניח שהוא אינו נמצא עדיין במקום הנכון, וזו הסיבה לחיפוש הבלתי פוסק.
כיצד אפשר להגשים את הייעוד האמיתי?
אליעד מציג את הפתרון לשאלת הייעוד בחיים בכך שהאדם יגיע למצב שבו הוא מפסיק לחפש ייעוד. המטרה האמיתית, אם בכלל קיימת, היא להגיע למצב פנימי שבו האדם שלם בכל מצב, בין אם הוא עובד או מובטל, נשוי או רווק, עם ילדים או בלי. המצב הזה מתאפיין בכך שהאדם כבר לא תלוי בשום תנאי חיצוני כדי להרגיש טוב.
לדברי אליעד, הייעוד האמיתי הוא להגיע למקום שבו אתה שלם עם עצמך ועם החיים שלך בדיוק כפי שהם. כאשר אתה מגיע למקום כזה, אתה מפסיק לחפש ייעוד חיצוני שימלא אותך, כי תחושת החוסר עצמה כבר לא קיימת. הוא מדגיש שאם עדיין קיימת התחושה שאתה חייב למצוא את הייעוד שלך, סימן שאתה עדיין לא במצב הפנימי שבו טוב לך ללא תנאים.
מה המשמעות של עשייה לשם עשייה לפי הפרספקטיבה האלוהית?
כדי להבהיר את הנקודה בצורה עמוקה יותר, אליעד משתמש בדוגמה של אלוהים. אנשים רבים, במיוחד דתיים, מניחים שאלוהים עושה דברים "לטובה". אבל לפי אליעד, זוהי השקפה פרימיטיבית ומוגבלת. אלוהים האמיתי, שהוא כל - יכול, לא צריך לפעול למען תוצאה כלשהי, כי אין לו שום דבר שהוא לא יכול להשיג מיד.
הוא מביא את דברי רבי נחמן שאמר: "אני גמרתי ואגמור, אני ניצחתי ואנצח", ומסביר שאלוהים תמיד נמצא כבר בסוף, תמיד נמצא בתכלית, תמיד משיג את המטרה שלו באופן מיידי. לכן, אין לאלוהים מטרה מוגדרת חיצונית שהוא צריך להשיג. כל פעולה של אלוהים נעשית מתוך שלמות פנימית, ולכן כל עשייה שלו היא מושלמת כשלעצמה, והיא אינה תלויה בשום דבר חיצוני.
באותו אופן, אדם שהגיע למצב פנימי של שלמות, יפעל מתוך תחושה של "עשייה למען עשייה", ולא יזדקק לתוצאה חיצונית שתמלא אותו או תעניק לו משמעות. אליעד אומר שאדם כזה חי במצב שבו הוא תמיד משיג את התכלית של כל דבר, בדיוק כמו אלוהים.
כיצד אפשר להתחיל בתהליך למציאת הייעוד הפנימי?
אליעד מציע למי שרוצה להתחיל בתהליך הזה, להציב מטרה אחת ברורה: להגיע למצב שבו הוא יכול להרגיש טוב ללא שום תנאי חיצוני. לא מדובר בהתנזרות או בהתבודדות מהחיים, אלא במצב פנימי שבו האדם אינו תלוי בדבר כדי להרגיש טוב. כשאדם משיג מצב כזה, הוא למעשה משיג את התכלית האמיתית שלו בחיים, כי אז לא יהיה לו עוד צורך לחפש ייעוד או משמעות חיצונית.
הוא מסיים באיחול לכל אדם שיצליח להשיג את התכלית בכל דבר ויגיע לשלמות פנימית שאינה תלויה בשום תנאי או הישג חיצוני.
- להשיג את התכלית בכל דבר
- איך להרגיש טוב ללא תלות חיצונית
- למה אלוהים ברא את העולם?
- עשייה למען עשייה
- מימוש עצמי אמיתי
- פרספקטיבה אלוהית על העולם
- חיפוש משמעות בחיים ותכלית
מדוע השאלה על הייעוד בחיים מטרידה רבים כל כך?
השאלה "מה הייעוד שלי בחיים?" צצה אצל אנשים רבים, במיוחד צעירים שטרם נכנסו ללופ של המחויבויות (כמו משפחה וילדים) ועדיין מרגישים שיש להם פנאי לעצור ולשאול מה הם באמת רוצים לעשות. לא מעט אנשים סובלים מכך שאין להם תשובה ברורה: הם תוהים מה המטרה שלהם בחיים, מדוע הם כאן, והאם יש להם בכלל ייעוד. הדוגמה של נעל לא נוחה מבהירה את התחושה הזאת: כאשר נועלים נעל שלא מתאימה, מתעורר ספק שאולי הנעל הבאה תהיה הנכונה. כך גם בנוגע לייעוד: אנשים סבורים שאם ימצאו את הדבר המדויק שהם צריכים לעשות, סוף סוף ירגישו טוב.
האם יש הגדרה אובייקטיבית ל"ייעוד" על סמך יכולות או תכונות חיצוניות?
יש הטוענים שהייעוד של האדם קשור למה שהוא הכי טוב בו או לתכונה בולטת - למשל, מי שגבוה אולי ייעודו להיות שחקן כדורסל, מי שיש לו קול יפה ייעודו לשיר, או אישה שיש לה רחם תפקידה ללדת. אלא שלא באמת ברור אם אפשר להכריז באופן מוחלט שייעודו של גבוה הוא להיות כדורסלן או שתפקידו של גמד להיות אטרקציה בקרקס. ההנחה ש"מה שאתה הכי טוב בו זה הייעוד שלך" איננה בהכרח נכונה. אין הוכחה חותכת לכך שיש ייעוד קבוע שנגזר רק מהתכונות החיצוניות של האדם.
מדוע החיפוש אחר ייעוד לא מסתיים אפילו כשמנסים תשובות כמו "אין ייעוד"?
ישנם אנשים שאומרים שאין כלל ייעוד בחיים. אבל גם אם תיאמר התשובה הזאת, היא לא תמיד מניחה את הדעת ולא מביאה להרגעת מי שמרגיש שחסר לו משהו. השורש של הרצון בייעוד הוא החיפוש אחר דרך להרגיש טוב באמת. האדם חווה חוסר שלמות ומניח שאולי הוא לא במקומו הנכון, שאם רק יגלה מה עליו לעשות, הוא ירגיש שלם. מצד שני, אפשר לראות שילד קטן או חתול לא מנסים לגלות שום ייעוד, והם חיים כביכול בשמחה בסיסית. התינוק לא מציב לעצמו מטרות, ובכל זאת טוב לו. מכאן מובן שהרצון ב"ייעוד" מגיע מתחושת חוסר פנימית: האדם רוצה שיהיה לו טוב ורק טוב, ומניח שיש דבר מוגדר - "ייעוד" - שיגרום לו לחוש כך.
איך אפשר להגשים את הייעוד האמיתי ולהפסיק לחפש ייעוד חיצוני?
השיטה המוצעת היא להפסיק להתלות בתנאים חיצוניים כדי להרגיש טוב, ולשאוף למצב של טוב ללא תלות בנסיבות. ברגע שהאדם מצליח להגיע למקום שבו הוא שלם בכל מצב, הוא כבר לא יחפש "ייעוד" שימלא אותו, כי הצורך בחיפוש עצמו נעלם. אז מתברר שהייעוד האמיתי הוא להפוך את החוויה הפנימית לכזאת שאינה תלויה בדבר. אם אדם מגיע לכך, לא ישנה לו במה הוא עוסק - הוא ירגיש שלם גם כשהוא עובד וגם כשהוא מובטל, נשוי או רווק, או בכל מצב אחר.
מה מלמדת הפרספקטיבה האלוהית על עשייה לשם עשייה?
כדי להמחיש את הרעיון, מובא ההסבר שיש מי שחושבים שאלוהים "עושה דברים לטובה", אך לפי הטיעון כאן, אלוהים האמיתי לא עושה דברים כדי להשיג משהו אחר, אלא עצם העשייה שלו היא שלמה בפני עצמה. בהנחה שאלוהים הוא כל יכול, אין לו צורך במטרה חיצונית, כי אין דבר שאינו יכול להשיג באופן מידי. לפי רבי נחמן, קיימת תפיסה של "אני גמרתי ואגמור, אני ניצחתי ואנצח", המשקפת את הרעיון שגם קיימת פרספקטיבה של ניצחון שהושג כבר, ובמקביל יש עדיין תהליכים שנמשכים. אין ייעוד מוגבל או מטרה סופית שאלוהים רודף אחריה, אלא עשייה למען העשייה כשלעצמה. מכאן, גם האדם מוזמן ללמוד להשתחרר ממחשבות על "לשם מה אני עושה זאת" ולהתחיל לפעול מתוך שלמות פנימית וחיבור לטוב שאינו מותנה.
השאלה "מה הייעוד שלי בחיים?" צצה אצל אנשים רבים, במיוחד צעירים שטרם נכנסו ללופ של המחויבויות (כמו משפחה וילדים) ועדיין מרגישים שיש להם פנאי לעצור ולשאול מה הם באמת רוצים לעשות. לא מעט אנשים סובלים מכך שאין להם תשובה ברורה: הם תוהים מה המטרה שלהם בחיים, מדוע הם כאן, והאם יש להם בכלל ייעוד. הדוגמה של נעל לא נוחה מבהירה את התחושה הזאת: כאשר נועלים נעל שלא מתאימה, מתעורר ספק שאולי הנעל הבאה תהיה הנכונה. כך גם בנוגע לייעוד: אנשים סבורים שאם ימצאו את הדבר המדויק שהם צריכים לעשות, סוף סוף ירגישו טוב.
האם יש הגדרה אובייקטיבית ל"ייעוד" על סמך יכולות או תכונות חיצוניות?
יש הטוענים שהייעוד של האדם קשור למה שהוא הכי טוב בו או לתכונה בולטת - למשל, מי שגבוה אולי ייעודו להיות שחקן כדורסל, מי שיש לו קול יפה ייעודו לשיר, או אישה שיש לה רחם תפקידה ללדת. אלא שלא באמת ברור אם אפשר להכריז באופן מוחלט שייעודו של גבוה הוא להיות כדורסלן או שתפקידו של גמד להיות אטרקציה בקרקס. ההנחה ש"מה שאתה הכי טוב בו זה הייעוד שלך" איננה בהכרח נכונה. אין הוכחה חותכת לכך שיש ייעוד קבוע שנגזר רק מהתכונות החיצוניות של האדם.
מדוע החיפוש אחר ייעוד לא מסתיים אפילו כשמנסים תשובות כמו "אין ייעוד"?
ישנם אנשים שאומרים שאין כלל ייעוד בחיים. אבל גם אם תיאמר התשובה הזאת, היא לא תמיד מניחה את הדעת ולא מביאה להרגעת מי שמרגיש שחסר לו משהו. השורש של הרצון בייעוד הוא החיפוש אחר דרך להרגיש טוב באמת. האדם חווה חוסר שלמות ומניח שאולי הוא לא במקומו הנכון, שאם רק יגלה מה עליו לעשות, הוא ירגיש שלם. מצד שני, אפשר לראות שילד קטן או חתול לא מנסים לגלות שום ייעוד, והם חיים כביכול בשמחה בסיסית. התינוק לא מציב לעצמו מטרות, ובכל זאת טוב לו. מכאן מובן שהרצון ב"ייעוד" מגיע מתחושת חוסר פנימית: האדם רוצה שיהיה לו טוב ורק טוב, ומניח שיש דבר מוגדר - "ייעוד" - שיגרום לו לחוש כך.
איך אפשר להגשים את הייעוד האמיתי ולהפסיק לחפש ייעוד חיצוני?
השיטה המוצעת היא להפסיק להתלות בתנאים חיצוניים כדי להרגיש טוב, ולשאוף למצב של טוב ללא תלות בנסיבות. ברגע שהאדם מצליח להגיע למקום שבו הוא שלם בכל מצב, הוא כבר לא יחפש "ייעוד" שימלא אותו, כי הצורך בחיפוש עצמו נעלם. אז מתברר שהייעוד האמיתי הוא להפוך את החוויה הפנימית לכזאת שאינה תלויה בדבר. אם אדם מגיע לכך, לא ישנה לו במה הוא עוסק - הוא ירגיש שלם גם כשהוא עובד וגם כשהוא מובטל, נשוי או רווק, או בכל מצב אחר.
מה מלמדת הפרספקטיבה האלוהית על עשייה לשם עשייה?
כדי להמחיש את הרעיון, מובא ההסבר שיש מי שחושבים שאלוהים "עושה דברים לטובה", אך לפי הטיעון כאן, אלוהים האמיתי לא עושה דברים כדי להשיג משהו אחר, אלא עצם העשייה שלו היא שלמה בפני עצמה. בהנחה שאלוהים הוא כל יכול, אין לו צורך במטרה חיצונית, כי אין דבר שאינו יכול להשיג באופן מידי. לפי רבי נחמן, קיימת תפיסה של "אני גמרתי ואגמור, אני ניצחתי ואנצח", המשקפת את הרעיון שגם קיימת פרספקטיבה של ניצחון שהושג כבר, ובמקביל יש עדיין תהליכים שנמשכים. אין ייעוד מוגבל או מטרה סופית שאלוהים רודף אחריה, אלא עשייה למען העשייה כשלעצמה. מכאן, גם האדם מוזמן ללמוד להשתחרר ממחשבות על "לשם מה אני עושה זאת" ולהתחיל לפעול מתוך שלמות פנימית וחיבור לטוב שאינו מותנה.
- איך להרגיש טוב ללא תלות חיצונית
- חיפוש משמעות בחיים ותכלית
- פרספקטיבה אלוהית על העולם
- מושג "עשייה למען עשייה"
- תובנות של רבי נחמן על תכלית החיים
050-3331-331