האם פעילות גופנית באמת עוזרת לצאת מדיכאון?

אחת ההנחות הנפוצות לגבי פעילות גופנית היא שהיא יכולה לסייע לאדם לצאת מדיכאון ולשפר את מצב הרוח. אנשים רבים מאמינים כי עצם העיסוק בספורט או בפעילות גופנית גורם למוח להפריש חומרים כמו אדרנלין, סרוטונין ודופמין, מה שמוביל לתחושה חיובית. אליעד כהן מציין שזה לא חד - משמעי שהפעילות עצמה יוצרת תחושת אושר, אלא שיש הסבר מורכב יותר לכך.

לדוגמה, אליעד מסביר שאדם רעב שיודע שאם הוא יאכל, הרעב בוודאות ייעלם, זה מצב ברור וחד - משמעי. לעומת זאת, לא ניתן לומר בוודאות שאדם בדיכאון שיבצע פעילות גופנית ירגיש טוב באופן מוחלט. התוצאה תלויה במה שהאדם חושב ומאמין לגבי אותה הפעילות. כלומר, אם אדם חושב שהספורט טוב ובריא, ומאמין שעשה פעולה חיובית ופרודוקטיבית למען עצמו, זה ישפר את מצב רוחו. לעומת זאת, אם הוא יאמין שהספורט מזיק לו, מתיש אותו או פוגע בו, הוא ירגיש גרוע יותר.

האם עצם העשייה או המשמעות שאנו נותנים לה משפרת מצב רוח?

אליעד מדגיש את ההבדל בין פעולה פיזיולוגית אוטומטית לבין פעולה שההשפעה שלה תלויה במשמעות שהאדם נותן לה. הוא מסביר זאת באמצעות הדוגמה של אדם מיובש שמקבל אינפוזיה: כאן מדובר בפעולה פיזית שברור שהיא תשפר את מצבו באופן חד - משמעי, כי יש חוסר בנוזלים. לעומת זאת, ספורט אינו חומר שניתן באופן ישיר לגוף. הפעילות הגופנית היא פעולה שהאדם בוחר לעשות, והאופן שבו הוא מפרש אותה משפיע על התוצאה.

לדוגמה, אדם שמרים משקולות עשוי להרגיש סיפוק מהעובדה שהוא מצליח להשיג את מטרותיו ("אני רוצה להרים את המשקולת, והנה הצלחתי"), ותחושת הסיפוק הזו משפרת את מצב רוחו. בכל פעולה שהאדם עושה, בין אם מדובר בספורט, בצביעת הבית או בבישול, כאשר הוא משיג מטרות שהוא מציב לעצמו, תחושת ההישג משפרת את מצב רוחו. לכן, הפעילות עצמה אינה הגורם הישיר לשיפור מצב הרוח, אלא ההקשר והמשמעות שהאדם נותן לפעילות.

למה לפעמים פעילות גופנית עלולה אפילו להחמיר דיכאון?

אליעד מביא גם דוגמאות הפוכות שבהן הפעילות הגופנית לא רק שלא משפרת את מצב הרוח, אלא אף מחמירה את הדיכאון. לדוגמה, אדם שמבצע פעילות גופנית מתוך אילוץ או מתוך תחושת מחויבות ולא מתוך רצון אמיתי, עלול להרגיש רע עוד יותר. לדוגמה, אם אדם מתאמן ופוגש בחדר הכושר מישהו שהוא לא רוצה לפגוש, הוא עשוי לצאת משם בתחושת דכדוך גדולה יותר מאשר לפני הפעילות.

בנוסף, אליעד מדגיש את החשיבות של המצב הנפשי ההתחלתי של האדם. אדם בדיכאון עמוק עשוי להרגיש שאין לו את הכוח הנפשי להתחיל בכלל לבצע פעילות גופנית. עצם המחשבה "למה לי להתאמץ, למה בכלל לחיות?" יכולה להפוך את המשימה לקשה מדי. לכן, החשיבות היא דווקא בגורם שיניע את האדם בכלל להתחיל.

איך ספורט או פעילות אחרת יכולים לשפר את ההרגשה?

אליעד מסביר גם מנגנון נוסף שגורם לשיפור מצב הרוח: כאשר אדם נמצא בדיכאון, הוא שרוי בתחושה של חוסר רצון, אדישות וחוסר מוטיבציה כללית. לעומת זאת, פעילות כלשהי, לאו דווקא גופנית, דורשת מאדם להתחבר מחדש לרצונות שלו, למטרות שהוא רוצה להשיג. כשהוא מתחיל פעולה כלשהי - כמו למשל ספורט - הוא באופן אוטומטי חוזר לתחום של "אני רוצה משהו": רוצה להיות בריא, רוצה להיראות טוב, רוצה להתחזק, או פשוט רוצה להצליח בפעולה מסוימת. כך הוא עובר מהטריטוריה של דיכאון וחוסר רצון, לטריטוריה חיובית של רצונות, מטרות והישגים.

לדוגמה, אדם שרץ ורוצה לרוץ עוד מטר ואז מצליח בכך, חווה תחושה של הישג, ומצב...