איך להתמודד עם בעיה שאין לה פתרון?

אליעד כהן מציג בהרצאתו נושא מורכב שכולנו מתמודדים איתו לפעמים: בעיות שאין להן פתרון. ישנם שלושה סוגים של בעיות: בעיות שיש להן פתרון ואנו יודעים מהו, בעיות שאנו לא בטוחים שיש להן פתרון, ובעיות שאנו בטוחים לגמרי שאין להן פתרון. באופן ראשוני נדמה שבעיה שאין לה פתרון היא הקשה ביותר להתמודד איתה, אך אליעד מציע דווקא הסתכלות הפוכה ועמוקה יותר, שמצביעה על כך שבעיה שאין לה פתרון כלל איננה בעיה אמיתית, אלא דווקא נקודת שחרור.

למה בעיה ללא פתרון מפסיקה להיות בעיה?

כדי להבין מדוע בעיה ללא פתרון איננה באמת בעיה, צריך להבין קודם מהי בכלל בעיה. אליעד מסביר שבעיה נוצרת כאשר המציאות שונה ממה שאדם רוצה שיקרה. לדוגמה, אם אדם רוצה משהו ואין לו, נוצרת בעיה. אך האם הרצון הזה תמיד נשאר קיים? כאן נכנס הרעיון המרכזי: ככל שאדם משוכנע פחות שיש פתרון לבעיה, כך הוא רוצה פחות את הדבר, וכשהוא מגיע למצב של ביטחון מוחלט שאין שום פתרון, הוא מפסיק לרצות אותו לחלוטין, וכך הבעיה מתבטלת.

אילו דוגמאות ממחישות את ביטול הרצון כשאין פתרון?

כדי להמחיש את הרעיון, אליעד נותן כמה דוגמאות:

• ילד רוצה להיות סופרמן או לעבור דרך קיר, אך מבוגר אינו מתמודד עם בעיות כאלה, מכיוון שהוא בטוח שזה בלתי אפשרי, ולכן אין לו רצון כזה ואין בעיה.
• אדם שנפרד מבת זוג ורוצה אותה חזרה חווה בעיה, אך אם הבת זוג נפטרה, אין שום אפשרות להחזיר אותה, והאדם באופן טבעי מתקדם הלאה, כי הוא מבין שהרצון לא מציאותי ואין פתרון, ולכן הרצון מתפוגג.
• אדם שנמצא במדבר, רוצה מים אך אין מים, אם הוא בטוח לחלוטין שאין פתרון, אין טעם לרצות, ולכן הרצון ייעלם. אך לעיתים, גם כשהוא בטוח לכאורה שאין מים, עדיין הוא יסבול כי הבעיה עמוקה יותר: הוא לא באמת רוצה מים, אלא הוא רוצה להרגיש טוב, ובכך הוא לא בטוח שאין פתרון, ולכן הוא עדיין סובל.

מהי המהות האמיתית של הבעיה כאשר הפתרון אינו אפשרי?

אליעד מדגיש נקודה חשובה נוספת: לפעמים אדם משוכנע שאין פתרון לבעיה עצמה, אך עדיין מרגיש רע כי הוא לא באמת בטוח שאין פתרון למהות האמיתית של הבעיה. לדוגמה, אם אדם שורפים אותו באש והוא סובל מכך, הבעיה האמיתית שלו היא לא האש אלא התחושה של חוסר אונים או שנאת החיים. אם האדם היה בטוח שאין פתרון לתחושות הפנימיות הללו, הוא היה מפסיק לרצות לשנות את המצב והסבל היה מסתיים. כך גם בדוגמת האבל על אדם שנפטר: האדם לא סובל מכך שיקירו מת, אלא מכך שהוא בודד או חסר אהבה, ואלו הן בעיות שהוא עדיין מאמין שיש להן פתרון אפשרי.

מדוע ההבנה שאין פתרון היא לפעמים הפתרון הטוב ביותר?

לפעמים הפתרון הטוב ביותר הוא ההכרה המלאה בכך שאין פתרון. אליעד מסביר שלעתים אנשים מגיעים אליו עם בעיות שונות, והפתרון הטוב ביותר עבורם הוא להבהיר להם בצורה חד - משמעית שאין כל פתרון. כאשר הם באמת משתכנעים שאין פתרון, הם מפסיקים לרצות לשנות את המציאות, וכך הבעיה נעלמת באופן טבעי. ההבנה המוחלטת שאין פתרון משחררת את האדם מהבעיה, כי הרצון משתחרר כשהאדם בטוח לחלוטין שאין דרך להשיג אותו.

איך אפשר לדעת אם באמת אין פתרון לבעיה?

אליעד מציע לשאול את עצמנו שאלה פשוטה אך עמוקה: "האם אני באמת בטוח שאין פתרון?" אם האדם בטוח לגמרי שאין פתרון, הוא כבר לא יהיה מוטרד מכך. אך אם עדיין רע לו, עליו לשאול את עצמו מהי המהות האמיתית של הבעיה, ולחקור האם הוא באמת בטוח שאין פתרון למהות הזו. הבעיה שבן אדם חושב שהיא הבעיה האמיתית, לפעמים מסתירה בעיה אחרת ופנימית יותר, שהוא מאמין עדיין שאפשר לפתור.

מהי המסקנה המעשית להתמודדות עם בעיות ללא פתרון?

המסקנה המעשית שאליעד מציע היא להתבונן עמוק יותר בבעיה ולזהות את השורש האמיתי שלה. האדם צריך להבין שלא היעדר הפתרון הוא הבעיה, אלא חוסר הביטחון בכך שאין פתרון. אם האדם מצליח להגיע להבנה שאין פתרון והוא בטוח בכך לחלוטין, הרצון ייעלם והבעיה תתפוגג מאליה. ההבנה הברורה שאין פתרון היא לעיתים קרובות הפתרון עצמו.